ארסנל ו-ויאריאל נפגשו אתמול (שלישי) במסגרת רבע גמר ליגת האלופות במדרידגאל שבספרד, כשארסנל רוצה להעביר את ההכרעה לאמירויות.

1) סיכום המשחק: ארסנל יוצאת מרוצה, ויאריאל פיספסה הזדמנות

ויאריאל פתחה חזק, וכבר תוך 4 דקות הגיעה להזדמנות מסוכנת מקרן. בדקה העשירית הקשר האחורי מרקוס סנה שלח בעיטה מצויינת ומדויקת, אלמוניה לא מגיע, ו-1-0 לויאריאל. התותחנים החלו לשחק מהר, בעיקר עם יכולת טובה של תיאו וולקוט וסאמיר נאסרי והגיע להרבה מאוד קרנות, אבל החל מאזור הדקה ה-20 ארסנל הלכה אחורה והחלה להתגונן. ויאריאל הורידה את קצב המשחק, ונראתה רגועה מאוד, בזכות היתרון המוקדם. לרוע מזלה של ארסנל, גם השוער אלמוניה וגם הבלם גאלאס נפצעו, וכבר במהלך המחצית הראשונה היא נאלצה לבצע שני חילופים בהגנה. לקראת סיום המחצית ויאריאל החלה ללחוץ חזק יותר, אך בסיום המחצית 1-0, כשויאריאל שולטת בקצב המשחק האיטי, שמתאים יותר לסגנון המשחק של ויאריאל.

ארסנל נכנסה מצויין למחצית השנייה ונראתה הרבה יותר אנרגטית. פבגראס החל לתרום יותר, וארסנל סוף סוף החלה לסוף לעומק, עם כדורים לאדבאיור, אך לא הייתה לו מספיק עזרה. ניווט מצויין של סונג בקישור האחורי ומשחק טוב של האגפים בלטו מאוד במשחק של התותחנים, אולם ב-20 הדקות הראשונות של המחצית השנייה היא בקושי הגיעה להזדמנויות. לאט לאט היא הגיעה לכמה בעיטות, אבל ההזדמנות המסוכנת הראשונה הייתה בדקה ה-66, ואז גם הגיע השער: פברגאס הרים לאדבאיור, שהשתלט על הכדור עם החזה ובמספרת פנטסטית קבע 1-1. ונגר ויתר על אפשרות לחילוף שלישי, ורבע שעה לקראת הסיום ויאריאל החלה להתעורר, הרבה בזכות כניסתו למשחק של רובר פירס. המארחים לחצו עם כמה כדורי עומק מסוכנים, אבל בשורה התחתונה לא עשו הרבה, כשונגר העדיף להחליף את וולקוט ולהכניס את אבואה, בחילוף שהבהיר לכולם שהמאמן הצרפתי מרוצה מהתוצאה ששחקניו הוציאו. בסיום 1-1, טוב יותר לארסנל, שבזכות המחצית השנייה המעולה שלה הצליחה להוציא תיקו שמעביר את ההכרעה לביתה, ועכשיו כמעט הכול בידיים שלה.

2) ארסנל - חצי ראשון רע, שני טוב בהרבה

להוציא 10 דקות, המחצית הראשונה הייתה חלשה מאוד מבחינת ארסנל. ברובה היא התגוננה, וכשכן היו מצבים, ולא היו הרבה, הם היו של ויאריאל, שהייתה מסוכנת מאוד מרחוק. לארסנל הייתה חסרה מאוד עזרה של עוד חלוץ לצידו של אדבאיור, אך קודם כל היה חסר לה את פברגאס שינהל את העניינים במרכז השדה. במקום לדחוף קדימה ולחפש את השוויון - ארסנל התגוננה. למרות שההגנה נראתה לא רע, שתי פציעות בהגנה, שנוספו ללא מעט פציעות שיש לתותחנים לאחרונה, כיסו לה שני חילופים כבר במחצית הראשונה. מעבר לכך, עכשיו ארסנל תיאלץ להסתדר ללא שני שחקני ההגנה אולי הכי חשובים שלה - השוער מנואל אלמוניה והבלם הוותיק וויליאם גאלאס.

