מנצ'סטר יונייטד ופורטו נפגשו אתמול (רביעי) במסגרת גומלין רבע גמר ליגת האלופות, אחרי שהמשחק הראשון ביניהן באולד טראפורד נגמר 2-2, עם שני שערי חוץ של הפורטוגזים, כשבהנחה שלא ייגמר 3-3 או תוצאת תיקו גבוהה יותר - היונייטד חייבת ניצחון כדי לעלות לחצי הגמר.

1) סיכום המשחק - מנצ'סטר ניצחה ובצדק, פורטו בקושי סיכנה את השער

מנצ'סטר פתחה מצויין, כש-6 דקות מהפתיחה בעיטה מקרית של רונאלדו מ-30 מטר מצאה את דרכה לפינה של הלמו, שוער פורטו, ולרשת. 1-0 לשדים האדומים, והלחץ עובר לפורטו.

פורטו לא הראתה שיפור, ואף על פי ששתי הקבוצות לא הגיעו להזדמנויות - היונייטד הייתה עדיפה והצליחה לשלוט בקצב המשחק. יכולת טובה ברבע השעה הראשונה לערך של ווין רוני, ששיחק אתמול כקשר ימני, לצד ניסיונות מרחוק של קאריק ורונאלדו נתנו יתרון ליונייטד. פורטו לא חיפשה את השער, ורק אחרי כ-20 דקות החלה לתקוף ולהניע את הכדור. גם אז היא התקשתה לייצר הזדמנויות, ובד"כ או סחטה מצבים נייחים או בעטה בעיטות חסרות סיכוי מרחוק, כשלמרות משחק טוב של הגפים - לא היה לה מרכז שדה. במחצית 1-0 ליונייטד, קצב המשחק טקטי ואיטי - כמו שהיונייטד רוצה.

פורטו פתחה טוב את המחצית השנייה, הגיעה למספר הזדמנויות מרכזיות, לחצה חזק יותר, העלתה את רמת הלחץ ואת קצב המשחק. ב-20 הדקות הראשונות של המחצית השנייה סוף סוף ראינו ממנה יותר מוטיווציה ובעיקר יותר מצבים של ממש להבקעה, יותר מהלכים קבוצתיים נבנים ופחות בעיטות סתמיות. אבל זה נעצר, הקצב האט, והקרנות והעצירות הרבות תקעו את פורטו. גם כשהפורטוגזים המארחים הגיעו להזדמנויות - אלה היו מקריים ולא רציפים, ורק ב-10 הדקות האחרונות פורטו לחצה בכל הכוח ובחוסר הצלחה. בסיום 1-0 ליונייטד, שבצדק עולה לחצי הגמר, שם תפגוש בדרבי אנגלי את ארסנל, וככה גם השנה תהיה לנו לפחות נציגה אנגלית אחת בגמר ליגת האלופות. לא פחות חשוב: עד אתמול אף קבוצה באנגלית לא ניצחה במגרש הביתי בדרגאו של פורטו. עד אתמול.

2) מנצ'סטר יונייטד - לא חיפשה את השני, שלטה בקצב המשחק, ההגנה חזרה לעצמה, חלום חמשת התארים נותר חי ונושם

היונייטד שיחקה במערך של 4-5-1, כשברבאטוב בודד בחוד, רונאלדו כשחקן חופשי מאחוריו, רוני וגיגס באגפים ואנדרסון במרכז השדה, כשמאחוריו מיקאל קאריק. בהגנה שיחקו ואן דר סאר בשער, וידיץ' ופרדיננד במרכז ההגנה כבלמים, אושיי ואברה בצדדים. זה 4-5-1 ולא 4-3-3, כששחקני האגף עושים גם הם הגנה, כשגם העמידה שלהם על המגרש היא של קשרים ולא של חלוצים - אך אסור לשכוח שההבדל בין שני המערכים האלה לא תמיד כזה גדול, כשהשאלה היא מה הכיוון הקבוצתי. לעיתים קבוצה יכולה לשחק עם חלוץ בודד, אבל תקבל עזרה רבה מהקישור ההתקפי, בעוד קבוצה אחרת תכלול שני חלוצים - אבל עם קישור התקפי אנמי. היונייטד אתמול בעיקר הגינה, אולם ההרכב היה התקפי כשמסתכלים על השחקנים שעל המגרש - שני שחקנים עם אופי התקפי במרכז השדה (רונאלדו ואנדרסון), חלוץ טבעי (רוני) באגף, ואם לעיתים היונייטד משחקת עם שחקן הגנתי נטו מאחורי קאריק - פלטשר - או עם שחקן הגנתי יותר מאנדרסון - סקולס - לפני קאריק, אתמול אנדרסון שיחק וקאריק היה השחקן הכי הגנתי בקישור.

למרות שזה עבד טוב, ייתכן ששחקנים כמו רוני ורונאלדו היו מייצרים עוד שער לפחות אם היו משחקים בעמדתם הטבעית. מערך ה-4-4-2, עם רונאלדו וגיגס באגפים, סקולס וקאריק בקישור האחורי, וטבס ורוני בחוד מתאים יותר ליונייטד. בהרכב של אתמול, היה עדיף לשחק עם גיגס בשמאל, רונאלדו בימין, ברבאטוב ורוני במרכז ההתקפה, כשאנדרסון וקאריק במרכז השדה. אומנם המערך הזה פחות מבליט את משחק המרכז של היונייטד, שבלט אתמול בזכות המערך שמדגיש את האמצע, המרכז, אבל גם ככה בד"כ היונייטד בולטת יותר באגפים שלה- ועליהם צריך לשים דגש. היונייטד לא צריכה מס' 10 בהרכב שלה, התפקיד בו רונאלדו שיחק אתמול.

