30 אוגוסט 2009

האם ראויים אנו להם?

בתוכניתו האחרונה של יאיר לפיד "יומן שישי" מתאריך 28 אוגוסט 2009 , הובא סיפורו של אלוף משנה איתי וירוב אשר התבטאותו "הלא תקינה פוליטית" בבית המשפט הביאה לרישום הערה פיקודית בתיקו, לסילוקו למעשה מפיקוד על חטיבת "כפיר" ועצירת קידומו הצבאי.

חטיבת "כפיר" הינה חטיבת בט"ש (ביטחון שוטף) יהודה ושומרון.  כלאמר זוהי המסגרת הצבאית אשר יעודה הראשי הוא שמירת ביטחון אזרחי מדינת ישראל מפני פעולות טרור העלולות לצאת משטחי איו"ש.  חיילי חטיבה זו נימצאים יום-יום ובעיקר לילה-לילה בחזית המלחמה בטרור תוך פעילות צבאית שוחקת מוטיבציה.  חיילי החטיבה נימצאים תחת עומס פיזי ונפשי אשר מעטים בצה"ל עומדים בפניו בימי רגיעה.  עבור החיילים המשרתים בחטיבה המושג "ימי רגיעה" אינו קיים, מלחמת חורמה סיזיפית להבטחת ביטחוננו הוא לחם חוקם.

לפני למעלה מחודשיים נעצר סגן אדם מלול הנימנה על חיילי חטיבת כפיר והואשם ביחס בילתי הולם כלפי עציר פלסתיני תוך כדי פעילות מבצעית ב'כפר קדום' בכך שנקט כנגד העציר פעולה אלימה מינורית, שאינה מסכנת חיים, כחלק מפעילות יחידתו לעצירת הטרור הפלסתיני.  סגן מלול אינו מואשם בהתעללות או בפציעתו של הפלשתיני.  כל שנאשם הוא בו הינן שתי "כאפות" שהעתיר על העציר.

בעבור זה הורה בית המשפט על מעצר עד תום ההליכים כנגד סגן מלול וכתוצאה, היה הקצין עצור משך 64 ימים כאחרון הפושעים.  התביעה הצבאית היגדילה עשות והיכתירה את סגן מלול כמסוכן לציבור (איזה ציבור בדיוק?), וכך עליו להיכלא עד תום ההליכים.

העובדה כי סגן מלול נעצר כמחצית השנה לאחר ארוע "הכאפות" (כלאמר, הוא אינו מסוכן לציבור הפלסתיני), ועמד להשתחרר משרות צבאי ארבעה ימים לפני מעצרו לא שינתה לבית המשפט דבר, עבור השופטים היווה סגן מלול חיה מסוכנת שיש לכלאה בכלוב.

גם מפקדו של אלוף-משנה איתי וירוב, מפקד חטיבת 'כפיר', האלוף גדי שמני-אלוף פיקוד המרכז-- יוצא רע באופן חריג לשלילה.  במקום להעניק גיבוי לפקודו, מפקד החטיבה, בחר לנזוף בקצין המצטיין ולהעבירו במשתמע מתפקידו.

אז מה היה לנו כאן?

נתחיל מאלוף הפיקוד גד שמני - שמו של זה יצא לשמצה זה מכבר. תיפקודו כאלוף פיקוד הינו כישלון מתמשך אחד ארוך.  בזמנו כאלוף פיקוד המרכז, נוצרו סיכסוכים רבי עוצמה בינו לבין ציבור המתישבים ביהודה ושומרון. הוא הואשם פעם אחר פעם בנקיטת עמדה המצדדת בפלשתינים וכנגד בני עמו היהודים גם כאשר לא היתה סיבה סבירה לכך וגם כאשר היה ברור לכל בר-בי-רב כי התלונות הפלשתיניות מצוצות מהאצבע ובאות להכפיש את המתישבים על לא עוול בכפם.  שמני לעומת זאת ידע תמיד למצוא את פורעי העוולה בין המתישבים בעודו מעמיד את המתלוננים הפלשתינים, אנשי ה"פאליווד", במעמד של צדיקי הדור.