השינוי הגיע במחצית השנייה. בלי שום חילוף, היא עשתה שינוי במשחק שלה, וקיבלה יותר מוטיווציה. למרות שלא כל כך מהר המצבים הגיעו - הקישור שלה היה טוב, בעיקר משחק האגפים. היא ניצלה את היתרון הטכני ואת היכולות האישיות של הקישור ההתקפי (וולקוט ובעיקר נאסרי) והכי חשוב - הראתה חיבור קבוצתי נהדר. לא כל קבוצה מסוגלת לשחק במשחק של נגיעה אחת, של עקבים ומשחק מסירות מאוד מהיר. הדברים האלה בלטו הרבה במשחק של ארסנל, וזה מעיד על התיאום שיש שם. יש הבנה במשחק של ארסנל, ומסירות עם כתובת, אם אלה מסירות של קאלישי, ואם של פברגאס, שבישל את השער היחיד של ארסנל אתמול. ארסנל הצליחה במחצית השנייה ליצור קצב מהיר, כמו שהיא רצתה, ולשחק משחק מהיר של מסירות צפופות ומהירות. ההצטרפות מאחור הייתה טובה מאוד, ובניגוד למחצית הראשונה, שהתבססה על משחק רוחב בדקות הטובות של ארסנל - במחצית השנייה ראינו בארסנל יותר משחק עומק, יותר כדורים לרחבה.

הבעיה היא שלא היה מי שיוריד את העומס מאדבאיור. במערך של ארסנל (4-5-1), אדבאיור שיחק כחלוץ יחיד, כשהחיסרון של אדווין ואן פרסי היה משמעותי מאוד. למרות יום חלש של ההגנה, ברוב המקרים הגנת הצוללת הצהובה הצליחה להסתדר מול אדבאיוד הבודד בחוד. ארסנל מצד אחד הייתה תכליתית יותר, אך מנגד לא יכולה להגיע למצבים ולהיות מסוכנת ברחבה כשאין עזרה בחוד. הקישור נראה מצויין, וארסנל בהחלט הצליחה לשלוט בקצב ולהחזיק הרבה בכדור, אבל כדי לכבוש היה צורך בעוד חלוץ ברחבה, ולכן חבל שונגר לא הכניס את ניקולאס בנטדנר לחוד.

ולמרות זאת, חייבים להחמיא לונגר על התיאום במשחק הקבוצתי של הקבוצה שלו: אלכסנדר סונג ועמנואל אדבאיור מבינים אחד את השני, ובמשחק אתמול ראינו הרבה כדורי עומק טובים של סונג לאדבאיור שהגיע לנמען; בקארי סאניה, למרות משחק בינוני, עלה הרבה קדימה ועל הקרקע הציג משחק מסירות טוב עם שותפיו; קאלישי ופברגאס הביאו ראיית משחק, וגם הם הפעילו הרבה את אדבאיור. ארסנל הצליחה להגיע למהלכים או לפחות יצאה קדימה מהר כי היא הצליחה לרוץ גם במסירות שלא בכל קבוצה יש, אם בעקבים, אם בדאבל פסים. יש בארסנל סגל צעיר ומתואם כמו שצריך.

ארסנל שלטה ברוב העמדות על המגרש, אם בהגנה, שלמרות השינויים עמדה יפה מול ויאריאל, אם באגפים, אם בחוד, שאומנם היה בעייתי, אבל לפחות לתותחנים היה חלוץ דומיננטי שיכול להחזיק את ההתקפה, בניגוד לויאריאל אתמול. גם היכולות האישיות והטכניות של הקישור ההתקפי של ארסנל היו טובות בהרבה. נראה שהיתרון המרכזי של ארסנל על ויאריאל הוא באגפים, שם לארסנל יש שני שחקנים צעירים, יצירתיים, מהירים וסופר מסוכנים - נאסרי ותיאו וולקוט. לויאריאל אין כמעט אופציות משמעותיות באגפים.

