ביום שישי האחרון נפגשו הפועל ב"ש והפועל ירושלים במסגרת המחזור ה-27 של הליגה הלאומית, כשעבור ב"ש המשחק יכול היה להתברר יומיים אחרי (במידה והיא תנצח ואחי נצרת תפסיד היום) כמשחק העלייה שלה לליגת העל.

אבל לא זה הסיפור האמיתי של הליגה הזאת. הסיפור האמיתי היה השחקנים שרצו על המגרש. מצד אחד, אופיר עזו, אסי בוזגלו ואופיר עמרם. מן העבר השני, זיו כבדה, מאור מליקסון ואוהד קדוסי.

באותו הזמן, רמה"ש, המגרש ע"ש יעקב גרונדמן. הפועל חיפה במשחק העלייה שלה לליגת העל, כשבהתקפה השחקן הבולט שלה העונה - ערן לוי. לוי גדל במכבי חיפה והיה הבטחה של ממש, אך לא מצא את עצמו, הושאל למספר קבוצות ונחת בסופו של דבר בליגה הלאומית, בהפועל חיפה.

הליגה הלאומית היא פחות טובה לא בגלל שהשחקנים שלה פחות מוכשרים - אלא לעיתים בגלל שהשחקנים שבה הם שחקנים עם כישרון של ליגת העל, אבל מיצוי של הכישרון של ליגה לאומית, ולכן הם שם. ערן לוי יכול היה להוביל את מכבי חיפה ולא את הפועל חיפה, אם רק היה מנצל חצי מהכישרון שלו; אופיר עזו יכול היה להוביל את בית"ר ירושלים, בה שיחק 3 שנים, ולא את הפועל ירושלים - אם רק היה מצליח ליותר יותר מדריבליסט מצויין. אותו דבר מאור מליקסון, ש-4 שנים בבית"ר חיכו לפריצה שלו. והיא לא הגיעה. ואי אפשר כמובן לשכוח את הדוגמא הקלאסית של ראובן עובד, ההבטחה של מכבי ת"א, שעבר בין הפועל ת"א, בני יהודה ומכבי נתניה - אך בשום מקום לא הוכיח את עצמו, רב עם מאמניו והוכיח שיש לו פשוט בעיה מנטלית.

אנחנו יודעים לזהות כשרונות, אך לא את הבעיות שלהם, וגם כשכן מזהים אותן - לא עושים עם זה כלום, וככה במקום להפוך לכוכבים - הם הופכים לפספוס.

דוגמא נוספת היא ליאור אסולין. חלוץ סופר מוכשר, זריז, אנרגטי וסקורר ברמה גבוהה, אבל האופי הבעייתי (דוגמת פרשת הקזינו בהפועל תל אביב), הסיומת החלשה על המגרש, התזמון הבעייתי. על שטויות הקריירה שלו נתקעה. אסולין הגיע לבית"ר כשחקן מוכשר ומצליח, ובשנתיים כבש 27 שערים (כולל 15 בעונת 2005), אבל כשהגיע בשנה שעברה להפועל ת"א הוא הוכיח שלהיות חלוץ המטרה של קבוצה ששואפת גבוה הוא לא מסוגל. הכישרון יורד לטימיון, ועד עכשיו הוא לא לקח בקריירה שלו אליפות אחת, לא הוביל קבוצה גדולה באמת שגם שאפה גבוה, ובד"כ מצליח בקבוצות כמו מכבי פ"ת ובני יהודה ותו לא. המשחק אתמול היווה דוגמא: מכבי פ"ת אירחה את בית"ר, ואסולין הראה מוטיווציה ועירנות, כשחטף כדור לאלירן דנין ונשאר באחד על אחד מול קאלה - אבל בעט לקורה. לקראת הסיום הוא הגיע לעוד הזדמנות מצויינת והדביק את הכדור למשקוף. אסולין הראה כמה הוא מוכשר ולמרות שלא קיבל מספיק עזרה בהתקפה בחצי הראשון, אבל חוסר הדיוק, התזמון הרע (שסיבך אותו בנבדל אחרי נבדל מול מלכודת הנבדל המרשימה של הגנת בית"ר ירושלים) העלימו את המיקום המצויין שיש לו. אסולין יכול היה להיות היום באחת הקבוצות הגדולות, עם תארים בכיס ואולי אפילו בבלגיה, אבל במקום זה הוא במכבי פ"ת. עומר גולן לא בהכרח יותר מוכשר ממנו, אך היום הוא בלוקרן ובהרכב של הנבחרת - ואסולין במכבי פ"ת.

אסולין הוא רק דוגמא. בליגה הלאומית משחקים שחקנים עם יכולות אישיות מהטובות בארץ - עזו, כבדה, קדוסי ועמרם - אבל אין להם את האופי. משהו חסר להם כדי להיות ברמות גבוהות בהרבה. להוציא את עמרם, כל שלושת האחרים היו בליגת העל והיו צריכים להישאר בה, במיוחד עזו וקדוסי.