השער המוקדם שרונאלדו כבש בעצם שינה את כיוון המשחק. אם הלחץ מראש היה על היונייטד - אחרי 6 דקות הוא עבר למארחים מפורטוגל. למרות ואולי בגלל שלפני כן לא ייצרה הזדמנויות וגם לאחר מכן מיעטה לסכן את השער - השער של רונאלדו העלה אותה לשלב הבא. מאותו הרגע היונייטד כבר לא הייתה זאת שצריכה לתקוף, ולשמור על רשת נקייה היה מספיק לה כדי לעלות לרבע הגמר.

מנצ'סטר לא נתנה משחק גדול, אך היא גם לא חיפשה משחק גדול. היא הבינה שבדרגאו, במשחק חוץ לא פשוט ואחרי תקופה לא טובה, שפגעה מאוד ביונייטד במשחק הראשון, הכי חשוב עבורה זה להחזיר את ההגנה לרמתה האמיתית. היונייטד ידעה מראש שהיא תצטרך לכבוש ולחפש את השער, אבל אם לא תספוג - היא כבר תהיה רגל וחצי בשלב הבא. פרגוסון יודע שעל ההגנה מנצ'סטר קמה ונופלת העונה - ואם היא לא סופגת, היא גם מנצחת, בטח כשבהתקפה יש לך את רוני, רונאלדו וגיגס. השער המוקדם בעצם אפשר לה להתרכז בהגנה.

לא בטוח שזה היה נכון. פורטו נראתה מאוד חסרת ביטחון ב-20 הדקות הראשונות, וייתכן שאם היונייטד הייתה מנצלת את המומנטום מהשער של רונאלדו היא הייתה גומרת את המשחק מוקדם. יש לה את הפוטנציאל לנצח את פורטו ביותר משער אחד, במיוחד כשפורטו לא במשחק. היונייטד ויתרה על זה, ולקחה את הסיכון שכל שער שתספוג - יקרב אותה לסיים את העונה האירופית מוקדם מדי מבחינתה. אבל ברגע שהיונייטד הצליחה להחזיר את הגנתה לרמה טובה, שמשחק ההגנה עבד טוב והיונייטד נמנעה לספוג - והאמת שגם לא ממש הייתה קרובה לספוג - היה ברור שהמשחק בידיים שלה.

במחצית הראשונה בלט במשחק של היונייטד בעיקר מרכז השדה ובכלל משחק המרכז, האמצע. היונייטד הגיעה לכמה בעיטות מרחוק מהמרכז, השער הגיע מבעיטה מרחוק מהמרכז, ושם היו השחקנים הבולטים של היונייטד - אנדרסון במרכז השדה, רונאלדו במרכז כקשר התקפי חופשי, ברבאטוב כחלוץ מטרה באמצע. במחצית השנייה המגמה השתנתה, וראינו יותר פריצות מהאגפים. לא בכדי היונייטד הגיעה להרבה קרנות, בעיקר במחצית השנייה. היכולת הטובה של רוני ואושיי באגף ימין, כשגיגס מוסיף טכניקה משמאל, גרמו לקרנות רבות, וגם המצבים הבודדים, אבל המסוכנים, של היונייטד - באו במחצית השנייה בעיקר מהצדדים. למרות זאת, היתרון של היונייטד על פורטו היה במרכז השדה - שם היא הצליחה לצופף כמו שחיפשה, בניגוד לניסיון של פורטו לרווח את המשחק.

בחלק האחורי יונייטד נראתה טוב כאמור, ולמרות מספר הרחקות רעות של ואן דר סאר וטעויות של קאריק במחצית הראשונה - בימין אושיי ורוני הגינו ביחד וסגרו את אגף ימין של היונייטד, בשמאל אברה חטף הרבה מאוד כדורים, ובעצם, למרות שפורטו מתבססת על האגפים שלה - הם כמעט ולא עשו חורים ועשו עבודה הגנתית טובה בצדדים. אם מוסיפים לזה את ההקרבה של אנדרסון והעמידה הטובה מול הכדור והאגרסיביות של קאריק - מקבלים שליטה של היונייטד במרכז השדה והגנה טובה של הקישור האחורי. בשורה התחתונה, היונייטד מנעה מפורטו לייצר יותר מ-3-4 מצבים באמת רציניים במהלך המשחק, כשרוב המצבים שפורטו כן הגיעה אליהם היו בעיקר בעיטות מרחוק ומצבים נייחים - ולא דברים שהגנת היונייטד יכולה הייתה למנוע. בשורה התחתונה, היונייטד לא ספגה - וזה היה המפתח הראשון לעלייה של מנצ'סטר יונייטד אתמול. אם פורטו בעטה בלי הפסקה מרחוק - זה גם אומר משהו לטובת היונייטד. מעבר לכך, סוף סוף שיחקה היונייטד בהגנה בלי פציעות, כשכולם כשירים ויכולים לשחק, וכך הטעויות המביכות של ג'וני אוואנס וגארי נוויל במשחקים הקודמים לא היו, ובמקומם שיחקו אושיי כמגן ופרדיננד ו-וידיץ' במרכז ההגנה.