ארסנל ניצחה גם בגלל עוד כמה דברים שהיו לה במחצית השנייה:

-נחישות, לחץ ואגרסיביות. ארסנל הראתה רצון ומוטיווציה גדולים בהרבה משל יריבתה, לפחות במחצית השנייה. זה בא לידי ביטוי בעיקר באגרסיביות של שחקניה, ובייחוד של סונג ואדבאיור. ארסנל הייתה אגרסיבית, וגם בדקות הלא טובות שלה הראתה אכפתיות ועצבים, בעוד אצל ויאריאל ראינו רכות ואפאתיות בחלק מהדקות, ופה היה יתרון ברור לארסנל אתמול.

-ראיית משחק, יכולת מסירה, בעיקר של פברגאס, קאלישי וסונג. הדיוק והטאץ' במסירות שלהם היו משמעותיים מאוד בקצב ובהתפתחות ההתקפות של ארסנל.

התוצאה טובה עבור ארסנל, כי נוצר מצב בעייתי של שתי פציעות משמעותיות, מה גם שהמגרש של ויאריאל הוא קשה וביתי, ו-1-1 בעצם מעביר את ההכרעה לבית של ארסנל. הפיגור המוקדם תקע את ארסנל, ולפיכך אחרי השוויון ונגר רצה קודם כל לשמור על התוצאה והעדיף להכניס את אבואה, שמבחינה הגנתית עדיף על וולקוט. אם הוא היה רוצה לייצר מהפך - הוא בטח לא היה מוציא את וולקוט, שהציג יכולת טובה אתמול. למרות זאת, יכול להיות שאם ארסנל הייתה מנצלת את המומנטום משער השוויון היא הייתה יכולה לעשות את המהפך ובעצם להיות עם רגל וחצי בחצי הגמר.

3) המצטיין - נאסרי

סאמיר נאסרי היה אולי איש המשחק. הוא עשה הרבה תנועה, והיה אולי השחקן שרץ הכי הרבה במשחק של ארסנל, הגיע להזדמנות מצויינת במחצית הראשונה והציג טכניקה טובה והיה בעצם אחד השחקנים הכי דומיננטיים, בעיקר במחצית השנייה. יחד עם תיאו וולקוט הוא יוצר אגפים מסוכנים מאוד אצל ארסנל, ובמחצית הראשונה הוא החזיק את הצד השמאלי של ארסנל. נאסרי ממשיך להתגלות כרכש נהדר של ונגר (6 גולים העונה), למרות שלקראת העונה הבאה ונגר צריך לחפש יותר שחקנים וותיקים. למרות שהוא הצטרף רק העונה, אפשר לראות את החיבור המצויין וההשתלבות הטובה שלו במשחק הקבוצתי של ארסנל.

תיאו וולקוט הציג משחק קבוצתי, לפעמים יתר על המידה, כשגם כשיכול היה לבעוט - מסר. למרות הזאת, הוא הציג מהירות מהאגף הימני ונתן דקות טובות גם במחצית הראשונה.

אליהם צריך להוסיף את סונג. הקשר האחורי הוא בעצם החומה של ארסנל בקישור האחורי, והוא מוסיף אגרסיביות מרשימה, כוח ונוכחות במרכז השדה, ולמרות שהיכולות ההתקפיות שלו מוגבלות והוא לא עולה הרבה קדימה - הכדורים שהוא חילק, בעיקר לאדבאיור, היו מדויקים מאוד, והוא לא היסס לשחק לעומק וללכת קדימה חזק, גם אם הוא עצמו לא עלה הרבה קדימה. בעצם המאצ' אפ המרכזי אתמול היה בינו לבין סנה, ולמרות שסנה היה לא פחות טוב - מבחינת מבנה הגוף והכוח סונג מנצח.

