בית"ר ירושלים (מקום רביעי, 40 נק') והכח עמידר ר"ג (מקום אחרון, 18 נק') נפגשו אתמול (שבת) במסגרת המחזור ה-25 של ליגת העל בטדי, כשאחרי כמה משחקים טובים אף אחד לא חשב שהמשחק יהיה חד צדדי באופן קיצוני. דווקא אחרי שנעצרה, עם מעט אוהדים - בית"ר נראתה פגיעה, מה גם שהכח הציגה יכולת לא רעה במשחקים שלפני.

1) סיכום המשחק:

המשחק נפתח עם קצב טוב והרבה התלהבות, בעיקר מצידה של בית"ר. בדקה העשירית מהלך קבוצתי מרשים נגמר בכדור של עידן ורד לרחבה, פספוס מביך של איתן טיבי שהחליק, בעיטה לא מוצלחת של בן שושן, הדיפה של מאייבי, שוער הכח, ושער קל מקרוב של ברק יצחקי. 1-0, קל מתמיד עבור החלוץ הבית"רי.

הכח לא הספיקה להתאושש, ו-5 דקות אחר כך זה כבר היה 2-0. ברוכיאן מסר ליצחקי, שמבהלך יחיד התעלל בהגנת היריבה והכניס כדור ענק לעידן ורד, שמקרוב באחד על אחד קבע 2-0 בית"רי. כ"כ פשוט לפתוח את הגנת הבדיחה של הכח. בית"ר הורידה את הקצב ואת רמת ההתלהבות על המגרש, אבל הכח לא הצילחה לייצר שום הזדמנות וכל ניסיון תקיפה שלה היה שקוף מאוד. הברקה שלישית, בדקה ה-30, הפכה את זה לתבוסה: יצחקי קיבל כדור ועם העקב נתן לעמית בן שושן כדור שאי אפשר להחטיא. בן שושן דווקא ניסה להחטיא ובעט רע מאוד, אבל מאייבי הגיב רע ומהמקום הזה קשה מאוד להחטיא. 3-0, קל מזה לא היה לבית"ר השנה. עד המחצית ראינו שיפור קל במשחק הכח, יותר הצטרפות של איתן טיבי ואיפלו ניסיון וחצי, אבל הכח עדיין נראתה כמו קבוצה שפשוט לא ראוייה למעמד. במחצית 3-0 צהוב-שחור.

דודו דהאן הבין שהוא חייב לעשות חילופים ועשה חילוף כפול, אולם משום מה החליט להוציא דווקא את שני השחקנים היחידים ששיחקו אצל הקבוצה שלו, עידן וייצן וברק בדש. הכל עלתה קצת יותר טוב, מתוך רצון לשמור על כבודה, והצליחה לסכן את קאלה מספר פעמים, אבל מהר מאוד התייאשה. בית"ר התחילה להניע כדור ולשלוח שחקנים קדימה, כשכל אחד עשה מה שבא לו. האוהדים צעקו 'אולה, אולה', עטר נתן סטנדינג אוביישן לעידן ורד ואבירם ברוכיאן, ומפעם לפעם ראינו איזה בעיטה לכיוון השער של מאייבי. הכח רק חיכת שהמשחק ייגמר, אבל בדקה ה-72 יצאה קדימה. ושילמה את המחיר. כריסטיאן אלברז חטף כדור והוציא התקפה מתפרצת ודאבל פס בין זנדברג ובן שושן נגמר בפריצה של בן שושן, מסירה ליצחקי החשוף ו-4-0. עטר שלח למגרש גם את טוטו תמוז, בית"ר שיחקה כשהתחשק לה, ועד הסיום ברק יצחקי איבד כמה כדורים, אבל לאף אחד לא היה אכפת. הכח הזכירה לנו למה היא כל העונה מקום אחרון, בית"ר עם ניצחון חמישי ב-6 משחקים עולה למקום השיא של העונה - המקום השלישי, מרחק נגיעה ממכבי חיפה.

