ארסנל (מקום רביעי, 68 נק') וצ'לסי (מקום שלישי, 74 נק') נפגשו שלשום (ראשון) במסגרת המחזור ה-36 של הליגה האנגלית במאבק על המקום השלישי, כמה ימים אחרי ששתיהן איבדו את הסיכוי לתואר משמעותי.

1) סיכום המשחק - הסיומת של צ'לסי מול ההגנה הגרועה של ארסנל

ארסנל פתחה טוב, הגיעה להזדמנויות מסוכנות בתחילת המשחק ושלטה בו, בזכות יכולת טובה של הקישור ההתקפי. התותחנים המארחים המשיכו ללחוץ, אך יום טוב של צ'ך וניצול מצבים גרוע של ארסנל מנע ממנה לכבוש ברבע השעה-עשרים הדקות הראשונות. ארסנל הפסיקה לשחק, כשמנגד צ'לסי שיחקה בקצב שלה ושיחקה מאוד מסודר וטקטי. ואז, בדקה ה-27 דידייה דרוגבה הרים כדור מימין והבלם הברזילאי אלכס כבש מנגיחה למשקוף ופנימה. 1-0 לצ'לסי, לא מוצדק - אך ארסנל יכולה להאשים רק את עצמה. לתותחנים היו עוד שתי הזדמנויות מצוינות עד המחצית על מנת להשוות, אך לא עשתה את זה ושילמה את המחיר בהגנה, כשניקולאס אנלקה עבר את ההגנה וכבש שער גדול מ-20-25 מטרים. במחצית 2-0 לצ'לסי, שקרובה כדי להבטיח את המקום השלישי על אף מחצית בינונית.

ארסנל לא עשתה שום שינוי במחצית, צ'לסי פתחה טוב יותר ובדקה ה-49 אשלי קול הכניס כדור רוחב משמאל, קולו טורה השלים בשער עצמי מביך. עוד חור בצד ימין של ארסנל המובסת, עכשיו זה כבר 3-0 וארסנל נראית גמורה. ארסנל יכולה הייתה לכבוש, אבל פעם אחרי פעם וולקוט, ואן פרסי והאחרים לא הצליחו לכבוש. רק בדקה ה-70 הגבהה של בקארי סאניה מימין מצאה את ראשו של ניקלאס בנטדנר המחליף, שצימק ל-3-1. ארסנל יכלה לכבוש עוד אחד ולחלום על תיקו, אך אדבאיור לא הצליח לעבוד על השופט ולסחוט פנדל, ארסנל בזבזה את ההזדמנויות שלה ובדקה ה-85, פחות מדקה אחרי שארסנל כמעט סחטה פנדל, משחק צירופים מהיר בין שחקני צ'לסי הניב שלוש הזדמנויות גדולות בהתקפה אחת, כשהשלישית, שהייתה בנבדל, מצאה את הרשת מרגלו של פרנק מאלודה, שדחק את השער הרביעי של צ'לסי מקרוב. 4-1 בסיום, ארסנל משלמת מחיר על ההגנה החלשה וניצול המצבים - בעוד צ'לסי כבשה שלושה שערים יותר במעט פחות הזדמנויות. צ'לסי מבטיחה את המקום השלישי, ואם תנצח בשני המשחקים שנותרו - יש מה לדבר לגבי המקום השני, שעדיין בהישג יד (ליברפול עם +3 על צ'לסי, אבל במידה ויש תיקו לצ'לסי יש כבר עכשיו יתרון במאזן השערים).

2) ארסנל - הנאיביות של ארסנל משקפת את העונה שלה, היכולת שלה נגד צ'לסי הייתה שווה רבה יותר 

הבעיה של ארסנל היא קודם כל ההגנה המביכה. אותה הגנה שחוררה פעם אחרי פעם, שספגה רביעייה ב-6-7 הזדמנויות טובות. בקארי סאניה איחר בסגירה בהגנה פעם אחרי פעם, קולו טורה כבש שער עצמי מביך, המגן השמאלי גיבס הוא שחקן חלש שמשום מה מקבל הזדמנויות רבות מונגר. לא יכול להיות שאנלקה עובר כ"כ בקלות דרך המרכז, חולף על פני נאסרי כמו אוויר וכובש מרחוק בקלילות. לא יכול להיות שאלברט סונג נותן לאנלקה לעבור כ"כ בקלות, למרות שאלה האזורים שהוא אמור לסגור אצל ארסנל. ארסנל ספגה העונה 36 שערים, ממוצע של שער למשחק, וככה אי אפשר להגיע ליותר מהמקום הרביעי. ארסנל ספגה 10 שערים יותר מליברפול, 13 יותר ממנצ'סטר ו-14 יותר מצ'לסי. הנתונים האלה מדברים בעד עצמם. ארסנל תהיה חייבת בקיץ להתחזק בשוער, מגן שמאלי ובלם במקומו של וויליאם גאלאס, אחרת היא תמשיך לדרוך במקום.