עוד יתרון שהיה ליונייטד אתמול, גם אם הוא לא מה שניצח את המשחק, זה היצירתיות של השחקנים שלה. ברגע שיש לך שחקנים כמו רוני ורונאלדו, שנתנו משחק לא רע, וגיגס בשמאל אתה מקבל יותר יצירתיות. כשיש לך את גיגס, רונאלדו  ואנדרסון בקישור - לא חסרה לה שליטה בכדור וטכניקה. לפורטו לא היה את זה, וגם שחקנים שמעט כן הראו את זה (מריאנו וסיסוקו) - לא ראינו במשחק של פורטו כמעט יצירתיות. זה לא מה שהכריע את המשחק כי המשחק התבסס יותר על קצב איטי, טקטיקה והרבה מצבים נייחים ופחות יצירתיות ומשחק משוחרר - אולם זה עוד יתרון שהיה ליונייטד על פורטו, ויותר משהיה את זה למנצ'סטר - לא היה לפורטו את זה, והמשחק שלה היה מאוד צפוי ואפור.

יונייטד מתואמת בהרבה מפורטו, ולא סתם ראינו במשחק שלה משחק צירופים מרשים. מה שקרה במחצית אתמול הוא שהיונייטד שיחקה בעיקר במרכז, כמו שכבר אמרתי, ובעצם הפערים בין שחקני היונייטד היו קטנים, וכך מנצ'סטר הצליחה לשחק משחק צפוף, עם מסירות מהירות של נגיעה-שתיים. התיאום של היונייטד בא לידי ביטוי, והעובדה שהסגל של היונייטד רץ ביחד, כלומר הבסיס של הסגל, רץ ביחד כבר עונה שלישית לפחות עוזר מאוד ליונייטד. בעיקר בא לידי ביטוי התיאום בין ג'ון אושיי לוויין רוני בצד ימין - הם עושים ביחד הגנה, מצמצמים פערים אחד מהשני, משתפים פעולה במסירות גם בהתקפה - ורוב הניסיונות של היונייטד אתמול היו מהצד הזה, לא פעם אחרי מסירה של אחד מהם לשני בדרך לכדור רוחב לרחבה, או פריצה מימין של רוני.

למרות שלא הגיעה להרבה הזדמנויות, הצליחה היונייטד לייצר כמה מצבים מסוכנים, בעיקר במחצית הראשונה - פעם בעיטה מסוכנת של גיגס אחרי הרמה של ברבאטוב מימין, פעם עוד בעיטה מסוכנת בתחילת המחצית השנייה, פעם עוד ניסיון מרחוק במהלך המחצית הראשונה. כשהיא כן חיפשה את השער - היא הייתה קרובה לכבוש לא פחות מיריבתה, שלעומתה כן הייתה צריכה את השער.

אלכס פרגוסון ביצע שני חילופים, הראשון בדקה ה-69 והשני בדקה ה-78, וכהרגלו לא מיהר לבצע חילופים, למרות שלדעתי היה חסר נוכחות של עוד חלוץ ברחבה, והיה מקום להכניס את טבס לחוד, או פשוט להכניס שחקן רענן שיגמור את המשחק עוד לפני כן. מעבר לכך, כמו שכבר אמרתי - היה מקום לשחק עם פלימייקר אמיתי כמו סקולס ולא עם אנדרסון, בגלל שהוא אחראי יותר, מאבד פחות כדורים, יותר מנהיג - ובמשחק מכריע כזה הניסיון שלו היה חשוב עבור היונייטד, וחוץ מזה גם המערך לא היה נכון. פרגי הוא לדעתי המאמן הטוב בעולם וכמובן שהוא יודע מה הוא עושה, אבל במקומות מסויימים לא בטוח שהוא תמיד מקבל החלטות נכונות. למרות שהמבקרים לא יודעים ומבינים את המשחק כמותו - יש לבקר במקרים מסויימים, וזה לא מערער על גדולתו של סר פרגי.

לזכותו של פרגי ייאמר שהוא סומך על ההרכב שלו ולא מהמאמנים שממהרים לשנות אותו, אך לא תמיד זה נכון. בכל מקרה, פרגי לא חיפש את השני, ולא רק שהיונייטד בעיקר התגוננה - הוא הוציא את החלוץ היחיד שלו בהרכב, דימיטאר ברבאטוב, והכניס את נאני, כך שהוא נשאר בלי חלוץ, כנראה מתוך ידיעה שנאני יוסיף התלהבות ויכול גם לרוץ אחרי מגנים, או פשוט לגמור את המשחק מהצד השני. גם החילוף השני העיד על המגמה של פרגי - הוא הוציא את אנדרסון והכניס את סקולס, שמשחק בערך על אותה עמדה, אך הוא שחקן הגנתי יותר ואין ספק שזה היה חילוף עם אורנטצייה הגנתית. לזכותו של פרגי צריך לזקוף את חזרת ההגנה לעניינים, המשחק הזהיר והטקטי של היונייטד, שהצליחה לשמור על התוצאה שלה, למרות היתרון הנזיל והעובדה שהמשחק היה אצל פורטו.