2) בית"ר ירושלים - קל מתמיד

עד הדקה העשירית היא הגיעה להזדמנות אחת, משם כמעט כל בעיטה במחצית הראשונה הלכה פנימה. בית"ר הצליחה פעם אחרי פעם להגיע למצבים בטוחים. המחוררת במרכז ההגנה של הכח לא מנעה ממנה כלום, ושחקנים כמו עידן ורד וברק יצחקי קיבלו את משחק החלומות שלהם - חופש בהתקפה, כשהיכולות האישיות שלהן מספיקות כדי להכריע את היריבה. ורד איפשר לעצמו להשתחרר קדימה, יצחקי עשה הכל בהתקפה ויכול היה להיעלם - ההברקות שלו הכריעו את המשחק והפכו אותו לתבוסה. כבר במחצית הו ליצחקי במשחק שער ושני בישולים, ושוב הוכח שכשזה מגיע ליכולות אישיות אין עם בית"ר איום בארץ. היכולת של בית"ר להכריע את המשחק במהירות בעצם איפשרה לה במשך רוב הדקות לנוח על המגרש, ולתקוף כשבא לה, בלי שום מחוייבות. בית"ר הבינה שאם הכח תגרור אותה לתוצאה מאופסת עד לדקה ה-20-25, זה יהיה אפשרי עבורה, ושכדי להכריע את המשחק הזה בלי להתקשות היא תצטרך לפתוח טוב. זה מה שקרה, וזה מה שהפך את המחצית השנייה לגארבג' טיים אחד גדול. אם לבית"ר זה היה חשוב, היא הייתה מנצחת בהפרש גדול עוד יותר.

הכח ר"ג מסוגלת להוציא נקודות מקבוצות אם היא מצליחה לגרור את המשחק לשבלוניות, ואם היא מצליחה לשמור על הגנה קבוצתית. הגנה קבוצתית היא מסוגלת, ובזכותה כבר לקחה כמה נקודות מקבוצות של הנייר חזקות ממנה בהרבה. הבעיה היא שברגע שזה מגיע ליכולת אישית והכח תלוייה ביכולת של שחקנים מסויימים - אין לה סיכוי. שחקני ההגנה שלה פשוט לא ראויים לליגה הזאת, ולכן הדרך היחידה של הכל לגנוב נקודות היא לעשות הגנה מסודרת עם הרבה מוטיווציה, שמנסה להפוך את המשחק לאפור וחסר יצירתיות. העניין הוא שבית"ר היא הקבוצה הכי יצירתית בליגה, עם ההתקפה הכי מסוכנת, למרות שהעונה היא לא מוכיחה את עצמה ברוב המשחקים. ברגע ששחקנים כמו יצחקי, ברוכיאן ו-ורד על המגרש - בית"ר לא צריכה לשחק 90 דקות, מול קבוצה כמו הכח מספיקות כמה הברקות כדי לחסל את היריבה החלשה.

בית"ר הצליחה להפוך את המשחק לתבוסה הרבה בגלל המוטיווציה של השחקנים שלה. ברק יצחקי רצה להוכיח שהוא ראוי ליותר דקות מדרור קשטן, והמשיך את העונה המצויינת שלו; עידן טל הבין שזאת ההזדמנות שלו לקחת את העניינים לידיים, כשפרננדס מוצהב ואין מי שייקח ממנו את המפתחות; וגם עמית בן שושן רצה להראות שהיה לו מקום לפחות בסגל, ב-18, של הנבחרת. ההתלהבות במשחק שלה איפשרה לה למחוץ את היריבה, ורק אחרי ה-3-0 בית"ר הרגישה שהיא עשתה את שלה.

בסופו של דבר, בית"ר של העונה מבוססת על ההגנה היציבה, אבל השיפור שחל בה בחודשיים האחרונים לא היה קורה אלמלא החיבור בקישור ההתקפי והחוד. השילוב יצחקי-ברוכיאן-ורד-בן שושן עובד טוב כי אלה שחקנים שמשחקים בסגנון דומה, שמבינים אחד את השני, ולהוציא את ורד גם משחקים ביחד מאז שעלו לבוגרים. החיבור הזה מניב כמעט את כל השערים של בית"ר השנה (23 גולים, 11 בישולים), ובעונה בה זנדברג בעיקר פצוע, טל קרוב לגמור את הסוס ובואטנג עוזב אחרי חצי עונה - בית"ר תלוייה יותר מתמיד בצעירים שלה ובשחקנים שלראשונה מובילים קבוצה. זה גם יהיה המבחן האמיתי של יצחקי וברוכיאן: עד היום היה לידם את זנדברג, טל וכל השחקנים שיש להם ניסיון, אבל הם עדיין לא הובילו את בית"ר לתואר. העונה הם הלידרים של הקבוצה, וזה המבחן שלהם. בית"ר היא עדיין קבוצה עם שחקנים וותיקים ושועלי תארים כמו טל, זנדברג ובנאדו - אבל השנה היא יותר הקבוצה של הצעירים, של השחקנים שעדיין לא הגיעו לשיאם.