גם מרכז השדה, שבד"כ דווקא לא רע אצל ארסנל, לא תיפקד. אותם שחקנים שנעלמו בצמד משחקי חצי גמר ליגת האלופות לא הופיעו גם שלשום, והמשיכו את התקופה החלשה - סונג לא חילץ כדור אחד בקישור האחורי, וכמו בליגת האלופות כמעט לא נוגע בכדור. זה נכון שסונג הוא שחקן עם אופי הגנתי, אך הוא אמור לחלץ כדורים, להניע את הכדור במרכז השדה ולהיות זה שמספק כדורים לפברגאס. אבל גם פברגאס לא הגיע למשחק. פברגאס הוא אומנם שחקן של הברקות ולא בהכרח של משחק שלם, אולם לא ראינו ממנו אחת כזאת במשחקים החשובים. אותם שחקנים שהציגו יכולת מצויינת במשך תקופה ארוכה לא תפקדו כשהגיעו המשחקים הקשים באמת עבור ארסנל. פברגאס לא תמך כמעט פעם אחת בנאסרי, אבו דיאבי ו-וולקוט, ובשורה התחתונה לא היה מי שיתחיל דברים אצל ארסנל. וולקוט ונאסרי שיחקו יפה ביחד 20 דקות, אך הם חייבים עושי משחק ואינטליגנציה מאחוריהם, מישהו שיסדר את המשחק, כי הם לא אמורים להחזיק את המשחק של ארסנל ולא להיות אלה שבונים. הם השחקנים היצירתיים בהתקפה, אבל לא יכולים להיות אלה שמתחילים דברים. הקישור ההתקפי עבד יפה, אך לא קיבל שום עזרה ממרכז השדה.

הקישור ההתקפי של ארסנל הוא החלק החזק שלה. גם בלי ארשאבין בסגל, לארסנל יש את וולקוט בימין, נאסרי ושלשום את אבו דיאבי בשמאל. וולקוט חזר לכושר, כשהגיע להזדמנויות רבות בתחילת המשחק והיה המוציא לפועל בהתקפה. נאסרי, שדווקא היה לא רע ומהיחידים שיזמו נגד מנצ'סטר ביום שלישי האחרון, פתח מצויין את המשחק והיה הנהנה המרכזי מההרכב של ארסנל, שהציב אותו כקשר התקפי מאחורי החלוץ, כ"10", ואבו דיאבי, שבד"כ לא בהרכב, תפס את מקומו של אדבאיור, הוצב כקשר שמאלי, ולמרות שבתחילת המשחק איבד יותר מדי כדורים - היה מעורב כמעט בכל הזדמנות של ארסנל שלשום. הקישור ההתקפי שלה הוא מהטובים באירופה, ומבוסס על יצירתיות ויכולות אישיות גבוהות.

הבעיה היא שונגר עלה שלשום עם 4-5-1, שהציב את ואן פרסי כחלוץ יחיד, מה שהקשה עליו מאוד במחצית הראשונה. לארסנל לא היה מי שיגמור את ההגבהות הרבות מהצדדים, כי ואן פרסי לא שחקן של משחק גובה. זה מוביל לארסן ונגר, שניהל לא טוב את המשחק: הוא ביצע חילוף ראשון רק כשכבר היה 3-0, למרות שהיה מקום לחילוף כבר במחצית, והוא הכניס את אדבאיור רק בדקה ה-70. אבל הטעויות המרכזיות של ונגר היו מראש - המאמן הצרפתי השאיר משום מה את אדבאיור על הספסל והכניס אותו רק לקראת הדקה ה-70. הוא פתח עם שלושה קשרים במרכז ורק עם חלוץ מטרה אחד, מה שעיבה את הקישור - אבל פגע מאוד בחוד. ואן פרסי לא יכול להחזיק לבד את החוד בלי הכוח, יכולת הפיבוט ומשחק הראש הנהדר של אדבאיור. אין ספור כדורי גובה הוגבהו מהצדדים, אבל לא היה מי שינגח אותם. בנטדנר ואדבאיור הוא נוגחים מעולים, אבל שניהם לא פתחו ולא עלו בשעה הראשונה. טעות נוספת של ונגר היא שהוא מתעקש כבר כמה משחקים להציב את ניקלאס בנטדנר כמחליף באגף, למרות שאין לו טכניקה, והוא צריך לחכות לכדורים ברחבה ולהיות המוציא לפועל בזכות הגובה ומשחק הראש. בנטדנר מתבזבז באגף, ולמרות שכבש שלשום - זה כי הוא נכנס כל הזמן לאמצע, ושם הוא אמור לשחק.

למרות זאת, לזכותו של ונגר ייאמר שהוא לא אשם בתבוסה - ההתקפות של ארסנל היו טובות, אך חוסר הדיוק מול השער היה כזה שקשה להתמודד איתו. נכון, עם אדבאיור על המגרש כנראה שארסנל הייתה מנצלת טוב יותר אתה הזדמנויות שלה - אבל החלק של ונגר מהבחינה הזאת בתבוסה הוא מינורי.

