בית"ר ירושלים והכח עמידר ר"ג נפגשו אתמול (רביעי) במסגרת חצי גמר גביע המדינה בכדורגל, כשעבור בית"ר ניצחון ישאיר את העונה שלה בחיים.

1) סיכום המשחק: כדורגל חלש, ניצחון דחוק ולא משקף את המציאות של בית"ר, שעולה לגמר

בית"ר פתחה עם התלהבות, וב-10 הדקות הראשונות ראינו קצב לא רע אצלה, אבל לא הזדמנויות. לאט לאט הכח העזה יותר ובית"ר שיחקה פחות ופחות. אחרי כ-20 דקות דריו פרננדס החל לתקוף יותר, עושי המשחק של בית"ר התעוררו ומהלך מרשים של עידן טל נגמר בבישול של עידן ורד לברוכיאן, שדחק מקרוב את ה-0-1 של בית"ר ירושלים. בית"ר ניצלה את המומנטום על מנת להגיע להזדמנויות, אבל זה היה עדיין מעט מדי. במחצית 0-1 חלש, כשבית"ר רעה כמעט בכל העמדות והכח לא מספיק יצירתית ולא מסוכנת במשחק המסודר ובכדורים לחלוצים.

למחצית השנייה עלתה הכח עמידר ר"ג אחרת לגמרי. מחזיקה יותר בכדור, מסוכנת יותר, מנצלת טוב יותר את החורים בהגנה המזוויעה של הדאבליסטית בית"ר וטובה יותר במרכז השדה ובכל הקישור. היא השוותה כבר אחרי 7 דקות, אמנם נרגעה בהמשך - ועדיין, שיחקה טוב בהרבה. התעוררות של ברק יצחקי באזור הדקה ה-65 העירה את כל המשחק הבית"רי, שתקף יותר - אבל החולשה של התקפת בית"ר ושל שחקני הרחבה מנע מבית"ר לסכן קרוב לשער. יצחקי נעלם במהירות, ובהמשך דווקא הכח יכולה הייתה לנצל את היכולת החלשה באופן יוצא דופן של אריק בנאדו על מנת לנצח את המשחק, אבל שוב ראינו שברק בדש לא חלוץ ולא יותר מכדורגלן בינוני-מינוס. מן העבר השני, בדקה ה-89 מהלך שהתחיל עם אבירם ברוכיאן, כובש השער הראשון, ואלירן דנין, נגמר בדאבל פס בין דנין ובן שושן, כדור רוחב של דנין, הסטת כדור גרועה של ישראל ראש לכיוון שער הכח ונגיעה קלה על הקו של ברק יצחקי, שיחד עם ראש ודנין קבע 1-2 לא מוצדק ולא משקף. בית"ר בגמר, הכח נפרדת מהגביע, אבל עם קומפלימנטים והרבה כבוד, שיעזור לקבוצה לקראת המשך המאבקים בליגת העל.

2) בית"ר ירושלים: עוד משחק גביע חלש, בית"ר בגמר, שיכריע את העונה שלה

בית"ר לא מרשימה העונה בגביע. אתמול המסורת נמשכה: בית"ר שיחקה רע. אז מה לא עבד?

-יצירתיות. היתרון המרכזי של בית"ר על פני כמעט כל קבוצה בליגה ובטח שעל הכח עמידר ר"ג זוהי היצירתיות של שחקני החלק הקדמי. ברגע שכמעט כל אותם שחקנים היו כ"כ לא אפקטיביים וכ"כ פאסיבים - היתרון הזה התפוגג. אותו יתרון שחיסל את הכח בטדי (נגמר 0-4 לבית"ר) ועשה את העבודה גם נגד מכבי - לא עבד אתמול והוריד מהעוצמה ומהעוקץ ההתקפי של בית"ר, שעד הדקה ה-89 הסתפקה בשער אחד מקרי מול קבוצה שאמורה להיות כמה רמות מתחתיה.

-הגנה. מאז שכריסטיאן אלברז נפצע ושמוליק קוז'וקין החליף אותו בעמדת המגן הימני, ההגנה של בית"ר נראית הרבה פחות טוב. קוז'וקין מחורר בהגנה, הורס את מלכודת הנבדל, לא סוגר בזמן, ואם מוסיפים את הרכות של גרשון, חוסר היציבות של דנין ואתמול אפילו את אריק בנאדו, הבלם אולי הטוב בליגה, שנתן מחצית שנייה לא טובה - מקבלים הגנה בעייתית. גם אם היא לא ספגה בשני משחקי הליגה האחרונים, רק הסיומת הנוראית של סילי ושות' מנעה ממכבי ת"א לכבוש בשבת שני שערים בשבת האחרונה. אתמול ההגנה ספגה מקבוצת התקפה חלשה, ולא הייתה רחוקה לספוג עוד שער. האגפים הם עקב האכילס של ההגנה, ובשורה התחתונה בית"ר צריכה להודות שיש לה את קאלה, שנותן עונה מצוינת, ואת אריק בנאדו, למרות המחצית השנייה של אתמול. בכל מקרה, בגמר בית"ר תפגוש את קבוצת ההתקפה הטובה בליגה, ועם הגנה כזאת היא תיענש ועלולה גם לאבד את התואר. האיטיות של ההגנה של בית"ר ידועה לכולם ובלטה גם במחצית הראשונה אתמול, כאשר הכח שלחה כדורי עומק שהותירו את שחקני הכח פנויים בהתקפה והכריחו את שחקני בית"ר האיטיים לרוץ אחרי כדורים, אך במשך שנתיים וחצי בית"ר חיפתה עליו עם אחריות וחוכמת משחק במרכז ההגנה. במשחקים האחרונים זה עובד פחות טוב, וזאת הנקודה שצריכה להדאיג את עטר אחרי המשחק אתמול. דווקא ההגנה, שהייתה החוליה החזקה של בית"ר רוב העונה, נראית רע בתקופה האחרונה.

