הגיע הזמן שנאמר את הדברים כמו שהם.

אם אין אני לי- מי לי?!

אם לא נדאג לעצמנו ונתחיל באסטרטגיה עוקפת ארה"ב, הכוללת מתקפת הסברה שכמותה העולם לא ראה,

אם לא נרים את הראש ונאמר "אינינו מגרש משחקים של אף מדינה ושל אף נשיא, גם לא אם הוא שחור!"

אם לא ניקח את עתידנו בידינו ונדאג לאינטרסים שלנו ולא של מדינות זרות,

מצבנו יהיה רע.

כל עוד נשליך את מאוינו על גוים נאכל מרורים. כך יהיה עם אירן, כך יהיה עם הפלסטינים.

אין ספק ששתי מדינות בשטח כה מצומצם הן פצצת זמן, בטח שבעקבות ההיסטוריה.

יש להפנים שיש עמים שלעולם לא ישיגו שלום, והדרך היחידה בה ייושבו מחלוקותיהן היא דרך של מלחמה- חמה או קרה.

ישראל לא תגיע לשלום עם הפלסטינים. עצם המשפט הוא פרדוקס, שכן הפלסטינים לא ישלימו עם מדינה שנקראת ישראל ולפיכך אין סיכוי לשלום איתה.

יפי הנפש מהשמאל הישראלי, אלו ההולכים ונכחדים, אלו שרואים רק בטלויזיה ולא ברחוב, אלו ששומעים את דעותיהם רק בתקשורת ולא מאף ישראלי ממוצע, מרימים את האף.

הגיע נשיא במדינה הדמוקרטית הגדולה בעולם שחושב כמוהם.

אותו נשיא שטוען שיש זכות לכל מדינה לנהל את המשטר שלה כמו שהיא רוצה, כופה על ישראל כאילו הייתה שפחתו מה לעשות ואיך לנהל את המדינה.

הוא מצפצף על הישראלים שבחרו בדרך של עוצמה וביטחון ובדמוקרטיה שבחרה להילחם בטרור ולא למסור שטחים למפעיליו.

צריך לעצור עכשיו ולומר לאובמה: שלום, תכיר- ישראל, מדינה עצמאית, דמוקרטית, לא שלך. "הנדס אוף, דווד!".