הבעיה של ארסנל הייתה, כאמור, ניצול המצבים. ניצול המצבים הוא כלי קריטי בכדורגל - אתה יכול לשחק נהדר 90 דקות ולהגיע ל-10 הזדמנויות גדולות, אך אם אתה לא יודע לנצל אותן כלום לא שווה. מנגד, אפשר 90 דקות להתבצר בהגנה, ובהזדמנות אחת ויחידה לכבוש ולהשיג ניצחון. ארסנל וצ'לסי הגיעו כמעט לאותה כמות הזדמנויות, ארסנל אפילו הגיעה למעט יותר הזדמנויות, אולם צ'לסי ניצלה יותר מחצי מההזדמנויות הטובות שלה. ארסנל? אולי 15%.

חשוב להדגיש: ארסנל לא שיחקה רע. המעבר שלה קדימה היה מהיר בהרבה משל צ'לסי ברוב דקות המשחק; ב-20 הדקות הראשונות השילוב בין וולקוט לנאסרי חגג; למרות היכולת החלשה של משחק האמצע, האגפים עבדו מצויין והמשחק הצפוף בהתקפה אפשר למשחק ולזרום ולארסנל לשחק בקצב מהיר. כשארסנל שיחקה על הקרקע ועל הטכניקה בהתקפה שלה היא נראתה טוב מאוד. הבעיה היא שבמקום לכבוש שער מוקדם ולייצר קצב שונה היא אפשר לצ'לסי לעבור כמעט חצי שעה בלי לספוג ובלי להצטרך לשנות את קצב המשחק שלה. ואחרי שהשער הראשון של צ'לסי הגיעה, ארסנל לא עצרה את המפלה, לא כבשה בהזדמנויות שהיו לו בן השער הראשון לשני של צ'לסי - ועד שכבשה זה כבר היה בדקה ה-70 ובפיגור 3-0. אם היא הייתה כובשת לפני - אולי היא הייתה במשחק. אבל אי אפשר כשמחטיאים כ"כ הרבה, כשאין מי שיסיים את המהלכים.

וזה מביא אותנו לבעיה המרכזית של ארסנל: הנאיביות. נגד מנצ'סטר יונייטד היא פתחה טוב, וטעות אחת קטנה-גדולה של גיבס גמרה אותה והביאה להתפרקות. שלשום ניצול המצבים הגרוע מנע ממנה לעלות ליתרון מוקדם ולפתח קצב שונה לחלוטין. אין לה אופי של אלופה, ולכן היא עונה אחרי עונה מצליחה להתבסס ברביעייה הראשונה ותו לא. ארסנל של השנתיים האחרונות קבוצה בלי הגנה ובלי טקטיקה שתסדר את המשחק שלה, אבל קודם כל בלי אופי. הנאיביות שלה עלתה לה ביוקר לא פעם, כאמור לעיל.

3) נאסרי התחיל טוב ונעלם, סאניה הביך בהגנה, וולקוט המוציא לפועל

סאמיר נאסרי החל טוב את המשחק, הביא יצירתיות, בה מצבים לשחקני ההתקפה האחרים ובעצם פרח בזכות הצבתו במרכז, שם היה לו יותר חופש. כשהוא באגף לא פעם הוא מנסה עוד דריבל מיותר, עוד פריצה באחד על אחד שלא מצליחה, והרבה יותר קשה לו להיות תכליתי. במרכז הוא ישר נמצא במקום שאפשר לייצר הזדמנויות ויש לו יותר חופש תנועה. הבעיה היא שהמערך שארסנל צריכה לשחק בו הוא 4-4-2, שמבוסס בקישור על האגפים ולא על מרכז השדה. במערך הזה נאסרי מתקשה למצוא את עצמו, כי לשחק כקשר 50/50 הוא לא יכול וזה מאלץ אותו לשחק באגף, שם הוא הרבה פחות תכליתי. בכל מקרה, קשה להאשים אותו במה שקרה שלשום - לא הייתה לו עזרה מאחור, והוא לא אמור להחזיק את הקישור של ארסנל. ארסנל הלכה אחורה וייצרה מצבים בהתקפות מהירות ולא במסודרות, וקשה להאשים אותו כשלא היה מי שיספק לו כדורים באופן מסודר.   

בקארי סאניה היה טוב בהתקפה, בישל את השער והרים כמה כדורים מסוכנים במחצית השנייה, מה גם שהוא הצטרף כמעט בכל התקפה קדימה, אבל פה גם הייתה הבעיה שלו: הוא לא חזר אחורה. יש לו מהירות, אבל הוא לא יודע לחזור אחורה. פעם אחרי פעם אשלי קול פרץ על האגף בלי תגובה, כשהשער השלישי בא אחרי כדור עומק על הקו שלו, כשכמובן אף אחד לא סגר. סאניה הוא בד"כ אחד השחקנים היציבים והטובים בארסנל וגם היה טוב נגד היונייטד, אך שלשום היכולת ההגנתית שלו הייתה נקודת התורפה של ארסנל.