חלום חמשת התארים של היונייטד עדיין קיים. היא אלופת העולם לקבוצות ומחזיקת גביע הליגה. היא עדיין לא זכתה בשום תואר משמעותי העונה, אבל בשלושת המפעלים המרכזיים - הליגה האנגלית, ליגת האלופות והגביע האנגלי - היא נמצאת בשלבי ההכרעה בעמדה טובה, יותר או פחות, לזכייה. למרות יכולת חלשה בתחילת אפריל, היונייטד עדיין לא הודחה מכלום, ולמרות שאתמול הייתה חרב ההדחה מתואר מרכזי ממשיך סנטימטר לפני צווארה היא נלחצה ממנה, ויותר חשוב - החזירה את ההגנה ליכולתה הטובה. אם היונייטד תחזיר את ההגנה לשפיות, גם אם לא לכושר המדהים של שלושת החודשים הראשונים של 2009 - האליפות תהיה שלה, ולפחות עוד תואר משמעותי אחד - ליגת האלופות או הגביע האנגלי. אתמול היונייטד הראתה אופי, לקחה ניצחון בקושי אך בצדק, הצליחה ליצור קצב משחק איטי ולמרות שלא הציגה כדורגל גדול השיגה ניצחון שלא רק העלה אותה לחצי הגמר - אלא גם יכול לתת לה הרבה ביטחון להמשך.

3) ברבאטוב חיפש בכוח להיכנס למשחק, רוני - טוב, גם רונאלדו ואנדרסון, ואן דר סאר בכושר חלש

לא היה ליונייטד מצטיין ברור, אבל הבולטים ביותר לטובה היו השחקנים הבאים:

ווין רוני. רוני פתח טוב את המשחק, וברבע השעה הראשונה כמעט הכול במשחק של היונייטד עבר דרכו ודרך צד ימין. למרות שהוצב בעמדה לא טבעית מבחינתו, למרות שעבר פציעה לאחרונה, רוני היה טוב במשך כמעט כל המחצית השנייה ובתחילת הראשונה. במחצית הראשונה, החל מהדקה ה-15-20 הוא נחלש, ונראה שהשיפור של ברבאטוב והיכולת הטובה של מספר שחקנים אחרים דחקו אותו הצידה. רוני נעלם, מה גם שהיונייטד התבססה באותם דקות יותר על האמצע ופחות על האגף של רוני. במחצית השנייה הוא חזר לעצמו, כשמצד אחד עשה הגנה טובה ולחץ על סיסוקו והאחרים בצד שמאל של פורטו, ובהתקפה התחיל את רוב ההתקפות של היונייטד במחצית הראשונה, עשה המון תנועה, נכנס גם למרכז ושמאלה, סחט קרנות והציג גם פריצות טובות ומשחק יצירתי לא רע. שיתוף הפעולה בינו לבין אושיי היה מצויין, כאמור.

רונאלדו לא נותן עונה טובה באירופה וב-8 משחקים כבש רק שער אחד. עד אתמול. שער אדיר של רונאלו, שלא היה טוב בתקופה האחרונה, והיה אשם גם באחד השערים במשחק הראשון נגד פורטו בגלל איבוד כדור, בעצם הפך את הקערה והלחץ ירד מהיונייטד. גם בהמשך הוא הציג פריצות מסוכנות. בדומה לרוני הוא לא שיחק בעמדתו הטבעית, ורונאלדו היה צריך לשחק על הקו, כחלק מהמערך הבעייתי והמוטעה של מנצ'סטר אתמול. רונאלדו טוב יותר על הקו, משם הוא יכול לפרוץ עם כדרור רוחב למרכז, לרוץ על הקו ולנצל את המהירות שלו עם הכדור, כדי לעבור שחקן/לסחוט קרן/להרים כדור לאגף מהרחבה. את הדברים האלה קשה לעשות מהמרכז, אך למרות זאת היה לו קל יותר להגיע למצבי בעיטה מרחוק - כי הרבה יותר קל לייצר בעיטה כשאתה כבר במרכז ואתה צריך רק לעצור כדור או לארגן לעצמך את הבעיטה, ולא צריך קודם כל לפרוץ מהאגף ולחפש את הכניסה לאמצע לבעיטה, מה שמקשה מאוד. בכל מקרה, הוא סחט מצבים נייחים, ייצר הרבה כדרורים מהמרכז, היה מהמובילים במשחק הצירופים של קבוצתו במחצית הראשונה אתמול, ובמחצית הראשונה וגם בחלק מהשנייה הרבה מאוד מהלכים עברו דרכו.

אנדרסון הוא לא סקולס, אין לו את האחריות שיש לאנגלי הג'ינג'י, הוא גם מאבד לא מעט כדורים (במחצית הראשונה אתמול איבד די הרבה כדורים), אולם התקפית הוא מסוכן יותר,ובניגוד לסקולס הוא משחק יותר לעומק. סקולס נחוץ בעיקר כשמניעים כדור, שמחפשים לסדר את המשחק, וצריך מישהו שייקח כדור במרכז השדה, יהיה המנוע במרכז השדה ויבנה את ההתקפות. אתמול היונייטד בעיקר התגוננה וכשתקפה שיחקה יותר תכל'ס, יותר לעומק, ולא חיפשה להניע כדור מצד לצד - פשוט כי רוב הזמן היא לא זאת שהחזיקה בכדור, או שהיא כן החזיקה אבל שיחק מהר קדימה ולא חיפשה להניע את הכדור, ולכן אתמול הנוכחות של אנדרסון עזרה, מה גם שהוא ידע להקריב את עצמו בהגנה, עלה לכל כדור גובה שהגיע למרכז השדה, קפץ לכל כדור ובד"כ גם הגיע אליו ראשון, נלחם על כל מהלך ולא פחד להיות אגרסיבי בהגנה ולצאת קדימה למתפרצות. למרות שסקולס יודע יותר טוב לנהל את המשחק הקבוצתי, בטח במשחק חשוב שהניסיון הכרחי, אנדרסון היה טוב מאוד ברוב הדקות והראה שיש לו מנהיגות.