  מרכז השדה. מרכז השדה של בית"ר נחלש העונה בהדרגה - בקיץ בעקבות עזיבתו של גל אלברמן, בחורף בעקבות נטישתו של דרק בואטנג. אם מוסיפים לזה את ההתעוררות המאוחרת של עידן טל, מקבלים את החוליה שעושה את ההבדל בין בית"ר מודל 08' לבית"ר מודל 09'. דריו פרננדס הוא לא הבעיה, אך הוא בטח לא דרק בואטנג; הבעיה היא שאין מי שישחק לידו. פרננדס משחק קשר אחורי, ואין לבית"ר קשר 50/50, חוץ משחקן אחד - עידן טל. הבעיה היא שראובן עטר מתעקש משום מה להציב את טל בשמאל, ובכך הוא מבטל את ההצטרפות שלו, חופש התנועה, ומקשה עלי לבעוט מרחוק. לטל אין את האחד על אחד ואת המהירות להחזיק את האגף ולשחק בצדדים. יותר מדי נופל על פרננדס, ובשורה התחתונה לעידן ורד אין את הכוח הפיזי והיכולת לנהל את המשחק הקבוצתי שצריך קשר מרכזי. יש לבית"ר פתרון, קוראים לו עידן טל, אולם עטר מתעקש לתקוע אותו בעמדה בעייתית.

החלק המשתפר של בית"ר במשחקים האחרונים זה משחק ההתקפה. בארבעה מחמשת משחקי הליגה האחרונים בית"ר כבשה שני שערים (בשלושה מהם היא גם ניצחה). יש להוסיף לזה גם את שני משחקי הגביע, שלמרות היכולת החלשה - בית"ר כבשה בכל אחד ממשחקי הגביע לפחות שני שערים (2 נגד עכו, כפ"ס והכח, 4 נגד קריית שמונה). ניצול המצבים של החלק הקדמי עושה את שלו, ועדיין, גם פה בית"ר לא מושלמת: החיסרון של בית"ר בחלוץ מטרה בולט. אתמול, כשיצחקי ניסה סוף סוף לשחק כדורגל, לא היה מי שיחזיק את הרחבה ויאפשר ליצחקי להשתחרר לאחור. פה הטעות של עטר, שלא הביא חלוץ מטרה, ועל כך בהמשך. בשורה התחתונה, יצחקי נאלץ לשמש כחלוץ מטרה. מצד שני, אם עדיין בית"ר מצליחה לכבוש 43 שערים, שניים פחות מהפסגה בשערי זכות, זה מעורר הרבה הערכה.

הבעיה של בית"ר אתמול הייתה בעיקר היכולת של אגף ימין. קוז'וקין המשיך את התקופה הגרועה שלו ובכלל את היכולת החלשה העונה, וגם לא היה קשר ימני תוקף ברור. ברוכיאן שיחק רוב הזמן בפועל במרכז ובחצי השני הלך שמאלה, בן שושן שיחק כחלוץ - ובעצם לא היה מי שיקבל כדור בימין ויאזן בין שני האגפים של בית"ר. בית"ר שיחקה רק שמאלה - עם טל, דנין ולעיתים עזרה של יצחקי וברוכיאן בקישור השמאלי. מעבר לכך, גם דנין, שהיה מעורב בשער השני, היה טוב יותר מקוז'וקין - ובשורה התחתונה לבית"ר היה רק אגף אחד. האחריות היא על עטר, שאולי לא הצליח להבהיר לשחקניו את עמדתם הברורה, ובעיקר על ברוכיאן - שהוא אמור לשחק בימין, ולא לברוח מהעמדה הזאת. ברוכיאן בכושר לא טוב, ובהחלט אפשר גם לראות שלאחרונה הוא יותר ויותר עוזב את העמדה שלו. כשהוא עוזב את העמדה שלו, הוא בעיקר משוטט על המגרש והרבה פחות תכליתי.

ראובן עטר ניהל את המשחק רע מאוד, לא הצליח לגרום לשחקנים שלו לעלות אחרת במחצית, ובמקום לעשות חילוף הוא נשאר עם אותו הרכב שלא הצליח עד סיום המשחק.

