20 אוקטובר 2009

הלא אנו צודקים, נכון?

דומה ועמנו מצטיין בהפרחת אימרות כנף, "מנטרות" בלעז, אך בה במדה מצטיינים אנו בהפנית עורף לברור ולידוע לאשר צפוי לנו בהתאם לאותן אימרות כנף.

וכי איננו ממלמלים השכם והערב, "האמת חייבת להראות ולא רק להעשות"?  האם איננו מחצרצים מעל כל גיבעה רמה: " להיות חכם ולא רק צודק"?  האם איננו מגחכים אודות עצמנו באומרנו: " כולם מדברים אודות מזג-האויר אך אין איש עושה דבר בקשר לכך"?  והכיצד נישכח את: "אל תתרגז, בוא חשבון"?

ובכן מדוע זה פוסחים אנו על הברור מאליו.  מדוע את אשר חובה עלינו לעשות אנו בורשים בגבהות לב מתחת לשטיח?

תמהים אנו, הכיצד הוא שהינו כה ברור לנו: זכותנו על ארץ ישראל, סבלו של העם היהודי משך 2000 שנות גלות, יצירתה של "הישות הפלשתינית" ממי האפסיים על מנת לנגח ולהשמיד את מדינת ישראל, חוסר השלמה איסלמיסטי עם קיומנו כאן, כל זאת אינו ברור ונהיר לגויי הים.

ניתנת האמת להאמר, באם נתכנס בתוך בעצמנו, נבוז לגויי הים שאינם מסוגלים לגלות את "אור השכינה" אשר נחה עלינו, לא ישכילו הללו לעולם באמיתות אשר כה מקובלות עלינו.  עלינו לצאת החוצה מהקופסה ולהלחם באויבינו בכלי המלחמה של הטרוריסט המודרני דהיינו, הסברה, יחסי ציבור, ניתוב מדיה ודעותיה ומערכת משפטית עולמית, ולא ניכשל-על כל המשתמע מכך.

טרנד חדש בא למקומותינו.  "חכמולוגים" בינינו גורסים כי באם לא נעיר, באם לא נתריע, לא נעורר גלים, לא ננשום, לא ננוד, במתכונת היהודי החבוט והכנוע בגולה, הרי שהדברים לא יקרו.  כבר קפצו חכמי חלם בינינו כנגד הממשלה (כמובן ואיך לא), והאשימו אותה בכך שהתריעה ומחתה בפני ממשלת שבדיה אודות "הקניבליזם הישראלי", וכעת כנגד הסידרה האנטישמית הבוטה של התורכי.  לטעמם (והרי לא טעם ולא שכל להם), באם ממשלתנו תצא חוצץ כנגד ההשתלחות האנטישמית בנו הרי שהיא עצמה מלבה הלהבות נגדנו.  כאילו ואנו בתגובתנו יוצרים גלי אנטישמיות בעולם. כאילו ואין אנטישמיות בעולם אשר אך ממתינה להרים ראש. והלא טענות אלו מגלמות איוולת משרישה..  נהפוך הוא, באם נחשה, נספק דלק תבערה נוסף ללהבות האנטישמיות.  כך נהגו בנו אנטישמים משך אלפי שנים משום שהיסכינו לשיפלות הרוח היהודית.  רק משיפנימו אנטישמים מוצהרים כמו גם אותם שתחת מסווה, כי לגילויי אנטישמיות ושינאת ישראל מוצמד תג מחיר מצידינו, ישקלו אלו מעשיהם שבעתים.

עלינו להפנים כי חוקי המשחק השתנו.  המעצמה עליה סמכנו תוך אמונה עיוורת כי לא תכזיבנו, היכזיבה, ובגדול.  חוסיין אובמה, אם מאווילות, אם מחוסר ניסיון, אם מאהדה שורשית לאויבי ישראל המוסלמים, ואולי שילוב כל הגורמים יחדיו, גרם בפעולותיו משך שנת 2009 לנזק אדיר למדינת ישראל בעולם כולו.  פעולותיו של אובמה הכוללות את הדרתה המכוונת והמופגנת של ישראל על ידי ממשלו סימנו לאותן אומות בעולם אשר ממילא שטמו את ישראל או שעדיין ישבו על הגדר, כי עונת הציד כנגד ישראל ניפתחה ואנו הפכנו לטרף קל לכל "צייד יהודים".

