אורח מחו"ל שהיה מסתכל על דיוני התקציב השבוע היה מתקשה להבין מי מכהן בתפקיד שר האוצר ,מיהו ראש הממשלה ואיך עסקן

כיו"ר ההסתדרות מנהל את העניינים .

הדבר מזכיר את התסריט הגאוני שכתב אפריים קישון לסרט :"תעלת בלאומליך" משנת 1969.

המעשה מתחיל בשבוע שעבר כאשר פקידי האוצר אשר משתמשים בחוק ההסדרים ככלי משחק אכזרי הגישו רשימת גזרות אשר פוגעות בעיקר בשכבות החלשות (נכים,קשישים,ניצולי שואה,ילדים, נשים ) , התקשורת הזדעקה וכתוצאה מכך השרים נבהלו והחלו למרוד ולאיים בכך שלא יצביעו.

הגדיל לעשות שר הבטחון אהוד ברק אשר סירב בכלל לשמוע על קיצוץ בתקציב הביטחון והודיע מעל כל עץ רענן שצריך להגדיל את התקציב (כפי שעושים בשאר מדינות העולם).

לאחר ששני שרי הליכוד משה כחלון וגלעד ארדן כינסו ישיבה מיוחדת ביום ראשון האחרון ושר הרווחה יצחק הרצוג הודיע כי יתנגד.

דפק רה"מ על השולחן ודרש מפקידי האוצר לשנות את תוכניתם .

אהוד ברק מגייס את שותפו יו"ר ההסתדרות עופר עיני שיחד עם שותפו הוותיק שרגא ברוש הוזמנו לעיסקת חבילה במשק.

עיני לא רק שלא ויתר על קיצוץ בשכר הבכירים אלא הכניס חוקי עבודה והתאגדויות לחוק ההסדרים ובכך סנדל את פקידי האוצר.

בסוף הוחלט להגדיל את התקציב ולבטל את המע"מ על פירות וירקות.

המס על ג'יפים והעלאת תקרת המס על תשלום ביטוח לאומי מכניסה את השכבות החזקות לעסק למרות שהם ימצאו את התרגיל המתאים להתחמק מתשלום זה אל חשש.

וכך יצא שכל השכבות נושאות בנטל במקום שהכל יפול על שכבות הביניים והחלשות.

מדינה מחפשת מנהיג חזק שיוביל אותה להישגים , יחליף את פקידי האוצר הבעייתיים ,ויטווה מדיניות שבה ייטב לכולם.

נ"ב:טור זה נכתב באופן סאטירי אך הוא מתאר פחות או יותר את המציאות כהוייתה