המשחק הזה מהווה הצהרת כוונות עבור בית"ר. השיפור בחודשיים האחרונים בא בעיקר בגלל הגנה טובה וניצחונות דחוקים. מאז ה-3-0 על הכח בתחילת הסיבוב השני בית"ר לא ניצחה שום משחק בהפרש של יותר משני שערים, והמשחק הזה מזכיר קודם כל שלבית"ר יש גם התקפה עם פוטנציאל ענק, שהיא יודעת גם למחוץ, ואולי זה גם ייתן ביטחון לשחקנים שעד עכשיו לא היו בעניינים - אולי עידן טל, שלא רושם עונה טובה, יקבל ביטחון ויתעלה לקראת סיום העונה, אולי מיכאל זנדברג, שדווקא מציג יכולת טובה העונה אבל ההיעדרויות שלו מנעו ממנו לתתן עונה טובה, ייכנס לכושר ויתפוס מחדש את המקום בהרכב. בסופו של דבר, העונה הזאת תוכרע ע"י הניסיון. בשביל אליפות בית"ר תהיה חייבת את עידן טל וזנדברג בכושר טוב, ולמרות שלא כבשו אתמול - אולי הניצחון הגדול ישפיע גם עליהם לטובה. מאחר והעונה הזאת עדיין פתוחה לחלוטין, יותר חשוב עבור בית"ר מההתקדמות שלו קוז'וקין ו-ורד זה היכולת של השחקנים הוותיקים, שחייבים להיות רעבים לקראת מחזורי הסיום. זה לא פשוט, מאחר וזנדברג אחרי 5 אליפויות ברציפות, אבל אם בית"ר מאמינה שהעונה המשוגעת הזאת יכולה להיגמר באליפות - היא צריכה את השחקנים האלה לצד הצעירים.

מה שבלט במשחק אתמול זה שכל פעם שבית"ר רק רצתה - היא הצליחה להכניס כדור עומק לרחבה. החורים בהגנה הכח ובעיקר במרכז ההגנה איפשרו לקישור של בית"ר לספק מסירות לשחקני ההתקפה בלי שום התנגדות. מבט אל השערים שבית"ר הבקיעה מראה שבעצם שלושתם הגיעו מכדורי עומק לרחבה. שום הגבהות מהצדדים, שום בעיטות מרחוק, אלא כודרי עומק לרחבה. בית"ר פתחה ב-4-4-2, כשעידן טל בשמאל, ברוכיאן בימין, קוז'וקין כקשר אחורי ו-ורד מלפניו. בעקבות המצב שנוצר, ורד עלה קדימה ושיחק בפועל כשחקן חופשי בקישור ההתקפי. מאחר וקוז'וקין נשאר מאחור נוצר מצב של פערים די גדולים במרכז השדה, אבל התוצאה הייתה כדורי עומק של מרכז הקישור, קוז'וקין וטל, שנכנס משמאל, לשחקני ההתקפה. בית"ר הבינה שלהניע כדורי רוחב ולשחק הנעת כדור קבוצתית היא לשחק לידיים של הכח, ולכן שיחקה על כדורי עומק עם כתובת, שבעצם בודדו את שחקני ההתקפה מול היריבים, אבל כאמור באחד על אחד לבית"ר לא הייתה שום בעיה. גם כדורים קשים, שבד"כ ההגנה מצליחה להסתדר איתם, הגיעו לכתובתם ויכלו להיגמר בשערים. זה רק מראה כמה קל היה לבית"ר אתמול: היא לא הייתה צריכה לבנות שום דבר מתוכנן, היא בסה"כ הייתה צריכה להכניס כדורים לשחקנים היצירתיים, ומשם זה פשוט מאוד. השחקנים היצירתיים, בן שושן, ורד ויצחקי, ייצרו שלושה שערים תוך חצי שעה ובעצם הורידו כל עול מההגנה.

הסטטיסטיקה הראתה שבית"ר ניצלה במחצית הראשונה כמעט את כל ההזדמנויות שלה, אך זה לא היה בגלל דיוק יוצא דופן - היא פשוט הצליחה להיכנס לרחבה ולהגיע למצבים של שערים בטוחים. היא לא הייתה צריכה להתאמץ, והסתפקה בניצוצות של גאונות במשחק של יצחקי כדי לגמור את הסיפור. ככה בית"ר ניצחה את המשחק: לא עבודה של 90 דקות, אלא הברקות של שחקנים מסויימים, יכולות אישיות ומסירות שהצליחו לבודד את שחקני ההתקפה באחד על אחד מול השוער. בית"ר לא חיפשה בכל הכוח את המצבים, פשוט כי היא ידעה שעם טיפה טכניקה היא גומרת את הסיפור ולא צריכה לחפש את ההזדמנויות בבעיטות קשות.