ניראה כי שמני, אשר בעברו מוערך כקצין קרבי בתפקידים שונים ומגוונים ועובדה זו כמובן שעומדת לזכותו, היגיע זה מכבר ל"דרג חוסר הכישרון" שלו וידוע כקצין הפוליטי ביותר במעמד אלוף פיקוד מאז ומעולם (שני אך לאריאל שרון מטיבו).  מינויו של שמני לאלוף פיקוד היה תאונה מצערת בשיקולי שר הביטחון והרמטכ"ל והוכח כשגוי מעיקרו.  מירב פועלו של שמני התמצה במציאת חן בעיני דרגים פוליטים מסוימים בעלי אג'נדה קיצונית ברורה ומוגדרת.  כך אין פועל קצין בצה"ל, כך פועל קצין המקעקע את אושיות קיומו וצידוקו של צה"ל מבפנים.

לא היינו נידרשים לתאורי פועלו המעוות של שמני לולי העמיד זה עצמו כאדם פוליטי, מוטה אג'נדה,  וכך ובדין, חושף הוא עצמו לביקורת ככל פוליטיקאי מהזן הנחות.

גם בשמשו כיועץ הצבאי לראשי הממשלה שרון ואולמרט, "הצטיין שמני בפעולות "הכסת"ח" (והמבין יבין), בנושא "פושע המין" המסוכן (רחמנא ליצלן), חיים רמון, בעודו דוחף את כלל המערכת הפוליטית להשתלח בפוליטיקאי אשר מחבר מאמר זה אמנם התנגד ומתנגד נחרצות לדעותיו הפוליטיות אך קשה היה להשלים עם אי הצדק הבולט והעונש החמור, הבילתי מידתי שהושת על רמון עקב "פרשת הנשיקה".  גד שמני יזכר לדראון בקרב חוגים נירחבים במקומותינו עקב פעילותו ושיתוף הפעולה מצידו בתופירת התיק לשר המשפטים מר רמון.  ללא ספק היה מר רמון לצנינים בעיני מערכת הפרקליטות ובית המשפט העליון וסילוקו היווה צו השעה עבורם.  גד שמני הפוליטיקאי שימן את דרכו לפוליטיקה העתידית על גבי עתידו של האדם חיים רמון.

התאור לעיל מותיר ספק קלוש בלבד באשר לפועלו כעת של האלוף שמני.  אדם זה לא יעניק גיבוי לפקודו וישמור ידיו יבשות וזאת משום שאין צה"ל ותיפקודו יקרים לו אלא גד שמני וקידומו יקרים לו.  הלה נימנה על חלקים מחבורות הפיקוד הבכיר הצה"לי, בעבר ובהווה, אשר הוציאו שם רע ולא ביכדי לכלל הצבא ותיפקודו בעיקר משך מלחמת לבנון השניה אך לא רק בה.

אין באמור לעיל להצדיק גיבוי של מפקד לפקודו, בכל תחום של חיינו, בעבור פעילות הפקוד אשר דגל שחור מתנופף מעליה.  מאידך-גיסא, גיבוי המפקד חייב להנתן, ללא עוררין במדה ופעולת הפקוד שנויה במחלוקת והמפקד מצידו מאמין בכל ליבו בצדקת פקודו.  פעולות סגן אדם מזוז ואלוף משנה איתי וירוב שנויות במחלוקת ובכל מקרה אין דגל שחור מתנוסס מעליהן ובכך כשל שמני קשות בשיקולים פיקודיים ובהטיה פוליטית בזויה.

צה"ל ותיפקודו - אין אנו נידרשים לתפקודו של סגן אדם מלול מפאת שהלה אינו הבעיה בסיפור המקומם, הקפקאי שלפנינו, כלל המערכת הצה"לית ויחסיה עם המערכת האזרחית היא הבעיה.

