כמו בכל דבר וענין, איזון ומדתיות הוא צו השעה.  כמו בכל דבר וענין, אנו, באורח תדיר, מסרסים את הכרח המדתיות, מאבדים את חושינו לטובת אנרכיה אינטלקטואלית אשר מופרכותה עולה אך על נילעגותה.

הדעת נותנת כי הגיון ושיכלתנות יובילו צעדינו הנשענים על מצע רחמים ואהדה לסובלים ולנידכאים.   לדאבוננו, במקומותינו הפכנו היוצרות.

עד לפני כ-60 שנה היינו עם של פליטים, חסרי ארץ ואדמה.  תקופת פליטותנו נימשכה אלפי שנים.  סבלנו רדיפות, גזרות ושמד אך משום יהדותנו.  מקורות שונים מעריכים כי משך כ-2000 השנים האחרונות נירצחו, ניטבחו מפאת יהדותם כ- 20,000,000 מבני עמנו באופנים שונים ומשונים.

אנו, יותר ממירב העמים אמורים להבין את לחצם ודחקם של הפליטים הדרפורים אשר ממש נישפכים מעבר לגדר התיל המפרידה בין מדבר סיני המצרי לנגב הישראלי בבקשם מקלט מציל חיים בישראל.

דוקא אנו איבדנו חוש צדק ומוסר, אנו הם המתיחסים באורח מחפיר לפליטים, אודים מוצלים מרצח העם בדרפור הסודנית.  עד היום, כבר מספר שנים לאחר קיום תופעת הפליטים הדרפורים עדיין מדינת ישראל מגמגמת ומדשדשת בכל האמור לטיפול הולם והוגן בפליטים.  כך אין נוהגים בברואי אנוש אשר מבקשים מקלט מציל חיים ממש כפי שאנו ביקשנו מקלט במדינת ישראל אך לפני כ- 60 שנים.

ממש כפי שהעולם התעלם מהשמדתנו בשנות הארבעים למאה הקודמת, העולם כעת מפהק באדישות לנוכך מאות האלפים שניטבחו ומאות האלפים שודאי עוד ייטבחו בדרפור בעתיד הקרוב.

זיכרון מצמרר לאשר עבר עלינו ניתן להעלות בדיברי פקיד קנדי מהמעלה הראשונה אשר בעצה אחת עם ראש ממשלת קנדה ד'אז 'ויליאם ליון קינג', היתריס כנגד מבקשי אשרות הכניסה לקנדה עבור האודים המוצלים מבני עמנו : " אפילו (יהודי א.ר) אחד הוא יותר מדי".

יחד עם זאת דומה ואנו מאבדים מידתיות הכרחית.  בחבל דרפור שוכנים מעט פחות משני מיליון פרטים (כ- 300,000 כבר ניטבחו), הצפויים לסכנת שמד.  אין כל ספק כי חייב להימצא פיתרון להצלתם.  מאידך, בצער רב עלינו לקבוע כי מדינת ישראל אינה הכתובת הבילעדית לכך.

יפי הנפש בינינו מנסים לעורר את מצפוננו אשר ממילא נימצא בלאו הכי מזה זמן על סטרואידים, לפתור, ללא הגבלת מספרית, את בעית הפליטים הדרפורים תוך קליטתם בתחומי מדינת ישראל.

הבה ונציג זאת על דרך המופרכות כך, כמה פליטים "חייבת" מדינת ישראל לקלוט, האם חצי מיליון?  האם מיליון? האם שני מיליון? האם עשרים אלף?  היכן הוא הקו האדום אשר מעבר לו עלינו לומר, מלאה הסאה, אין בידינו לקלוט יותר אותם מסכנים. 

היכן הוא אותו קו שעם חצייתו נעמיד בספק את יכולתנו לשמש מקלט ל"עניי עירנו" אלו אחינו היהודים בתפוצות.

התשובה לשאלה הרטורית שהוצגה לעיל מלמדת שהפיתרון אינו במאמצינו לקלוט מספר לא מוגדר של פליטים, אלא עלינו לחפש הפיתרון במחוזות אחרים.  "יפי נפשנו" לא יביא מזור שלם לעומדים להיטבח, יהיה אשר יהיה ואיננו שוכחים כי גם "המציל נפש אחת, כאילו היציל עולם ומלואו".