ראובן עטר נותן הרבה צ'אנסים לצעירים של הקבוצה, כששחקנים כמו קוז'וקין ו-ורד, שלו היה בתמונת ההרכב של בית"ר בתחילת העונה, הפכו לשחקנים קבועים ברוטציה, אפילו בהרכב (לגבי ורד). למרות זאת, חשוב מאוד שעטר יכניס לעניינים את זנדברג וטל. כדי שזנדברג יצבור ביטחון צריך לתת לו מקום בהרכב, להכניס את טל לעמדה הטבעית שלו במרכז ולהפוך את ורד וקוז'וקין למחליפים. בית"ר חייבת את זנדברג בעניינים, ואם היא רוצה שטל ייכנס לכושר הוא צריך לתפקד איפה שהוא תיפקד אחרי כניסתו של זנדברג אתמול - במרכז. ההרכב שלו אתמול עבד יפה, אבל אם זאת לא היית הכח ספק עד כמה זה היה עובד. קוז'וקין עדיין לא יכול להחזיק לבדו את הקישור האחורי, עידן ורד הוא לא קשר 50/50. המערך של בית"ר, 4-4-2, פחות מתאים לו, כי זה מאלץ אוחתו לשחק בעמדה הגנתית מדי עבורו. לא ברור גם למה עטר מעדיף את ורד במרכז וטל בשמאל - טל טוב יותר כשהוא מקבל חופש במרכז השדה, ומשם גם הרבה יותר קל לו לנהל את המשחק, לייצר בעיטות לשער מרחוק ולתרום למשחק הקבוצתי. עטר צריך להבין לקראת המשחקים הקשים יותר שורד לא יכול לשמש על תקן הקשר שמנהל את המשחק ממרכז השדה. ואם עטר רוצה שטל ינהל את המשחק - שיעשה את זה מהמרכז.

למרות הפציעה הארוכה שבעצם קטעה את הכושר הטוב שהוא היה בו ובעצם הרסה לו את העונה, אין סיבה שמיכאל זנדברג לא יהיה בהרכב. השילוב בינו לבין טל מצויין והוכיח את עצמו בעבר, גם בבית"ר וגם לפני כן בחיפה, וצריך לזכור שזנדברג הוא סגן מלך השערים של הקבוצה. גם אתמול ראינו למה הוא מסוגל, וחבל שעטר פוגע באחד השחקנים הכי חשובים שלו גם היום, כשהוא אחרי שיאו. מעבר לכך, לבית"ר יש המון יכולות אישיות בהתקפה, ולכן עמית בן שושן לא מוסיף הרבה, וטוטו תמוז צריך לקבל הרבה יותר דקות משחק. אין ספק שבן שושן בכושר טוב, אבל למרות שהוא מקבל צ'אנס בלתי מוגבל כמעט, הוא כבש רק 4 שערים העונה, ורק בחודשיים האחרונים התחיל לשחק. לפעמים נוצרת תחושה שהוא מיותר, ולמרות שהוא שיחק טוב אתמול - לא יזיק לבית"ר אם טוטו תמוז, שמוסיף כוח פיזי ויכולת פריצה שאין לאף שחקן בהתקפת הצהובים-שחורים, יקבל יותר דקות משחק.

בקיצור, למרות הרביעייה, ההרכב של עטר רחוק מלהיות מושלם ויצטרך לעבור מספר שינויים לקראת סוף העונה, אבל צריך להחמיא לעטר בנושא אחר: הוא ראה ששלושה שחקנים עוזבים אותו בינואר, והבין שכדי להסתיר את הסגל הקצר הוא יצטרך סותמי חורים, שיוכלו לשחק בכמה עמדות ולסגור עמדות שאין להם פתרון. לכן הוא הביא את ניר נחום - נחום מסוגל לשחק גם כמגן, גם כקשר וגם כחלוץ, ובכך עטר מסוגל להכניס אותו לעמדה הבעייתית באותו הרגע; לכן שמואל קוז'וקין הפך לשחקן מרכזי אצלו - הוא מסוגל לשחק כמגן, בלם (למרות שאצל עטר הוא לא משחק בעמדה הזאת, מאחר ויש לו את גרשון ובנאדו המצויינים), כקשר ימני וכקשר אחורי. עטר תופר לשחקנים האלה תפקידים חדשים, ומנצל את הורסטיליות שלהם כדי להסתדר, וזאת למרות שלבית"ר אין בסגל קשר אחורי טבעי.