אדבאיור נכנס רק לקראת הדקה ה-70, כמובן באשמתו של ונגר. אדבאיור יכול היה לעזור לארסנל עם משחק הראש שלו ובעיקר עצם היותו חלוץ מטרה מסוכן שמרכז אליו את בלמי היריבה. אדבאיור היה יכול להיות הפתרון לחוסר ניצול המצבים של ארסנל. כשהוא כן שיחק הוא שמר מצויין על הכדור - קשה מאוד להוציא לו את הכדור מהרגל, בזכות הכוח ומבנה הגוף. פעם אחרי פעם הוא השתלט על כדורים, חיכה להצטרפות מאחור ועשה מה שהוא יכול, אבל פעמיים הוא ניסה לסחוט פנדל בהצגות מוזרות, במקום לחפש דרך לכבוש את השני ולפתוח את המשחק מחדש.

מי שצריך לציין לטובה זהו אבו דיאבי. הוא היה מעורב כמעט בכל מהלך, ויחד עם נאסרי נהנה מההרכב של ונגר שלשום, שנתן לידיים שלו את צד שמאל. בלי כמעט שום תמיכה של המגן גיבס, בניגוד לוולקוט, שהייתה לו עזרה מבקארי סאניה, הוא היה השחקן היחיד של ארסנל ששיחק טוב לאורך כמעט כל הדקות שהוא שיחק, עד שהוא הוחלף.

4) ארסנל תהיה חייבת לעשות זעזוע בקיץ הקרוב. הפעם האחרונה שארסנל לקחה הייתה בעונת 2004, אז עוד חשבו שמאור מליקסון יפרוץ מתישהו. כבר כמה שנים שאומרים שם שהם ב"בנייה" ומורידים ציפיות, והתוצאה היא שארסנל מסתפקת בבינוניות של המקום השלישי-רביעי. ארסנל קבוצה צעירה מדי, כידוע, וזה מוביל לבעיות האופי ולנאיביות, שבלעדיהם ארסנל אולי הייתה מנצחת שלשום ואולי אולי לגמר ליגת האלופות (דגש על אולי). הגישה שלהם היא של ציפיות נמוכות, וזה לא מספיק עבור קבוצה כמו ארסנל, שהייתה הטובה באנגליה בתחילת המילניום. ארסנל תהיה חייבת להביא בקיץ שחקנים מנוסים שישנו לארסנל את האופי, ובעיקר להתחיל להעלות ציפיות, שלא שוב יהיו מופתעים אחרי שפתחו טוב את העונה. בעונה שעברה ארסנל לפחות החזיקה מעמד כ-30 משחקים וסיימה את העונה 4 נק' פחות מהפסגה, אחרי שחלק גדול מהעונה הייתה בפסגה - ולמרות שלא הגיעה למאבק רציני בסוף העונה לפחות הייתה תחושה שיש מגמה חיובית. הבעיה היא שהשנה ארסנל לא עמדה במבחן ההמשכיות, דרכה במקום ואפילו נחלשה ביחס לעונה שעברה. ארסנל נשארה בתמונת הצמרת פחות מחודשיים, ורוב העונה עמדה מינוס 10 מהפסגה, פחות או יותר. ארסנל מיצתה את תהליך הבנייה שלא מתקדם, ותהיה חייבת לצרף שחקנים מנוסים יותר, בעיקר בעמדות השוער, המגן השמאלי והחלוץ. הקישור ההתקפי מספיק עמוק וטוב, אבל כדי להיאבק על האליפות ארסנל תצטרך 4-5 שינויים משמעותיים, שכוללים קודם כל עוד חלוץ דומיננטי, מגן טוב יותר מגיבס, שמחורר בהגנה ומאבד המון כדורים, תוך כדי תרומה עלובה בהתקפה, שוער במקום אלמוניה, שנפצע לא מעט ולא יציב, ובלם, במקום וויליאם גאלאס המזדקן, שיחזיק את תפקיד הבלם האחורי ויאפשר לקולו טורה לצאת קדימה עם הכדור, כמו שהוא נוהג לעשות - כלומר, שינויים בעיקר בחלק האחורי. אבל מעבר לזה, ארסנל תצטרך שינוי מתחיל, ולהפסיק לחשוב כמו אנדרדוגית. ארסן ונגר כבר הוכיח שהוא יכול להביא את ארסנל לתארים, אך זה כבר מוצה. ארסנל תהיה חייבת לחזק משמעותית את הסגל, לעשות זעזוע ולחשוב על האליפות. מעבר לכך, ארסנל תהיה חייבת לשנות את הגישה ההתקפית של ונגר, שבנה בארסנל כדורגל "רומנטי" - אך כזה שלא מביא את ארסנל לשום מקום בשנים האחרונות. ארסנל תצטרך להיות תכליתית יותר, לאזן בין ההגנה להתקפה ולחפש רכש שיביא תכל'ס. לכל 3 הגדולות האחרות יש איזון בין הגנה וטקטיקה לבין התקפה - רק ארסנל כובשת בערך כמו שאר הגדולות, אולם מבחינה ההגנתית הפערים בינה לביניהן עצומים. רכש כמו סאמיר נאסרי, שהוסיף דריבל מצויין אך הביא תכליתיות סבירה, לא יעזור.