השחקנים האלה מפרקים את הליגה הלאומית כי היא קטנה עליהם. ערן לוי הוא שחקן העונה בליגה הלאומית, אולם לא כי הוא עשה שינוי בראש - אלא פשוט כי הליגה הזאת קטנה עליו. מי שעקב אחרי הליגה הזאת ראה איזה שערים גדולים יש לבחור הזה. ערן לוי שחקן פיזי, חזק, עם יכולת לשחק בתפקידים שונים בחלק הקדמי, טאץ' פנטסטי, ראיית משחק - אבל מעל הכול את יכולת הבעיטה מהטובות בארץ. כמדומני הוא כבש הכי הרבה בליגה הלאומית בכדורים חופשיים, כולל שער מהקרן, גול ענק בדקה ה-89 נגד הפועל ב"ש, שני שערים במצבים נייחים מול הפועל ירושלים וזה לא הכל, ועוד לפני שדיברנו על המסירות שהוא מציג. אחד השחקנים הכי דומיננטיים בליגה, כשכמעט בכל משחק התעלה והיה מעל כולם. לוי גדל במכבי חיפה, ואם לא שם - הוא בטח יכול היה למצוא את מקומו באחת מקבוצות הצמרת. אבל הוא לא הראה רצינות, לא היה לו את מי שיתווה לו את הדרך, עלה משמעותית במשקל והגיע לליגה הלאומית. בקיץ האחרון ראינו מה הוא עשה בליגת כדורגל החופים ואיזה כישרון יש לו - אבל כישרון מבוזבז.

 ומה עם אופיר עזו? בשנת 2003 הוא נתן את עונת הפריצה שלו וכמעט העלה את הפועל ירושלים ליגה, הוחתם ביריבה העירונית בית"ר - וזהו. משם הוא נתקע, עבר להכח עמידר ר"ג, מכבי פ"ת, חזר להפועל ירושלים - אך כשהייתה לו הזדמנות אמיתית הוא לא ניצל אותה. 

ושלא נשכח את אוהד קדוסי, שהיה מלך השערים של בני סכנין בליגה הלאומית, אבל כשקיבל הזדמנות במכבי פ"ת לא ניצל אותה, רשם עונה חלשה והוכיח שהליגה הזאת גדולה עליו, למרות שהפוטנציאל שלו שווה מכבי פ"ת. הוא סקורר מצויין עם יכולת טכנית גבוהה שאוהב להיות מעורב במשחק ובעצם יכול לשמש חלוץ שני טוב גם בליגת העל - כשלפניו חלוץ מטרה זר דוגמת מקרייב, מאחר וקדוסי לא חלוץ מטרה - אבל זה לא קורה.

איך זה קורה לכ"כ הרבה שחקנים? מה הבעיות ואיך אפשר לתקן אותם?

1) בעלי בית לא באמת חושבים על השחקנים שלהם. כשיש להם שחקן מוכשר, אבל כזה שעדיין צעיר ואין לו מקום ברוטצייה - הם לא ימכרו אותו, אלא ישאילו אותו ברצף, וגם כשהוא יחזור הוא יושאל שוב. נוצר מצב בו השחקן מאמין שהוא יגיע רחוק, אבל במקום שהוא יהיה חופשי הוא תקוע אצל בעל הבית המקורי. שחקן צעיר צריך דקות משחק וצריך יציבות - וכדי לקבל את זה הוא צריך קבוצה קבועה, מקום קבוע שהוא יתרגל אליו, ולא יצטרך לעזוב אותו אחרי חצי שנה כי הוא מושאל אליו. באירופה יש את בן סהר כדוגמא לשחקן שצ'לסי לא רוצה לוותר עליו, והוא בעצם כבול אצל צ'לסי ומושאל מקבוצה לקבוצה - אבל לא מוצא מקום קבוע. הנה, עכשיו הוא מציג עונה טובה בדה חראפשחאפ מהתחתית ההולנדית, אך בסוף העונה הוא שוב יעבור קבוצה ושוב יצטרך להתחיל מחדש. בארץ זה בולט יותר, כשיש את דוגמת אלירן דנין, שהפך לשחקן הרכב קבוע בבית"ר בגיל 25, אבל עד אז עבר בין הפועל כפ"ס ומכבי חיפה, מתוך אמונה שבסופו של דבר הוא יקבל את המקום בהרכב של בית"ר. למזלו של דנין, הגיע עטר שהעדיף אותו על יואב זיו - אבל אם יצחק שום היה נשאר ייתכן שדנין היה ממשיך להתייבש על הספסל. מה גם שדנין הפך לשחקן הרכב רק בגיל 24.5-25, מאוחר מדי.

מה שאנחנו צריכים זה לחוקק חוק - לדוגמא, שחקן שהגיע לגיל 23-24 ומושאל בלי הפסקה מקבל את כרטיסו. אם יחוקקו את החוק הזה, שחקנים לא יבוזבזו ויושאלו בלי הפסקה, ואם עד גיל מסויים הם הושאלו בלי הפסקה - עכשיו רק הם אחראים לעתידם.