עמנואל אדבאיור היה אחד השחקנים הבולטים במחצית הראשונה, כשבא אחורה וגם בדקות שארסנל התגוננה חיפש את סביבת הכדור. במחצית השנייה המצב היה מעט יותר נוח מבחינתו מחד - ארסנל תקפה יותר ואדבאיור קיבל עשרות כדורי עומק, אבל התקשה מול היתרון המספרי של הגנת ויאריאל מאידך, והוא איבד הרבה כדורים. בהמשך הוא השתפר, הצליח להגיע למספר בעיטות, כשמעל כולם המספרת המדהימה שלו. אדבאיור לא חשש להיכנס לקרבות הפיזיים, ולמרות שלא קיבל עזרה בהתקפה עשה את המקסימום, ובסופו של דבר כבש שער קריטי.

דווקא בקארי סאניה היה בינוני. הוא עלה הרבה קדימה, אבל במשחק הגובה היה חלש, הגביה לא טוב, ובסה"כ יכול היה לתרום יותר. למרות זאת, צריך להעריך את ההצטרפות הרבה שלו להתקפה; מנגד, המגן השני קאלישי בקושי עשה משהו במחצית הראשונה, גם בדקות היותר טובות של ארסנל, אולם במחצית השנייה פתח יותר בשמאל והציג ראיית משחק טובה מאוד עם כדורים טובים להתקפה.

ססק פברגאס הוא אחד הברומטרים במשחק של ארסנל ואחד השחקנים המשמעותיים. בדקות החלשות שלו במחצית הראשונה כל הקבוצה נראתה רע, וכשהוא השתפר - כל ארסנל הייתה טובה יותר. אומנם הוא לא רשם משחק מי יודע מה - אבל בישל את השער, והראה שוב איזה טאץ' וראיית משחק יש לו. גם במשחק בינוני הוא הצליח להיות מסוכן. פברגאס הוא לא מהשחקנים שמנסים לבלוט כל הזמן ולעשות כל הזמן תנועה, אלא שיותר בולטים דווקא במסירות, ביכולת לספק כדור גדול, גם מבלי לנוע כל הזמן. ההתלהבות במשחק שלו השפיעה על כל הקבוצה, והראתה שוב שהוא בעצם המנהיג האמיתי של ארסנל.

4) העונה הזאת אולי גמורה מבחינתה של ארסנל בליגה והיא תסתפק בלהבטיח את המקום הרביעי המאכזב, אך באירופה היא עוד יכולה לעשות את זה. ונגר צריך להבהיר לשחקניו שהמשימה המרכזית של ארסנל היא לנסות לקחת את ליגת האלופות ולהציל את העונה. בעוד ליברפול עשתה השנה את השינוי בליגה וגם אם לא תהיה האלופה - והיא לא תהיה - היא מציגה יכולת טובה בליגה, ארסנל סוגרת עוד עונה חלשה בליגה. לונגר יש סגל סופר מוכשר, אבל הוא צריך להעלות את הגיל הממוצע של השחקנים. לארסנל יש הגנה מנוסה - טורה, גאלאס ואלמוניה - הבעיה היא שבקישור ההתקפי וההתקפה ארסנל צריכה שחקנים וותיקים יותר. גם החתמות טובות כמו נאסרי או ארשאבין, שלמרות שהוא בן 27 הוא הגיע למקומו הטבעי, בליגות הגבוהות רק בגיל מאוחר, לא ישנו את זה שארסנל צריכה לאזן את גיל הסגל שלה. לא חסר בקבוצה הזאת כוח פיזי (סונג, אדבאיור), טכניקה (נאסרי, ארשאבין, וולקוט) ואפילו "ליברו" אמיתי יש לה - קולו טורה, שלמרות שהוא בלם עולה לעיתים להתקפה ומסוגל לייצר מצבים. בכל מקרה, לקראת ההמשך היא צריכה לשחק 4-4-2, שזה המערך שהכי מתאים לארסנל.

