ריאל מדריד (מקום שני, 78 נק') וברצלונה (מקום ראשון, 82 נק') נפגשו אתמול (שבת) במסגרת המחזור ה-34 של הליגה הספרדית, כשעבור ריאל זאת ההזדמנות האחרונה העונה להציל את חלום האליפות. אחרי שצימקה את הפער מ-6 ל-4 נק' בשבוע שעבר, ריאל האמינה בסיכויים שלה לפתוח את העונה מחדש. אז היא האמינה.

1) סיכום המשחק - התעללות זאת לא מילה גסה. המסמר האחרון בעונה הזאת של ריאל

המשחק נפתח ככשתי הקבוצות זהירות מאוד, אך הקצב די מהיר. מהרגע הראשון היה ברור שהבעיה של בארסה היא צד שמאל, ועוד חור מביך של אבידל בדקה ה-14 הוביל להגבהה ונגיחה של היגוואין ו-1-0 לריאל. פתאום הפער רק נקודה, ועכשיו הלחץ עובר לברצלונה.

 בדקה ה-18 זה התחיל. סגירה נוראית של היגוואין אחרי כדור נהדר של מסי, הנרי המצויין מגיע לאחד על אחד מול קסיאס וקבוע שוויון 1-1. שתי דקות אחרי זה כדור חופשי מדויק של צ'אבי מוצא את הראש של פויול, שנוגח לרשת של הבלאנקוס ו-2-1. עכשיו הפער הוא כבר שבע. בארסה המשיכה ללחוץ, מסי הגיע ברבע שעה ל-4-5 הזדמנויות - אבל שום דבר לא נכנס. ריאל איבדה התא ביטחון, השליטה עברה לחלוטין לבארסה, שגם כשהכדור לא היה אצלה היא הפעילה לחץ, חטפה כדורים וניסתה לגמור את המשחק במתפרצות. טעות נדירה של דיארה ואיבוד כדור קריטי שלו מצא את מסי ממסירה של צ'אבי, ומסי פרוץ. לרחבה, כובש צבקלילות וכנראה כובש את השער שגומר את העונה של ריאל. עכשיו זה כבר פער. עכשיו זה כבר מתחיל להיראות כמו עוד משחק ענק של בארסה. במחצית 3-1, ריאל יכולה להגיד תודה שלא יותר מזה. אם ביום טוב של קסיאס היא חוטפת שלושה שערים בין הדקות 18-35 - יש פה בעיה.

החצי השני נפתח בהנעת כדור סבלנית של בארסה. ריאל לא נראתה כמי שחל שינוי משמעותי במשחק שלה, ונראה היה שטראומת המחצית הראשונה עוד משפיעה עליה. ואז, אחרי כמה דקות מעט יותר טובות, כדור חופשי של רובן מצא את הראש של סרחיו ראמוס, סגירה איומה בהגנה של בארסה - וזה רק 3-2. ריאל עוד לא הספיקה לחגוג, וכדור ארוך של צ'אבי מצא את הנרי, שהקדים את קסיס מחוץ לרחבה וקבע 4-2. אם היה נראה שבארסה צריכה קודם כל לשמור על התוצאה, אנחנו נזכרים שוב שאצל בארסה הדרך הכי טובה להתאושש מספיגה היא לכבוש עוד שלושה-ארבעה שערים. וזה מה שקרה. הנרי, מסי ואפילו ג'רארד פיקה כבשו כל אחד, מסי והנרי השלימו צמדים, צ'אבי בישל ארבעה שערים בסה"כ, ובסיום 6-2. מדהים? כששתי קבוצות עם עונה כ"כ מוזרה נפגשות במשחק כ"כ משמעותי לא ברור עד כמה זה מפתיע. בשורה התחתונה, יותר משריאל התפוררה - בארסה פירקה גם את ריאל והוכיחה לכולם מי הקבוצה הטובה בעולם. בענק.

2) ברצלונה - 1, 2, 3, 4, 5, 6. קבלו את אלופת ספרד

מה כבר אפשר להגיד? ברצלונה הציגה את המשחק הכי גדול שלה העונה. היא פתחה טוב את המשחק - אבל זאת לא הייתה ברצלונה הרגילה: ברצלונה הרגילה מחזיקה בכדור 75% מהזמן, פחות או יותר, אבל המשחק אתמול נפתח בשליטה של ריאל ובהחזקת כדור שלה ברבע השעה הראשונה. למרות זאת, נראה היה שבארסה מוכנה לזה, ומהרגע הראשון היא הפעילה לחץ על ריאל בחצי של המארחים, הובילה לאיבודי כדור מוקדמים של ריאל והתבססה על מעבר מהיר להתקפה ומתפרצות. ריאל שיחקה על אגף ימין שלה, על רובן, וזה הוביל לכמה הברקות מסוכנות שלו בתחילת המשחק. ואז הגיע השער של היגוואין, ואולי זה הדבר הכי טוב שקרה לבארסה אתמול ולהנרי העונה: השער של היגוואין כאילו הכניס לו זריקת התעוררות וב-3 הדקות הראשונות שאחרי שער היתרון של ריאל הוא נראה מסוכן מאוד. בדקה ה-18 הוא ניצל עוד טעות בהגנה של ראמוס, נשאר לבד מול קסיאס והשווה ל-1-1. מאותו הרגע ריאל איבדה את הביטחון, ומאותו הרגע זה התחיל. בארסה כבשה את השני, והמשיכה ללחוץ גם לאחר מכן. באותן דקות היה ברור שזאת תוצאת נזילה מאוד, ובארסה חייבת עוד שער כדי לבאמת להתבסס עם היתרון. הכל עבד יפה עד הרחבה, וכמה הצלות גדולות של קסיאס השאירו את ריאל בחיים. עד הטעות של דיארה, החטיפה של צ'אבי והגול של מסי. מאותו הרגע זה התקרב לתבוסה, מאותו הרגע היה ברור שרק אם המשחק הזה באמת יהיה משוגע באופן יוצא דופן בארסה לא תיקח אליפות. למרות שער של ראמוס, שהוכיח שוב שבכדורי גובה לבארסה יש בעיה, בארסה לא דאגה, ושתי דקות אחרי ה-3-2 הנרי ניצל חור בסגירה כדי לקבוע 4-2. זה גמר סופית את המשחק. בהמשך בארסה הורידה מעט את הקצב, אבל המשיכה לשלוט בקצב, ליהנות על המגרש - אבל נראה שמה שבאמת מנע מהמשחק להיפתח זה חוסר ההתלהבות והאמונה של ריאל. ריאל מצליחה לנצח העונה בצורות לא נורמליות, אבל לא מול בארסה. אחרי לא פחות מ-17 דקות (!) בלי גול, מסי קבע 5-2, אך האיש של המהלך היה מי שבישל את השער ובעצם אחראי לארבעה שערים, שאת כולם בישל - צ'אבי הרננדס. עוד פס לעומק גדול שלו קבע 5-2, ועד לסיום קנבארו המזעזע לא הצליח להעיף כדור ופיקה הכניס מול פינה ריקה מקרוב - 6-2.