ארסנל תרוויח בעתיד הרחוק מחממת הצעירים המרשימה של ונגר ותהנה משירותם של וולקוט, בנטדנר ואחרים - וכל זה בזכותו של ונגר, אך היא תצטרך להעיף את אחד השחקנים הצעירים, כחלק משינוי החשיבה.

מבחינת השחקנים, זכור לי שפברגאס אמר פעם שידרוש שארסנל תבנה קבוצה שרצה לתארים - אחרת הוא יעזוב. יש לו חוזה עד 2012, אבל הוא יצטרך לדרוש לעזוב אם הוא יראה שאין שינוי מהותי בחשיבה וקודם כל מבחינה מקצועית בקיץ הקרוב. יש לו הצעות רבות, הוא כבר בן 22 והוא לא רוצה לדרוך במקום. לדעתי, כל עוד אין שינוי משמעותי וסביבו ימשיכו לשחק שחקנים צעירים אך חסרי תכלית, הוא צריך לשקול בחיוב לעזוב את התותחנים.

לסיכום, ארסנל הגיעה בכושר טוב לשני המשחקים האחרונים, אבל ההתפרקויות מול מנצ'סטר בליגת האלופות ומול צ'לסי שלשום גמרו לה את העונה, ועוד בטעם רע במיוחד. זה רק מזרז את הצורך בשינויים. ארסנל, כאמור, חסרה באופי - והיא הוכיחה בשבוע האחרון שמול הגדולות האחרות, שאמורות להיות בגובה העיניים שלה, היא מתקשה מאוד. בשבת היא תמשיך את רצף המשחקים במשחק ליגה נגד מנצ'סטר, במשחק שאמור להיות משחק האליפות של היונייטד. ארסנל תוכל לנצח, אבל זה כבר רק לכבוד. ארסנל הפסידה ואף הובסה מול מנצ'סטר וצ'לסי, איבדה סופית את כל המטרות שלה והוכיחה שהיא מסוגלת לנצח את ויאריאל ואברטון - וזה מה שהוביל אותה לרצף הניצחונות המרשים - אך לא את מנצ'סטר וצ'לסי, בטח כשהן צריכות את הניצחון במשחק.

5) צ'לסי - זה אופי אמיתי. חלום המקום השני עוד בחיים

צ'לסי שיחקה את המשחק שלה. היא לא שיחקה משחק גדול ולא הגיעה להזדמנויות לפני הדקה ה-28, אך שיחקה את המשחק הקטי שלה, הניעה את הכדור בחלק האחורי וריווחה את המשחק בקצב שלה. היא הייתה מאוד בטוחה בעצמה, אך אחרי השערים של אלכס ואנלקה היא שיחקה משוחרר יותר ויותר שיחקה על התקפות מעבר. זה גם מה שכבש לה את השער השלישי והשער הרביעי - המתפרצות. שני הגולים באו מהתקפות מהירות של צ'לסי, שניצלו חורים בהגנה כדי להגיע למצב של אחד על אחד מול השער, אחרי שני כדורי עומק גדולים בשתי ההתקפות הללו.

אפשר לומר שברגע שצ'לסי כבשה ראשונה המשחק קיבל את התמונה שקיבל. עד אז ארסנל הייתה טובה בהרבה, והייתה קרובה לכבוש ולעלות ליתרון. ברגע שזה לא קרה, וגם בזכות הגנה טובה של צ'לסי, האורחים יכלו להרשות לעצמם להמשיך לשחק את המשחק שלהם ב-0-0 - ולא הייתה צריכה לחפש שוויון. לאחר מכן הגיע הגול של אלכס, שבא בדיוק כמו שצ'לסי אוהבת - התבססות על מצבים נייחים ועל האופציות הרבות שלה במשחק הגובה. זה מביא אותנו לנקודה משמעותית: לצ'לסי יש את הנוגחים הטובים בעולם, רובם, אגב, בחלק האחורי - אלכס, טרי וכד'. דידייה דרוגבה הרים כדור מדוייק, אלכס נגח - ו-1-0. ארסנל לא ניצלה את ההזדמנויות שהיו לה אחרי, ומהלך אישי של אנלקה קבע 2-0 לצ'לסי. ככה מנצלים הזדמנויות.