מה שכן, לארסנל אין ווינר, מנהיג קלאסי כמו ג'רארד או למפארד, שיש להם גם יכולת בעיטה מדהימה, פנומן כמו כריסטיאנו רונאלדו, ושחקנים וותיקים שיוסיפו ניסיון, כמו גיגס וסקולס. למרות שיש לה קשר אחורי מצויין (סונג), היא צריכה לקראת העונה הבאה שוער, מגן ועוד קשר מרכזי, שיעמיק את מרכז השדה - רצוי שחקן אפור, כמו פלטשר/קאריק במנצ'סטר או מסצ'ראנו בליברפול, מישהו שלא מאוד מורגש, שאין לו את הכוח של הסונג, אבל יש לו יעילות - מישהו טוב יותר מדנילסון. רק ככה הסגל שלה יהיה חזק מספיק כדי לאיים על האליפות, כשהדגש הוא על שוער טוב יותר ואולי גם מגן - כי ההגנה של ארסנל צריכה להשתפר.

5) ויאריאל: תוצאה מאכזבת, ההגנה חלשה

ויאריאל הייתה מסוכנת יותר בתחילת המשחק, הגיעה להזדמנות מסוכנת, והצליחה לכבוש משער של מרקוס סנה. למרות איבודי כדור מיותרים בהגנה, שלטה בקצב המשחק במחצית הראשונה, והצליחה ליצור קצב משחק איטי. ויאריאל לא לחצה בהתקפה ולא תקפה רוב הזמן, אבל ידעה לשמור על התוצאה ועל הכדור אצלה. היא הניעה את הכדור באיטיות ובצורה מסודרת, והצליחה לייצר משחק טוב לרוחב. היא הניעה את הכדור קרוב לשער של ארסנל, ולכן הצליחה במחצית הראשונה להגיע לכמה בעיטות מסוכנות מרחוק. החלוצים לא הורגשו, אך הבעיטות המסוכנות מרחוק של סנה חיפו על זה. 

במחצית השנייה ויאריאל ירדה להתגוננות. המסירות שלו המשיכו להיות שקופות, ההגנה רכה, אך למזלה אדבאיור היה בודד בחוד של ארסנל. עד הדקה ה-75 לא ראינו שיפור במשחק שלה, אך הכניסה של רובר פירס הוסיפה הרבה למשחק של ויאריאל. ויאריאל פספסה הזדמנות להשיג ניצחון משמעותי על ארסנל, במשחק בו שני שחקנים של ארסנל נפצעו, והספרדים הובילו לאורך רוב דקות המשחק.

הבעיה של ויאריאל הייתה קודם כל ההגנה. יותר מדי מסירות שקופות במחצית השנייה, יותר מדי חוסר ריכוז ובלבול במסירה, כשלעיתים לוקח לשחקנים של ויאריאל הספרדית יותר מדי זמן לשחרר מסירה. דייגו לופז, השוער, יצא מוקדם מדי לכמה בעיטות ובכלל יצא רע מהשער.

אגפים לא ממש היו לויאריאל, ולא הייתה הרבה הצטרפות מאחור במשחק שלה. אז איפה ויאריאל כן הייתה עדיפה? נראה שבמרכז השדה, בזכות מרקוס סנה המצויין. חבל רק שרובר פירס נכנס רק לקראת הסיום - יש לו הרבה ניסיון, והוא יכול היה לעזור הרבה למשחק הקבוצתי. גם המצבים של ויאריאל, שכמעט כולם או בעצם כולם באו במחצית הראשונה, היו מבעיטות מרחוק ומיכולת טובה של מרכז השדה, כשכאמור סנה השחקן הכי מסוכן של המארחים.