לבית"ר יש סגל עמוק מבחינת כשרון, גם אחרי העזיבות של ינואר, אך הסגל קצר מדי. צריך לשים לב להבדל בין עומק לאורך. לבית"ר עדיין יש היצע לא רע על הספסל, אך הסגל קצרצר. אחרי ששלושה שחקנים עזבו בינואר (זיו, אוחיון ובואטנג) ורק אחד בא (ניר נחום), ואחרי שאלברז וזנדברג (גמר את העונה) נפצעו - לבית"ר נשארו אופציות לא רעות על הספסל, אבל הרבה פחות אופציות. ועדיין, זה לא מצדיק לא לעשות שום חילוף, כשעל הספסל מחכים טוטו תמוז וניר נחום. תמוז יכול היה לתרום הרבה מבן שושן, להיות דומיננטי יותר בהתקפה ולשחרר את יצחקי. ראינו במשחקים של בית"ר נגד בני יהודה ומכבי פ"ת שיש ביניהם שילוב טוב, שעטר פשוט מעדיף לא להשתמש בו ולבזבז את תמוז. הסיבה שהקריירה של תמוז תקועה היא לא ראובן עטר, אך איך תמוז יקבל ביטחון כשהוא לא מקבל הזדמנויות, וגם אחרי שכבש והציג יכולת טובה הוא לא בהרכב? מעבר לכך, בית"ר הייתה צריכה רעננות, מישהו רענן שיעיר את הקבוצה - תמוז ונחום יכלו לעזור מהבחינה הזאת.

בית"ר הייתה יכולה לגמור כבר אתמול את העונה, אבל הניצחון בעצם משאיר את העונה של בית"ר קיימת עוד 12 יום מהיום - עכשיו יהיו לבית"ר שני משחקי ליגה שהיא תרגיש בהם שיש לה על מה לשחק, ויהיה לה למה להתכונן. בית"ר עוברת עונה קשה, הפכפכה ומוזרה: הקבוצה חטפה חמישייה מויסלה קראקוב, שום ושפיגל עזבו, עטר התאקלם לא טוב, מצבו של גאידמק הידרדר מכל הבחינות והוא עזב את הארץ, נוצר אי ודאות, אף אחד לא ידע מה יהיה איתו, וזה חלחל מקצועית. אם בכל זאת בית"ר תסיים את העונה במקום השלישי ועם גביע - זה לא רע בכלל. הגמר בעצם יכריע את העונה הזאת, שהיא מצד אחד כשלון - הקבוצה נכשלה בניסיונותיה לקחת אליפות ובעיקר להגיע לליגת האלופות או לפחות לעבור שלב באירופה. זאת עונה מוזרה, ומבחינה מסוימת בית"ר איבדה את המטרה המרכזית שלה כבר באוגוסט - היא הודחה ע"י ויסלה קרקוב בבושת פנים; אחרי שנתיים של הצלחה בליגה, בית"ר רוצה להותיר חותם באירופה - ומבחינה מסויימת, ברגע שזה לא צלח המטרה המרכזית הלכה עוד לפני מחזור הפתיחה של הליגה. ועדיין, ולמרות שנוצר שובע בקרב השחקנים, ולמרות שמיכאל זנדברג אחרי 5 אליפויות רצופות וגם אריק בנאדו לקח אין ספור אליפויות בקריירה, בית"ר הצליחה להראות שיפור אחרי התבוסה מהפועל ת"א, ויכולה עדיין לקחת את הגביע. יותר מזה, אחרי עונה שלמה בה היא רדפה,  ואחרי שעונה שלמה הייתה בפיגור, וגם נענשה ע"י ההתאחדות, סוף סוף היא מגיעה למשחק כשהיא באותו מצב של היריבה הגדולה, כשהיא כבר כן תלויה בעצמה. בית"ר קיבלה על מגש של כסף הזדמנות ענקית להשיג ניצחון וגביע, וזאת אחרי הגרלות מעולות, שכללו משחקים נגד הכח, עכו, כפ"ס וקריית שמונה - שתי קבוצות לאומית ושתי הקבוצות החלשות בליגת העל העונה. גם בהם בית"ר לא הרשימה. והנה, מכלום ומיכולת בינונית היא מגיעה לרגע המכריע, והיא יכולה לסיים עונה משוגעת עם תואר, ולא צריכה לסגור קודם פער של 6-8 נק' ממכבי חיפה. רק לנצח, אפילו בפנדלים. הכול או כלום.

3) ברוכיאן כבש אך אכזב, טל שיחק מחצית אחת, דריו פרננדס - נק' אור, קוז'וקין - נזק. וגם: קאלה, בנאדו, דנין.