חייבים לציין שמרכז השדה של צ'לסי, החולייה החזקה בד"כ, שהאגרסיביות והצפיפות שלה עזרה בהעלמת ברצלונה בליגת האלופות, לא הופיע למשחק שלשום. חוס הידינק, מאמן צ'לסי, נתן שוב צ'אנס למרכז שדה ההגנתי מדי, שכולל את אסיין, אובי מיקל ולמפארד. לא ברור למה הידינק פותח עם שני קשרים אחוריים נטו, מה שיוצר חוסר איזון בין ההגנה להתקפה במרכז השדה של צ'לסי. צ'לסי לא צריכה את שניהם, והתוצאה היא שאסיין משחק כקשר 50/50, שמחזיק הרבה כדורים ויוצא איתם קדימה - אך זה לא מוכיח את עצמו. אסיין אומנם היה מעורב בשער הרביעי, אבל איבד המון כדורים כי הוא חסר טכניקה ויכולת להחזיק כדור ולבנות התקפות. הוא צריך לשחק כקשר אחורי-הורס אבסולוטי, ולא לבנות התקפות. לצ'לסי יש קשיחות, חוצפה וכוח במרכז השדה, אך כשמשחקים עם אובי מיקל ואסיין ביחד בהרכב אין מספיק התקפיות. שלשום הבעיה הייתה מקיפה בהרבה, מאחר וגם מבחינה הגנתית הייתה בעיה - יותר מדי פעמים נאסרי הצליח במחצית הראשונה לעבור את אובי מיקל ולסחוט פאוול או לייצר הזדמנות. השליטה בכדור של הקישור ההתקפי של ארסנל והמהירות של וולקוט והאחרים אפשרה להם פעם אחרי פעם לפרוץ ולעבור את הקישור האחורי של צ'לסי.

 אחד ההבדלים המרכזיים בגישה של שתי הקבוצות הוא שבעוד ארסנל אוהבת לשחק צפוף ובמסירות מהירות, המיליארדרים אוהבים לרווח מצד לצד, לפתוח בצדדים ולהניע כדור בצורה יותר מסודרת. ככה היא שיחקה שלשום במחצית הראשונה, כשבמחצית השנייה המשחק התבסס על יותר הזדמנויות ויותר התקפות משני הצדדים ומצידן של שתי הקבוצות. הגישה הזאת הבליטה שלשום את האגפים של צ'לסי, שעליהם היא התבססה שלשום. צ'לסי משחקת 4-3-3, עם חלוץ מטרה בודד, וזה מעביר את הלחץ אל האגפים, שהם אמורים לספק כדורים לדידייה דרוגבה. היכולת הטובה של מאלודה ושל אנלקה, ששניהם גם כבשו שלשום, ששיחקו באגפים, היא שהבליטה את משחק האגפים של צ'לסי שלשום. אם מוסיפים לזה את היכולת המצויינת, בעיקר בהתקפה, של המגנים מקבלים יתרון לצ'לסי באגפים.

ההגנה של צ'לסי נראתה טוב בסה"כ, ולמרות שספגה שער אחד, זה לא כזה נורא במשחק שכלל המון הזדמנויות ובמשחק בו צ'לסי כבשה רביעייה. לצ'לסי יש עדיין את ההגנה הכי טובה באנגליה (ספגה שער פחות ממנצ'סטר יונייטד), והבלמים ומשחק ההגנה בכלל הסתדרו עם רוב כדורי הגובה של ארסנל מהצדדים, עד שבנטדנר נכנס למשחק. פטר צ'ך הפגין משחק מצויין, צ'לסי שלטה במשחק הגובה ובמשחק כזה לא לספוג עד הדקה ה-70 זה הישג.  

חוס הידינק טעה, לדעתי, כאמור, ששיחק עם שני קשרים אחוריים, אך זאת בעיה של ממש אצל צ'לסי (שאין קשר התקפי נטו, ועל כך בהמשך). מעבר לכך, לא ברור למה ניקולאס אנלקה מקבל את הצ'אנס של הידינק כקיצוני ימני - אנלקה הרבה יותר טוב במרכז, ואמור לעלות מהספסל. לדעתי, אנלקה בא לידי ביטוי טוב יותר במרכז ההתקפה, ומעבר לכך - כשגם אנלקה וגם דרוגבה על המגרש אין חלוץ מטרה על הספסל, ואין מי שיוכל להיות ה'שפן', ה'אס' מהספסל, בעמדה הזאת. עדיף לשחק עם קאלו הצעיר, שיביא יותר יצירתיות, רעננות ובעיקר יותר מהירות על האגף הימני. אלה שני השינויים היחידים שצ'לסי צריכה - קאלו באגף, באלאק במקום אובי מיקל, מה שיוסיף שחקן שיכול לעזור בהתקפה במקום קשר אחורי נטו.

6) קול במשחק מעולה, דרוגבה חלש, אנלקה מעורב בשני שערים, בוסינגווה לא מדויק

אשלי קול רשם עוד משחק נהדר. אחרי שסגר את מסי ותקע אותו לחלוטין ביום רביעי האחרון, שלשום קול היה משוחרר יותר לבצע משימות התקפיות, רץ במהירות על האגף, בישל לשער עצמי את הגול השלישי של צ'לסי ופעם אחרי פעם ניצל את החורים של בקארי סאניה. הייתה לו הרבה עבודה בעשרים הדקות הראשונות, בהן ארסנל שיחקה בעיקר על האגף שלו.

