10 ספטמבר 2009  

יועץ או רועץ

דומה והרעיון לפצל את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה ולהוסיף לצידו ובמקביל לו את תפקיד ראש התביעה הכללית, תופש תאוצה.  ניראה כי מנוי וגמור עם שר המשפטים הנוכחי מר נאמן לבצע את השינוי הנחוץ למערכותינו השלטוניות.  לעומתו, נימוקי מתנגדי פיצול סמכויות היועץ המשפטי לממשלה חיוורים ועל פניהם מופרכים.  ומכאן מדוע זה הינם כה נחושים בהתנגדותם למהלך הניראה סביר, מידתי והגיוני?

מוקדי הכח הלאומים נימצאים מקדמת דנא בידי השמאל הישראלי ואלו הם, בסדר יורד: בית המשפט העליון, המדיה, פרקליטות המדינה והאקדמיה. אין תימא כי אלו שרדו את תהפוכות הפוליטיקה הישראלית בצוקי העיתים באשר מוסדות אלו אינם ניבחרים, אינם חייבים בדיווח או דין וחשבון לציבור, כל הסמכויות בידם ללא שמץ של אחריות, הינם מתנהלים בשיטת חבר מביא חבר והלכה ולמעשה הינם אוטונומים לחלוטין וחסיני ביקורת ציבורית.

אך קיים עוד מוקד כח, הנוסף על אותם הניזכרים לעיל, הקיים בידי האליטות אשר אנו ממעטים לשיח אודותיו והוא תפקיד היועץ המשפטי לממשלה במתכונתו ד'היום.  בכך ש'ראש התביעה הכללי' (הוא תפקיד ווירטואלי שאינו קיים כיום), מאוגד תחת כובעו של היועץ המשפטי לממשלה, הרי ברי כי "היועץ", שורשיו נטועים באורח טיבעי בפרקליטות המדינה.  וכך, מעשה שטן, "ראש התביעה הכללית" הישראלי הינו גם "היועץ המשפטי לממשלה".  דהיינו, משרת "היועץ" הינה משרת מפקח-העל מטעם האליטות על פעולות ממשלת ישראל, חד וחלק.

אמנם תופעת ה"תקינות הפוליטית" מונעת מרבים וטובים בינינו להתיחס בפומבי אל הקשר הגורדי שבין מוקדי הכח של האליטות, אך אנו כאן, איננו מחויבים ל"תקינות" זו ולכן יכולים במאמר זה לאמרה בריש גלי ובראש חוצות.  הרי אין לחשוד בהם, אלו המתנגדים לפיצול הסמכויות, כי המהות או טובת העניין לנגד עיניהם, המשחק הינו בסכום אפס והינו כולו ענין של כח ושליטה.

בין מוסד פרקליטות המדינה למוסד בית המשפט העליון קיים קשר גורדי, אמור סימביוטי הניפרש על פני שנים רבות, למן קום המדינה ועד ימינו.  בית המשפט העליון נימצא במעמד מנחית הנחיות והוראות ופרקליטות המדינה הינה עושת דברו, המוציא והמביא.

היועץהמשפטי לממשלה הוא זרועו הביצועית, ארוכת הטווח, של בית המשפט העליון אשר באמצעות נירצעי הפרקליטות מעבירים הללו את הנחיות הביצוע (תהליך המכונה לעיתים "תפירת תיקים"), באשר לארועים שונים הניצרכים יישור קו עם אג'נדת בית המשפט העליון, לתוך תוככי פעולות ממשלת ישראל ודרכה לקירבי כנסת ישראל.

כל זאת במעגל הפנימי.  במעגל החיצוני ניצבת מערכת המדיה והאקדמיה המגבות את פעולות המעגל הפנימי לעיל ומכשירות את דעת הקהל לקבל את פסיקות בית המשפט העליון באמצעות שרשרת המזון והשליטה המתוארת.