ארץ ישראל היוותה לפני הקמתה ולאחריה, מקום מקלט לכשלשה מליון פליטים (הערכה גסה בלבד, ללא ביסוס מחקרי).  ישראל עשתה את חלקה מעל ומעבר בשמשה בית לאומי לעם היהודי וכתוצאה, כמקום מקלט לפליטים יהודים מכל אתר בו נירדפו וניטבחו. 

כמחצית ואפשר אף יותר מתושבי מדינת ישראל היהודים לא נולדו בשטחה אלא היוו בעברם שארית פליטה מארצות מוצאם.  יחסית לשטחה וגודל אוכלוסיתה, ישראל הינה קולטת שארית פלטה הגדולה ביותר בעולם בעת החדשה.  זו הינה מטלה סיזיפית שנפלה על כתפי הוותיקים יותר, אותם תושבי המדינה אשר שפר גורלם להגיע לחוף מבטחים בעבר ואלו הם שקלטו את הבאים אחריהם.  כל דור משך המאה העשרים, קלט את פליטינו העתידים.  ישראל כבר הוכיחה יפי וגדלות נפש בכל האמור לקליטת עלובים ונירדפים.

על מנת להציל את פליטי דרפור קיימות שלש חלופות מרכזיות:  לקלוט את כל פליטי החבל ברחבי תבל ולהצילם מציפורני האיסלם המיליטנטי-הרצחני.  (או) להביא להפסקת הטבח בחבל תוך נקיטת אמצעים דרסטים.  (או) שילוב של שתי האפשרויות שניזכרו, יחדיו.  כך או כך אין הדבר בידנו בלבד.

מאידך, ישראל יכולה להוביל מהלך הצלה רחום, עולמי אשר יביא לפתרון בעית הפליטים באחת או בשילובן של החלופות שתוארו לעיל.  דומה כי מוסד האומות המאוחדות הינו הכתובת הנכונה לכך.  על ישראל להוביל מהלך דו ראשי.  בחלקו הראשון, יטיל האו"ם על מדינות ברות קליטת פליטים, מכסות קליטה כאשר גוף מרכזי (הקיים ממילא במסגרת האו"ם), ינתב הפליטים ואף ינסה להבטיח דרכי מילוט עבורם לארצות היעד.

במקביל, על ישראל, כקולטת הפליטים המנוסה בעולם כיום, להוביל, ליזום, להשתתף במסע לחצים, תוך שיתוף מדינות נאורות אחרות ובחסות האו"ם , כנגד ממשלת סודן ברמת חריפות אפקטיבית מהמעלה הראשונה ולא בדומה ללחץ המוקיוני אשר מוטל על ממשלת סודן כיום.

משיוסדר נושא מכסת הקליטה שעל מדינת ישראל לעמוד בו, עלינו להעניק לפליטים בית חם כפי שרוצים היינו אנו לקבלו במסעות פליטותנו בנכר.  אזי, כאשר גודל המשימה יוגדר לפני קובעי המדיניות בארצנו נוכל לחוקק את החוקים המתאימים המבטיחים קליטה הולמת של פליטים בישראל בלא שיפי הנפש בינינו יירו לכל הכיוונים ללא מטרה מוגדרת ומכאן ללא קרקע מוצקה מתחת לדרישותיהם לקליטה הולמת של הפליטים.

סייג אחד לכל האמור חייב להאמר.  על ישראל להוות בית לפליטי חרב, אודים מוצלים מאש, ישראל אינה חייבת לשמש בית למהגרי נוחות, למחפשי פרנסה נוחה יותר בישראל.  את המקומות המוגבלים האלו נישמור לבני העם היהודי אשר מחציתו עדיין נימצא בארצות נכר ואי פה אי שם נתון תדיר לרדיפות ולסכנת כליה.

לא נעמוד על כל היתרונות הנילווים במשתמע למדינת ישראל, בהפעילה יוזמת הצלה כמתואר לעיל.  די אם נזכיר את יתרונות הסבת תשומת הלב העולמית לבעיות הפרת זכויות האדם האמיתיות, הבוערות בעולמנו והפניתם מאזורנו והסיכסוך הישראלי פלסתיני אשר עם כל הבעיתיות הכרוכה בו הריהו כגן עדן סוג בשושנים לעומת הנעשה בדרפור ובמקומות אחרים בעולם בו מצטיין האיסלם הקיצוני במסעות רצח וטבח באין מכהה.

אהרון רול

amroll@rogers.com

www.aaronroll.com

http://www.global-report.net/aroll/

http://www.aaronroll.com/democracy/hatred_for_nothing_volume2.pdf

http://www.aaronroll.com/democracy/israeli democracy chapters.pdf