3) ברק יצחקי - המצטיין, ברוכיאן - המאכזב

ברק יצחקי היה איש המשחק אתמול. הוא כבש שניים (בדרך לחמישה שערים בשלושה משחקים נגד הכח השנה), בישל עוד שניים, וההברקות שלו ניצחו לבית"ר את המשחק במחצית הראשונה. יצחקי עזר הרבה באגף הימני במחצית הראשונה, ובשער השני של בית"ר העזרה שלו ימינה איפשרה לו לקבל את הכדור ובמהלך וירוטואזי להכניס כדור גדול לעידן ורד,  שכבש מקרוב. יצחקי הופך את השחקנים שסביבו לטובים יותר, ובלעדיו ספק אם ורד ובן שושן היו פורחים ככה. ליצחקי יש כבר 19 שערים ובישולים, מקום שני רק לדוד רביבו (23 שערים ובישולים), ולמרות שהוא לא משחק בעמדה הטבעית שלו והאחריות להחזיק את משחק ההתקפה נופלת - הוא מסתדר עם זה מצויין. יצחקי אמור להיות לפחות בבלגיה, ואם יידע להסתגל לחו"ל ולא לחזור אחרי כמה חודשים - הוא יכול להגיע הרבה יותר רחוק. אין כמעט שחקנים בארץ עם חוכמת המשחק שלו, שמשתלבת עם הבנת משחק, טכניקה טובה, דריבל מצויין ומשחק קבוצתי מצויין. אם בסופו של דבר בית"ר תיקח אליפות, יהיו שלושה שחקנים מצטיינים: אלברז, שנותן עונה גדולה באגף ימין, בעיקר במשחק ההגנה, בנאדו, שבגיל 35 מוביל את ההגנה הבית"רית, ויצחקי - היחיד בהתקפה ששומר על יציבות ולאורך כל העונה מוכיח את עצמו. אתמול גם ראינו ממנו סיומת טובה, שזאת אחת מהבעיות שלו העונה.

כריסטיאן אלברז היה בינוני במחצית הראשונה, ולמרות שלא היה עליו שום אתגר - מספר פעמים הכח מסרה כדורים לאגף שלו, והתגובה שלו הייתה מאוחרת מדי ולא תמיד הוא סגר טוב באגף, כשגם מבחינה התקפית הוא בקושי הצטרף קדימה. במחצית השנייה הכניסה של ניר נחום היוותה גיבוי עבורו באגף, ואלברז יצא יותר קדימה עם הכדור, ובעצם האחראי לשער הרביעי - הוא חטף כדור ושלח את המתפרצת שהובילה לשער. נראה ששיתוף הפעולה בינו לבין נחום עובד יפה מאוד בחלק ההגנתי.

לגבי נחום, אין ספק שמדובר ברכש הכי פחות נוצץ של בית"ר בעונות האחרונות, אבל הוא מוכיח שהוא שחקן 12 מצויין, שעולה מהספסל, סוגר איזה עמדה שצריך ונותן הכל. אתמול הוא נכנס לעמדה של ברוכיאן, אבל העדיף בעיקר לכפות מאחור, לחלץ כדורים והציג משחק מסירות טוב עם אלברז. נחום מסוגל גם לעלות להתקפה, ויש לו יכולת מסירה מרשימה - במשחקים הראשונים שלו בבית"ר היה לו חלק במספר שערים חשובים, כמו הבישול ליצחקי בגביע, או התחלת המהלך שנגמר בשער הניצחון של יצחקי מול בני יהודה. מה שכן, כמגן ימני, כשיש עליו יותר לחץ הגנתי, הוא הרבה פחות טוב - ומי שלא מסכים, שייראה את המשחק מול נתניה. אלברז נפצע, נחום נכנס וטל מעבי הנתיינתי פשוט חגג עליו. נחום לא מספיק מהיר כדי לשחק בתפקיד הזה ועשה חורים מביכים. בסופו של דבר, כמעט כל ההתקפות של נתניה לאורך כמעט כל המשחק נבנו ממהלכים של מעבי, שמגן סביר היה יכול לעצור אותו, אבל נחום הוכיח שהוא שחקן משקיען ויעיל, אך לא כזה שאפשר לצפות ממנו שיחזיק אגף שלם.

מיכאל זנדברג שוב הוכיח שמקומו בהרכב: הוא היה מעורב בשער הרביעי, וב-35 הדקות שהוא שיחק הוא היה מעורב במספר מהלכים, ובכמה הברקות היה מסוכן מאוד, אם זאת בעיטה מסוכנת שלו כמה שניות אחרי שעלה למגרש או כדור גדול לתמוז לקראת הסיום. זנדברג עלה עם הרבה אנרגיות להוכיח את עצמו, וכל פעם שנכנס למרכז ונכנס למרכז העניינים קרה משהו מסוכן. אם הוא היה פותח בהרכב, היינו רואים יותר.

