חג הפסח התשס"ט - 2009  אשר אך זה חלף העלה בכל עוצמתו את בעית עמותות הצדקה והחסד הפרטיות המאיצות פעולתן בפרוס החג, אך למעשה פעילות בכך לאורך כל השנה.  בצד הערכה רבה לפועלן, אספקת מזון ותמיכה לניצרכים וניזקקים יש לנו ביקורת מסוימת על פעילות זו המתמצה בעובדה כי עמותות הצדקה משחררות את מדינת ישראל מאחריותה המובנה והמערכתית לרווחת תושביה.

 

מהרעות החולות האקוטיות ביותר של רצועת עזה היא שימור מצב הפליטות והשנור של תושביה אשר נעשה ומונצח בחסות אירגון הסעד והתעסוקה לפליטים אונר"א.  יתרה מזו, אונר"א הפך ל"סוכנות הסעד והתעסוקה לחמאס" יותר מאשר לתושבי עזה הניצרכים.  קיומה של אונר"א ודאגתה לכל מחסורם של הפליטים בתחומה משחרר החמאס, זהו הריבון ברצועה, לעסוק בהתחמשות, הקמה,עיבוי וחימוש צבאו, לשם תוקפנות כנגד ישראל.

 

כלל ברזל ידוע בקימומן של שכבות נחשלות הוא הפסקת חלוקת דגים לניצרכים וכתחליף לערוך עבורן חלוקת "חכות" לדיג הדגים.  זהו המשל והנימשל, באם היו כספי הסיוע המועברים לאונר"א משמשים ליצירת מקומות תעסוקה לניזקקים הפלסתינים הרי בחשבון אחרון היו הניזקקים מקבלים את כבודם ופרנסתם חזרה ואונר"א היתה מוצאת לה מקומות אחרים הראויים לחלוקת "חכות" לדיג דגים.

 

העובדה כי כל זה לא קרה ואין סימנים לכך כי ישנה איזו שהיא יוזמה לשינוי המצב נותנת רגלים לסברה כי קיים ענין בשימור המצב הקיים הן במסדרונות האו"ם והן באונר"א שליחתו.

 

על מוסדות האו"ם והמדינות התורמות לאלץ החמאס, כריבון ברצועת עזה, לקבל אחריות אמיתית לרווחת התושבים ברצועת עזה ולא לדאוג בלבדית להתחמשותם על מנת לחסל (לשיטתו) את ישראל בהתאם לשיאיפותיו ואמנתו.  ניתן בהחלט להשיג זאת על ידי צימצום הדרגתי של הסיוע המועבר לפליטים ברצועה באמצעות אונר"א והטלת אותן המטלות על החמאס עד לחיסולן המוחלט של פעולות אונר"א ברצועת עזה. 

 

יש להתנות סיוע המדינות התורמות, אלו הקבועות ואלו התורמות בעקבות מלחמת "עופרת יצוקה", כולל החלת פיקוח הדוק על מנגנוני החמאס, בחלוקת מוצרי מזון למשפחות הפליטים בשלב ראשון ובמקביל לחייבם באספקת חכות לדייגים במקום לספק את הדגים עצמם. דהיינו, פיתוח אמצאי ייצור ותעסוקה לתושבי עזה במקום פיתוח של תרבות ניצרכות ושנור. בכך ניתן בהחלט ליצור ברצועת עזה מיקרוקוסמוס של חברה אשר קמה מעפרה ועליבותה וצועדת לכיוון היותה חברה יצרנית ומועילה לעצמה וסביבתה.

 

באם מדובר לאחרונה במסדרונות הממשל הישראלי אודות שלום כלכלי הרי זו הדרך הנכונה וההגיונית להחלת שלום כלכלי.  יצומצם הסיוע של האו"ם לתושבים כאשר באותה הדרגתיות יאולץ החמאס להקים מנגנוני סיוע משלו ובאחריותו.  ניתן בהחלט להעביר את כל מטלות אונר"א לידי החמאס בטווח של כ-3-5 שנים.  אם עד לשנים האחרונות לא היה גוף סמכותי ברצועת עזה שהיה מסוגל לקבל על עצמו את האחריות לרווחת התושבים הרי כעת החמאס הוא שממלא החלל שנוצר באורח סמכותי ואמין למצער, אם גם שלא לרצון כלל התושבים ובוודאי שלא לרצון ישראל.

 

מספר יתרונות הגלומים בתהליך זה:

 

1. האוכלוסיה הפלסתינית גוזלת את משאבי אומות העולם שלא בצדק.  תקציבי עתק יוכלו להתפנות להצלת האסון ההומניטרי בחבל דארפור ואזורים ניצרכים אחרים למשל.

2. האוכלוסיה תוכל לשנות מנהגי טפילות ותלות לכיוון יצרני יותר ומכאן לדאוג באורח עצמי למחסורם.  הפליטים הפלשתינים יורגלו זו הפעם הראשונה מאז שנות דור לאחריות עצמית לרווחתם וגורלם.

3. החמאס יאלץ לנתב משאבים מוענקים מערביים לכיוון דאגה לעניי עזה במקום להשתמש במקורות הכספיים לחימושו.  במדה לא יעשה כן תקפד האוכלוסיה הרעבה, כעת ללא מטריית אונר"א, את ראשו.  מכל מקום, יאלץ הוא לשנות סידרי עדיפויותיו כאשר בנין הכח הצבאי החמאסי יקבל מושב אחורי.