ויאריאל בלטה יותר בקישור, ובדומה לארסנל החוד לא ממש הורגש, אבל לארסנל לפחות היה חלוץ דומיננטי, שמסוגל לייצר לעצמו גול גדול ולהיות כתובת לכדורי העומק. לויאריאל, למרות ששיחקה במערך עם שני חלוצים, לא היה את זה - גם יורנטה וגם רוסי לא מספיק הורגשו.

עוד מי שכן בלט במשחק של ויאריאל זה היה איבגאזה, ועל כך בהמשך.

בסה"כ ויאריאל הייתה מסוכנת מאוד מרחוק, מחוץ לרחבה, אבל לא ייצרה כמעט שום הזדמנות, גם כי לא ממש הייתה לה התקפה. היא יכולה להצטער על כך שלא ניצלה את הסיטואציה במחצית הראשונה כדי לגמור את המשחק, אך עם זאת דווקא שיחקה נכון ורגוע באותן דקות. המחצית עשתה לא טוב מבחינתה, ואפשרה לארסנל לעשות סוויץ' של ממש.

הבעיה היא שלויאריאל אין את החיבור הקבוצתי, היכולות האישיות, הברק והכישרון של שחקני ארסנל, את האגפים של ארסנל, והיא הייתה רכה מדי בחלק האחורי.

6) המצטיין - מרקוס סנה

מרקוס סנה הוא בד"כ שחקן הגנה יעיל ובעיקר קשר אחראי, אבל אתמול ראינו גם איזה יכולת בעיטה יש לו (שער מרשים במיוחד), ובעצם הוא היה השחקן הכי מסוכן של ויאריאל, והגיע לעוד כמה הזדמנויות מסוכנות. סנה בנה את המשחק של ויאריאל, הניע כדור בצורה מסודרת לרוחב, ובעצם יצר מאצ' אפ מעניין בינו לבין סונג. סנה הוא אחד הקשרים האחוריים הכי טובים באירופה, עם יכולת מסירה טובה והוא בעצם החזיק את הקישור של ויאריאל. הוא המנהיג של ויאריאל, השחקן הכי דומיננטי, ובמחצית הראשונה ראינו ממנו הנעת כדור מסודרת, ריווח נכון של המשחק והרבה הצטרפות מאחור, כשבניגוד לסונג הוא גם עלה קדימה, הניע כדור קרוב לשער של ארסנל ואיים על השער.

 כאמור, חבל שרק בשלב מאוחר הכניסו את פירס, שיחד עם סנה יכול היה להעמיד מרכז שדה טוב עוד יותר. לא סתם מהרגע שהוא נכנס ויאריאל החלה ללחוץ בהתקפה, ופתאום פירס ושות' החלו לשלוח כדורים מסוכנים להתקפה. 

איבאגזה הציג יכולת טובה. הוא שיחק כשחקן חופשי מאחורי החלוצים, היה כמעט בכל מקום בקישור ההתקפי של ויאריאל, והיה מהיחידים שבאמת יזמו מהלכים ואחד השחקנים הכי בולטים במשחק של ויאריאל. הוא קיבל חופש על המגרש, ובעצם תרם הרבה יותר מהחלוצים עצמם, והציג יכולת אישית טובה.

גם מתיאס פרננדס הראה ניצוצות והיו לו כמה הברקות, אך הבעיה היא שחסר לויאריאל שחקן אגף דומיננטי והחלוצים לא הגיעו למשחק ובקושי חיפשו את הכדור. ככה קשה להגיע להזדמנויות של ממש.

