מעט מילים לכבוד יום הזיכרון נכתב בלשון זכר מנוחות בלבד..
וולד נולד, בדרך כלל מאהבה,
וולד נולד, בדרך כלל לרצון הוריו,
וולד נולד, בדרך כלל כדי לחיות את חייו,
וכמו ווולד נולד ואין אחורה פניו, יום יבוא ,
כן ללא ספק בוא-יבוא, יום מותו של אותו וולד..
אחד מזקנה ושיבה-טובה ייפרד מהחיים, זה הרצוי,
אחר יעזוב את העולם ממחלה, זו מציאות,
אחר יקטף בתאונת דרכים, זה לא מחויב אך קשה וקיים,
אחר במלחמה נפל, דרך חיים יאמרו אחריו...
זה האחרון למלחמה יצא, לצבא התפקד,
כחייל סדיר או כאיש מילואים,
כך בצניעות ואולי מציונות ואפילו מאהבת המדינה,
אז נפל, להוריו ומשפחתו חסר,
כן גם לחבריו נעלם,
אז אנו שומעים ומשום מה גם מקבלים כי כך "ציוו לנו החיים",,
אך יש מקרים אותם פחות נשכח, אמת, עניין למשפחה ולחברים קדם,
אך הצורה, כן הדרך והצורה בה נלקחו, זה משאיר סימן וצלקת לכל העם ,
גם לאדישים , לעייפים ולחסונים, כן , גם להם,
הציניות בה הוצגו ארונותיהם, שם בראש הנקרה,
הציניות עם הרוע הבלתי נסבל בצורת מיצג של
ארונות שחורים, עם חיוך של ניאוף וסיאוב,
אכן את אותם ארונות, את זמן ההמתנה,
את ההליך המתיש, את ההורים הנעלים,
כן, גדולים מהחיים, בשבילם לא נשכח,
ולהשיב לביתו את גלעד שליט , חי ושלם, מיד!!