אחד מסימני ההיכר של המשבר העולמי הנוכחי הוא הפולמוס סביב חבילות הסיוע לבנקים. הדיון בנושא כבר מזמן חרג מגבולות העולם הפיננסי וקיבל כבר סממנים סוציאליסטיים ומוסריים רבים. העיתונאי והבלוגר הכלכלי פליקס סלמון טוען שמי שזכאי למיליארדים מקופת המדינה הם דווקא הלקוחות. כן, את הבנקים צריך להציל - אבל לפני כן, שיסבלו קצת.
מסתמן כי הנושא הזה ילווה את הכלכלה העולמית, עד ליום שבו יוכרז רשמית על מותו של משבר הפיננסים: מי בעצם זכאי להגנה? הגופים המלווים - כלומר הבנקים - או דווקא הלווים, הלקוחות שקיבלו את האשראי?
אפקט ליהמן ברדרס - פסיכולוגיה לעומת כלכלה
העיתונאי והבלוגר פליקס סלמון נדרש השבוע לנושא, ולא בפעם הראשונה כפי שהוא מציין. על פניו, הוא אומר, הנימוק המתבקש והבסיסי ביותר שעולה בעד המשך הסיוע, הוא שהשוק העולמי לא יכול להרשות לעצמו קריסה נוספת נוסח ליהמן ברדרס.
אם נושים, בעלי מניות ובעלי אג"חים, שמחזיקים בנתח נכבד מהמוסד, ימשיכו לספוג "תספורות" על כספם, מחנק האשראי הקיים בלאו הכי רק ימשיך להתכווץ סביב צווארו של השוק והמצב השברירי ממילא רק יתערער עוד יותר.
זו התשובה המתבקשת. אלא שסלמון לא משוכנע שהיא התשובה הנכונה. לעזרתו, הוא מגייס את ליאקאת אחמד, גורו בנקאות שחיבר ספר עטור שבחים בנושא בנקים והשקעות בשם: Lord of Finances.
אחמד וסלמון ניסו ללבן ביחד את אפקט הפחד, שיצרה התמוטטות ליהמן על השוק, ומה היקפו האמיתי של הנזק שנגרם כתוצאה מהקריסה. המסקנה מגיעה מהר מאוד - אין ספק שליהמן ברדרס הותיר אחריו נזקים ונפגעים, הן בארה"ב והן בבריטניה. אבל ההשפעה הגדולה ביותר שיצרה פרשת ליהמן היא בפן הפסיכולוגי. הייתה זו פניקה, שהניעה את הקונגרס ואת ה"פד", ולא בחינה שקולה ועניינית של ההיבטים הכלכליים מהמקרה.
צירוף הקסם "ליהמן ברדרס" איפוא מפחיד פחות את סלמון מאשר את הגופים שתומכים בהמשך הזרמת הכספים לבנקים. לטענתו, אם אכן קריסת ליהמן אינה כה הרסנית, כפי שמנסים לצייר אותה, על אף הקושי הפוליטי לאשר תכנית ענק לפיצוי הלקוחות - זו הדרך הראויה והנכונה.
מי פה ההרפתקן?
מדובר לא רק בהרפתקנים פיננסיים, שלקחו אשראי והלוואות יצירתיים מדיי. סלמון ואחרים דוחים את טענת הבנקים, כי מי שלא היה זהיר מספיק, אין לו מה לבוא להלין כעת, כשאין ביכולתו לעמוד בהחזרים. מדובר פה בצביעות, שכן אותם לקוחות פרנסו היטב את הבנקים בטרם המשבר, ואין לשנייה אחת לשכוח את ההרפתקנות הפיננסית של הבנקים עצמם, שתרמה רבות לקריסתם, או לשכוח את עצות האחיתופל שהבנקים ויועצי ההשקעות חילקו ללקוחותיהם.
סלמון מעט מסבך את התמונה כשהוא מסכם את דבריו בטיעון, שבהחלט יש להציל את הבנקים, אבל לא בדרך שבה מקובל לחשוב. הדרך הנכונה לסייע לבנקים, לדבריו, היא לתמוך בלקוחות ובלווים. חיזוק מעמדם יביא בסופו של תהליך גם לחיזוק הבנקים. בדרך הבנקים יספגו פגיעה כזו או אחרת. מילא, סבור סלמון. אבל הסיוע ללקוחות הפשוטים הוא לא רק הגיוני מהבחינה הפיננסית אלא גם צודק חברתית ומוסרית: אין סיבה שהממשלה תסייע למולטי-מיליונרים ותפקיר את מיליוני האזרחים לגורלם.
המאמר המלא פורסם ב-Money talks, בלוג החברה של מגדל שוקי הון.