עלינו להחליף דיסקט, עלינו לפנות לערוצי חשיבה ופעולה אשר אמנם היו אי פה אי שם ידועים לנו אך אנו לא שינסנו מותננו ולא פעלנו כנידרש במתואם ובאורח ממוקד להשיגם.  ממשלות ישראל החל מאסון אוסלו ב- 1993 ועד חילופי השלטון בישראל בתחילת 2009 , ממשלות ישראל כולן נירדמו בשמירה.  אנו ידענו כי לא לעולם חוסן אמריקני, כי יבוא יום ויקום מלך חדש על "מצרים" אשר אינו רוצה לדעת את "משה" היהודי.   אך אנו כבנות יענה טמנו ראשינו בחול.

הסברה ויחסי ציבור חובקי עולם

נכון גרס ראש ממשלתנו בנימין נתניהו כי עלינו לפעול למען דה-לגיטימציה של הדה-לגיטימציה כנגדנו בעולם.  אך הדרך לכך מן הכח אל הפועל ארוכה קשה ומתישה.  עולם האיסלם בכללו, מאוחד כנגדנו וברצון להשמידנו.  עלינו לתזמר פעילות חובקת עולם על מנת להזים כוונתם.   מנהיגים איסלמים למדים כי אמנם אינם יכולים להביס את ישראל בשדה הקרב אך שדה הקרב הציבורי-דיפלומטי-משפטי פתח לפניהם אופקים חדשים המביאם למחשבה כי אכן יוכלו לנו בדרך זו.  רק לאחר שלהוותם ילמדו כי איננו ניתנים למשיסה גם בדרך זו, ניתן יהיה להגיע להבנות אמיתיות אשר יובילו לשלום בינינו לבין שכנינו.  נציין מספר חלופות ופעולות מתוזמרות שניתן לנקוט בהם להשגת מטרה זו.

א.-  יש להכין בנק מטרות...דהיינו להקים קובץ מחקרי פירסומי אשר יפרט את עוולות כל מדינות העולם במספרים, בסרטים, בתמונות, בעדויות ולהכין קבצים (תוכניות מגרה) אשר תישלפנה למקרה הצורך.  לדוגמא טורקיה ורצח הכורדים והארמנים אשר נערך על ידם ובשטחם משך המאה שעברה ועד ימינו אלו.  כל תיק כזה ילווה בתיק יחסי ציבור בעבור התקשורת העולמית, אשר ישמש וחובה כי ישמש, את צוות התגובות במשרד ראש הממשלה.

ב.-  יש להקים צוות מעקב אשר יתעד, יפעל-כנגד ויאחסן גילויי אנטישמיות בכל רחבי העולם, קלה כחמורה, ויגיב עליהם בזמן אמת באמצעים תקשורתיים בראש וראשונה ולאחריהם, לפי הצורך באמצעים דיפלומטים.  הן היהודים ברחבי העולם והן שוטמיהם חייבים לדעת כי מדינת ישראל הוקמה לשמש בית לאומי ומגן אולטימטיבי לכל יהודי העולם וכי תפעל בנחרצות לשם כך.

ג.-  ניתן בקלות רבה יחסית לכנס חלקים בעם היהודי ובפרט הישראלים בו שעברו להתגורר בארצות הים, בקבוצות תמיכה אינטרנטיות אשר יוזנו בחומר הסברתי ויפיצוהו ברחבי תבל באורח מידי, בזמן אמיתי.  משרד חוצנו החל ביוזמה מוגבלת בכיוון זה מאז חילופי השילטון הקיים, ויבורכו אותן רוח רעננות הנושבות במסדרונות העבשים.  חבל כי היוזמה אינה מקפת ואינה מנצלת את הפוטנציאל האמיתי הטמון בכיוון זה.  ניירות העמדה של משרד ראש הממשלה ניתנות להפצה למיליוני נימענים בעולם באורח מושכל ומידי.

