תאונת דרכים יכולה לקרות לכל אחד מאיתנו אשר מחזיק בהגה, ברור הוא כי שומרי חוק המתחשבים באופן קבוע ביתר משתמשי הדרכים, רואים את הנולד ומגיבים לפי תנאי התנועה, הראות וכל יתר הדברים המתבקשים מנהג שפוי ואחראי, יפגעו פחות ממכת תאונות הדרכים.

אך כמה נהגים מסוג זה משתמש בכבישים? למעשה הרבה, אחד עם יותר מודעות השני עם מעט פחות, אך הרוב מעדיף להגיע לביתו בשלום ותאונה דרכים בשבילו, היא, כשמה כן הוא , תאונה, דבר אשר נקלע אליו ואפילו אם ננתח את מידת האחריות שלו נגלה קודם כל כי נהג בתום לב והצטרף כמו רבים אחרים לסטטיסטיקת התאונות עם או בלי נפגעים .

לעומת זאת, אלו , חסרי האחריות , אשר לא השכילו להבין כי רכבם אמור לשרת אותם אך ורק לצרכי תחבורה וכי על מנת לשרוד את הכביש צריך להיות שותף לשמירה על החוק כאשר בטיחות המשתמשים האחרים הוא ערך שליון, הם משחקים על הכביש ועם הכביש וכמובן כנגד המשתמשים האחרים כמו הנערה אשר הלכה לחברה והגיע מרוסקת איברים לטיפול נמרץ בגלל "לחיצת ידיים " סחבקית של שני עבריינים אשר הוריהם נתנו להם גם את מפתחות הנשק וגם שיחררו להם את הנצרה.

ומדוע רוכב קטנוע ננטש מבוסס בדמו על הכביש וחברו , על קטנוע אחר בורח מהמקום מבלי לסייע לו , אפילו במחיר ישיבה בכלא על נהיגה לא אחראית? ומדוע בכלל כמעט ולא שולחים לכלא את אלו אשר דם כבישים על ידם? ואלו עם מצבור עבירות חמורות אשר מחזיקים יום-יום בהגה ולעיתים של רכבים כבדים?

ברור כי רוב התשובות נמצאות בחומר האנושי של אותם עברייני תנועה, אשר בשעות בהם הם לא נוהגים , יכול להיות כי הם מנהלים לנו את תיקי הבורסה , או אפילו לומדים להיות המורים של ילדינו ..

אך בל נשלה את עצמינו, הקהל הישראלי, כולל האמונים על אכיפת החוק , לא רוצה ללמוד ובטח לא מחפש לשנות את המצב , לא על הכבישים ולא בחיי היום-יום  , תרבות ה"קפוץ לי והסמוך" הם חלק מהגישה של המכנה המשותף הנמוך ביותר ויותר קל להזדעק על חייל אשר נפל בעת מילוי תפקידו מאשר שמירת החיים בדרכים בעת שלום.

בכבישי ישראל נהרגים ונפצעים לכל החיים יותר בני אדם מאשר בכל מלחמות ישראל , על הפיגועים וכל אירוע לאומני אחר.

להשיב את גלעד שליט לביתו מיד!!! זה בהישג יד..