אבירם ברוכיאן כבש את השער הראשון, ועדיין - הוא ממשיך את היכולת החלשה. לא היה ברור איפה על המגרש הוא משחק, ובמקום שהוא ישחק בעמדה שבה הוא פרח בעונה שעברה, קשר ימני-התקפי, הוא משוטט על המגרש ובעצם משחק על הבלטות של עידן ורד ושל עידן טל - ולא דואג לשחק איפה שהוא אמור לשחק. ברוכיאן בעונה סבירה, אותה הוא התחיל מצויין, בהמשך הוא נעלם וחזר לעצמו, כשהתיאום בינו לבין בן שושן, יצחקי ו-ורד בולט מאוד, אך בתקופה האחרונה הוא שוב נעלם, פאסיבי, בורח מאחריות, ובעצם בן שושן ויצחקי הם הג'וקרים של התקפת בית"ר, עם תמיכה רבה של עידן טל המשתפר. ועדיין, בלי קשר, מקומו של ברוכיאן הוא בליגה טובה בהרבה, כשהיעד הסופי הוא הליגה הספרדית. יש לו טכניקה גבוהה, טאץ' נהדר בכדור, בעיטה מעולה ואופי שקט וחיובי - ומקומו לא בליגה הזאת. אחרי שהיה שותף לשתי אליפויות, גביע או שניים, הוא מיצה את עצמו בארץ וכבר מתחיל לדרוך במקום. הוא צריך אתגר חדש באירופה, לעשות שם קריירה - וגם אם זה לא יילך והוא יחזור לארץ, מה שהוא ילמד באירופה יעזור לו מאוד בהתפתחות. בלי קשר לאיזה קבוצה תהיה בטדי בעונה הבאה - ברוכיאן חייב לעזור, כשאסור לשכוח הוא כבר בן 24, וזה הגיל הכמעט אידיאלי ליציאה לאירופה. ושם יהיה המבחן האמיתי שלו - להוכיח את עצמו רחוק מהבית ולהשתפר פיזית.

עידן טל ממשיך בסיבוב השלישי המרשים שלו, במסגרתו כבש שני שערים וחזר לנהל לעיתים את המשחק של בית"ר, אבל תפקודו כקשר התקפי בצד שמאל תוקע אותו. הוא צריך לשחק לפני פרננדס ולהיות מי שמנהל את המשחק של בית"ר, ומשמאל זה הרבה יותר קשה לו. בשורה התחתונה, במחצית הראשונה הוא רשם מספר הברקות נהדרות, שכללו כדור עומק סופר מסוכן שהוביל לשער הראשון ועוד הכנסת כדור מצויינת לבן שושן. במחצית השנייה הוא נעלם, כשנראה שהירידה של בית"ר להגנה לעיתים קרובות השפיעה עליו, מה גם שיותר מדי פעמים ברוכיאן ויצחקי לקחו לו את המקום והקשו עליו עוד יותר. עכשיו זה כבר מאוחר, אך לא מדי מבחינת הגביע: לא ברור כמה זה ישנה, אבל בית"ר תלויה הרבה בניסיון ובאופי "זולל התארים" של עידן טל, והיא צריכה אותו בעניינים בגמר - וזה יהיה חייב להיות במרכז השדה, כי עידן ורד לא יכול לנהל את המשחק של בית"ר ירושלים.

דריו פרננדס היה השחקן הבולט לטובה אצל בית"ר אתמול. למרות כושרו הבינוני, אחרי 20 דקות לא טובות הוא נכנס לעניינים, חילץ כדורים בקישור האחורי ורוב הזמן הניע את הכדור, ריווח את המשחק ועשה עבודת בעל בית במרכז השדה. הבעיה של פרננדס היא שלעיתים הוא מאוד לא תכליתי והוא נכנס יותר מדי עם הראש בקיר ומחפש את הדריבל המיותר. אין לנו בארץ הרבה שחקנים עם הדריבל והשליטה שלו בכדור, אולם זה לא עזר הרבה לבית"ר העונה - דווקא כשבואטנג עזב והמפתחות בקישור האחורי עברו לידיים של פרננדס הוא הפך למסודר יותר, הוא משחק פשוט יותר ונכון יותר - וכל זה בד"כ בלי הדריבלים המיותרים. הבעיה של פרננדס היא שהוא עם 0 בישולים ועם 0 שערים, וזאת עוד סיבה למה בואטנג היה שחקן יקר יותר וטוב יותר. בואטנג היה מבוסס על מצב הרוח שלו, וכשהתחשק לו לא היה בליגה שחקן טוב ממנו. בואטנג חזק, יש לו הרתעה רק במבנה הגוף שלו, הוא היה חומה בהגנה כשהוא רצה, והוא עשה הרבה יותר תכל'ס בהתקפה מפרננדס - הוא כבש לא מעט, בעיקר בסיבוב השלישי, והוא הוכיח שהוא יודע להתעלות ברגעי האמת. ועדיין, לזכותו של פרננדס ייאמר שהוא עושה את שלו בד"כ, והבעיה היא שאין מי שישחק לידו - כאמור, טל נכנס לעניינים רק לפני חודש וחצי לערך, וגם אז בעמדה שלא מתאימה לו, ו-ורד לא צריך לשחק במרכז השדה. בכל מקרה, לגבי פרננדס - הוא היה השחקן הטוב של בית"ר אתמול והוא ניהל טוב את מרכז השדה כשבית"ר תקפה. זה יפה עוד יותר כשמתחשבים בכך שכמעט אף אחד לא עזר לו.