אך מעטים יחלקו על כי בעקרון, חייל צה"ל מנוע מלהפעיל שימוש בכוח שאינו מידתי כנגד חשוד / אויב / טרוריסט פלשתיני במידה והנסיבות אינן מצדיקות זאת.  חייבת להיות הלימת-התנהלות הקרובה ככל האפשר לאופי הארוע ומכאן,תגובת הצבא אליו.

מאידך-גיסא, היוצא מכך הוא כי על חייל צה"ל להפעיל כח סביר, מידתי כנגד חשוד בטרור במדה והנסיבות המבצעיות-האובייקטביות מחייבות זאת.

איננו יודעים לאשורו מהן הנסיבות בהן פעל סגן מלול, אפשר שהיתה הצדקה לשתי ה"כאפות" שהעתיר על הפלשתיני ואפשר שלא.  אך, נאמנה עלינו עדותו של קצין מנוסה, מהמנוסים במצבים דומים שהעמיד צה"ל, אלוף משנה איתי וירוב, אשר נשא דבריו בבית המשפט ללא חת והעיד כי להבנתו וניסיונו, סגן אדם פעל כשורה.

גם כליאתו הממושכת של סגן מלול בת החודשיים, עד משפט, שוברת כל מוסכמה מידתית.  חובתו של בית המשפט היא ליצור הלימה בין נסיבות והשתלשלות הארוע לחומרת העונש.  בכך שלא עשה כן סביר להניח כי בית המשפט העניש את סגן מלול ללא משפט וכך, פעל מטעמים פוליטים מוטי אג'נדה שאינם עניניים ומידתיים.

איננו יודעים דבר לאשורו אך, הרשו לנו לחשוד באלוף הפיקוד שמני הכמה לשמן את גבם התחתון של אישים במערכת המשפטית מוכת האג'נדה החד-צדדית (והרי כך בדיוק נהג במקרה מר רמון), כי דחף היכן שדחף, מילמל היכן שמילמל והיכשיר את דעת השופטים למעשה העוולה המשפטי הזועק לשמים שהללו ביצעו כנגד לוחם וחייל נאמן לצה"ל ומטרותיו הנאותות, סגן אדם מלול.  לאלו בינינו הבקיאים בהתנהלות הצהלית, הנוספת לעברו הבעיתי של שמני, הסבירות כי כך נהג הינה גבוהה ביותר.

אך זו רק ההתחלה.  כבר שנים שפרטים במערכת המשפט מוטת האגנדה, הבה ונדייק כאן-המדובר בפרקליטות המדינה ובית המשפט העליון-- נושאים עיניהם למשרות מתגמלות בשרות הציבורי והפרטי, כמו גם למישרות נחשקות אצל שוטמי ישראל מעבר לים.  מערכת זו ככלל והגופים הניזכרים בה בפרט, רודפת את קציני צה"ל עד חורמה מתוך כוונה, אשר אינה כלל וכלל ניסתרת, להחליש את כוחו של צה"ל על מנת להביאו על בירכיו ולאלצו לקבל את תנאי הפלסתינים ועוזריהם בתוככי ישראל, בעודו עקוד על מזבח אג'נדתם החד צדדית.

מערכת זו אינה מוכנה להכיר, מהטעמים לעיל, במצבים בעלי נסיבות משתנות הדורשים פעולות עוקבות משתנות. מערכת זו בורשת בבוז מצבי לחץ ודחק בשדה הקרב הגורמים לטעויות מובנות, בילתי נימנעות, הנעשות ברובם המכריע של המיקרים בתום לב.  זו אותה המערכת הסלחנית להדהים בעבור אותם הפוליטיקאים ואנשי שלומם המבצעים פשעים חמורים כפל-כפלים וממשיכים בשיגרת יומם כאילו ולא אירא דבר.

זו אותה המערכת הכולאת ומונעת את זכויות הקטין הבסיסיות של ילדות בגיל טיפש-עשרה למשך חודשים אך משום שהעזו לתרגל את זכותן הדמוקרטית להבעת דעה דרך מחאה לגיטימית.  זו מערכת משפטית מושחתת (ויסלחו לנו אותם מתי מעט-אכן הם קיימים-- שאינם עונים לתאורים אלו), המסרבת בגבהות לב פרנואידית לתקן עצמה וממשיכה דרכה בבוץ השחיתות והמשפח תחת מטרית ההגנה הצינית, האנטי-דמוקרטית של בית המשפט העליון הישראלי.