המאכזב היה אבירם ברוכיאן. ברוכיאן שוב הראה שיש לו נטייה להיות מאוד פאסיבי לעיתים, לא להיעלם על הקו, אבל לשוטט סתם על המגרש. בחצי השעה השנייה שלו על המגרש, עד שהוחלף אחרי כשעה, הוא עשה יותר תנועה בלי כדור, ולמרות זאת הוא עדיין לא הגיע לשום הזדמנות, חוץ מבעיטה חלשה בתחילת המשחק. ברוכיאן דווקא היה בכושר טוב עם חזרתה של בית"ר לעניינים, אבל בשני המשחקים האחרונים, מול נתניה ונגד הכח אתמול, הוא היה חלש מאוד. ובכל זאת, למרות שהעונה הזאת פחות טובה מבחינתו באופן אישי, העונה הרבה יותר דברים נופלים עליו ומצפים ממנו ליותר, והוא הפך בעצם לכוכב המרכזי של הקבוצה, ואסור לשכוח את התקופה הטובה שהייתה לו, ואת כך שגם בתקופות פחות טובות הוא הוכיח את עצמו מבחינת מספרים. יחד עם יצחקי הם מעמידים צוות עם הרבה אופי ותיאום מצויין.

טברטקו קאלה החל לעבוד רק אחרי שכבר היה 3-0, כך שבעצם ההצלות שלו באו בגארבג' טיים, אך אסור לשכוח שאלמלא הוא התוצאה לא הייתה מסתיימת כמו שנגמרה. במחצית הראשונה הוא הציל כדור עם רגל, במחצית השנייה נתן עוד שתי הדיפות גדולות, ושוב ראינו איזה יכולות וירטואוזיות יש לו ושאין כמעט אף שוער בארץ עם האינסטינקטים שלו, עם התגובה המהירה שלו. להכח היו כמה דקות טובות בסוף המחצית הראשונה ובתחילת השנייה, והיכולת שלו בדקות האלה הייתה קריטית בשביל שהתבוסה תישאר על כנה.

עבור עידן טל זה היה הצ'אנס שלו - פרננדס מוצהב, זאת ההזדמנות שלו להוביל את מרכז השדה ולקחת אחריות. ההתלהבות וכוח הרצון שלו בלטו מאוד, אבל במחצית הראשונה לא פעם נראה היה שהוא לא מנצל טוב את זה: הוא עשה כמה עבירות מיותרות, ובד"כ חיפש את המסירה ומשחק הרוחב - במקום ללכת לעומק, לשער. במחצית השנייה ראינו שיפור, ועם העברתו למרכז הוא גם החל מעט לבעוט אל עבר השער ולעלות יותר קדימה, אך עדיין היה צריך לנצל יותר את המשחק הקל כדי לחפש להשאיר חותם של ממש. המעבר שלו למרכז עזר לו והקל עליו לנהל את המשחק בקישור והציג משחק קבוצתי טוב, אך עדיין היה צריך להיות תכליתי יותר וללכת יותר פנימה ולחפש בעצמו את השער. טל חייב להיות בכושר שיא לקראת סיום העונה. נכון שהוא רושם עונה חלשה, אבל אולי אחרי המשחק אתמול הוא יקבל ביטחון להמשך, כי בסה"כ הוא רשם משחק טוב. טל הרבה מעבר לשיאו, וזאת ההזדמנות אולי האחרונה שלו בקריירה להוביל קבוצה לאליפות, ולהיות חלק משמעותי מקבוצה שזוכה באליפות.

4) בית"ר כבר 3 נק' מחיפה, ההפרש הכי קטן שהיה העונה בין הקבוצות. בית"ר לקראת משחקים קלים יחסית - היא כבר עברה את נתניה והפועל ת"א, ומכבי חיפה תגיע רק במחזור הסיום - אך קשה להאמין שיהיו לה משחקים קלים כמו אתמול. היא חייבת לרדת אל הקרקע. המבחן של עטר יהיה לנצל את המומנטום מהמשחק אתמול כמקפצה לקראת מחזורי הסיום, אבל לרדת אל הקרקע, כי דווקא אחרי משחק כזה יכולה לבוא קבוצה ולהחזיר לבית"ר הכל בפרצוף. בית"ר תסתפק גם ב-1-0 קטנים, ואם לא יהיו לה מעידות משמעותיות - היא יכולה להגיע למחזור הסיום בקריית אליעזר מעמדה מצויינת כדי לקחת אליפות שלישית ברציפות. בסופו של דבר, יש לה את השחקנים הכי מנוסים ואת הסגל הכי מוכשר בליגה.