שמוליק קוז'וקין הוא השחקן הכי חלש של בית"ר העונה, או לפחות בין החלשים. הוא קיבל את הצ'אנס בקישור האחורי אחרי שאוחיון עזב, והאמת שהאגרסיביות שלו עזרה לו לא מעט, אבל הוא לא הוכיח את עצמו בשום עמדה. בקישור אתה צריך יכולת להחזיק כדור, להניע אותו ולפעמים לבצע כדרור, דבר שהוא עושה רק לעיתים רחוקות. כבלם צריך אחריות וקור רוח שלקוז'וקין לא היה העונה. כמגן, צריך מהירות, יכולת לרוץ מצד לצד ותרומה לחלק הקדמי. בשום תפקיד הוא לא הצליח. קוז'וקין שחקן מוכשר, אך הבעיה היא שיותר מדי נפל עליו: דרור קשטן נתן לה את חולצת ההרכב, כנ"ל עטר - וייתכן שהוא עשה קפיצה גדולה מדי. זה עדיין גדול עליו, בעיקר כשהוא משחק כמגן. הסגירה שלו והחזרה אחורה איטית מאוד, ואין לו גם טכניקה או הגבהה בחלק הקדמי, ע"מ לצאת קדימה עם הכדור. קוז'וקין מאכזב מאוד, ומשחק אחרי משחק לא סוגר באגף ולא ברחבה. גם אתמול, השער של הכח בא בגללו - כל שחקני הגנת בית"ר יצאו קדימה למלכודת נבדל, אבל קוז'וקין נשאר מאחור, הרס את המלכודת ואפשר לבדש לקבל כדור במצב חוקי ולמצוא את רפס פנוי ברחבה. למרות זאת, יש פה חצי כוס מלאה: סביר להניח שבית"ר תתבסס בעונה הבאה על שחקנים כמותו, והעונה הלא טובה שעוברת עליו תחשל אותו לעתיד, כי כרגע הוא הצלע החלשה של הגנת בית"ר. מה שבטוח, הוא לא מגן, אין לו יכולות התקפיות שמגן צריך, והגובה שלו יבוא לידי ביטוי טוב יותר ברחבה - הבעיה היא שלשמור אישית הוא לא יודע העונה וגם לסגור בכדורי עומק הוא לא יודע.

לגבי בנאדו, הוא האחרון שאפשר להתלונן עליו. הוא מומחה בסגירה באחד על אחד, הגליצ'ים שלו עושים את העבודה, והוא לא מפחד להיכנס לקרבות פיזיים. הוא השחקן היציב במשחק הבית"רי ולדעתי גם שחקן העונה בצהוב-שחור. המיקום שלו ברחבה מושלם, וזה בא לידי ביטוי במחצית הראשונה אתמול - אך במחצית השנייה, ברבע השעה הראשונה, הוא אפשר פעמיים לברק בדש לחלוף על פניו, דבר שבנאדו לא יכול להרשות לעצמו שיקרה. לא יכול להיות שבנאדו יורד לגליץ' וחלוץ כ"כ חסר טכניקה כמו בדש יעבור אותו. הכח גם שיחקה נכון, עם כדורי עומק, וזאת בעצם הדרך לשחק מול בית"ר בכלל ואריק בנאדו בפרט - כדורי עומק, שמכריחים את הבלם לרוץ אחרי התוקף, ואז האיטיות של הגנת בית"ר ושל בנאדו ביניהם באה לידי ביטוי. כשמשחקים משחק של קשר-חלוץ - כלומר, לא פריצה של שחקן בודד אלא כדור עומק עם כתובת ברורה של מישהו מהקישור למישהו בחלק הקדמי - בנאדו בבעיה, וזה מה שקרה אתמול. ועדיין, אי אפשר לבוא אליו בטענות. אפשר לבוא בטענות לדרור קשטן, שלא מבין שגם אם לא בהרכב - בנאדו צריך להיות בסגל הנבחרת ולהוסיף מהניסיון שלו לנבחרת מהספסל. זה בדיוק מה שחסר לנבחרת.

אני באופן אישי נגד האקסצנטריות של טברטקו קאלה, ההתלהבות המוגזמת וחוסר השקט והריכוז שהיו לקורנפיין, למשל, ועם זאת - הוא שוער מוכשר מקורנפיין, והאינסטינקטים שלו הם משהו מדהים. התגובה שלו סופר מהירה, והוא מסוגל להדוף כדורים שהוא לא התכונן אליהם. קאלה יקר עבור בית"ר, שגם צריכה שוער צעיר יותר - ועדיין, היחס אל קאלה הוא מה שנקרא "אנדרייטד". קאלה הוא רק השוער השלישי בטובו בישראל (אחרי אניימה המוכשר ודוידוביץ' האחראי), אך אי אפשר לקחת ממנו את העצירות שלו, שלא פעם הצילו את בית"ר. יותר מדי פעמים ההגנה של בית"ר פקששה וקאלה הציל אותה. אפשר לציין את המשחק אתמול, בו קאלה הציל כדור גדול בדקה ה-87 של המשחק, אבל רוב הזמן לא הייתה לו הרבה עבודה. מתי הוא כן הציל את בית"ר? נגד מכבי פ"ת, נגד מכבי ת"א בשבת האחרונה, אז מכיב הגיעה ל-7-8 הזדמנויות ענקיות ולא כבשה גם בזכותו ובעצם בחלק גדול ממשחקי העונה. ומצחיק שעוד היו כאלה שאמרו שאריאל הרוש טוב יותר - על אף שהרוש היה אשם בשני השערים שספג נגד מ.ס. אשדוד בסיבוב השני. בית"ר חייבת לא מעט לקאלה ולבנאדו - שהחזיקו את הגנת בית"ר העונה. לא שיניתי את דעתי לגביו באופן משמעותי, אבל היכולת והיציבות שלו העונה מראות לכולם שהגזמנו, ואולי גם אני בעצמי, עם הביקורות על השוער הבית"רי. נכון, הוא עשה טעויות משמעותיות באירופה - אבל זה לא יהיה הוגן לזכור לו רק את המשחקים האלה, מה גם שכנראה שגם עם שוער טוב יותר בית"ר לא הייתה עוברת את קראקוב.