צה"ל הינו צבא אנכרוניסטי, מעצם טיבעו.  לא הרבה השתנה בדפוסי הפעולה של צבאנו מאז מלחמת השחרור וקורס מפקדי המחלקות המפורסם שלו (ויסלחו לנו חיילי צה"ל ביחידות השדה המסתערות אשר מירצם, נאמנותם, מיומנותם ודבקותם במשימותיהם ראויה לכל שבח אפשרי).  בעיקר קפאה על שמריה המיומנות והמחשבה הצבאית של הפיקוד הצה"לי הגבוה.  הפיקוד הצה"לי הבכיר מעוטר אמנם בדרגות תת-אלוף ואלוף, אך חושב ומתנהל במתכונת המחלקה הפלמ"חית מקדמת דנא.

כעת, הוסף על כך פוליטרוקים צבאיים (במובנם במאמר, לא במובנם הסובייטי), כגד שמני, העושים שרותם הצבאי קרדום לחפור בו, הנוספים על מערכת משפט המסרסת יכולתנו הקיומית ואין לנו לתמוה יותר הכיצד ביצועי צה"ל במלחמת לבנון השניה היו כה עלובים ומייאשים.  כה חמור היה המצב עד כי ניתן לאמר: "עוד מלחמת לבנון השניה נוספת ואבדנו".

האמור לעיל מחריף רשמיו באשר לפעילות הביטחון השוטף הצה"לית אשר בו נידרשים חיילנו להתעמת עם אוכלוסיה פלסתינית אזרחית האמונה על העמדת פנים, סחרירנות ושקרים והמודרכת בידי יועצים רדיקלים ואנרכיסטים ישראלים להשגת יתרונות פוליטים בינלאומים.  לא לחינם מיעצים חכמי דורנו לכל חייל בשרות פעיל לקחת עמו בתרמילו עורך דין צמוד מאימת מסרסי-קיום-ישראל במערכת המשפט הישראלית.  לא לחינם נאמר כי אל לו לחייל לכוון נשקו לעבר האויב או שומו שמים, שוו בנפשכם, לירות לעברו.

ירי לעבר אויב הפך להיות סכנת נפשות, לא לאויב, לכוחותינו.  חייל שלא יעצור כל פעילות מבצעית באיבה ויתקשר אחורה הביתה לקבל עצה משפטית באשר לבעיה הצבאית העומדת למולו מסתכן באמת ובתמים בהעמדה לדין וכליאה ממושכת באחד מתאי הליזול של השב"ס.  נישקו החשוב ביותר של החייל הישראלי העוסק בבט"ש, אינו הרובה למלחמה כנגד האויב למולו, כפי שתמימים בינינו עלולים לחשוב, אלא הטלפון הסלולרי המאפשר לו להתקשר אחורה לקבלת יעוץ משפטי מאימת האויב בעורפו, הלא היא מערכת משפטית אשר איבדה כל בלמים ואמת מידה.

כל המדדים הנוגעים לפרשת סגן אדם מלול ואלוף משנה איתי וירוב מצביעים על כי אנו, עם ישראל, לא ניהיה ראויים לקורבן בנינו במדה ונניח לשרלטני החוק והפוליטיקה לזנב בחיילינו העומדים על משמרתם, מסכנים ומשלמים בחייהם בעבורנו.  דומה והסיסמה 'כל העם צבא' הפכה ריקה מתוכן.  דומה ומגזרים מסוימים הפכו לאויב בעורף בנינו, אחינו גיבורי התהילה, אשר במותם מצווים לנו את החיים.

אהרון רול

amroll@rogers.com

www.aaronroll.com

http://www.global-report.net/aroll/

http://www.aaronroll.com/democracy/hatred_for_nothing_volume2.pdf

http://www.aaronroll.com/democracy/israeli democracy chapters.pdf