5) הכח ר"ג - נזכרנו למה היא מקום אחרון

הכח דווקא עלתה עם קצב לא רע, אבל החל מאותה טעות של איתן טיבי ושער של ברק יצחקי המשחק נגמר מבחינתה. היה ברור שבית"ר פייבוריטית, אבל אף אחד לא חשב שזה יבוא כ"כ בקלות. ההגנה של הכח פשוט התפוררה, ההגנה המסודרת והקבוצתית שראינו נגד מכבי נתניה ומכבי ת"א נעלמה, וגם דודו דהאן הגיב רע מאוד עם שני חילופים בעיתיים. במצטבר היו לה כ-20 דקות לא רעה, אבל כשגם בדקות הטובות שלה היא מחטיאה בצורה כ"כ מביכה, אז היא לא ראוייה אפילו ל"שער כבוד".

ההגנה של הכח היא לא רעה כשהיא מצליחה לעבוד ביחד ומצליחה לגרום ליריבה להניע כדור בצורה שבלונית במיוחד. היא הצליחה לתת הגנה יפה מול נתניה ומכבי ת"א, ולהוביל אותן ללחץ חזק אך לא מוצלח לקראת הסיום. העניין הוא שבשביל להגיע למצב הזה קודם כל צריך לשרוד את תחילת המשחק - והכח לא שרדה את תחילת המשחק אתמול. העובדה שכבר אחרי 14 דקות היא הייתה עם שני גולים ברשת מנעה ממנה לשמור על כבודה. מאותו הרגע היא איבדה את הביטחון.

הדבר שהכי צריך להדאיג את דהאן זה מרכז ההגנה. 4 גולים, כולם באו דרך חורים במרכז ההגנה. זאת פחות גדולה של בית"ר, זאת יותר חולשה של הרמת גנים. לא יכול להיות שאיתן טיבי לא מסוגל להתמודד עם מסירה סבירה של עידן ורד שמגיעה לו לרגל, שבן שושן חשוף כמו שהיה בשער השלישי, שבית"ר מצליחה להגיע להזדמנויות כ"כ קלות. קבוצה שבאה להתגונן בד"כ מצופפת את משחק המרכז, ומאלצת את היריבה לרווח, אולם אתמול זה לא קרה. כל פעם שרק רצתה בית"ר הכניסה כדור במחוררת של מרכז ההגנה של העמידרים.

מרכז הקישור סביר, אבל יש שם תלות בשחקן אחד: עידן וייצמן. וייצמן הוא שחקן מצויין, היחיד שמסוגל לבנות מהלכים אצל הכח. הכל נפל עליו; ההתקפה דומיננטיות ורואים הרבה מעורבות של החלוצים, אולם הם פשוט לא מספיק טובים. הבעיטה האחרונה שלהם מגוחכת. לשחקני ההתקפה של הכח אין טיפת טכניקה במשחק שלהם, הבעיטה חלשה ויש מעט כוח פיזי (ברק בדש). אבל זה עוד מילא, כשמשווים את זה לאין אגפים ולהגנה החלשה. ההצטרפות להתקפה מהצדדים הייתה מאוד לא מתואמת ולא מסודרת, ובמשך כמעט כל המחצית הראשונה וייצמן חיפש להכניס כדורים להתקפה, אבל המשחק היה מאוד שקוף. ברגע שאין אגפים שעוזרים ומשחקים רק דרך המרכז, ההתקפות צפויות והגנת היריבה מוכנה להכל. נכון שלקראת סוף המחצית הראשונה ובתחילת השנייה הייתה יותר עזרה מהצדדים והכח הגיעה לשני מצבים מסוכנים מאוד דרך הגבהות מאגף ימין, שבזכותו של איתן טיבי היה האגף החזק של הכח, אך זה היה מאוד מעט. הבעיה היא שגם כשהכח הגיעה להזדמנויות, והיו לה כמה כאלה, הסיומת שלה הייתה עלובה, כולל החטאה מול שער חצי ריק של נאופור. בסופו של דבר, הכח ויתרה סופית, ולאורך החצי השעה האחרונה בקושי תקפה.

לא ברור למה, אבל דודו דהאן הוציא במחצית דווקא את שני השחקנים שכן ניסו לשחק כדורגל אצלו: עידן וייצמן וברק בדש. החילוף הכפול הזה הראה כמה דהאן היה נואש והיסטרי. יש לו חלק בתבוסה: אומנם המשחק הוכרע בעיקר בגלל פערי יכולת, אך היינו מצפים שההגנה של הכח תיראה יותר טוב, שיהיה איזשהו משחק הגנה קבוצתי ובונקר מסודר. מסתבר שממש לא. אחרי כמה משחקים טובים, נזכרנו למה הכח במקום האחרון בטבלת ליגת העל.