ההבדל המהותי בין בארסה לריאל מדריד הוא אולי דווקא במרכז השדה. ברצלונה היא קבוצה מאוד מאוזנת בחלק הזה - יא יא טורה אחראי על ההגנה והעבודה השחורה, צ'אבי הוא הפלימייקר עם האיננטליגנצייה, שמנהל את המשחק במרכז השדה, מבשל שערים ולעיתים קרובות מצטרף קדימה, ואינייסטה השחקן החופשי, שמהווה עוד כוח התקפי ובעיקר מביא יכולת טכנית ויצירתית מדהימה. לריאל אין את זה: יש לה שחקנים אגרסיביים, שלא מפחדים לרדת לגליץ' ולעשות הגנה - אבל הם לא מסוגלים לבנות התקפות, הם לא מסוגלים להחזיק את ההתקפות ואת מרכז השדה. לריאל אין במרכז השדה אף שחקן שתורם התקפית יותר מיא יא טורה. דיארה, למשל, היה השחקן הכי פחות גרוע של ריאל אתמול - אבל הוא לא מסוגל לבנות התקפה. לריאל, בטח כשסניידר פצוע, אין מי שיבנה התקפות ויהיה עושה המשחק. באופן אוטומטי ראינו אותה אתמול משחקת על רובן. בחזרה לבארסה: לבארסה יש מרכז שדה ענק. גם ביום בינוני יחסית של אינייסטה, שבו תרם מעט להתקפה, ארבעת הבישולים של צ'אבי עושים את ההבדל. בסופו של דבר, דיארה וגאגו חייבים שיהיה לידם איזה שחקן טכני, שבונה התקפות, שמסוגל לעזור מאחור, שמביא את האינטליגנצייה במרכז השדה. דיארה יכול הקשר האחורי, הקשר ההורס - אך לא מי שעליו משחקים.

לבארסה יש 8 אפשרויות בהתקפה, ודווקא שני שחקני השדה היחידים שלא מעורבים בהתקפה בד"כ כבשו אתמול (כמובן, בנוסף לצמדים של מסי והנרי) - פויול ופיקה. בעוד ריאל תלויה מאוד בשחקנים בודדים, כל שחקן בבארסה בקישור ובהתקפה, ואפילו דני אלבס, מסוגל לייצר מהלך יצירתי מדהים. היריבה לא יודעת את מי לסגור - כמובן שהשחקן המסוכן הוא מסי, אך גם ביום רע של מסי, למרות שזה הרבה יותר קשה, יש לבארסה את צ'אבי, אינייסטה, הנרי ואטו בחלק הקדמי. פעם צ'אבי נותן משחק גדול, פעם אינייסטה כובש צמד (כמו גנד רקראטיבו) או מבשל שלושה שערים (נגד סביליה), פעם זה מסי. תמיד יש שחקן אחר שמסוגל לפרק את היריבה. אתמול זה היה גם מסי, גם הנרי וגם צ'אבי.

כשאתה בא למשחק נגד ברצלונה אתה חייב לקבל החלטה: האם אתה בא להפעיל לחץ על הנעת הכדור, לנסות להפריע לבארסה להחזיק בכדור, לצאת קדימה וללחוץ - או שאתה משחק קרוב לשער שלך, נותן לבארסה לשחק את המשחק שלה בקישור - אך מצופף קרוב לשער, מעלים את אטו ומנסה לסגור לבארסה את משחק העומק. צ'לסי הלכה על האופציה השנייה והעדיפה - היא לא הקשתה על בארסה, היא לא הפריעה לה לרווח את המשחק כרצונה, היא לא ניסתה לתקוף, אלא באה כדי לתת לבארסה לבעוט מרחוק, לפרוץ בצדדים, אבל לא להיכנס למרכז ובעיקר לא להכניס כדורי עומק. בארסה מבוססת על הנעת כדור, ובעצם הכלי המרכזי שלה הוא לפתות את היריבה לצאת החוצה, ובהברקה אחת גדולה להשאיר את אחד משחקני ההתקפה באחד על אחד מול השוער. ואז עוד פעם. ועוד פעם.

אבל מבחינת ריאל המשחק הזה היה אין ברירה והיא הייתה חייבת ניצחון. אז היא באה להחזיק כדור, וגם כשבארסה הניעה את הכדור היא הפעילה לחץ חזק ובעצם יצאה קדימה. התוצאה הייתה כדורי עומק של בארסה. פעמיים זה נגמר בנבדל, אבל ריאל לא זיהתה את הנורה האדומה ושילמה את המחיר. אחרי שספגה גול ועוד גול ריאל גם לא ידעה איך לצאת מהמצב הזה. היא באה בסגנון מסויים של תקיפה, וברגע שזה לא עבד היא לא ידעה לעשות את הסוויץ'.  ריאל באה כדי לתקוף ושילמה את המחיר. ההחלטה שלה לצאת קדימה אומנם עבדה טוב ברבע השעה הראשונה, אבל בסוף היא כבר הייתה שקופה. פעם-פעמיים - בסופו של דבר כדורי העומק של בארסה יכריעו כל קבוצה. וגם ביום בינוני של אטו, כשהנרי נכנס לאמצע ולוקח את העניינים לידיים - אין לריאל סיכוי.

בארסה לא מחפשת את ההזדמנות בכל מחיר, והיא מסוגלת להשיג ניצול מצבים מדהים - פשוט כי מתעקשת כמעט להיכנס עם הכדור לשער, ומצליחה לנצל את המחץ שלה להגיע למצבים בטוחים. היא הקבוצה היחידה בעולם בכדורגל שכמעט כל הזדמנות שלה כמעט בכל משחק זאת הזדמנות של שער בטוח. אתמול צריך לפרק את המחציות לשתיים: בחצי הראשון בארסה הגיעה ליותר מ-10 הזדמנויות מדהימות, ורק חצי נהדר של 'סן איקר' קסיאס מנע מבארסה לכבוש יותר משלושה שערים. במחצית השנייה בארסה הורידה את הקצב, הניעה יותר כדור ברוגע יובשקט והגיעה לפחות הזדמנויות - אבל כבשה גם במחצית הזאת שלישייה, כי המצבים הבטוחים שלה, שכבר הוזכרו לעיל, מצבים שהגיעו בעיקר בזכות כדורי עומק וחורים בהגנת ריאל - נוצלו מצויין, ובעצם ב-4, לכל היותר 5, הזדמנויות גדולות שלה היא כבשה שלישייה נוספת.  