 4) לקראת גמר הגביע: המשחק תלוי הרבה בבית"ר

לקראת גמר הגביע, הנה מה שבית"ר צריכה לעשות:

-לסגור את יניב קטן. חיפה תלויה הרבה מאוד ביכולת של קטן, וכשהוא טוב ומוביל את המתפרצות של חיפה - היא מסוכנת מתמיד. בנאדו, שמכיר טוב את סגנון המשחק של קטן ושמר עליו הרבה בקריירה, צריך לשמור עליו, וחשוב שגם תהיה לו עזרה.

-להיזהר מהצד הימני של חיפה - מאז שמשומר הפך למגן הימני הקבוע של חיפה האגף הזה מסוכן בהרבה אצל חיפה. הוא מסוכן מרחוק, הוא מהיר ויש לו פריצה מסוכנת בהתקפה. הכושר המצויין של משומר משמעותי, ואם מוסיפים לזה את בוקולי, שעל אף היכולת החלשה אתמול נותן עונה טובה בסה"כ,  בית"ר צריכה להתרכז בעיקר בשמירה על האגף הזה.

-גרשון ובנאדו חייבים להישאר מאחור. חיפה היא קבוצת מתפרצות, שמתבססת על חטיפות כדורים, אפילו כאלה שנראים לא משמעותיים, ויוצאת בשיא המהירות להתקפה. זה מה שראינו מחיפה במחצית הראשונה אתמול, ועל זה היא מתבססת. חשוב שיהיו שני בלמים שיחפו מאחור, ובעיקר חשוב שבית"ר תהיה מאורגנת ושתהיה קבוצתיות ועזרה רבה בין שחקני השדה בהנעת הכדור - אם היא תיפול על שחקנים מסויימים, כמו דריו פרננדס, חיפה תלחץ בכל הכוח עליו ותצא למתפרצות סופר מסוכנות. בית"ר תהיה חייבת לרווח את המשחק שלה ובעצם להכריח את שחקני התקפת חיפה לרוץ אחרי שחקני ההגנה מצד לצד.

-לנצל את יתרון היצירתיות. למרות שכאמור היה חסר לבית"ר יצירתיות אתמול, לבית"ר יש יתרון גדול בתחום הזה על חיפה. לחיפה יש מרכז שדה הגנתי, וחסר לה שחקן התקפי במרכז השדה, כשהאופציה היחידה, בוקולי, מתופקד בעיקר בימין ולא במרכז השדה. בית"ר צריכה את ברוכיאן, בן שושן ויצחקי עם מהלכים אישיים בתוך משחק קבוצתי - וכך לחיפה תהיה בעיה.

-בית"ר צריכה לארגן את ההרכב והמערך שלה, שיהיה קשר ימני מובהק, ושהדברים לא ייפלו על שחקן מסוים. כמו כן, כדי להניע כדור ולרווח את המשחק - בית"ר תהיה חייבת שיהיה מי שישחק בצדדים, ולא שהשחקנים יתערבבו אחד בשני. בית"ר תצטרך לרווח ולהימנע מלהיות שקופה דרך האמצע. אם היא  תלך דרך האמצע הצפוף היא תאבד כדורים ועשויה להיענש בצד השני.    

המשחק הזה יהווה, כך זה נראה, המשחק האחרון בעידן ארקדי גאידמק. הליגה כבר נגמרה עבור בית"ר, ובכל מקרה ההתחייבויות של ארקדי גאידמק היו עד סיום עונת 2009 - כמובן שכסף הוא לא יזרים יותר. בית"ר תלך כנראה או למפרק או לידיים של רוכש חדש (אולי גומא אגאייר?), ובכל מקרה ברור שהשחקנים הנוצצים והסגל של 3 העונות האחרונות יעזבו, ובעצם גמר הגביע יקבע איך ייגמר עידן גאידמק -  עם גביע או בלי כלום. מיכאל זנדברג, שמעון גרשון, טברטקו קאלה, עידן טל ובעצם כל אותם שחקנים יקרים אמורים לסיים את דרכם בקבוצה, כשסגל השחקנים יהיה צנוע בהרבה.