היו גם כאלה שהיו פחות טובים:

אדווין ואן דר סאר לא בכושר טוב, ולמרות שאתמול לא סיכנו אותו כמעט, ולא בזכותו אלא בגלל ההגנה הטובה של מנצ'סטר והחולשה של פורטו, ההרחקות שלו היו חלשות מאוד. ואן דר סאר אולי לא האשם היחידי ואפילו לא המרכזי בהידרדרות ההגנה של היונייטד - אבל המספרים מדברים בעד עצמם, ואחרי 14 משחקים ברציפות שלא ספג שער נראה שהתקופה החלשה השפיעה גם עליו.

את דימיטאר ברבאטוב קשה לשייך לאחד מהקריטריונים שהוזכרו. מצד אחד, הוא חיפש להיות מעורב במשחק לאורך 90 דקות, עשה תנועה בחלק ההתקפי ועזב הרבה את העמדה שלו בהתקפה כדי לחפש את קירבת הכדור, כשאסור גם לשכוח שהוא שיחק כחלוץ יחיד, וזה לא פשוט להחזיק את ההתקפה, אולם מנגד לא הגיע להזדמנות אחת טובה, ולמרות שעזר הרבה בצד ימין - לא היה אפילו מצב אחד של היונייטד שהוא היה בסביבה. הבעיה עם ברבאטוב היא שהוא מחפש להיות מעורב, ולא רק אתמול אלא בערך כל משחק, לפעמים משחק כמו קשר - ולכן הוא גם מבשל הרבה שערים, אבל לא מבין שהביאו אותו כדי שיהיה חלוץ מטרה, שיחכה ברחבה ובעיקר יתמקם בתזמון נכון ויהיה בעצן המוציא לפועל. זה לא קורה, וברבאטוב לאורך כל העונה בקושי מתמקם ברחבה, בקושי מייצר הזדמנויות. יש לו אומנם 8 בישולים, אבל גם 8 שערים, לא מספיק עבור מי שהובא כדי לכבוש שערים רבים. בשביל מה הוציאו את טבס מהרוטציה ופגעו בו אם ברבאטוב לא תורם הרבה יותר? אומנם ברבאטוב הוא פיבוט שיודע לשחק עם הגב לשער, ומבחינה פיזית מנצח את טבס, אך ראינו איך ההתקפה של היונייטד נראתה גם בלי חלוץ מטרה לאורך על העונה שעברה: מעולה. ברבאטוב מחפש להיות במשחק, אבל את התפקיד שלו, לחכות בהתקפה ולהביא נוכחות בחוד, הוא לא מביא. לדעתי, אין סיבה שהוא לא יימכר בסיום העונה. לא כל מה שטוב לטוטנהאם טוב ליונייטד, ועוד לפני שהוא בא היה ברור שהוא רכש מיותר מאוד, וכבר אז זה נראה תמוה מאוד להביא אותו.

4) פורטו - לא הייתה שווה עלייה

במהלך השבוע האחרון כולם התלהבו מפורטו, שכבשה צמד שערים באולד טראפורד במנצ'סטר, וזה כנראה גרם לה לרגליים קרות. מהרגע הראשון פורטו לא הייתה במשחק, ולהוציא בערך 10 דקות במחצית הראשונה ורבע שעה-עשרים דקות במחצית השנייה הייתה חלשה מאוד, ובהחלט נגררה לקצב האיטי והטקטי של מנצ'סטר, למרות שפורטו הייתה חייבת שער. המשחק של פורטו היה שקוף, והתבסס במקרה הטוב על הגבהות מהצדדים והנעת כדור מסודרת וטובה, ובמקרה הרע על בעיטות ייאוש חסרות סיכוי, בעיקר במחצית הראשונה אתמול. פורטו סחטה הרבה מצבים נייחים, ובעצם המצבים היחידים שלה או כמעט היחידים היו כדורים חופשיים, בעיקר כאלה של ברונו אלבס, הבלם. במחצית השנייה סוף סוף ראינו ממנה גם בעיטות ממהלכים של ממש, מהתקפה של ממש ולא בעיטות סתמיות מעצבים, אך גם זה היה זמני ונעלם אחרי רבע שעה-עשרים דקות לערך. השיפור ב-10 הדקות האחרונות היה מרמה, ובמהלך 80 הדקות הראשונות גם כשייצרה מצבים - הם לא היו ברצף, לה הייתה להם המשכיות, ולכן פורטו גם לא כבשה.

לזכותה של פורטו ייאמר שאתמול היא הניעה כדור טוב מצד לצד, בעיקר בגלל האגפים המרשימים. למרות ההגנה הטובה של היונייטד, פורטו התעקשה לשחק דרך האגפים, כשהקשר האחורי מיירלס מתווך בין שני הצדדים. השחקנים הבולטים במשחק של המארחים מפורטוגל היו שחקני אגף - מריאנו בשמאל, סיסוקו בימין. ככה היא גם סחטה תוך כמה דקות כ"כ הרבה קטנות, איתן כמובן לא עשתה כלום. גם היונייטד לא הגיעה להזדמנויות, אבל היא גם לא חיפשה אותן - וכשהיא כן חיפשה הן הגיעו בקלות. מנגד, פורטו לא הגיעה כמעט לשום הזדמנות ברחבה, משהו באמת מסוכן, להוציא מספרת אחת מסוכנת מאוד בדקות הסיום.