 עם הכלים שלה והחיבור ביניהם זה נראה כ"כ קל. ברור שזה לא כזה קל, שיש עבודה קבוע באימונים והרבה תרגול, אך תוך כמה שבועות מתחילת העונה היא יצרה תיאום יוצא דופן. למרות שהנרי היה חלש בעונה שעברה, למרות שקייטה, אלבס, פיקה ויא יא טורה הצטרפו רק העונה, למרות חילוף המאמן, למרות שאינייסטה חזר מפציעה ארוכה - החל מהמחזור השישי, בו היא קרעה את אתלטיקו מדריד 1-6, היא הפכה למכונה. איך זה בא לידי ביטוי?

-משחק צירופים יוצא דופן.

-ריווח בקישור האחורי ע"מ לייצר אופציות שונות לפתיחת הזדמנויות, צמצום פערים בקישור ההתקפי ובחלק הקדמי, מסירות רבות בקצב מטורף במרחקים קטנים. כשמסי, הנרי ואינייסטה משחקים כ"כ קרוב אחד לשני בהתקפה וכשרצף המסירות ביניהם הוא כ"כ טוב - לא פלא שיש כזה קצב במשחק של בארסה.

-כדורי עומק. בארסה מניעה כדור, ודווקא כשהיריבה לא מוכנה ולעיתים בדקות "מתות" מכניסה כדור גדול לעומק, בד"כ כדור של צ'אבי הרננדס, מוצאת את אחד משחקני ההתקפה פנוי וכובשת.

מבחינה הגנתית, זה בטח לא היה מהמשחקים הגדולים של בארסה. למרות שהסטטיסטיקה אומרת ש"רק" כ-60% מהזמן בארסה החזיקה בכדור, ההחזקה שלה הייתה משמעותית בהרבה. המספרים משקרים. ההגנה של בארסה הייתה חסרת עבודה רוב הזמן. היא ספגה שני שערים ובסה"כ ניצול ההזדמנויות של ריאל היה טוב, שני שערים במשהו כמו 4-5 הזדמנויות בכל המשחק, אך עבודה נהדרת של הבלמים ושל אלבס בחצי השני במקרה הצורך, דאבל אפים מצויינים שהעלימו את רובן וחיפו על המאצ' הבעייתי בצד שמאל של בארסה (לאבידל לבד אין סיכוי מול רובן) והרחקות שהובילו למתפרצות היו מנת חלקה של ההגנה. ההגנה היא לא רק המשחקים של שחקני ההגנה - אלא של כל הקבוצה. ושל כל הקבוצה הייתה כזאת שגם כשבארסה לא תקפה, הלחץ על ההגנה של ריאל נתן את אותותיו. השער השלישי, למשל, בא אחרי חטיפת כדור של צ'אבי אחרי שדווקא ריאל החזיקה בכדור; השער הרביעי הגיע משער מקרי כביכול, דווקא שתי דקות אחרי שריאל כבשה; וגם בדקות הראשונות ראינו לחץ חזק. בעצם, הלחץ ההגנתי הזה היה קריטי מאוד: הם הורידו את הביטחון של שחקני ריאל, הלחיצו את שחקני ההגנה והובילו לכמה הזדמנויות עוד לפני השער הראשון. גם אחרי זה המתפרצות של בארסה הובילו לחלק מהשערים. כל זה לא היה עובד בלי הלחץ ההגנתי. למרות זאת, אין ספק ששני השערים שבארסה ספגה חשפו את הבעיות המרכזיות בהגנת בארסה: משחק הגובה. שני הגולים של ריאל הגיעו מהגבהות מצד שמאל של ברצלונה. העובדה שפויול ו-ואלדס נמוכים יחסית לתפקידם הופכים את הנקודה הזאת לנקודת התורפה של הקבוצה. די להסתכל על שני השערים שבארסה ספגה כדי לראות את הסגירה הלקויה, או בעצם חוסר הסגירה, ברחבת בארסה. פויול לא שומר, ובשער הראשון היגוואין לבד. בשער השני, שלושה שחקנים של ריאל עמדו לפני ואלדס פנויים לחלוטין. ובכל זאת, בקצב משחק כמו אתמול בארסה יכלה גם לספוג חמישה שערים ועדיין לקחת אליפות.

אולי הדבר הכי מדהים אצל בארסה זה הרעב הזה להמשיך לכבוש גם בגארבג' טיים. אחרי השער השני של הנרי והרביעי של בארסה אך טבעי היה שבארסה תתגונן, תשמור על התוצאה ותחכה לשריקת הסיום, כמו כל קבוצה נורמלית. אבל בארסה לא קבוצה נורמלית. היא הביסה השנה את ולנסיה, סביליה, אתלטיקו, מלאגה, ריאל, חטאפה ועוד ועוד, חלק מהקבוצות אפילו פעמיים, פשוט כי היא ידעה להמשיך להתלהב ולכבוש גם כשהמשחק גמור. נכון שלא בכל דקה רואים את הקצב וההתלהבות הזאת של בארסה - אבל היכולת שלה גם אחרי דקות בהן הורידה את הקצב לכבוש עוד אחד בהברקה אחת, בד"כ של צ'אבי, ובמהלך אחד להפוך את התבוסה לגדולה יותר היא מאוד מרשימה. בארסה מסוגלת לכבוש בכל רגע ושומרת על רעב כמעט 90 דקות.