7) ויאריאל צריכה, בדומה לארסנל, לשים יותר דגש על ההגנה ולחזק לקראת העונה הבאה את ההגנה. בסה"כ, היא רושמת עונה לא רעה (מקום רביעי בליגה הספרדית), אך ההגנה שלה מונעת מלהיצמד לסביליה. היא קרובה יותר למקום החמישי מלשלישי פשוט בגלל שספגה 14 שערים יותר מהשלישית סביליה - למרות שכבשה שניים יותר. יותר חשוב מליגת האלופות של העונה זה להתבסס במקום הרביעי. היא רושמת עונה טובה באירופה, ואם תודח בשלב הנוכחי זה לא יהיה אסון עבורה - בעוד שאם תפספס את המקום הרביעי בספרד והמקום בליגת האלופות זה יהיה משמעותי בהרבה מבחינתה.

8) ואפרופו הגנות, כיצד ייתכן שאחרי שספגה 12 שערים ב-27 משחקי ליגה מנצ'סטר יונייטד חטפה 8 שערים תוך שלושה משחקי ליגה, ואתמול ספגה עוד שני גולים - כלומר, בכמעט שביעית מהמשחקים שהיו עד המחזור ה-27 בליגה האנגלית חטפה רק שני גולים פחות? הדבר הכי חשוב מבחינתו של סר אלכס פרגוסון זה לא שקבוצתו תחזור לדרוס - אלא שבמקום שהמשחקים שלה יגיעו ל-4-5 שערים - הם יעמדו על אחד-שניים. עדיף עבור היונייטד לכבוש מעט פחות - העיקר שתספוג הרבה פחות. ההגנה היא מה שנתן לה את הפסגה באנגליה, וכדי לשמור עליה היא תהיה חייבת להחזיר את ההגנה למוטב, גם אם לא לכושר המדהים של עד לפני שלושה שבועות. כמאמר הקלישאה, המבחן של קבוצה זה בימים קשים ולכל קבוצה יש תקופות פחות טובות. השאלה היא מתי ועד כמה המפולת תיעצר. השערים שהיונייטד ספגה רק השבוע הם מביכים. אי אפשר להגיד שהבעיה היא אצל חלקים אחרים בקבוצה - ההגנה שלה שוגה פעם אחרי פעם. בראשון היא נקלעה לפיגור אחרי שפעם אחת היא אפשרה לגארת' בארי לסובב אותה בקלילות ולבשל, למרות שהוא בכושר רע, ולמרות חורים מביכים בצד ימין, בייחוד של גארי נוויל. שניים משלושת השערים האחרונים שספגה היונייטד בשתי המסגרות האלה היו בגלל איבודי כדור של כריסטיאנו רונאלדו (לתשומת לבו), ובכל השערים האחרונים שספגה להגנה יש חלק, כשגם ג'וני אוואנס, המצויין בד"כ, נראה חסר ביטחון - והוא מוכיח שהוא עדיין צעיר מדי להחזיק את הגנת השדים האדומים ממנצ'סטר. מספיק היה לראות את המשחק של היונייטד מול הווילה כדי להבין שהיונייטד בבעיה, וגם חסרת ביטחון, ועד שהיא מגיעה להזדמנות לוקח זמן. אין ספק שהפציעות, בייחוד בחלק האחורי, השפיעו עליה. אין לה כרגע משחקים קשים של ממש באופק, גם בליגה ובינתיים גם באירופה, כשאפילו אם תעלה לחצי הגמר היא עשויה לפגוש קבוצה יחסית, ודגש על המילה יחסית, קלה - ארסנל, שהיא בטח נוחה יותר מצ'לסי/ליברפול/בארסה. היא יכולה בחודש הקרוב בלי יותר מדי בעיות להתקרב לעוד אליפות ולעלות לגמר ליגת האלופות, כשאסור לשכוח שאין אף קבוצה ברמה שלה באירופה, להוציא את ברצלונה הספרדית, אבל לא בכושר הנוכחי.

9) מנגד, עבור פורטו יש פה הזדמנות נדירה לעבור את מנצ'סטר, שנראית פגיעה מאוד, וגם קבוצה בכושר גרוע כמו אסטון וילה היא כמעט הוציאה מהכושר הרע עם ניצחון או תיקו.