4. המענקים ימסרו לגוף שלישי, חוץ ערבי, שלא במסגרת האומות המאוחדות, הנאמן על המדינות התורמות אשר יפעיל מנגנון פיקוח הדוק על מטרות הכספים ובמדה והחמאס לא יציית הרי אז, בזמן אמת, לא יועברו / יצומצמו הזרמות הכספים אליו, עד שיתעשת.  לצורך זאת יוצבו משקיפים אמינים לפיקוח על פעולות החמאס כפי שאושרו על ידי המדינות התורמות..

5. ישראל אשר תיתמוך בתהליך זה תוצג כחותרת לשלום ולרווחת התושבים הפלסתינים ואפשר כי תציב עצמה אף במעמד של מדינה תורמת אף היא.

6. במדה והחמאס יסרב לשתף פעולה הרי הוא יוצג על ידי ישראל והמדינות התורמות כמחרחר מלחמה וכממשלת טרור פלשתיני אשר טובת הפלסתינים ממנו והלאה.

7. אוכלוסיה שבעה אינה נילהבת לצאת למלחמה, כל מלחמה שהיא, גם כנגד ישראל.

8. ייזום הרעיון, נותן בידי ישראל את נשק היוזמה במלחמתה כנגד האיסלם הפונדמנטליסטי במזרח התיכון ואפשר אף באזורים נוספים.  היוזמה המתוארת לעיל עולה בקנה אחד עם נטיתן של מדינות אירופה וארה"ב לפיתרון הסיכסוך בדרגי שלום כך שתמיכתן אפשרית.

9. באם יכשל החמאס במטלה הבסיסית ביותר אותה הוא מתימר להשיג כשלטון ריבוני ברצועת עזה הרי ישראל גם אז לא תצא ניפסדת.

10. יושתו פעולות ענישה כלכליות, בזמן אמת, כנגד שילטון החמאס.  יקבע תעריף לכל פגז וכל רקטה הנורית לישראל כך שכל ירי יצמצם באורח מכאיב את מקורות המימון של החמאס מצד המדינות התורמות.  במדה ויתעקשו להמשיך לירות הרי שיאלצו להשתמש בכספים האירנים המיועדים לחימוש וירי לשם כיסוי צרכי האוכלוסיה הרעבה הנימצאת כעת באופן מוחלט תחת אחריותם.

 

שינוי בסיסי זה באורחות החיים הפלשתיניות ברצועה יוביל במוקדם אם במאוחר להסכמי אי לוחמה יציבים, לשקט מבורך בגבולנו הדרום מערבי ואף אפשר מעבר לכך.

 

על ישראל לצאת במתקפת הסברה "במסגרת משרד ההסברה" החדש הן בקרב המדינות התורמות והן בקרב מוסדות האו"ם.  יהיו קשיים בכך, תזות שניתקבעו משך שנים קשה לשנותם באחת.  העולם מקובע בגישה הגורסת כי ניזקקים חייבים בתמיכת צדקה.  אך בהחלט אפשר כי ההגיון הצרוף מאחורי הנאמר לעיל יכה בסופו של דבר גם בספקנים ביותר.  השאר הוא רק ייזום תהליכים וביצועם.

 

בנוסף, על ישראל ליזום הצעת החלטה באו"ם המצמצמת בהדרגה את פעילות אונר"א במתכונתה הקיימת והפניית תקציבים לפיתוח מקורות תעסוקה.  כמובן שההצעה תיתקל בהתנגדות מדינות ערב, אלו מהן המעוינות בהנצחת עליבות הפליטים הפלשתינים, מטעמים ידועים.  מנגד, ההצעה תעמיד את ישראל באור חיובי כמדינה המחפשת פיתרונות הולמים לבעית הפליטים ובכך תטיל צל כבד ולא מחמיא על המדינות המתנגדות, ככאלו המשתעשעות בגורל הפליטים על מנת להשיג ייתרונות צרים ואנוכיים.

 

בנוסף תציע ישראל להשתתף במימון הקמת מקורות התעסוקה, באופן חלקי ובמשותף עם מדינות תורמות אחרות כתחליף לאונר"א כולל פיתוח מקורות התפלת מים לתושבי הרצועה.

 

רצוי היה להחיל קו מחשבה זה, כאשר יבוצע ויוכח תועלתו, גם על מחנות פליטים אחרים בארצות ערב אך בייחוד בלבנון כמשקל נגד לחיזבאללה המציג עצמו כתורם לרווחת הפליטים אך למעשה פועל בניגוד לכך.  החלת התזה המתוארת תחייב את מדינות ערב לקחת אחריות על הפליטים היושבים בתחומם וברי הוא שיעשו כל שביכולתם להיפטר מהפליטים ובעיתם כאשר לפתע יוכרחו (פוליטית, ומדינית ותודעתית) לתרום מכיסם לנושא, דבר שלא עשו משך 60 השנים האחרונות.

 

אהרון רול

amroll@rogers.com

www.aaronroll.com

http://www.global-report.net/aroll/