2) להדביק לשחקנים האלה פסיכולוג/מנהל מקצועי צמוד, בהתאם לבעיה של השחקן. לעיתים זאת בעיה מנטלית-פסיכולוגית (דוגמת טוטו תמוז), ואז התפקיד של הקבוצה זה להדביק לו פסיכולוג ספורט שיעבוד איתו צמוד, ואם הבעיה מקצועית, כמו למשל שחקן שעושה יותר מדי דריבלים ולא מספיק תכליתי, וזה דבר שחסר ובעייתי אצל המון שחקנים ישראליים, אז להדביק לו איש מקצוע צמוד שיעבוד איתו אישית. הבעיה היא שלקבוצות אין מספיק סבלנות ורצון לדאוג לשחקנים המוכשרים שלה, ואם הם לא מוכיחים את עצמם - או שהם מושאלים בלי הפסקה, כאמור, או שמוותרים עליהם. האינטרס של הכדורגל שלנו זה שהשחקנים האלה ימצו את הפוטנציאל שלהם.

יש לנו בכדורגל הישראלי שחקני עבר גדולים, דוגמת אייל ברקוביץ', אלון מזרחי, איציק זוהר ואלון חזן, שעדיין נמצאים בסביבה ורוצים לעזור לכדורגל הישראלי. חלקם עושים את זה, דוגמת ברקוביץ' ואם הולכים לאנשי מקצוע בכלל אפשר למצוא גם את שלמה שרף. אם אחד כמו אייל ברקוביץ' רוצה לתרום לכדורגל - אז שיצמידו אותו לאותם כישרונות, ואותו דבר אלון מזרחי. שחקנים שהגיעו לנבחרת ולאירופה וכן ניצלו את הכישרון שלהם, שבאים מהמשחק ויודעים למצוא את הבעיות אצל השחקנים האלה - הם האנשים שצריך להצמיד לכישרונות המתבזבזים. אותו ראובן עובד שהוזכר יכול היה להגיע רחוק אם היו יודעים למצוא את הבעיות שלו ולעוזר לו לפתור אותן. אסור גם לשכוח שאותם שחקנים הם בני 19-20 (+-), הם עדיין צעירים - ואין להם את היכולת לעשות בעצם את הסוויץ' הדרוש להם כדי להתפתח כראוי. 

3) צריך לא רק לעזור לאותם שחקנים, אלא גם לעשות את זה בזמן. בגיל של ערן לוי ושל אוהד קדוסי יהיה קשה לשנות אותם, אבל אם היו דואגים "לשנות להם את הראש"בגיל 19-20 כשעוד היה קל בהרבה לשנות את אופיים והם עוד היה בזמן ההתפתחות שלהם - אז זה היה קל יותר. צריך לדעת לזהות את הכישרונות ולדאוג לטפח אותם ולעצור את הנפילה שלהם - עוד לפני שזאת תגיע. אם אנחנו רוצים להמשיך את מגמת הוצאת השחקנים הישראלים לחו"ל, לגדל יותר שחקנים שיהיו שחקנים ראויים לנבחרת ובכך גם לשפר את רמת הליגה הישראלית - צריך לדאוג לנצל את הכישרון שלהם ולתקן טעויות מוקדם, כי בגיל 25 יהיה כבר הרבה יותר קשה לשנות אותם. כמובן שההתפתחות של שחקן מתחילה עוד בגיל צעיר בהרבה, אבל אם יידעו לעזור לשחקנים האלה בגיל שהם רק עלו לבוגרים - אז הכישרון שלהם יבוא לידי ביטוי, והם לא יצטרכו ללכת לכל מיני קוסמים ואלונים גלים שישנו להם את המנטליות הבעייתית שלהם.

לסיכום, העונה הקרובה תהיה עונת המבחן של השחקנים האלה: 5 או 6 קבוצות מהליגה הלאומית עולות לליגת העל, ושחקנים כמו ערן לוי, אופיר עזו, אוהד קדוסי, זיו כבדה וכד' יעלו לליגת העל, כחלק מההגדלה המוטעית של הליגה הזאת. הרעיון של אבי לוזון היה ששחקנים כאלה יקבלו חשיפה ויקבלו הזדמנות בבמה המרכזית - אבל כמו שזה נראה הם שוב ייכשלו במבחן האמיתי שלהם, באתגר האמיתי שלהם. להצליח בליגה הלאומית זה קל עבורם, אבל כשיגיע מבחן רציני הם יתקשו, כי ההתאחדות שלנו מעדיפה לחוקק חוקים הזויים במקום לדאוג כמו שצריך לכדורגלן הישראלי הצעיר. עבור ערן לוי העונה הבאה תהיה המבחן - האם הוא מסוגל להצליח גם בליגת העל, הליגה הבכירה, כשהקבוצה שלו עשוייה להיאבק בתחתית. בפועל, מה שיקרה הוא שהליגה שלנו תהיה מורכבת מהרבה שחקנים מוכשרים אך חסרי תכלית, שייעלמו כשיגיעו הקשיים האמיתיים, כי אף אחד לא דאג לעזור להם כשהם היו בגיל שעד אפשר היה לשנות אותם.