דידייה דרוגבה היה הרבה פחות טוב. הוא ניסה לעשות תנועה בהתקפה וקיבל כדורים עם הגב לשער, אך לא הצליח כמעט בכלל לעשות את הסיבוב, ושיחק יותר מדי באזורים שבהם קשה לו לבוא לידי ביטוי - כי דרוגבה לא מייצר מצבים וצריך לחכות באזור הרחבה. הדבר הטוב היחיד שהוא עשה זה לסחוט עבירות, מה שגם הוביל לשער הראשון (מבישול שלו), אולם דרוגבה רשם את אחד המשחקים הדלים שלו העונה, וחוץ מהשער הראשון הוא לא היה מעורב בגולים.

ניקלאס אנלקה היה צריך במשחק נגד בארסה שדרוגבה יוחלף על מנת להיכנס לעניינים ולקבל את הפוקוס בהתקפה, אבל שלשום הוא הסתדר גם בלי לעבור למרכז - אלא דרך האגף. הוא ביצע כניסות, בעיקר ללא כדור, לאמצע, ומשם ביצע כמה פריצות והראה כדרור טוב. פעם הוא בישל הזדמנות ללאמפרד, אולם ההזדמנות העיקרית שלו הייתה השער שכבש בדקה ה-39, אז לקח כדור, רץ קדימה וכבש שער גדול. הוא הראה מוטיווציה והיה טוב בהרבה מדרוגבה, ובכל זאת, בשבועות האחרונים דרוגבה בסה"כ עדיף וכובש יותר, ובאופן כללי הוא צריך לקבל את הצ'אנס כחלוץ מטרה של צ'לסי, כשאנלקה צריך לעלות מהספסל - באגף הוא פחות טוב, ולמרות שהוכיח את עצמו במשחקים האחרונים - ספק אם זה פתרון קבוע. אסור לשכוח שרק שלשום הוא עלה ל-17 גולים, מספר מרשים - אך כמעט את כל הכמות הזאת הוא כבש בתחילת העונה. מותר לחלוצים להוריד הילוך אחרי שכבשו ברצף, אולם בהחלט חלה אצלו ירידה. אומנם הוא כבש הרבה יותר מדרוגבה, אבל אסור לשכוח שהוא שיחק הרבה יותר מדרוגבה - בייחוד בתקופתו של סקולארי.

אלכס, הבלם הברזילאי, כבש שער חשוב ובכלל מהווה שחקן שגם כובש לא מעט, אולם בהגנה היו לו הרחקה רעה, חוסר סגירה בהגנה ופספוס כדור, טעויות לכאורה קטנות - אך כאלו שהצטברו. למרות זאת, אלכס הוא הנהנה העיקרי מהפציעה של קראבליו, והאמת שיש לו מקום בהרכב, וגם שלשום רק טעות אחת הייתה מאוד משמעותית.

פרנק למפארד כבש השנה 11 גולים ובישל 10, אולם מצוי בכושר בינוני ומטה. אומנם הוא ביצע הגנה חזקה, לוחצת וטובה על הקישור האחורי של ברצלונה, אולם שלשום לא הורגש ובכלל הבעיטות שלו לאחרונה נחלשו והרבה פחות מתקרבות ליעדן. הוא התחיל שלשום לא רע את המשחק ושיתף פעולה יפה עם אנלקה - אולם נעלם בהמשך. ועדיין, גם ללמפארד מותר להיות פחות טוב לפעמים.

בוסינגווה הוא אחד משני השחקנים המשמעותיים שצ'לסי צירפה בקיץ, ובסה"כ הוא עושה עבודה לא רעה. שלשום הוא היה לא רע, הצטרף הרבה קדימה והחזיק יפה את צד ימין, אך הבעיה שלו הייתה במסירה או הבעיטה האחרונה. כל פעם שהוא נכנס לאמצע - הכניסה שלו הייתה הרבה פחות טובה מהכניסה של אנלקה מהאגף, והיו לו כמה בעיטות לא מדויקות, ועדיין צריך להחמיא למגן הימני הפורטוגלי של צ'לסי על המעורבות והתקיפה הרבה במחצית השנייה.

7) הדבר המרכזי שנותן לצ'לסי טעם חמוץ בפה הוא העובדה שחוס הידינק, מאמן צ'לסי, יעזוב את הקבוצה בעוד שני משחקי ליגה, וזאת על אף שהוא קידם משמעותית את הקבוצה. הידינק הוביל את צ'לסי לשתי תצוגות טקטיות גדולות נגד בארסה הגדולה, שהיו חייבות להעלות אותה לגמר, לגמר הגביע (שעדיין לא נערך), ביסס את צ'לסי במקום השלישי (הוא קיבל את הקבוצה במקום הרביעי, עם שתי נקודות פחות מהשלישית אסטון וילה), שמר על ההגנה המצויינת, שתחת הידינק ספגה בסה"כ 7 שערים ב-11 משחקים - וגם זה כולל אותו משחק שהיא ספגה 3 שערים ועדיין ניצחה, נגד בולטון. מעבר לכך, גם הדיבורים על בעיות ביחסים בין השחקנים בחדר ההלבשה פסקו.