הבעיה היא שמנצ'סטר שלטה במרכז השדה, עם משחק טוב של אנדרסון ולעיתים גם של קאריק, והיא הייתה ראשונה לרוב הכדורים במרכז השדה.

בעצם, אתמול היה כיוון ברור מצד שתי הקבוצות - היונייטד חיפשה לצופף, שיחקה דרך המרכז ושחקנים שיחקו קרוב אחד לשני, בעוד פורטו חיפשה לרווח ולפתוח את המשחק עם האגפים, אבל היונייטד הצליחה לצופף את מרכז השדה וככה עוד יותר לשלוט בקצב המשחק.  

פורטו כן הראתה אכפתיות, והייתה אגרסיבית מאוד ולעיתים ברוטלית מדי, אבל לא הצליחה לשנות את קצב המשחק האיטי שהיונייטד יצרה.

בשורה התחתונה, פורטו לוקחת העונה אליפות ושולטת בליגה הפורטוגזית, אך קיבלה הזדמנות גדולה להעיף את היונייטד, אחרי תקופה גרועה שלה, ולא ניצלה את זה.

5) משחק טוב של שחקני האגף מריאנו וסיסוקו, יכולת חלשה של השוער ושל רוב שחקני ההתקפה

עלי סיסוקו ומריאנו גונזאלס היו השחקנים הבולטים לטובה אצל פורטו. בזכות שני השחקנים האלה ראינו טכניקה לא רעה ומשחק טוב של האגפים של פורטו, ושניהם הציגו יכולת הגבהה טובה - אבל יותר מזה כמעט ולא היה לפורטו במשחק אתמול נגד מנצ'סטר יונייטד.

סיסוקו קיבל כדורים טובים לאגף והראה יכולת הגבהה מרשימה והרים כדורים מסוכנים לרחבה מהאגף השמאלי, אותו הוא החזיק, הראה יכולת פריצה טובה משמאל, יכולת טכנית, הטיית גוף לא רעה, ובלט לאורך כמעט כל דקות המשחק.

מריאנו נכנס במהלך המחצית הראשונה, ומאותו הרגע חיזק מאוד את צד ימין. הראה מהירות גבוהה על הקו, הכניס כדורים מימין, וגם הראה יכולת טכנית טובה. מריאנו היה האיש שכבש את השער הדרמטי באולד טראפורד, וגם אתמול נכנס כמחליף ולמרות היכולת החלשה של פורטו ולמרות שהפעם עלה מוקדם - נראה שמדובר בשחקן 12 טוב, שעולה מהספסל ויכול לעשות שינוי במשחק.

לעומת זאת, השוער הלטון הוא שוער בינוני, ובמשחק אתמול שמט כדורים רבים, למרות שיכול היה לעצור אותם, והיציאות שלו לכדורים שבאו לכיוונו היו רעות מאוד. הוא הוכיח שהיה אי אפשר לסמוך עליו, שהוא לא אחראי ולא מדוייק.

אפשר לציין לטובה את מיירלס, שהניע טוב את הכדור במרכז השדה וסידר את המשחק בקישור האחורי, ולזכותו אפשר לזקוף את הנעת הכדור המסודרת והטובה של פורטו בחלק מהדקות במשחק. לרעה אפשר לציין את ליסנדרו לופז, שלא תרם כמעט כלום למשחק בחלק ההתקפה - והותיר כמעט הכול על הולק, שעשה מה שהוא יכול.

6) בזמן המשחק בין היונייטד לפורטו התקיים גם המשחק בין ארסנל לויאריאל. רוב הזמן צפיתי במשחק של היונייטד כמובן, אך בעצירות ולעיתים העברתי, זפזפתי בעברית אקדמית, למשחק השני. ארסנל נראתה מצויין, תקפה לאורך כמעט כל המשחק, לפחות בדקות שצפיתי, כשמעל כולם היה ססק פברגאס, שהרמת הרגליים שלו הובילה לשער הראשון, ובמהלך המשחק, ובעיקר במחצית הראשונה, היה מעורב במהלכים רבים, ולא הפסיק להכניס כדורים להתקפה. לפברגאס יש יכולת מסירה מהטובות בעולם, ראיית משחק פנטסטית - כמעט אף שחקן לא היה עושה את מה שהוא עשה בשער הראשון: מסרו לו כדור והוא נתן לכדור לעבור מתחתיו, וכך בלבל את הגנת ויאריאל, שציפתה לקבלת כדור שלו והשאיר את תיאו וולקוט לבדו בהתקפה. וכל זה בלי לגעת בכדור! לפברגאס יש אינטליגנציית משחק מדהימה, טאץ' נהדר בכדור וטכניקה עילאית. שחקן קבוצתי ענק, ולא סתם יש לו העונה 10 בישולים בליגה.

מנגד, ניתן היה להתרשם שגונזאלו רודריגז מויאריאל לא הגיע למשחק. הוא היה אשם בשער השני כשעשה חור במרכז ההגנה והותיר את אדבאיור פנוי בדרך ל-2-0 מהרגליים שלו הטוגולזי, ובאחד המקרים במחצית השנייה במקום להרחיק כדור פשוט עצר את הכדור לא טוב, התמהמה - וכמעט הוביל לשער של ארסנל, כל זה מטרים ספורים מהשער של ויאריאל.

