כחלק מההתחדשות הכלכלית, שהינה חלק מההתחדשות העולמית המתמדת.

 התחדשות שנעשית מהירה בזמן האחרון, אך עדיין מאופיינת בשלב משבר, הקודם לשלב לידת החדש. הרי שהגדרת הכלכלה בהגדרה המותאמת להווה, היא העניין, ברגע זה של 'משבר כלכלי'.

ובכן 'כלכלה' הינה מילה המבטאת  את אופן תנועת השפע.

'כל- כלה' , זיכרי 'כל' , נקבי 'כלה'.

שלם השפע מורכב מזוג.

מ 'כל' השפע הקיים, שהוא מכיל את כל מה שקיים בכל רגע נתון בהווה. הוא בעל איכות זכרית במובן זה שהוא מכיל כל צורך ורצון שיש, והוא חודר אל ה 'כלה'..בתנועה שמכונה 'נתינה'.

'כלה' היא האיכות בנקבית, המהווה כלי והכלה ל'כל'. היא בעלת איכות נקבית גם בהיותה החלל המאפשר את המילוי, מלשון כליון, והכמיהה לצילוי הצורך הוא עניינה 'כלה'..בתנועה שמכונה 'קבלה'.

כלכלה המוגדרת כך מכילה אמונה בסיסית בדבר היות השפע שלם ומותאם בכל רגע נתון בהווה, לכלל הקיום.

בכלכלה זו הערובה לחווית שפע פרטי וכללי היא תנועה זורמת של נתינה וקבלה. כך גם מתנהל היום יום. וזאת להבדיל מתפיסת ה'מקח וממכר' הנהוג בכלכלה הישנה, המבוססת על אמונה בדבר חסר בהווה, וחשש מפני העתיד.

היצירה בכלכלה זו היא  המשאב הראשוני.

יצירה אישית מלאה היא הנתינה הראשונה. מתן ביטוי עצמי, ומתן אותו ביטוי הלאה.

הקבלה של הכלל את היצירה הייחודית הינה קבלה, שהיא עצמה נתינה..נתינת לגיטימציה ליצירה היחודית לבוא לידי ביטוי.

ישנה כאן גם יציאה מתוך נקודת מוצא המאמינה בהתאמה ההוית הקיימת בין סך הצורך האנושי עולמי, ובין סך היצירה האנושית העולמית.

זוהי בעצם 'כלכלת אחדות', שנובעת מתוך 'אמונת אחדות' ' שאודותיה אכתוב בבמה הפתוחה.