לגבי פפ גווארדיולה, הוא עלה בהרכב הכי חזק שלו, שכלל בסופו של דבר את הנרי ואת אינייסטה. מבחינה טקטית, בארסה נראתה אתמול מעט מוזר. ביום הרבה פחות טוב היה אפשר לבקר את פפ על שהציב את קייטה כקיצוני שמאלי, למרות שזאת עמדה התקפית מדי מבחינתו, ולמרות שהוא לא מסוגל להחזיק את צד שמאל, אלא צריך להיות גיבוי לצד שמאל, עוד שחקן שעוזר בהנעת הכדור, בקישור בין האגפים ובעזרה להנרי בשמאל, על חשבון התרומה שאבידל לא נותן. היה אפשר גם לבקר אותו על חוסר האיזון שמסי יצר בכך שנכנס לאמצע והעלים את אינייסטה, או את זה שאטו עבר לשחק כקיצוני ימני, עמדה שלחלוטין לא מתאימה לו - וכל זה נכון, אולם גם לפפ לא היה אכפת כשהקבוצה שלו נראתה כמו שהיא נראתה. צריך לשבח אותו על שהציב כמחליף את בוז'אן כקיצוני - ולא בעמדה שבה הוא מוצב בד"כ, כחלוץ מטרה. לגבי נושא מסי, רק אוסיף שבעקרון כניסה שלו לאמצע יוצרת חוסר איזון בין שני האגפים, באה על חשבון אינייסטה, מחלישה את צד ימין והיא בטח לא הסיבה לתבוסה אתמול. אסור גם לשכוח שבחלק מהדקות במחצית הראשונה לא היה אף שחקן בימין לפני אלבס, ובעצם כל הנטל נפל עליו. כשאטו עבר לימין צד ימין הפך לדומיננטי יותר - אבל זה בטח לא יכול להיות פתרון קבוע. אבל מזה משנה כשבארסה נראתה כמו שהיא נראתה אתמול?

הנטייה הטבעית היא להשוות בין בארסה של רייקארד ורונאלדיניו בשיאה. בארסה של העונה היא קבוצה הרבה יותר גדולה, הרבה פחות תלויה במצב רוח של שחקן אחד (רונאלדיניו), הרבה יותר קבוצתית ובעיקר יותר קטלנית. 100 שערים ב-34 משחקים היא כבשה, וב-34 המשחקים האלה היא צברה 85 נקודות, בעוד בארסה של 2006 לקחה את האליפות בקלילות, אבל עם 79 שערים ו-82 נקודות בעונה שלמה. לבארסה של היום יש כמעט הכול - הגנה מצויינת, קישור מאוזן והתקפה מוחצת, כשרק השלישייה הראשית, הנרי-מסי-אטו, כבשה ביחד 69 שערים, ממוצע של של 23 שערים לשחקן.

3) צ'אבי, הנרי ומסי - מי איש המשחק? 

אז מי היה הכי גדול?

תיירי הנרי הוא המצטיין שלי. צמד שערים שלו אתמול, ומעבר לכך הוא הוביל לשינוי. הוא כבש את השער הראשון של בארסה, הוא השווה, ומבחינה מסויימת הוא כבש את שני השערים הכי חשובים - זה שהביא את השינוי ופתח במסכת השערים (הראשון) וזה שגמר סופית את ריאל והיה הכי אכזרי מבחינתה - כי הוא הגיע רגע אחרי שריאל צימקה ואחרי שהאוויר חזר לה ללחיים (הרביעי). רוב השערים באו מהצד שלו, ואם מוסיפים  את זה שזה בא עם פציעה בברך ואחרי זעזוע מוח נגד צ'לסי, ועוד את זה שאת הכול הוא עשה ב-61 דקות (אז הוא הוחלף) - זה מרשים עוד יותר. הנרי כבר עם 19 שערים העונה, ונראה שהעונה הזאת מוכיחה שהנרי מסוגל להסתדר גם עם עוד חלוץ מטרה דומיננטי. אחרי עונה לא טובה, הוא המשתפר המרכזי של הקבוצה, של ספרד ואולי של אירופה. הטכניקה, האחד על אחד, הפריצות האישיות לרוחב הם אומנות אצלו. יש לו שליטה נהדרת בכדור. הוא לא מאוד מהיר, הפריצות שלו הם לא מסחררות, להפך - הוא לוקח לאט לאט את המגן לאמצע, פורץ לרוחב, כשהוא שומר את הכדור אצל הרגל שלו, ואז, כשהוא מגיע לרחבה, הוא מחפש את הבעיטה לשער. אתמול ראינו ממנו תנועה בלי כדור, כניסות בלי כדור לאמצע, שהפכו אותו בעצם למוציא לפועל של בארסה ביום בו אטו לא בעניינים. הנרי פעם אחרי פעם נכנס כדי לגמור את כדורי העומק והמשיך את העונה הענקית שלו. אסור גם לשכוח שבקושי יש לו עזרה של מגן, בעוד למסי יש את אלבס, שתומך בו מאחור.

ליאו מסי כבש שניים והמשיך את הכושר המדהים שלו. מסי הוכיח בשבועות האחרונים שהוא מסוגל להחזיק את בארסה גם בימים לא טובים, כך במשחקים נגד חטאפה ו-ולנסיה, שאומנם בארסה לא ניצחה בו, אבל היכולת הטובה שלו והשער שכבש מנעו מבארסה להפסיד. ביום שלישי נגד צ'לסי בוסינגווה העלים אותו, אבל אתמול הוא חזר לעניינים. עד הדקה ה-35 הוא תרם מספר דריבלים מדהימים וכמה הברקות אישיות, אבל קבלת החלטות בעייתית ויכולת חלשה במטרים האחרונים מנעה ממנו לכבוש, למרות שהגיע ל-4-5 הזדמנויות. ואז הוא קיבל כדור צ'אבי, וניצל את היציאה של כל שחקני ריאל קדימה כדי לפרוץ ולכבוש מקרוב. משם הסכר נפתח, ומסי כבש עוד אחד (75). אם מוסיפים לזה את הבישול הגדול בדקה ה-18 זה מרשים עוד יותר.

מסי הוא קיצוני ימני, אבל אתמול הוא בעצם שיחק על העמדה של אינייסטה. הוא שיחק אתמול באמצע, שם היה לו יותר חופשצ לעשות תנועה ולהתחיל דברים, וככה גם קל יותר להגיע למצבים. בעקרון זה לא מתאים לבארסה, זה מעלים את אינייסטה והרחבה לגבי זה כבר אמרתי קודם, אך בשורה התחתונה ביום כזה של שחקני ההתקפה אינייסטה לא חייב לתת משחק גדול, ובמחצית השנייה דני אלבס השתפר וגם קיבל יותר עזרה מאטו. מסי היה השחקן הכי מסוכן של בארסה ברוב המחצית הראשונה, בחצי השני הוא הורגש פחות - אך היה תכליתי יותר. מסי אוהב להיכנס לאמצע, ובעצם מסוגל להתחיל כדרור מכל מקום על המגרש.