 אבל הידינק עוזב כמו שאמר מראש שיעשה בכל מקרה, וזה מאלץ את צ'לסי להתחיל מחדש. שוב להביא מאמן חדש. שוב להתחיל תקופה חדשה, וזה דווקא אחרי עבודה נהדרת של הידינק. צ'לסי חייבת להחתים מאמן לטווח ארוך, ולא להביא מאמן למטרה ספציפית לזמן קצוב - אלא לנסות ליצור מחדש שושלת, כמו שהיה אצל מוריניו. צ'לסי תצטרך רענונים בסגל השחוק, מעט להצעיר אותו, בעיקר בהתקפה, ולצרף חלוץ מהספסל, שוער מחליף, אבל יותר מהכול - שחקן יצירתי לקישור ההתקפי. לצ'לסי יש קישור התקפי יצירתי פחות מלמנצ'סטר וארסנל, ובמערך 4-3-3, איתו היא רצה כבר כמה עונות וכנראה תמשיך לשחק איתו, היא תהיה חייבת שחקן התקפי כמו אינייסטה או נאסרי לפני אסיין/אובי מיקל ולמפארד. למפארד הוא קשר 50/50, וכך גם באלאק - צ'לסי לא צריכה עוד פלימייקר, היא צריכה שחקן שישחק לפני הפלימייקר, הקשר 50/50, ולהיות מי שמכניס כדורים לחלוץ המטרה ובעיקר מביא דריבלים, כדרורים ומהלכים אישיים. לצ'לסי חסר את זה, חסר שחקן התקפי חופשי ויצירתי במרכז השדה, שיאזן את מרכז השדה. אם צ'לסי תעשה את השינויים האלה, תרענן את הסגל, אולם הכי חשוב תמצא מאמן קבוע - היא תוכל להחזיר לעצמה את הכתר. עם זאת, בניגוד לארסנל היא לא צריכה זעזוע של ממש. היא הקבוצה האחרונה שזכתה באליפות שהיא לא מנצ'סטר, וזאת עונה חמישית ברציפות שצ'לסי מסיימת לפני ארסנל. ברגע שמנצ'סטר תישחק והקבוצה הנוכחית של פרגי תמצה את עצמה, וזה יקרה, צ'לסי תהיה הראשונה שתקפוץ על המציאה. מבחינתה, הכי חשוב להגיע מוכנה ליום הזה, ליום בו המאבק על האליפות ייפתח מחדש והקבוצה המדהימה של פרגי תיעצר. לעומת זאת, ארסנל לא מוכנה כרגע, וגם אם מנצ'סטר תיאבד בעונה הבאה את הפסגה - לארסנל אין כרגע את הכלים והחשיבה של קבוצה שרוצה אליפות. לצ'לסי, אצלה השחקנים מכירים טוב יותר את המושג אליפות, בעוד אצל ארסנל הם ברובם ילדים, יש פחות מה לדאוג. וככה גם אצל ליברפול, שנתנה עונה מצויינת וצריכה עוד שינויים ספציפיים לקראת העונה הבאה.

8) צ'לסי השיגה השנה 76% הצלחה במשחקי החוץ, בהשוואה ל-67% בלבד במשחקי הבית, ככה שלא מפתיע שהיא הביסה שלשום את ארסנל. מנגד, ארסנל מנצחת מעט יותר בבית. הנתונים המעניינים: ארסנל מצליחה יותר נגד הגדולות מאשר נגד קבוצות המרכז-תחתית. זה עד השבוע האחרון, בו התותחנים הפסידו גם למנצ'סטר וגם לצ'לסי (המשחק נגד היונייטד לא נכנס לסטטיסטיקה כי הוא באירופה, אבל הוא בטח לא משחק פחות חשוב), כשלעומת זאת צ'לסי עומדת על 33%, שליש, נגד הגדולות - כלומר, תיקו במשחק ממוצע, וזאת בעקבות ההפסד הכפול לליברפול וההפסד למנצ'סטר. עם אחוזים כאלה קשה להגיע רחוק. אם המשחקים בין הגדולות היו הקובעים, אגב, הקבוצה ממרסיסייד הייתה לוקחת אליפות - בזכות ניצחונות כפולים על מנצ'סטר יונייטד וצ'לסי ו-2 נק' מארסנל. ארסנל, מבין ה-4, הייתה מסיימת שנייה, מנצ'סטר (44% בלבד) שלישית, והבלוז מקום אחרון עם, כאמור, 33%. כשזה מגיע למשחקים נגד הקטנות מנצ'סטר זוכה בהליכה (88%), היא  ידעה להוציא כמו נקודות כמעט מקסימלית נגד הקטנות וזה ייתן לה כנראה את האליפות, צ'לסי עם 81%, ליברפול שלישית, ארסנל אחרונה.