לגבי העונה הנוכחית, חייבים לציין שהכשרון שיש בית"ר בהחלט משמעותי, ולמרות שתקציבית בית"ר מתנהלת יותר ויותר כמו קבוצה עם עתיד לא ברור, שזה באמת מצבה, וזה בא לידי ביטוי בפיטורים רבים בהנהלה, שחרור שחקנים יקרים והורדת ציפיות, מבחינה מקצועית בית"ר הגיעה למקום השלישי ולגמר הגביע. לא מעט פעמים בית"ר לא הרשימה ועם הרבה אופי ניצחה, בעיקר בגביע, אך בלי הכשרון והאופציות הרבות שכוללות את ברוכיאן, יצחקי ובן שושן בהתקפה, טל ופרננדס בקישור ובנאדו, קאלה וגרשון בהגנה - בית"ר הייתה כבר נפרדת מהגביע. הבדלי האיכות ופערי הכשרון בין בית"ר לרוב הקבוצות היו קריטיים עבור בית"ר ירושלים.

5) מה בית"ר צריכה לעשות עם ראובן עטר?

קודם כל, ברור שהכול תלוי במסגרת התקציבית. במידה ובית"ר תלך לפירוק סביר להניח שעטר לא יישאר ושחוזהו לא יהיה רלוונטי, אבל אם בית"ר תעמיד קבוצה עם תקציב נמוך ועטר ירצה להישאר - לא נראה שבית"ר תוכל למצוא אופציה טובה יותר. במידה ויהיה רוכש רציני ובית"ר תעמיד תקציב לא רע בעונה הבאה יש מקום לחפש מאמן חדש, כשלדעתי יש לשקול להחזיר את יצחק שום, שגם ככה מרוויח כסף מבית"ר והוא מאמן טוב ומנוסה מעטר. מבחינה מסויימת, ראובן עטר מוכיח שלהוביל קבוצה עם ציפיות נמוכות יחסית כמו נתניה הוא מסוגל, אך לא לקחת אליפות. למרות זאת, אסור לשכוח שהוא לקח קבוצה שהוא לא בנה, עם סגל שמועד לשובע, עם חוסר ודאות, עם מינוס 4 נק' (2 אחרי התיקו מהמשחק הראשון, 2 שהורדו בגלל התפרעות האוהדים בעונה שעברה) - וספק אם מאמן אחר היה עושה עבודה טובה יותר. שום ורוני לוי, אם לא יישאר במכבי פ"ת, הם מאמנים טובים יותר, שהוכיחו את עצמם בקבוצות שרצו לאליפות, בניגוד למאמנים כמו עטר ורן בן שמעון, אך חוסר הוודאות לא מאפשר כרגע לקבוע סופית לגבי עטר.

לגבי העונה שעומדת להיגמר, יש מקום לעשות טבלת טוב-רע לגבי עטר:

   6) הכח עמידר ר"ג - נשארים עם המחמאות

הכח ר"ג הודחה אך יכולה להיות מרוצה: היא הציגה יכולת לא רעה מול קבוצה טובה בהרבה, הייתה בתיקו 63 דקות משחק (עד הדקה ה-26 ומהדקה ה-52 עד ה-89) ועם ריכוז יותר גבוה בהתקפה הייתה יכולה לנצח. וכל זה במעמד ארבע הגדולות של גביע המדינה, הישג בפני עצמו עבור הכח ר"ג.

הכח שיחקה מצויין במחצית השנייה. אחרי שבמחצית הראשונה המשחק המסודר שלה היה שבלוני, היא שיחקה בחלק מהמחצית השנייה בדיוק כמו שמשחקים נגד בית"ר: הצטרפות רבה של שחקנים להתקפה וכדורי עומק לחלוצים. זה מכריח את הגנת בית"ר לרוץ אחרי החלוצים אליהם מיועדים הכדורים שנמסרו, כששחקני הגנת בית"ר עם הגב אל השער. באחד על אחד אי אפשר להסתדר מול בנאדו וגרשון - אך בכדורי עומק לבית"ר יש בעיה, ועל זה עלה דודו דהאן. שתי הקבוצות ירדו מאוכזבות למחצית, אבל רק דודו דהאן ידע למצוא את הבעיות ולשפר את המשחק של קבוצתו. בשורה התחתונה, הכח החזיקה יותר בכדור במחצית השנייה, הגיעה ליותר הזדמנויות ובעצם החילוף של דהאן במחצית שינה עבור הכח ר"ג את המשחק - הוא הוציא את עידן וייצמן המאכזב והכניס את דידי אונגר, שהוסיף התלהבות, עלה הרבה יותר קדימה ושיפר את מרכז השדה של הכח ר"ג.

הבעיה היא שבית"ר פשוט יותר טובה. להכח אין הרבה: ההגנה שלה לא מתואמת. לזכותו של דהאן ייאמר שכשהיא מצופפת היא מקשה על היריבה, אך כשזה מגיע ליכולות אישיות של שחקני ההגנה הבעיות נחשפות. ההגנה שראינו אתמול לא הייתה מתואמת, וכשהיה צריך להרחיק כדור או לסגור בהגנה אף אחד לא ידע לעשות את זה. לא הייתה הבנה בהגנה, ורק כשצופפו חזק הצליחו לשחק הגנה טובה וגם לחטוף כדורים. למזלה של הכח, בית"ר הייתה חלשה ולא נכנסה לרחבת הכח, וככה הבעיות בהגנה לא נחשפו. יותר מזה, היצירתיות של שחקני בית"ר לא באה לידי ביטוי והכח ניצלה ממה שהוביל אותה לתבוסה בטדי, כאמור.