צ'אבי הרננדס הוא הפלימייקר הטוב בעולם. נקודה. לצד 6 שערים, הוא בישל רק אתמול 4 בישולים. מבט על הבישולים מסיבירם לנו למה הוא שחקן כ"כ גדול: בשער השני הטאץ' והדיוק שלו בכדור מצאו את את הראש של פויול, בשער השלישי הוט חטף כדור לדיארה ושלח את מסי לשער, בשער הרביעי הוא ניצל בעיקר את ראיית המשחק שלו, כל ריאל יצאה קדימה עם ההתלהבות של השער המצמק - ואז כדור עומק גדול של מצא את הנרי. בשער החמישי הוא סיבסב את ההגנה של ריאל כשניער שלושה שחקנים והכניס כדור ענק למסי. מעבר לבישולים, הוא עלה קדימה בלי הפסקה, הניע את הכדור במרכז השדה, ובעצם הוביל את משחק הצירופים של בארסה. מעבר להכול, לצ'אבי יש העונה גם 6 שערים, כשכמובן הלחם והחמאה שלו אלה הבישולים וכדורי העומק המבריקים שהוא נותן.

סמואל אטו רשם משחק בינוני מאוד. הוא היה מעורב רק בשער השישי, ולמרות שריאל יצאה קדימה - דבר שבד"כ מאפשר לו לפרוח - הוא המשיך את הכושר הבחלש. במהלך המחצית השנייה הוא עבר לאגף ימין, צשם הוא היה מעורב יותר ומשם הוא גם החל את השער השישי עם פריצה וכדור רוחב מצויין, אך גם שם הוא לא הרגיש בעל הבית. לאטו אין שליטה בכדור, הוא צריך לחכות ברחבה ולהיות הסקורר של בארסה. אתמול הוא לא הורגש, והגיע רק להזדמנות אחת טובה - אותה קסיאס הדף נהדר. למרות זאת, אסור לשכוח שאטו כבש העונה הכי הרבה שערים בספרד, 27 גולים.

קרלס פויול הגיע אחרי משחק חלש נגד ולנסיה, אך אתמול הוא היה ענק. הוא היה בכל מקום בהגנה, התמקם תמיד במקומות הנכונים, הרחיק כדור אחרי כדור, וגם בלם כמה נסיונות של ריאל בחצי הראשון. אם מוסיפים את השער שכבש בדקה ה-20 מקבלים משחק גדול של שר ההגנה של בארסה. פויול הבין שהאחרית והניסיון שלו קריטיים במשחק הזה, וכשריאל כן תקפה הוא היה במקום הנכון ויש לו חלק במשחק הגרוע של ראול.

אריק אבידל פתח גרוע את המשחק והיווה נקודת התורפה של בארסה. האיטיות והרכות שלו הובילו לפריצה אחרי פריצה באגף שלו, ובדקות הראשונות רובן חגג עליו פעם אחרי פעם. השער הראשון של ריאל בא בגלל עוד חור שלו. עם הזמן ריאל הפכה לשקופה, ואבידל קיבל עזרה מפויול, טורה והאחרים בשמירה על רובן, מה שהעלים אותו, וגם אבידל השתפר מעט, אך הרכות שלו בהגנה וחוסר התרומה להתקפה הובילו אותו לעוד משחק חלש. הפצעיות הרבות שעבר הרסו לו את העונה. זאת העונה אולי הגרועה בקריירה של אבידל. זה רק מעלה את הערך של הנרי, על כך שהוא מחזיק את צד שמאל ומשחק כ"כ טוב, למרות שאין לו תמיכה של מגן. אבידל כבר כמעט בן 30, ובעונות הבאות ההידרדרות והדעיכה עשויות להתגבר. בארסה צריכה לחשוב טוב בקיץ עם היא רוצה להשאיר אותו אצלה בבארסה.

יא יא טורה ההוא מסוג השחקנים שלא אמורים להיות מורגשים במהלך המשחק, והתפקיד שלו הוא בעיקר לעשות את העבוד השחורה. למרות זאת, הוא עוזר הרבה בהנעת הכדור, וגם עזר בשמירה דצ ימין על רובן. הכוח שלו בקישור האחורי והמשחק המסודר והאחראי שלו חשובים מאוד במערך של בארסה. אנחנו תמיד זוכרים את הכוכבים - צ'אבי, מסי והנרי, אבל אסור לשכוח שבלי הנוכחות של יא יא בקישור האחורי לא היה מי שיוריד את הלחץ ההגנתי מהכתפיים של אינייסטה וצ'אבי.

דני אלבס היה בינוני במחצית הראשונה, והכניסה של מסי לאמצע העבירה את כל הלחץ בימין אליו. במחיצת השנייה אטו עבר ימינה באופן זמני, ואחרי זהה את בוז'אן, ככה שירד ממנו הלחץ. דני אלבס שוב הראה שהוא מגן מדהים שמשחק מרחב לרחבה, כשמצד אחד הוא עולה כמעט בכל התקפה והיה אחראי לכמה כדורי עומק, ומעבר השני הוא עצר את היגוואין, על אף הדקות הטובות שלו במחצית השנייה. איזה הבדל עצום בין שני המגנים של בארסה, ואם מוסיפים כמובן את מסי , שמשחק בד"כ בימין, אפשר להבין למה צד ימין של בארסה הוא הכי טוב בעולם כיום.

ויקטור ואלדס היה חסר עבודה רוב הזמן. היציאות שלו לכמה כדורים היו מתחזמנות טוב, ולמרות זאת ייתכן שבשער השני של ריאל הוא היה צריך לשים לב לסגירה הלקויה על ראמוס ולצאת אליו. הוא לא האשם המרכזי בגולים, ועדיין - בארסה יכולה למצוא שוער טוב יותר, במיוחד בכדורי הגובה. נכון שואלדס הוא שוער טוב, אבל אסור לשכוח שלפניו יש העונה את פויול, מארקז ופיקה, כשגם שלושתם בד"כ לא צריכים לעבוד קשה בהגנה. בארסה מחזיקה בכדור כמעט כל המשחק, ויש משחקים שואלדס בקושי נוגע בכדור. אסור לשכוח שהייתה תקופה חלשה מאוד שלו, שכלל שתי ספיגות שערים מביכות נגד אספניול, שערים באשמתו נגד אתלטיקו וכו'. ואלדס אולי יותר טוב מהשוער הלא אחראי של פעם, אבל עדיין נמצא במקום מאוד נוח. קסיאס ספג הרבה יותר שערים ממנו - אבל גם במשחק אתמול ראינו שקסיאס שוער טוב בהרבה. ואלדס הוא שחקן בית וזה יתרון, אבל בטח שלא השיקול המרכזי.

