הסיפור שחשפה מצלמתו של אמנון לוי בתוכנית "שומר מסך", התחיל אי שם באמצע שנות ה- 70, אבל עד היום הוא תופס כותרות.

בכתבה הועלתה סברה ישנה כי באותם שנים פעל בישראל רוצח סדרתי, שהוא האחראי לרציחתן  של שבע נערות. ברוב המקרים מדובר בפשעים שלא פוענחו, אולם על שניים מתוכם נשפטו והואשמו עמוס ברנס (על רצח רחל הלר ז"ל) ובדואי (על רצח ורד וינר). למרות קשר ראייתי ונסיבתי בין כל המקרים, המשטרה לא קישרה ביניהם ובית המשפט גזר על השניים מאסרי עולם. ברנס השתחרר - הבדואי לא.
ההרשעה הסתמכה על עדויות המשטרה שהצליחה לגבות בכוח עדות קלושה מברנס. מהבדואי אפילו לא הצליחו להוציא הודאה.

אז האם מסתובב עדיין אותו רוצח סדרתי בקירבנו?

מספר נקודות התייחסות:

הרשעת שווא

הרשעה של אדם חף מפשע היא אסון עבור המשפט הפלילי. גם כלפי האדם שהורשע מבלי שעבר על החוק, וחמור לא פחות  - שהאדם שביצע את העבירה מסתובב חופשי ומסוכן לציבור.

הודאת שווא

אדם מורשע במשפט פלילי כתוצאה מהודאת שווא שנגבתה ע"י חוקר המשטרה. בדרך כלל הנחקר מודה כתוצאה מלחץ, איומים והבטחות שווא של החוקרים. זה קורה בעיקר לאנשים נורמטיבים שחוששים ממעצר ונחקרים הסובלים מליקויים נפשיים. אחרי שאדם מודה שביצע את העבירה למשטרה יש פחות מוטיבציה לנסות ולבדוק כיווני חקירה נוספים ובעיקר איסוף ראיות חדשות. במקרים רבים לא נלקחים טביעות אצבע, דגימות ד.נ.א וכו'.

חקירה לא יסודית
המשטרה לא ביצעה חקירה יסודית ולא ביצעה את כל פעולות החקירה הנדרשות: לא נאספו כל הראיות מזירת העבירה, לא נבדקו הראיות שכן נאספו מזירת העבירה, לא נחקרו עדים ששמם הועלה בחקירות, מוצגים נעלמו או אבדו, הסתמכות על עדות אחד של עד שאומר " זה הוא " מבלי לבדוק אם הוא מסוכסך עם החשוד.

הסתמכות על עדות " עד מדינה "

גורם נוסף לעיוות דין זה הוא הסתמכות על עדות של עד מדינה שאמינותו ומניעיו מוטלים בספק.