ידועים חיצרוצי המנטרות של גורמי המעגל החיצוני, המנסים לשכנענו כי המדובר ב"שלמות הדמוקרטיה" אך למעשה כוונתם ברורה ומתואמת עם אדוניהם מהמעגל הפנימי והיא שמירת שלטון האליטות על מדינת ישראל תוך ניתוב הדמוקרטיה לצרכיהם בלבד. 

כמובן שהתאור לעיל אינו נובע מפעולה קונספירטיבית חובקת כל או מפעולות "הפרוטוקולים" של חכמי אליטות נעלמים, המתכנסים וזוממים בחדרים אפלים כנגד השילטון במדינת ישראל, אין הכוונה אפילו לרמוז כי כך מתנהלים הדברים.  ניתן להמחיש זאת בהבדלים בין "פשע מאורגן" ל"אירגון פשע".  התאור לפנינו מתיחס לכן למקבילת פעולות "אירגון פשע" דהיינו פעילות סמי-מאורגנת במימדים מוגבלים בעבור מטרה משותפת.

מערכת זו מאפשרת לשמר את כח האליטות ויחד עם זאת להיראות כמערכת הוגנת בעיני הציבור (לכאורה, מאד מאד לכאורה), כאשר כלבי השמירה של הדמוקרטיה עוזרים לעוור את עיני "ההמון הניבער" להאמין כי נימצא הוא תחת שילטון דמוקרטי כהילכתו.

מכאן שכלל המערכת הלזו הינה פוליטית בבסיסה ונהי התמרורים של "העליונים" כי הדמוקרטיה נישמטת מידיהם הינו מנטרה מאחזת עינים הבאה אך לשמר את כוחם.

והנה מגיעים "המושחתים" (אנו כולנו, הציבור הפלוואי), אלו הזוממים לפצל את תפקידי היועץ המשפטי, אלו המאימים לבזוז (לטעם המתנגדים), את מוקד כח אליטות הראשי באמצעות הפרדת תפקידי היועץ המשפטי לממשלה וראש התביעה.  במדה וכך יקרה, גורסים המתנגדים בינם לבינם, ייפרם החוט המקשר, הציר המרכזי, אשר נירקם בעמל רב משך שישים השנים האחרונות בין מוקדי הכח. 

לפתע, יאבד בית המשפט העליון את צינור-הסמכות להעברת ההוראות, שאין לערער אודותם, בין המערכת המשפטית למערכת השילטונית וקיימת "סכנה ממשית" כי הדמוקרטיה הישראלית, רחמנא ליצלן, תחדל "להתנהל כנידרש", בתלם החד-אג'נדתי שהותווה לה מזה שישים שנים..

בתוכנית "פוליטיקה" בהנחיית עודד שחר, מיום שלישי, 8 ספטמבר 2009, הופיעו שני סנגורים גדולים באשר לקיבוע השיטה בה מחזיק "היועץ" יחדיו את שני הכובעים לעיל.  לא בכדי היו אלה שני אנשי אליטות מובהקים, שניים ממיצגי השמאל הרדיקלי הישראלי, פרופ' קרמניצר וחכ' שלי יחימוביץ.

הטיעונים שהללו הביאו לשימור השיטה, מורים כי הנאמר לעיל, שימור כוח האליטות, הינו במוקד שיקוליהם.  כל שיכלו להביא להצדקת טיעוניהם הוא כי הפיצול יחליש את תפקיד היועץ המשפטי לממשלה ויעצים את סיחרור השחיתות בישראל.

הכיצד?  מדוע תועצם השחיתות?  סתמו ולא פרשו.  ניכר בהם כי ניסו להלך עלינו אימים באמצעות מנטרות חלולות שאין דבר מאחוריהן. 

והרי ברי לכל בר דעת כי 'ראש תביעה כללית' נירפה, יעצים תופעות שחיתות.  מאידך, אותו בעל תפקיד אשר יהיה נחרץ ורב פעלים, יצמצם את תופעת השחיתות.  אין בין התפקוד האישי למהות השיטה ולו דבר.

