תעמולה ארסית מתוזמנת ומתוזמרת של מירב אמצעי המדיה והאופוזיציה בכנסת כנגד ממשלת הימין והעומד בראשה מר בנימין נתניהו אינה דבר חדש במקומותינו.  החל ממערכת הבחירות האחרונה ועד עצם היום הזה עמלו אלו לבשר לעם ישראל בכל הזדמנות, לצורך ושלא לצורך, כי ממשלה זו אינה לגיטימית.  כמות הארס המאכל שנטפה משיני המשנאים, למצער כבר נקבה ואיכלה חורים בנירות תעמולתם.  באם יכלו להטביע את הממשלה הניבחרת בכוס מים, היו מבצעים זממם זה מזמן, בשקיקה נוטפת ריר, בנפש חפצה, בגיל ובדיצה.

 

עיקר הארס הותז כלפי ראש הממשלה הניבחר של מדינת ישראל מר בנימין נתניהו.  מה לא אמרו עליו המלעיזים: 'לחיץ', 'סחיט', 'תהיה גבר ותתקפל', 'מזיע', 'מזגזג' ובאם היו באמתחתם עוד כינויי לעז וודאי וודאי כי היו שולפים אותם במסע ההכפשה ללא גבולות.

 

מה שמטריף עליהם את דעתם יותר מכל ומעמידם בקלונם, גלויי ערווה ומבושים, היא העובדה כי "המתקפל" הזה, "הזגזגן" הזה, "חלוש הדעת" הזה, מתגלה כאדם עם אסטרטגיה ברורה, עם עקשנות ועקביות שאך מעטים מראשי הממשלה הקודמים לו היו אף חולמים להגיע אליה, תוך עמידה איתנה ומתוחכמת על האינטרסים החיונים של מדינת ישראל כנגד ממשל אמריקני אשר תיוגו כ"לא אוהד ישראל" הינו ממעיט.

 

אפשר כי אנו עושים מעט עוול לחוסיין אובמה.  איננו יודעים לבטח גישתו של הנשיא האמריקני לישראל.  אנו מנחשים, אנו מעריכים אך איננו יודעים דבר דבור על אופניו.  מאידך, יודעים אנו ללא כל צל של ספק כי "היהודונים" המקיפים אותו ובראשם רם עימנואל ואקסלרוד גמרו אומר בליבם לגולל את ישראל חזרה לגבולות "אושוויץ", יהיה אשר יהיה.  זאת אף זאת, הללו נוקטים בכל האמצעים העומדים לרשותם לגלול חזרה את בחירתו של הבוחר הישראלי ולהפיל את ממשלת הימין.  יודעים אנו ללא כל צל של ספק כי הצמד "היהודוני", לא-חמד הלזה, הוא "הלוחש בסוסים", הוא המסית והמדיח כנגד מדינת ישראל בכלל וממשלת ישראל בפרט בממשלו של חוסיין אובמה, ביודעם היטב כי דברי בלע אלו נופלים על קרקע פוריה.  

יודעים אנו בנוסף כי המסיתים והמדיחים את חונטת "היהודונים" סביב אובמה הם לא אחרים מאשר אירגון "שלום עכשיו" סניף וושינגטון-ארה"ב אשר חבר לפעילי יוזמת ג'נבה במסע הסתתם כנגד מדיניות ישראל וממשלתה הלגיטימית, עוד משך מסע הבחירות הדמוקרטי מהשנה החולפת.   אלו הם אותם בינינו אשר הדמוקרטיה הישראלית הינה תקפה עבורם כל זמן שפועלת בהתאם לרצונותיהם והינה בזויה וחייבת בעקיפה משמאל, באורח בוגדני בעליל, במדה ואינה לרצונם.  בכך הפכה "שלום עכשיו את הנשיא אובמה ל"אידיוט מועיל" עבור כפייתיותה שאינה יודע גבולות להביא, במבחן המעשה, לחיסולה של מדינת ישראל על ידי "היהודונים" בארץ ובחו"ל בנוסך "מדינת כל אזרחיה" הידוע לשמצה.

 

מר בנימין נתניהו הוא שעמד ראש וראשון בפרץ, כנגד כל המלעיזים, והביא לשינוי המגמה האמריקנית כלפי ישראל.  נכון, גם ארועים גלובלים, גיאו-פוליטים תרמו לשינוי המגמה.  הסתבכותו של הממשל האמריקני עם צפון קוריאה, קשייו של אובמה וממשלו בנושא האירני, דישדושו המדמם באפגניסטן,  אובדן השליטה בפקיסטן, ההכרה כי הנושא הפלסתיני האניגמתי הינו בוץ שישאב כל שיהיה מעורב בו לשאול תחתיות, כלכלה עדיין צולעת אנושות מבית, הנושא הלבנוני סורי שאינו פתיר עדיין, כל אלו הביאו את ממשלו של אובמה והוא עצמו בראשו לירידת פופולריות אשר אף ממשלו המושמץ של ג'ורג' וו. בוש קודמו היה ברמת פופולריות גבוהה יותר בתקופה המקבילה.