4) בארסה תשחק ביום רביעי סטמפורד ברידג'. עכשיו, כשיש עוד כמה שבועות עד הגביע והאליפות כבר בכיס שלה, היא יכולה להתרכז באירופה. המשחק נגד צ'לסי תלוי בה, אולם כמה דברים עלולים לפגוע בה:

-ההתפוצצות אתמול יכולה להשפיע. זה בעצם המבחן של בארסה - לדעת לרדת לקרקע ולחשוב על צ'לסי. ניצחון ועלייה לגמר יסגור שבוע אדיר מבחינתה, אך דווקא אחרי אתמצול צ'לסי היא מוקש גדול. דווקא אחרי אתמול צ'לסי תבוא כאנדרדוג וזה עלול לעלות לבארסה ביוקר.

-כדורי הגובה. מעבר לכך שזאת הבעיה של בארסה, צ'לסי היא קבוצה מסוכנת מאוד במצבים נייחים. למפארד מסוגל לבעוט ולנגוח, באלאק יודע גם הוא לבעוט, ודרוגבה הוא שחקן פיזי עם משחק ראש נהדר. בארסה צריכה לנסות להגיע למצבים של אחד על אחד, בהם פויול ופיקה יוכלו לנצח, ושבכלל יהיה משחק על הקרקע, שמבוסס על יכולות אישיות וטכניקה - כי אז בארסה יכולה להתפוצץ.

בארסה חייבת שיהיה קצב מהיר, שהיא תחזיק בכדור, וסביר להניח שהיא תשחק על כדורי עומק כרגיל. צ'לסי תהיה חייבת לצופף בהגנה ולצמצם פערים בין המגנים לבלמים. מלכודת הנבדל לא תספיק, כי בארסה יודעת לשבור אותה. צ'לסי תשחק על מתפרצות, אחרת היא תודח עם חמישייה ברשת. היא תהיה לנצל כל הזדמנות, בעוד סביר להניח שלבארסה יהיו יותר הזדמנויות. צ'לסי תחפש משחק אגרסיבי ואיטי, לא תלחץ, אבל תנסה להכריע פיזית את מסי, כמו בקאמפ נואו. בארסה תהיה חייבת להיות מאוד זהירה בהגנה, והפעם להשאיר לפחות בלם אחד קרוב לשער שלה. הפעם הלחץ יהיה יותר על צ'לסי, ולכן בארסה צריכה להיות טקטית יותר, במיוחד לאור העובדה שבמדובר במשחק חוץ ומשחק מכריע, שכל החלטה קטנה תוכל להכריע את העונה של בארסה באירופה. בארסה צריכה להניע כדור בזהירות, לרווח בחצי שלה - אבל לצמצם פערים בהתקפה ולנסות לכבוש שער ב-20 הדקות הראושנות, ולא להגיע למצב שיש סיכוי להארכה ושער אחד של צ'לסי יכול לגמור את המשחק. המשחק תלוי בבארסה, והיא עם הביטחוןו - ושער מהיר שלה יסגור את הסיפור, כי הוא יכריח את צ'לסי לכבוש שניים.

גם אם היא לא תזכה בעוד תואר, זאת תהיה עונה גדולה שלה. הכי חשוב מבחינתה שהיא מתבססת כקבוצה הטובה בספרד, ובשנה הבאה היה תעמוד במבחן ההמשכיות. כדי ליצור שושלתץ חדשה היא תצטרך לשמור על התיאום של השנה, שהיה בלתי עציר, אולם בעיקר על הרעב, שעשוי להתערער אחרי שבארסה כבר לקחה אליפות. באירופה אי אפשר ליצור המשכיות, משחק אחד גרוע גומר עונה שלמה - ולכן היה יותר חשוב עבור בארסה שהיא הבטיחה את הזכייה בליגה.

5) ריאל מדריד - נגמרה העונה. להיות העונה ריאל מדריד זה פשוט חוסר מזל

ריאל דווקא פתחה טוב. היא באה כדי לתקוף, ומהרגע הראשון ראו את המוטיווציה של שחקניה. ריאל חגגה על צד שמאל של בארסה,

 ובדקה ה-15 עלתה ליתרון ראשון. ואז הנרי נכנס לעניינים, ותוך כמה דקות ריאל איבדה את הביטחון לחלוטין. אומנם גם בהמשך ראינו את ריאל לוחצת על הנעת הכדור, אבל זה היה לחץ חסר התלהבות. ריאל באה למשחק כדי לנצח בכל מחיר, אך ההתקפיות שלה עלתה לה ביוקר: היא יצאה קדימה, בארסה הענישה. ריאל הייתה צריכה לדעת שמול בארסה אסור לבלמים ולכל החלק האחורי לצאת קדימה, אחרת כדורי העומק של צ'אבי ושות' יכריעו אותה. אין מה לעשות, כדי להוציא נקודות מול בארסה העונה צריך להתגונן ולשחק על מתפרצות, ובעיקר לנצל הזדמנויות. ריאל אומנם כבשה שני שערים ונ יצלה יפה את המצבים שהיו לה, אבל ביום בו היא סופגת שישייה זה, איך לומר, לא קרוב להספיק.

הבעיה של ריאל היא קודם כל מרכז השדה. כאמור, לריאל אין מרכז שדה, לפחות בתחום ההתקפי. החסרונות של סניידר ושל גוטי הותירו את כל הלחץ על גאגו ודיארה. דיארה דווקא שיחק יפה, אך שניהם לא מסוגלים לבנות התקפות לריאל. המאצ' אפ צ'אבי מול גאגו עשה את ההבדל אתמול.

בארסה היא קבוצה שמבוססת על מחץ ויצירתיות, בעוד לריאל אין הרבה כלים יצירתיים. לריאל יש חלוצים טובים, יש לה התקפה מצויינת - אולם אין לה כמעט שחקנים יצירתיים חוץ מרובן, בטח כשסניידר בחוץ. ריאל שיחקה פעם אחרי פעם על רובן, אבל אחרי רבע שעה בערך בארסה הבינה את הכיוון, הביאה עזרה לאבידל ועצרה את הקלף, ה'אס', של ריאל. לריאל הייתה אופציה אחת, בעוד לבארסה היו שמונה. לריאל היה רק את רובן שיבנה הזדמנויות, אבל גם הוא לא מנהיג. רובן הוא לא פלימייקר, הוא צריך תמיכה של קשר דומיננטי מאחוריו שיספק לו כדורים.