ארסנל ממשיכה בתקופה המצויינת (5 ניצחונות ליגה רצופים), עולה לחצי גמר ליגת האלופות, ולמרות שאליפות היא לא תיקח - היא כבר בחצי גמר ליגת האלופות, שם תפגוש את היונייטד ולהערכתי גם תנצח במשחק באמירויות ותעלה לגמר, ובחצי גמר הגביע האנגלי, שייערך מחרתיים, שבת, נגד צ'לסי. שני המשחקים האלה נגד שתי הקבוצות הכי חזקות באנגליה יהיו משחקי המפתח שלה אם היא רוצה לקחת העונה איזשהו תואר, ואין סיבה שהיא לא תזכה.

 7) ע"פ הדעה הרווחת, אין לנו בליגה אלופה ראוייה, אבל זה פשוט לא נכון - חיפה ראוייה ושווה אליפות. גם אם היא לא תזכה - לה מגיע:

אומנם היא לא דורסת כל משחק, אבל צריך לזכור שהפערים בליגת העל, ובעיקר העונה הם קטנים מאוד. בעונות הבאות יהיו יותר תבוסות והאלופות יראו יותר מרשימות - אך זה כי הפערים יגדלו בגלל הרחבת הליגה. כרגע יש פערים קטנים, לרע ובעיקר לטוב, ולכן המוליכה לאורך כל העונות האחרונות בד"כ לא מראה יתרון גדול על פני היריבות האחרות, או שהיא כן יוצרת יתרון - אבל זה בגלל החולשה של הדולקות אחרי המוליכה. למרות זאת, חיפה מובילה את הליגה לאורך כמעט כל העונה, ומצליחה לשמור על הפסגה באופן יציב וקבוע מאז ה-18/10 - להוציא מחזור אחד (מחזור ההפסד 3-2 למכבי נתניה בקריית אליעזר). יש קלישאה שאומרת שהחוכמה היא לא רק לפגוש את הפסגה אלא גם לשמור עליה - ובינתיים היא שומרת כבר חצי שנה על הפסגה. היא הקבוצה הכי יציבה בליגת העל כיום, והוכיחה שיודעת לקחת גם משחקים עם אופי ובשיניים - דוגמאות הניצחונות על סכנין, הניצחון בשבת 1-2 על הפועל פ"ת ועוד. היא הקבוצה הכי טובה בליגה במפגשים מול מרכז הטבלה ומטה, ולמרות שבמשחקים מול הגדולות היא חלשה - 4 נק' ב-6 משחקים - את המשחקים הקלים היא כמעט תמיד מנצחת, ובמשחקים שהם לא מול שלוש הגדולות האחרות - נתניה, הפועל תל אביב ובית"ר - היא צברה ב-20 משחקים 48 נק'. חיפה היא קבוצה "הגיונית", ובניגוד לקבוצות כמו הפועל תל אביב ונתניה - היא יודעת לנצח גם כשהיא פייבוריטית ברורה, כשהלחץ רק עליה, במשחקי ה"מוקש", המשחקים שאנשים לא מתרגשים בהם ולעיתים עלולים לזלזל ביריבה. החוכמה של קבוצה גדולה היא לדעת לא לזלזל אף פעם ולדעת לנצח גם כשהיא לא מרשימה וגם כשלא מדובר במשחק גדול. מעבר לכך, חיפה מאזנת טוב יותר מכל הקבוצות בין ההגנה (ספגה 21 שערים) לבין ההתקפה (כבשה 40 שערים). למרות שלהפועל תל אביב ולבית"ר יש שחקנים יצירתיים יותר, להפועל ולנתניה מאמן טוב יותר, ולמרות ובעצם בגלל הציפיות הנמוכות - היא בדרך לאליפות, אחרי שנתיים שחונות ביותר בליגה. חיפה יודעת להתנהל, היא הורידה ציפיות, הביאה מאמן שקט שלא הוכיח את עצמו בקבוצה גדולה, והצליחה להפיל בפח את המבקרים, ביניהם את כותב השורות האלו, עם סגל טוב ולא הרבה מעבר לכאורה ורכש בינוני. ג'ון קולמה הוכיח שהוא יכול להצליח גם בקבוצה גדולה ומנהל מצויין את מרכז השדה של חיפה, אלישע לוי ידע להתמודד גם עם תקופות פחות טובות, הראה אופי, שמר על שקט תעשייתי כמה שאפשר, ידע להודות בטעויות ולשנות הרכבים, והחזיר את יניב קטן לכושר (7 בישולים). קטן הוא איש העונה שלי בינתיים, כי האופי שלו, יכולת הבעיטה, הפריצה, המהירות, הסיבוב המרשים הם מעולים, כי הוא היה השחקן המוביל של המשחק הקבוצתי. חיפה מתבססת על מתפרצות, ומי שמוציא אותן קדימה זה קודם כל יניב קטן. אחרי עונה לא טובה הרבה אנשים נכנסו בו, אבל היה ברור, גם לכותב השורות, שהוא יכול וצריך לחזור לעצמו, שהוא עדיין לא גמר את הסוס. הוא משחק בעמדה שמשחררת אותו, ואין כמעט שחקנים שעושים כ"כ הרבה תנועה בהתקפה ובעצם נמצאים בכל מקום במשחק ההתקפי. לא פעם העונה חיפה לא הרשימה, אבל יכולת המסירה שלו החזיקה את חיפה עם הראש מעל המים. ראיית המשחק שלו היא מדהימה. לאלישע לוי, ששחרר אותו בהתקפה, יש חלק ביכולת המעולה של קטן העונה. חיפה לא העלתה ציפיות, לא העמידה דרישות גדולות, ובשקט-שקט התנהלה מצויין. בניגוד להפועל תל אביב, נתניה ובית"ר - היא לא רדפה אחרי הפסגה, היא הייתה צריכה לשמור על מקומה, וזה לא פשוט כ-3 קבוצות נושפות בעורפך.