באשר לצימצום כוחו של "היועץ", אכן, צודקים הטוענים, בדיוק כך, זוהי הרי הכוונה מאחורי פיצול התפקידים, צימצום כח היועץ, אך מהסיבות ההפוכות לאלו בהן הינם מחזיקים. 

מה חבל כי התקינות הפוליטית נטועה כה עמוק בניבכי נישמתם של שאר משתתפי הדיון עד כי לא קם ולו אחד והעז לאמר לאשורו את אשר עם לבו וכל שהישכילו לטעון הוא לניגוד ענינים המושרש בתפקידי "היועץ", בנוסף לעובדה, הנכונה עובדתית, כי ישראל הינה המדינה היחידה בחלד בה קובצו שני התפקידים בידי אדם אחד.

לזכותו של פרופ' קרמניצר יאמר, כי ניכר בו שלא חש בנוח עם "התרוצים" שהובאו על ידו עצמו כנגד פיצול תפקידי היועץ.  כל שפת גופו והאינטונציה של הטיעונים הצביעה על ספקות גדולים באשר לנאמר על ידו במו פיו.  לעומתו, הופעתה רווית השחץ וטיעוניה של חכ' יחימוביץ' היו מבזים, המטילים ספק רב ביכולתה לשיקולים ברי הגיון.

והכיצד נתעלם ממאמר המערכת של עיתון "הארץ", "אל תפגעו ביועמ"ש", מתאריך 9 ספטמבר 2009, התומך (כמובן ואיך לא) בקיבוע המצב הקיים.  עיתון זה בעל הנטיה השמאלנית רדיקלית הנוקשה, רואה עצמו כלב השמירה של אליטות השמאל הרדיקלי כמובן.  על הצורך בשמירת הדמוקרטיה לתועלת כלל הציבור לא שמעו מעולם במערכת "הארץ". 

גם פרופ' אריאל בנדור במאמרו "הזהרו מפיצול תפקיד היועמ"ש" מ- 9 ספט' 2009, התגייס למען שימור שלטון האליטות ובהתאמה, טיעוניו חלשים, קלושים ותלושים מהמציאות.  הנה כי כן, המעגל השני (מדיה, אקדמיה), נימצאים בגיוס כללי.  הפרופ' הניכבד מוסיף וממליץ להקים וועדה לדון בנושא, שהוא כמובן שם הקוד למיסמוס הענין לנצח נצחים.

כבר נאמר כי "הדג סרוח מראשו".  כל הנאמר לעיל נותן רגלים לסברה כי "אין חדש תחת השמש", הנאמר תקף ממש כפי שנאמר, בעת שנאמר.

 הפרדת תפקידי היועץ המשפטי לממשלה וראש התביעה הכללית, תפריד את הרשויות (השלטונית והמשפטית), כפי שאכן אמורה הפרדה זו לתקון, כך שתביא בתוך זמן קצר יחסית לטיהור האווירה השילטונית במדינה וחשוב יותר, אלו האמורים לשלוט סוף-סוף ישלטו, בעוד הנאחזים בקרנות השלטון שלא כדין, שלא בזכות ולא בסמכות, יתכבדו ויתפסו את הספסלים האחורים. 

וכך, הממשלה תמשול, הכנסת תחוקק כיאות והדמוקרטיה שלנו לאחר שישים שנות עיוותים, תעלה על דרך המלך אשר תוציאה מאפלה לאור גדול.

קישור לספר "משנאי החינם בינינו":

http://www.aaronroll.com/democracy/hatred_for_nothing_volume2.pdf

אהרון רול

amroll@rogers.com

www.aaronroll.com

http://www.global-report.net/aroll/

http://www.aaronroll.com/democracy/hatred_for_nothing_volume2.pdf

http://www.aaronroll.com/democracy/israeli democracy chapters.pdf