מבחינה התקפית, הכח מקום 10-11, יחד עם סכנין, והבעיה שלה בהתקפה (כבשה 23 שערים ב-30 משחקי ליגה) היא חוסר הטכניקה. יש לה חלוץ דומיננטי, ברק בדש, שבהחלט מעורב רבות במשחק ומציג סטטיסטיקה מרשימה של 8 שערים, אבל אסור לשכוח שהוא האופציה היחידה של הכח ועליו משחקים. ההחטאות שלו אתמול בדקות הסיום מנעו מהכח לעלות. מעבר לכדור שלו שקאלה הדף, באחת ההזדמנויות הוא עבר את בנאדו, עשה הכול טוב - אך ברחבה התבלבלו לו הרגליים והוא החטיא הזדמנות ענקית נוספת. אם מוסיפים לזה הזדמנות שהוא החטיא מקרוב באחד על אחד במחצית הראשונה מקבלים ניצול מצבים גרוע של בדש, שמנע מהכח להשיג ניצחון מדהים. מול בית"ר ניצול המצבים הוא עניין קריטי - ואם אתה מפספס את ההזדמנויות שיש לך הסיכויים שלך לנצח יורדים משמעותית. תשאלו את מכבי ת"א, שהגיעה ליותר הזדמנויות מבית"ר, אך החטיאה בלי הפסקה ושילמה את המחיר כשהפסידה 0-2, כשלעומתה בית"ר כן ניצלה את ההזדמנויות שהיו לה.

צריך להחמיא בעיקר לצד הימני של הכח, בזכות עומר רפס, שהציג משחק מצויין במחצית השנייה, וגם איתן טיבי, המגן הימני, שיחק לא רע בחצי הראשון. לגבי הקישור בכלל, כאמור חל שינוי ברגע שאונגר המחליף נכנס למגרש. בחצי השני גם שיחקו יותר על רפס, ובשורה התחתונה הקישור של הכח היה לא פחות טוב וגם שיחק נכון, עם כדורי עומק רבים בחלק הקדמי.

בכל מקרה, להכח חסר בהתקפה טכניקה, ואין לה מספיק שחקנים שיכולים להפתיע במהלכים יצירתיים. מי שהכי קרוב לזה הוא עומר רפס, שהראה שיש לו כשרון נהדר ובמחצית השנייה הוא הביא את היצירתיות והחדות אצל הכח. בכל מקרה, החוד שלו הכח הוא כולו ברק בדש, מאחר והחלוץ הזר נאופור הוא כדורגלן רע מאוד שאין לו מקום בליגת העל, וראינו את זה גם במשחק בטדי, שם הוא החטיא הזדמנויות שהראו כמו הוא איטי וחלוד.

7) רפס - המצטיין בהכח, אונגר עשה שינוי מהספסל, וייצמן מאכזב.

עומר רפס היה השחקן הכי טוב של הכח במחצית השנייה. הכח שיחקה בעיקר עליו, והוא החזיר לה בשער (בדקה ה-52 של המשחק), והוסיף אנרגיות למשחק של הכח, ניצל טעויות בהגנה - ורוב הדברים עברו דרכו. יש לו העונה 3 שערים בליגה, ובסה"כ אין ספק שיש פה כשרון לא רע בכלל.

דידי אונגר נכנס במחצית במקומו של עידן וייצמן, ומהרגע הראשון לקח אחריות, הפך לבעל הבית במרכז השדה של הכח עמידר ר"ג, עשה הרבה תנועה בחלק הקדמי וייצר הזדמנויות ומצבים לשחקני ההתקפה. זאת בניגוד לעידן וייצמן, שיש לו יכולות קבוצתיות מצויינות, אבל אתמול הוא היה סטטי מאוד והסתפק בכדורים ארוכים שבלונים להתקפה. החילוף של דהאן הוכיח את עצמו והיה משמעותי בשיפור במשחק של הכח.

8) בסה"כ, הכח יוצאת מרוצה, אחרי שהיא שמרה על כבודה, שיחקה טוב ואומנם הודחה - אך בשלב גבוה מאוד, וזה גם יאפשר לה להתרכז במאבקי התחתית, שהם הרבה יותר חשובים עבורה. הכח תצטרך להשיג כנראה עוד 2-3 נק' כדי להבטיח שלא תרד אוטומטית (קריית שמונה תתקשה לנצח פעמיים),  אבל היא תהיה חייבת לצבור 5-6 נק' ולנצח את אשדוד ואת הפועל פ"ת במחזור הסיום, בהנחה שהפועל ת"א תנצח אותה, כדי לברוח מהמבחנים על ההישארות ליגת העל. בשורה התחתונה, עם ניצול טוב יותר של ההזדמנויות במשחקים המכריעים היא תוכל להישאר בליגה.