ד.-  באותם מקומות בהן עדיין אין פועלת שדולה יהודית למול השילטון החוקי במדינה מסויימת. הרי שיש להקימו באורח "חוץ פרלמנטרי" מהר ככל האפשר.  גם אם מדינה מסויימת אינה פועלת במישרין כנגד ישראל, יעזור "הלובי היהודי" שיוקם לעודד מדינה זו להרים ידה בעבור ישראל בפורומים בינלאומים שונים.  ולכן, פעולות אירגוני שדולה יהודית במירב מדינות העולם חייבות להתארגן ולפעול באורח מתואם.  אין לשלול הקמת משרד תאום לכך במשרד ראש הממשלה או במשרד חוצנו.

ה.-  חשוב להקים חטיבה מיוחדת במסגרת ההתארגנות המערכתית הישראלית אשר תתמקד ותטפל בהסתה האנטי ישראלית באוניברסיטאות ברחבי אמריקה ואירופה.  הטיפול אמור להביא את נקודת המבט הישראלית לסכסוך, השוואתו לאויביה של ישראל ויצירת דה-לגיטימציה ליהודים וישראלים אשר שמו להם למטרה להכפיש את ישראל בלא שיהיה להם מושג אמיתי מהמתרחש באזורנו ומכאן, ניתן לחסום טיעוניהם בקלות יחסית.  פרויקט תגלית הינו בעיקרו עבור צעירים יהודים, ניתן להרחיבו להזמנת מנהיגי סטודנטים שאינם יהודים מהאוניברסיטאות.

ו.-  רצוי היה לגייס אנשי פירסום ויחסי ציבור מהשוק האזרחי-מסחרי ולרכזם תחת אירגון גג במסגרת משרד ראש הממשלה (או משרד להסברה).  אירגון גג זה יאגד ויתאם את כלל פעולות ההסברה בתבל.  רצוי היה לגייס אנשי פירסום ויחסי ציבור במדינות יעד שיסומנו לשם כך כגון מדינות במערב אירופה, סקנדינביה, צפון ודרום אמריקה ואפריקה.  אין הסברת ישראל שונה מכל מסע פירסום למשחת שינים, למעט הנושא האידאולוגי, הקמת אירגוני מתנדבים יעודיים ויצירת שדולה פרלמנטרית בארצות היעד.

ז.-  יש לפתוח במסע דה-לגיטימציה בישראל ובעולם כולו כנגד אלפי הישראלים הנהנים מידה החופשית של הדמוקרטיה הישראלים ונישענים עליה, הסובבים בעולם ומוציאים דיבת ישראל רעה תמורת שלמונים נדיבים.  משקל שיטנתם הסגולית מועצם מונים רבים עקב היותם ישראלים המהווים עדות חיה לכאורה "לאמיתות" הטענות כנגדנו.  גם 'היהודי גולדשטיין' הוצב בראש וועדת החקירה של האו"מ מטעמים אלו.

עלינו לחסום ללא פשרות, באמצעים חוקיים , העברת כספי תרומות המשמשים לקנית ותשלום שלמוני דמי לא יחרץ לישראלים הנימנים על אירגוני חזית ישראלים אנטי-ישראלים, "אירגוני שלום" ו"זכויות אדם" לכאורה, על מנת שישמשו סוכנים זרים בשרות מדינות מערב אירופאיות וארה"ב.  חשוב להגדיר קבוצות שיטנה ישראליות אלו כאיום אסטרטגי על מדינת ישראל (אותן עמותות חוץ פרלמנטריות כגון בצל"מ, שוברים שתיקה, שלום עכשיו, יוזמת ז'נבה, עדאללה מוסאווה ורבים אחרים).  לגבי דידנו הללו הינם נילחמים במפעל הציוני ממש כפי שהחמאס עושה זאת כאשר במקרים רבים אף האמצעים הנקוטים בידם זהים וכך, האמצעים לחסימתם חייבים להיות זהים.