 למרות זאת, חיפה נפלה ברכש שעשתה בחורף, כשהביאה את אנדרסון ווסט שהיום אפילו לא עולה בסגל, וגם אוסיי ראנספורד התברר כעוד שחקן התקפה בינוני. במקום להביא חלוץ מטרה אמיתי, סקורר, שיחפה על העונה החלשה של פאנטני, שהעונה שעברה הוכיחה שהוא מסוגל להרבה יותר (בחצי מהמשחקים בעונה שעברה הוא כבש כמעט את אותה כמות), הביאו קשר אגף ולא חלוץ מטרה. ההבאה של ראנספורד דחקה החוצה את כיאל, פגעה ביכולתו, וגרמה לבלגאן שיש סביבו לאחרונה - עצבים מצידו אחרי שהוחלף, גרימה לפנדל קריטי במשחק הנבחרת והחלפתו בשלב מוקדם במשחק האחרון נגד הפועל פ"ת.

בשורה התחתונה, חיפה היא האלופה הראוייה, הקבוצה שהייתה הכי יציבה. בעוד החיבור של נתניה למתיאוס עדיין רחוק מלהיות מושלם, ההתאקלמות של מתיאוס הייתה לא טובה, נתניה לא הצליחה לנצח מעמדת פייבוריטית ולכן לא ראוייה לאליפות, וגם הייתה חסרה העונה בדחיפות חלוץ מטרה, אצל בית"ר גאידמק גרם לבלגאן גדול, הסיבוב הראשון הרס לבית"ר את העונה ואולי יש גם שובע אצל בית"ר, וגם אצל הפועל לא ממש ברור מי בעל הבית - אצל חיפה שחר כבר יותר מ-15 שנה בקבוצה. למה חיפה זכתה ב-5 אליפויות באלף הזה ובדרך לאליפות השלישית מ-2001? קודם כל כי יש לה יציבות ניהולית.

8) הערות על המשחק בית"ר ירושלים-בני יהודה:

- לא צריך להתלהב כ"כ מהר מקובי מויאל. הוא קשר אחורי חזק, אגרסיבי ובעיקר אמיץ, שלא מפחד מתיקולים חזקים, אבל מה שטוב לבני יהודה לא בהכרח יכול להצליח בקבוצה גדולה כמו בית"ר. הוא שחקן מוכשר ואני זוכר עוד בגיל הנוער שהוא היה שחקן בולט מאוד, אבל עתידו בבית"ר תלוי גם במצב הכלכלי. במידה ובית"ר לא תמצא רוכש ייתכן שיהיה עדיף לתת לו את המפתחות, אבל זה בטח לא בטוח. עדיין יש קשרים אחוריים טובים ממנו, ובבית"ר הוא לא שיחק כי לא היה לו מקום בהרכב והיה את דרק בואטנג. למויאל יש עוד הרבה עבודה כדי להפוך לאחד הקשרים האחוריים הטובים שלנו, אך עוד שנתיים-שלוש בהחלט יהפוך לכזה. כרגע המחיר שלו עוד זול, אבל בעוד שנתיים-שלוש, בהתאם למצבה, אולי בית"ר תוכל להרוויח עליו לא מעט כסף, כשהוא כבר יהיה שחקן בכיר בהרבה. מבחינה כלכלית, עדיף לה להשאיר אותו אצלה, מה שגם חוסך לה להביא קשר אחורי אחר. מבחינה מקצועית? עדיין לא בטוח.

- בית"ר חזרה לעניינים אחרי ניצחונות שבחלקן בית"ר השיגה ניצחונות קשים ודחוקים. אחד הגורמים שהחזיר את בית"ר לעניינים היה אופי ויכולת לשמור על יתרון גם מבלי לכבוש עוד אחד. מה שעבד טוב נגד מכבי פ"ת (ניצחון בקושי 1-0), הפועל תל אביב (במשך כל חצי השעה האחרונה בית"ר הובילה ביתרון נזיל של שער אחד) ומכבי נתניה (ניצחון 1-2 בבית, במשך יותר ממחצית שלמה בית"ר שמרה על יתרון של שער אחד) - לא עבד נגד בני יהודה, ובית"ר איבדה את היתרון מהדקה ה-18, משער שכבש עמית בן שושן, ובסופו של דבר יצאה מתמונת האליפות. אחרי הסיבוב והחצי הגרועים כל טעות, כל תיקו מיותר במחזור של ניצחון של יריבות הצמרת היה מהווה סיום לתקוות - וזה מה שקרה. בית"ר הייתה חייבת לשמור על רצף הניצחונות, והתיקו נגד בני יהודה הרס את זה. מה שהחזיר אותה לעניינים, וזאת היכולת לנצח גם במשחק צמוד ובהפרש נזיל לאורך דקות ארוכות, האופי והיכולת לשמור על יתרון, זה גם חלק ממה שגמר לה את העונה ביום שני בטדי, נגד בני יהודה.