צד שמאל של ריאל היה גרוע במיוחד. מרסלו הטכני היה רע מאוד, היינצה חורר בהגנה, ולמרות יום בינוני של צד ימין (תפקיד הקיצוני הימני הוחלף בלי הפסקה, מסי לא שיחקה על העמדה המקורית שלו), הם היו חלשים מאוד. בכלל, לריאל יש בעיה בצד שמאל - ועל כך בהמשך הטור. הבעיה המרכזית הייתה במרכז ההגנה. קנבארו ומדצלר הובכו פעם אחרי פעם, הסגנון של ריאל, סגנון של יציאה קדימה, הותיר פעם אחרי פעם את הנרי, מסי והאחרים פנויים. החורים של קנבארו ומצדלר היו מביכים מאוד, ובשער השישי קנבארו היה חייב להעיף את הכדור. מבחינה מסוימת, הוא בישל את הגול לפיקה. קשה לדעת כמה זה היה נגמר אם פפ לא היה מורחק, אבל בשורה התחתונה היה חסר בלם שיציג יכולת סבירה לפחות. בסופו של דבר, ביום כזה של בארסה ספק עד כמה הוא היה עוזר.

החוליה החזקה של ריאל העונה היא ההתקפה, החוד. 45 שערים כבשו יאן הונטלאר, היגוואין וראול, החלוצים, ביחד, ממוצע של 15 כל אחד, וזה כשיאן הונטלאר כובש הכי מעט - 8 שערים - אבל בחצי עונה. אבל אתמול יאן הונטלאר הוכנס משום מה לאגף, וראול הוא לא שחקן שמייצר לעצמו מצבים, ותלוי לאחרים. במשחק כמו אתמול, כשהבלאנקוס בקושי תוקפים, ראול מתקשה לבוא לידי ביטוי. היחיד מבין השלושה שהרשים היה היגוואין, שדווקא מסוגל לייצר בעצמו מצבים. בשורה התחתונה, הבעיה אתמול הייתה ההגנה, ובלי צד שמאל ומרכז שדה - אי אפשר להאשים את החלוצים.  

הבעיה היא שריאל גם לא האמינה בסיכויים שלה לחזור למשחק. שני המשחקים שלפני הוכיחו שהמשחקים של ריאל משוגעים, ובמגרש הלש היא יכולה הייתה לחזור לעניינים בפיגור 3-1. השער של סרחיו ראמוס בנגיחה, שקבע 3-2, היה צריך לעודד את ריאל ולהחזיר לה את הביטחון. ואז הגיע הגול של הנרי, והוא בעצם הגול הכי אכזרי עבור ריאל אתמול - זאת הייתה ההזדמנות האחרונה שלה לחזור למשחק, והשער שקבע 4-2 גמר מבחינתה את המשחק. ואת העונה.

6) היגוואין ודיארה - הפחות גרועים

גונזאלו היגוואין הוא שחקן העונה של ריאל. 19 שערים הוא כבש, והפציעה הקשה, גרמה מוקדם את העונה של ואן ניסטרלוי, העבירה את הלחץ אליו. הוא לקח את זה בשתי ידיים. יאן הונטלאר מרשים מאוד, אבל עדיין לא יכול להחזיק את החוד של ריאל. היגוואין הוא חלוץ מטרה נהדר, אבל כזה שגם יודע לפרוץ מאחור, להוסיף מהלכים טכניים, לכבוש מרחוק וגם לתרום דרך האגפים. הוא מחזיק את ההתקפה של ריאל, וגם בסיבוב הראשון הגרוע היה מצויין והוכיח שהוא מסוגל להוכיח את עצמו גם כשסביבוב לק פוגעים. גם אתמול, כשראול הגיע להזדמנות אחת עלובה כל המשחק, הוא פרץ משמאל, כבש שער והיה היחיד שיזם מהלכים במחצית השנייה. דני אלבס הסתדר מולו טוב, אך לפחות הוא ייצר הזדמנויות. מעונה לעונה הוא פףורח והופך לאחד החלוצים הטובים באירופה.

דיארה, שהצטרף באמצע העונה, הציג יכולת טובה, נלחם על כל כדור וירד לגליצ'ים גם כשריאל נראתה גרוע, ניסה לייצר מהלכים והלחית דברים בקישור האחורי, היה אגרסיבי מאוד ושיחק לאורך כמעט 90 דקות, אבל איבוד כדור קריטי שלו הוביל לשער השלישי והראשון של מסי. דיארה הוא קשר אחורי יעיל וחשוב, אך בטח לא יכול להחזיק את הקישור. לעומתו, גאגו אומנם ניסה לרדת לגליצ'ים, אך היה הרבה פחות מעורב ממנו, איבד כדורים קריטיים ורק בילגן את המשחק של ריאל. ממנו אפשר לצפות ליותר, אבל גם הוא לא עושה משחק.

רובן פתח מצויין וחגג על אבידל, כאמור, אולם יותר מדי נפל עליו. רובן לא יכול להחזיק את כל ריאל, ובאיזשהו שלב המשחק של ריאל הפך לשקוף. למרות זאת, לזכותו ייאמר ששני השערים של ריאל באו מהאגף שלו, שהוא בישל את השער השני ושהוא היה טוב בחלק מהמחצית הראשונה. רובן נותן עונה נהדרת ומנצל את הצ'אנס הקבוע שהוא מקבל מראמוס, כשהוא בעצם השחקן היצירתי של ריאל באגפים וגם כבש 7 שערים. נראה שהפציעות שעברו על ריאל בסיבוב הראשון פשוט הפכו אותו לשחקן הרכב קבוע, הוא קיבל ביטחון וניצל את ההזדמנויות כדי לתפוס מקום קבוע על חשבון ואן דר וארט, ששיחק יותר ממנו בתקופת שוסטר, אך להוציא כמה משחקים בתחילת העונה ואן דר וארט פשוט לא הרשים.

סריחו ראמוס רשם משחק מוזר. מצד אחד, הוא תרם הרבה להתקפה, בישל את הראשון בהגבהה טובה ומדויקת לחלוץ היגוואין וכבש את השני בנגיחה, אולם בהגנה הוא אשם בגול השוויון, איבד כדורים רבים והיה חלש מאוד במחצית הראשונה. הוא אפשר להנרי לחגוג עליו והיה חלק מהמחוררת בהגנה. בד"כ ראמוס הוא שחקן אחראי שבעיקר עושה הגנה טובה מאוד ותורם פחות להתקפה, אבל אתמול זה היה הפוך. בשורה התחתונה, ראמוס משחק על העמדה שלו כל השנה, וזה מה שריאל צריכה בצד שמאל - מגן שמאלי קבוע, שיוכל לשחק לאורך כל העונה ויקבל את חולצת ההרכב בקביעות, שיהיה אגרסיבי כמו ראמוס, מהיר יותר מהיינצה ויותר טוב ממנו - והגנתי יותר ממרסלו.