למרות זאת, הכח יכולה להתנחם בכך שבכל מקרה הסיכויים שלה היו נמוכים מאוד, ולא מהמשחקים האלה היא תוציא את הנקודות. אם הכח רוצה להישאר בליגה היא צריכה לנצח את קריית שמונה במחזור הבא או את סכנין - ולא את בית"ר. אולי דווקא הרביעייה תזעזע את הכח ותבליט את הליקויים שהיא צריכה לתקן לקראת ההמשך.

6) וייצמן - נקודת אור, החלוצים - דומיננטיים אך מאכזבים

 עידן וייצמן היה לא רע בכלל. הוא עלה הרבה קדימה עם הכדור והכניס כדורי עומק מרשימים. הוא השחקן היחיד בהכח שהראה ראיית משחק, טאץ' בכדור ואיזשהי אינטליגנציית משחק. הוא ניהל לא רע את המשחק, היה היחיד שבנה מצבים והפעיל טוב את בדש. הבעיה היא שלא הייתה בכלל הצטרפות מאחור, ו-וייצמן היה לבדו. במחצית דהאן החליף אותו משום מה, למרות שהוא היה נקודת אור אצל הכח.

ברק בדש ניסה הרבה, הפעיל לחץ על ההגנה של בית"ר, חטף כדורים, הראה מוטיווציה, אך מול השער היה חלש מאוד, סיים רע והבעיטה האחרונה שלו הייתה חסרת טכניקה או איזשהי יכולת. יש לו לא מעט כוח והוא יכול להיות שחקן טוב לליגה השנייה, אך לליגת העל הוא לא מספיק טוב. באמת שהוא ניסה, אך הוא בקושי הצליח להחזיק כדור מבלי לאבד. שני החלוצים של הכח היו דומיננטיים וניסו לשחק כדורגל, אבל הם פשוט לא מספיק טובים.

שוער הכח, מאייבי, לא אשם בתבוסה. כש-4 פעמים מגיעים שחקני התקפת בית"ר למצבים כל כך קלים, לא היה לו סיכוי למנוע את התבוסה. אומנם ההתמקמות שלו והעמידה שלו בשניים מהשערים (השני והשלישי) הייתה חלשה, כשפעם ספג שער בין הרגליים ופעם הגיב רע לבעיטה החלשה של בן שושן, אך קשה להאמין שהוא יכול היה לעצור את השערים האלה בסופו של דבר. מאייבי, למרות שאתמול זה לא בא לידי ביטוי, הוא שוער טוב, וראינו את זה במשחקים הקודמים - הוא לא יוצא הרבה מהשער, אבל הוכיח שהוא מסוגל לנפק מספר הצלות גדולות על קו השער וגם לתפוס כדור. בחמשת המשחקים הקודמים הכח ספגה רק שלושה שערים, וזה לא מעט בזכותו. את ההתפרקות אתמול הוא לא יכול היה למנוע.

7) אפשר לבכות מה קבוצה כמו הכח עושה בליגת העל, אבל בשנה הבאה זה יהיה יותר גרוע. ב-16 קבוצות יהיו לנו עוד 4 קבוצות כאלו חלשות, עם שחקני כ"כ חסרי איכות כלשהי, כשחלקן עוד ישרדו עוד עונה בליגת העל. לתשומת לבו של יו"ר ההתאחדות.

8) אבי נמני אמר שהקבוצה שלו לא תיאבק גם בעונה הבאה על האליפות. אמירה חשובה מאוד. נמני הבין שאם מכבי רוצה לחזור לצמרת היא צריכה קודם כל להוריד ציפיות. ראינו מה קרה כשהציפיות היו בשמיים. מעבר לכך, כדי לחזור לצמרת מכבי לא צריכה לקחת אליפות. היא צריכה לבנות את עצמה מחדש, לעשות סלקציה בסגל הנוכחי - להעיף את המיותר ולהשאיר את מי שאפשר לבנות סביבו קבוצה עם פוטנציאל טוב - ובסופו של דבר באופן הדרגתי היא תשתפר. עדיף עבור מכבי להשתפר לאט-לאט, לבנות משהו ארוך טווח ולהתקדם באופן יציב. יותר חשוב עבור מכבי מלקחת אליפות זה להתבסס מחדש בצמרת ולהזכיר לנו למה היא קבוצה גדולה, גם אם ייקח זמן שהפירות יבשילו עד לכדי מאבק על זכייה באליפות.