ח.-  יש להקים צוות תגובות קבוע למוסדות האו"ם, במסגרת משרד ראש הממשלה אשר הוא יהיה המנחה והנתב של משלחת ישראל לאו"מ ואשר יתעד כל חריגה קלה כחמורה נגדנו ויכין מערך תלונות בהתאם.  אין לצפות כי מוסדות האו"מ יענו חיובית לתלונותינו אך למצער יווצר תעוד מתאים אשר ישמשנו במלחמת ההסברה הניטשת.  המנעותנו מהגשת תלונות על חריגות והפרות ביטחון של אויבינו כלפינו הביאה על ראשינו צרה נוכחית זו.  רבות ממדינות העולם מפעילות על ישראל סחטנות דיפלומטית שאינה הוגנת.  והיכן ישראל כאשר נידרש ממנה לגמול באותה המטבע?

ט.-  יש להקים מערך משפטי אשר יפעל באורח קבע וינסח תלונות כנגד פרטים, אירגונים (כולל ישראלים), מוסדות ומדינות הנוקטות תוקפנות כנגדנו.  תלונות אלו יועברו לכל פינה אשר חוקיה מחייבים להענות לתלונה המשפטית.  החוקים כנגד התנהלות אנטי ישראלית כבר קיימים אך האכיפה של אותם חוקים כנגד המסיתים והחתרנים, שואפת לאפס.

י.-  עלינו להדגיש בכל הזדמנות כי אין לנו מלחמה עם עמים אלא עם השלטון עליהם.  דוגמת איראן וטורקיה הינה עדכנית.  עלינו להפעיל אסטרטגית "הפרד-ומשול" בו נחבק את העם האיראני והטורקי ונילחם בנחרצות בשילטון שוטם ישראל שם.  יש לחזק ולאמץ את קשרינו (עם חלקם אנו כבר מקיימים יחסים חשאים הדוקים), עם עמים שאינם רואים עצמם חלק מאיראן או טורקיה כגון הבלוצ'ים באיראן והכורדים באיראן, טורקיה ועיראק.

כ.-  יש ליצור קשרים מאורגנים וממוקדים (תחת כסות של "זכויות אזרח", ו"צדק חברתי"), עם אירגונים ומוסדות במדינות הנתונות כבר בימים אלו למתקפה איסלמית פנימית (אנגליה, צרפת, גרמניה למשל), אשר כבר מטה את ההתנהלות הפוליטית של אותן ארצות כנגד המערב, הדמוקרטיה וישראל.

יש לשלב פעולות אלו עם מדינות וארגונים המשתפים מטרותיהם עם מטרות ישראל בבחינת "אויבו של אויבי, ידידי".  אין לחשוש מניצול הפחד הקמאי של אזרחים במדינות אלו כלפי האיסלם המיליטנטי, יש להעצים הפחד הזה ולמנפו כנגד אויבינו.

ל.-  יש לקדם דיאלוג 'הניפתח בהדרגה' עם מוסדות, אירגונים ומדינות הנתונים תחת איום של כיבוש איסלמי בעתיד הניראה לעין, בדבר אפשרותו ויכולתו של אירגון האומות המאוחדות להוות מתווך הוגן בסיכסוכים בין לאומיים (זו המטרה שלשמה הוקם).  ניתן בהחלט לקדם הרעיון של פיצול האו"מ בין גוש הסרוב האיסלמי לבין שאר העולם.  גם אם דיון זה לא ישא פירות, הרי שיהווה תמרור אזהרה בינלאומי לאשר נעשה כיום במסדרונות האו"מ ומוסדותיו ובכך אפשר כי יהפוך החלטות מוטות גוש איסלמי לבילתי רלוונטיות.