השאר היו ברובם חלשים מאוד, אולם חייבים לציין לטובה את איקר קסיאס. למרות שסביבו כולם התפרקו, למרות הההגנה המזעזעת - הוא עשה הכול כדי להשאיר את ריאל במשחק. בזכותו רק בדקה ה-35 בארסה עלתה ל-3-1, וגם אז זה לא היה באשמתו, למרות שגם לפני כן היה לחץ ענק על השער שלו. העצריות שלו מול אטו, מסי ופעם אחת אינייסטה מעוררי הערכה. יש לו אינסטינקטים מדהימים, וגם לקח מספר יציאות אמיצות. קשה לבוא אליו בטענות, בשורה התחתונה הוא הציג יכולת מעולה בסופר קלאסיקו הראשון והיה טוב, עד כמה שאפשר, בסופר קלאסיקו השני. במחצית השנייה בארסה תקפה פחות וזה פחות בא לידי ביטוי, אולם בחצי הראשון הוא עצר כמה כדורים. בארסה אומנם כבשה שלישייה במחצית הראשונה, אבל בלעדיו זה היה יותר מזה.

7) חייבים להחמיא לריאל. העקשנות שלה שמרה אותה בעניינים. ריאל צברה 78 נק' ב-33 משחקים וכבשה 79 שערים - ממוצע של 2.3 שערים למשחק. היא הוכיחה אופי מדהים, וסחטה ניצחונות בקושי רב. ריאל הגיעה למצב בו כל טעות וכל משחק רע שהיא לא מנצחת בו יכול לגמור לה את העונה. ריאל השיגה 17 ניצחונות ב-18 משחקים, אך התפרקה כשהיה אסור לה להתפרק ושילמה את המחיר. את המחיר לפציעות והחיסורים הרבים שהיו לה בתחילת העונה וגם כרגע - פפה מורחק, סניידר וגוטי פצועים, כשואן ניסטרלוי כבר חודשים ארוכים בחוץ.

מבחינת ההגנה, ריאל עבדה קשה וספגה 5 שערים בלבד ב-16 משחקים. ואז הגיעו שלושת המשחקים האחרונים. למרות שבשני המשחקים היא ניצחה - היא חטפה צמדים מחטאפה וסביליה. אתמול הגיע השיא. ריאל ספגה 10 שערים בשלושת המשחקים האחורנים, ועם מספרים כאלה אי אפשר לקחת אליפות. לא כיולה להיות שקבוצה כמו ריאל תחטוף שישייה, ועוד בברנבאו. חואנדה ראמוס היה חייב לשים לב להידרדרות ההגנה בשבועות האחרונים. במשחק כזה, מול ההתקפה הטובה בעולם, היכולת של ההגנה היא קריטית, ואחלרי המשחקים האחרונים הוא היה חייב לשים דגש על ההגנה. הוא לא עשה את זה. יש שיגידו שהוא לא הצליח, אבל הטקטיקה והסגנמון של ריאל אתמול היו מוטעים מראש. זאת לא חוכמה להגיד את זה בדיעבד, אבל זאת הייתה טעות כבר מראש, מלכתחילה: מול בארסה אתה חייב להתגונן, להתרכז בלא לספוג - ולשחק על מתפרצות, על טעויות בהגנה של בארסה.

העונה נגמרה עבור ריאל. באירופה היא כבר שנים נכשלת, גם בגביע היא לא מרשימה, אך היכולת שלה במפעל המרכזי, במקום בו עובדים 38 משחקים בשנה ומשחק אחד לא קובע את כל העונה, הביאה אותה לשתי אליפויות ברציפות.

קל מאוד להיכנס בקלדרון, בשוסטר ובעיקר במיאטוביץ', הג'נרל מנג'ר של ריאל עד אמצע העונה, כולם, אגב, כבר לא בריאל, על זה שהתעסקו רק בלנסות להביא את רונאלדו ולא בלחזק את הסגל. נכון, ההתלהבות והפסטיבל סביב מעבר אפשרי של רונאלדו היה מוגזם ומתקשור בצורה חסר פרופורציות, ועם זאת אסור לשכוח שלריאל היה סגל יעיל ומחובר, שהוביל אותה לאליפויות. זה לא שהיה מקום לשינויים אחרים. להוציא החתמות מסוימות וספציות, כמו החתמת ואן דר וארט, לא היה צורך בשינויים גדולים. ריאל כנראה איבדה אתה רעב שהיה לה, זה דבר לגיטימי בספורט. אחרי שנתיים שחונות, שרצלונה התפוצצה - והשנה לא באמת היה סיכוי לקחת לה את האליפות. אסור לשכוח שדווקא שוסטר, שחוטף הרבה ביקורות, הוביל את ריאל לאליפות הכי מרשימה שלה - הרבה יותר מרשימה מזאת של קאפלו. למרות שהסגל של בארסה היה מוכשר יותר, ריאל הובילה את הליגה לאורך כמעט כל העונה שעברה. בקיץ הקרוב תהיה מהפכה, למרות שלדעתי ראמוס צריך להישאר בעמדת המאמן - הוא הביא את ריאל לרצף מדהים של ניצחונות, וכל זה בסגל שלא הוא בנה. ריאל תהיה חייבת לצרף בלם (בשורה התחתונה, לספוג 41 שערים זה יותר מדי), מישהו מנוסה שיחליף את קנבארו וישחק ליד פפה הצעיר. מצדלר לא מספיק טוב להרכב וקנבארו עוזב. לדעתי, קנבארו הוא לא הבעיה המרכזית של ריאל - אבל המשחק אתמול הגדיר את התחושה שאולי טוב לשני הצדדים שהוא יעזוב. כמו כן, ריאל צריכה מגן שמאלי, מישהו יציב יותר מהיינצה הבינוני, אחראי יותר והגנתי יותר ממרסלו. לריאל חסר בצד שמאל שחקן ברמה גבוהה, שאפשר לתת לו את המפתחות לעונה שלמה. כמו שבימין ראמוס קבוע - כך גם צריך להיות בשמאל. כרגע היינצה הוא הרע במיעוטו בעמדה הזאת. כחלק מהשינוי הגדול והמאסיבי, ריאל צריכה גם להחתים קשר 50/50 התקפי, פלימייקר שינהל את המשחק הקבוצתי ויתמוך מאחור.