יחד עם זאת, לולי התעקשותו של מר נתניהו על האינטרסים של מדינת ישראל והתוכנית המתוחכמת, אמור נכלולית כלשהו שלו לפתרון הסכסוך אותה העלה בנאום בר-אילן שלו, אלו סינדלו את ממשל אובמה והעמידוהו אל עמוד הקלון ממנו חייב היה לנוע כמי שכפאו שד לעבר ישראל מחדש.  שוב הוכח כי עמידה איתנה-אך-מתוחכמת באשר לאינטרסים החיונים לנו, מוערכת יותר מנסגנות והתרפסות נוסך קדימה והרכיכה היבבנית העומדת בראשה.

כמובן שהמלעיזים לא ינוחו ולא ישקטו, הם יוכיחו באותות ובמופתים-מעוקמים כי יחסינו עם ארה"ב מסכנים אותנו כעת יותר מבעבר.  אלו הם משאלות לב בוגדניות מהפריץ ולא הסתמכות על אישוש עובדתי.  זהו ניסיון פתטי של אנשים במדיה ובין "משנאי החינם בינינו" להלך אימים על הממשלה.  יחסי ישראל ארה"ב חוזרים אט אט למתכונתם התקינה עם התאמות למאוויי שני הממשלים, כאשר לא ממשלת ישראל היא שמלכתחילה עיקמתם אלא חוסיין אובמה והיהודונים יועצי האחיתופל שלו מישראל ובסביבתו אשר טיפסו על עץ הזיות רם גזע כקופים וכעת נושרים ממנו כאגוזי קוקוס.

 

זאת אף זאת.  לא נעמוד במאמר זה על ערכיותו של חוק מופז.  יש דעות לכאן ולכאן ויש טעם ונקודות למחשבה בנימוקי שני המחנות, אך בדבר אחד אין ספק, מר נתניהו אינו מזגזג, אינו לחיץ, עומד על שלו בדיוק כפי שרוצים אנו לראות ראש ממשלה בישראל.  חתירתו ללא לאות של ראש ממשלתנו להעביר את החוק בכנסת כפי שהבטיח לבוחריו אשר היצביעו עבורו דווקא משום כך, היא-היא הבונה ראש ממשלה ומנהיג. 

גם חתירתו של מר נתניהו להעביר את חוק המקרקעין בכנסת, אשר בחינה לעומקו מעלה יתרונות חשובים ומשמעותים לכלכלת ישראל ולרווחת האזרחים בה, למרות מספר תיקונים הכרחיים הנידרשים בו, מעידה על אותה המגמה.

כל שנותר לנו לקוות כי את אותה הנחישות שהיפגין כאן, יישם מר נתניהו בנושאי הליבה של מדינת ישראל.  התנהלותו עד עתה נותנת תקווה לכך.

 

ישראל זקוקה לאופוזיציה לשלטון.  זו נישמת אפה של הדמוקרטיה.  אופוזיציה המתנהלת באחריות ובשום שכל חשובה לנו לא פחות מממשלה המתנהלת כהלכה ואולי דווקא משום התנהלות תקינה של האופוזיציה האוטופית תתנהל כך אף הממשלה.  מאידך, התנהלות אופוזיציה כדוגמת מפלגת קדימה הינה בזיון לשכל הישר, זו אינה התנהלות בונה, זו התנהלות הרסנית.  זו אינה אופוזיציה מושכלת אלא גוף אמורפי, בוגדני, ציני, רודף שררה, יושב שבעה-שנתית על אובדן מנעמי השלטון, המונע על ידי שינאה ונקמנות ללא מצרים באלו שהושיבוהו שם.  איננו זקוקים לאופוזיציה כדוגמת קדימה, הינה מהווה סכנה למדינת ישראל בעתות חרום ומצוקה ולכן פרוקה לא יזיל דמע אצל רבים וטובים בינינו. 

אלא מאי, זו האופוזיציה הכלנתרית ניראית בעיני אנשי המדיה "כתיקווה הלבנה הגדולה" באין בידם חלופה אחרת לקעקע את ממשלו של שנוא נפשם.  תמיכתה של המדיה במפלגת קדימה הינה ההוכחה הניצחת כי לא טובת המדינה היא לנגד עיני העיתונאים אלא מילוי תאוותם וחתרנות כנגד מושא שנאתם בלבד.

 

מר נתניהו יותקף על כל אלו, הו, כמה שהותקף, מותקף ויותקף משום כך על ידי הפבלובים הנבחנים אשר אך מאווי ליבם ולא טובת מדינת ישראל היא המדריכתם.  כל אותם צבועים, מחליפי תגיות ודעות בהתאם למשבי רוח מזדמנים, עיתונאים ופוליטיקאים בפרוטה, אלו אשר אינם נוצרים האחריות המוטלת על כתפיהם אלא כולם אך לעצמם, אלו יהיו הנבחנים והיללנים המצטיינים.

אל לממשלה, לכנסת ולציבור לשית ליבם אליהם.  אלו הם הכלבים מוכי השחין המיללים בצידי הדרך.  שיירת מדינת ישראל עבור תעבור על אף המקטרגים.

 

בהעבירו את חוק מופז בכנסת, לטוב אם לרע, למרות שאינו חף מטעויות, הוכיח מר נתניהו כי יש ראש ממשלה בירושלים.

 

אהרון רול

amroll@rogers.com

www.aaronroll.com

http://www.global-report.net/aroll/

http://www.aaronroll.com/democracy/hatred_for_nothing_volume2.pdf

http://www.aaronroll.com/democracy/israeli democracy chapters.pdf