מאזן-אימה כתחליף למאזן-הבנה

לא לחינם ניתנה הכותרת לקטע זה כפי שניתנה ועניינו רמיזא לחכימא.  הנושא רגיש ולכן נעמוד כאן על חלקיו הפחות רגישים.  יותר ויותר מתברר כי "מאזן ההבנה" נועד על ידי מדינות מסוימות, ידידות-על-תנאי ושונאות כאחת לכיפוף ידיה של ישראל מאחורי גבה, להטלתה אל הקרשים על מנת שתפנה מקום לאינטרסים בינלאומים חובקי עולם שאין בינם לבין ביטחונה וקיומה של ישראל ולו דבר.

אנו פשוט בילבלנו את היוצרות.  אנו מתרגלים נחמדות כלפי כל העולם ואחותו בעוד אשר עלינו להיות "נחמדים" ונוחים לידידינו המובהקים ושטן מהגהנום לאויבינו.  מאידך-גיסא, עלינו להפוך כל הללו שבתווך, בכל אמצעי שבידינו, הללו הפוסחים על שני הסעיפים, , לאוהדינו תוך שילוב מושכל וחילופי-לסרוגין של שתי הגישות לעיל.

מצבנו הגאופוליטי ד'היום מלמד כי בלא שניפעל באורח רב מערכתי בו-זמנית, הרי שלא ניזכה לחזות בשיפור מעמדה הבילאומי של ישראל, אשר זה מצידו הינו בעל השפעה רבה על יכולת קיומנו.  יחסי ציבור ופעולות מבריקות בכיוון זה לא ישנו לבדם מהותית את מעמדנו בעולם.  נחוצות לנו את אותן פעולות הקצה, ביטחוניות והסברתיות, אשר שילובן במערכת יחסי הציבור, הן שתבאנה השינוי המיוחל בבוא היום.

במישור המעשי, כלל המסע המתוזמר כנגד ישראל אשר החל כבר בסוף המאה הקודמת וקצהו העכשווי הבילתי גמור, הוא ב"דו"ח גולדסטון" וההתנהלות סביבו מוכיחים כי אין שכר למתינות.  מחד, אויבינו אינם מבקשים מעמנו להיות מתונים ו"נחמדים", אך הם ניבנים על נחמדותנו ו"יפי נפשנו" כנידבך אשר יאפשר להם לאבדנו ולהשמידנו.  מאידך-גיסא, רבות ממדינות העולם מצפות מאיתנו להתגמד ולגווע באורח טיבעי עם חלוף הזמן.   ומכאן עלינו לפעול למען האינטרסים שלנו בקור רוח תוך ראיה מעשית נחרצת. 

סיסמאות "איפוק הוא כוח", או גרוע מכך: "שלום של אמיצים" הזכורות לדראון, הינן מאחזות עינים, אוויליות ופשטו זה מכבר את הרגל.  התנהלות אורווליאנית זו הביא על ראשנו את אשר אנו חווים כיום.  דוגמא שלילית לכך היא שתיקתנו וחוסר תגובתנו לנוכח התעצמות החיזבאללה אשר המיטה על ראשינו את מלחמת לבנון השניה  ושמונה שנות הפגזת הנגב המערבי ללא תגובה הולמת אשר הביאה על ראשינו את מבצע "עופרת יצוקה" וצרותינו הנוכחיות בעיקבותיה.

החשש בישראל מלהגיב כהלכה כנגד מדינות הרואות בנו ישות חלושה, שלא כדין (כדוגמת שבדיה וטורקיה), אין לו תימוכין פרקטים.  נהפוך הוא, הטחת ביקורת-נגד נאותה ובונה, מהווה את המסד הראוי יותר ליחסים אמיצים והדוקים בסופו של יום.  לדאבוננו, אנו כאנו, איננו רואים את הנולד,תזזיתיים וחסרי סבלנות להמתין לסופו של אותו היום.

עלינו להגיב במתכונת "הכלב המשוגע" שעניינו, תגובה חזקה ונחרצת ככל שניתן כנגד כל תוקפנות נגדנו קלה כחמורה ובאורח מידי, בזמן אמיתי.  גישתנו כי העולם יבין ויכיר בצידקתנו אינה מחזיקה מים.  ממילא רובן של מדינות העולם נימצאו שוטמות ישראל מובהקות ללא תלות במעשינו ואילו החלק השני מחניף לראשון.  ומכאן, לא הבנה עלינו לחפש אלא פחד ממעשינו האפשריים.  במקומותינו נוהגים לעיתים לכנות זאת 'כושר הרתעה' על סטרואידים.  ולשם כך על ישראל להגיב מידית, בנחרצות ובאורח בילתי צפוי כנגד כל תוקפנות כנגדה., יהיה זה קלה כחמורה, קסאם על שדרות או מאמר שיטנה שוודי.

ככל שנגיב באורח זה, ניווכח כי יותר ויותר מדינות תנסנה להתקרב לכיווננו.  עלינו להכיר כי בנושא היחסים הבינלאומיים אין שכר מיידי לעמל.  התנהלות נחרצת ("הכלב המשוגע"), תניב בראשיתה הרעת היחסים עם חלקן של מדינות העולם וזאת בטווח של שנתים עד ארבע שנים, אך הסינוסואידה החיובית תעלה בסופו של יום לכיוננו, יותר ויותר מדינות תבקשנה את קירבתנו לאחר מכן משנידבוק בעקרונותינו.  חוסר סבלנותנו המובנה להבשלתם של תהליכים הוא ברגיל שבעוכרנו.  הדיפלומטיה משולה למשחק השחמט, לעיתים קרובות יותר, התימרון החזוי העתידי ולא המידי הוא שיניב את התוצאה הסופית הרצויה.

מאידך, אל לנו למתוח החבל ואף אולי לקרעו באורח שאינו בר-חזרה.  יש להותיר ערוץ ופתח הידברות עם אומות שוטמות ישראל אשר ישחרר קיטור ובכך ימנע החרפה מיותרת של יחסים בטווח המידי ויאפשר מסלול חזרה בעתיד.

גיוון מקורות האספקה החלופים שלנו, צבאית ואזרחית, הינו צורך קיומי עבורנו.  חרמות בריטיות כמו גם רמיזות גסות אמריקניות (אשר הוכחשו כמובן באורח דיפלומטי), בדבר אמברגו נשק מלמדות כי עלינו לגוון באורח מכסימלי את קישרי חוצנו ויחסי הידידות שלנו עם אומות העולם, כולל אלו אשר בראייה קצרת טווח, אינן לכאורה שוות את המאמץ.  עלינו לשלוח לחמנו על פני המים על מנת שנימצאנו ברבות הימים.

ניסיונותינו ליצירת מאזן הבנה עם אויבינו כשלו והתמוטטו כמגדל קלפים משך עשרים השנים שחלפו ולא משום שלא ניסינו אלא משום שאויבינו אינם רואים כל אפשרות לקיומנו לצידם במזרח התיכון.  לגבי דידם, גם כינון הסכם שלום זה או אחר הוא אך צעד נוסף בהגשמת "תאוריית השלבים" הערפתית להשמדת ישראל.  ולכן, יצירת מאזן אימה (או כושר ההרתעה), טקטי ואסטרטגי, אשר יתפרש גם כחוצה את גבולות המזרח התיכון, הוא בעל הסיכויים הרבים ביותר להשכין שלום באזורנו.

אהרון רול

amroll@rogers.com

www.aaronroll.com

http://www.global-report.net/aroll/

http://www.aaronroll.com/democracy/hatred_for_nothing_volume2.pdf

http://www.aaronroll.com/democracy/israeli democracy chapters.pdf