במלאות 65 שנים למותה של הצנחנית חביבה רייק, שהוצאה להורג על-ידי הנאצים ביום זה ממש, ב-20 לנובמבר 1944 ו-60 שנים להקמתה של גבעת חביבה, הנקראת על שמה, נעניתי להזמנה להשתתף ביום עיון במוסד חשוב זה.

באתר של גבעת חביבה נאמר, כי סמינר זה "מייסודה של תנועת השומר הצעיר, מחנך ופועל לקידומם של ערכי שוויון וכבוד ערך האדם. הסמינר מקיים פעילות לפיתוח ההוויה השוויונית בין יהודים וערבים החיים בישראל ומחנך ומקנה כלים לכך. פעילות זו הינה הבסיס המוסרי לחתירה להשכנת חיי שלום עם הפלסטינאים ומדינות ערב. הסמינר מקיים את שליחות התנועה בתחום לימודי השואה ומורשת תנועות הנוער וכן יוזם מחקרים ופעילות חינוכית על בסיס החומר האצור בארכיון לערכי קיבוץ וסולידריות חברתית".

היכרותי עם המקום החלה קרוב ליום היווסדו. עם עלייתי ארצה ב-1949 הייתי במשך שש שנים חבר קיבוץ מענית (קיבוצה של חביבה רייק), הישוב השוכן ממש מעבר לגדרותיו של הסמינר וכל אימת שרציתי להתעדכן, או למצוא חומר על נושא כלשהו, ערכתי טיול בן כמה מאות מטרים לגבעת חביבה, שם יכולתי למצוא עיתונים טריים מכל העולם וגם ספריית עיון עשירה, אוצר של ממש בימים אלה של טרום האינטרנט.

מאז הייתי מספר פעמים בכנסים שונים בגבעת חביבה. בשנת 2005 נערך בו למשל כנס של יוצאי השומר הצעיר בצ`כוסלובקיה. במקום שוררת פעילות רבה, אשר אחת מסממניה הייחודיים, ערבוביה בלתי רגילה במקומותינו בין קבוצות של חיילים וצעירים ערביים, ביניהם בולטות לעין בנות עוטות רעלה. אחד הבניינים במקום שעם כניסתי לתוכו, עובר בגופי תמיד רעד של התרגשות, מאכלס את יד יערי, המרכז לתיעוד וחקר של השומר הצעיר ש"הופקד על שימור וטיפוח הזיכרון הקולקטיבי של התנועה". במרכז ארכיון עשיר ותצוגה עשירה וייחודית של תולדות התנועה. בין הכרזות והצילומים הרבים על הקירות, לא נעדר גם מקומם של אלה על פעילות התנועה בצ`כוסלובקיה, כולל צילומים על אירועים בהם השתתפתי בעצמי.  

חלקו הראשון של יום העיון הנוכחי עסק ב"ערכי הקיבוץ במבחן משבר", בו נדונו ההבדלים בין החברה שיתופית של אז והחברה מופרטת של ימינו. אחר ארוחת הצהריים התקיים המושב השני שנושאו היה "חברה משותפת/משתפת - חזון, מציאות?" על השאלה שכנראה תמיד תהיה אקטואלית בארצנו: היחסים בין היהודיים והמיעוט הערבי בארצנו. הדיון היה מרתק והשתתפו בו שרים לשעבר, חברי כנסת, פרופסורים ואישי ציבור, אבל לי היה עניין אישי מיוחד בטכס חנוכת מצבתה של חביבה רייק שנערכה בשעות אחר הצהריים.

אנו, חברי תנועת השומר הצעיר בצ`כוסלובקיה החשיבו את חביבה רייק - שאף היא נמנתה על חניכותיה -  כגיבורתנו. היא סמלה עבורנו את הדגם של היהודי החדש אליו רצינו להידמות. אחר הכול היא נלחמה עם נשק ביד באויב הנאצי ונפלה על משמרתה. חביבה התגייסה ב-1942 לפלמ"ח ובספטמבר 1944 הוצנחה על-ידי הבריטים ליד כפר הודלתה, בשטח ששוחרר בהתקוממות הסלובקית קצרת המועד. אחר דיכוי המרד, נשבתה בידי הס.ס. והוצאה להורג.

שמה מונצח בכמה מקומות בארץ. רחובות נקראו על שמה וגם ספינת מעפילים שהפליגה לארץ ב-1946 נשאה את השם חביבה רייק. כאשר מדריכי תנועתנו עלו ארצה וייסדו קיבוץ משלהם, הם קראו לו על שמה להבות חביבה.      

כשנה לפני עלייתי ארצה, בשנת 1948 הוקם בצ`כוסלובקיה גדוד של מתנדבים, שהורכב מ-130 חברי תנועות הנוער הציוניות השומר הצעיר, מכבי הצעיר ודרור. לגדוד ניתן השם בריגדה ע"ש חביבה רייק. במשך חודש ימים השתתפנו בבניית "מסילת הנוער" מסילת ברזל בסלובקיה. סמוך למקום עבודתנו הקמנו מחנה אוהלים עצמאי, אשר על מבנה השער שלו התנוססה תמונתה הגדולה של חביבה, עם סמלי מגן דוד משני צדדיה. בסיום המחנה צעדנו בסך ברחובות קושיצה (עיר הולדתי) והשתתפנו בעצרת לציון יום השנה הרביעי למרד הסלובקי (אשר חביבה רייק לקחה בו חלק פעיל). בעצרת ציין ראש ממשלת סלובקיה את תרומת הבריגדה בהקמת המסילה וציין, כי בניגוד לתדמיתם הרגילה, הצעירים היהודיים הוכיחו שהם לא רק מסוגלים לעבודת כפיים מאומצת, אבל גם להצטיין בה והעניק לחבריה אותות של פועל מחץ (udernik).

בטכס גילוי הלוט מעל פינת הזיכרון לחביבה רייק בגבעת חביבה, השתתפו בני משפחתה, מזכיר קיבוץ מענית ואף השר אבישי ברוורמן, אבל את הקהל הרב ריגשו יותר מכל דבריה של שוריקה ברוורמן, אולי הצנחנית האחרונה החיה היום בקרבנו. דמעות עמדו בעיניי הקהל, כשהאישה בת ה-90, הנתמכת במקל, עלתה לבמה והצדיעה בברכה צופית בת שלוש אצבעות למשמר הכבוד בן שלושה חברי השומר הצעיר שניצבו על ידה עם דגל הלאום והמעמד.

שוריקה (שהייתה מאוחר יותר ממקימי חיל הנשים וקצינת ההדרכה הראשית של החיל בראשיתו) ספרה בדבריה על חביבה, עמה חלקה אוהל אחד במשך כחצי שנה בימי האימונים במצריים, על השיחות עמה וסיימה בדברים נרגשים: "לא חסרים לנו גיבורים. יש טונות של גבורה בארץ, מה שחסר זה כמה גרמים של אומץ לעשות שלום!"

אחר חנוכת המצבה, הענק פרס חביבה רייק לשלום לזמרות/יוצרות אחינועם ניני ומירה עווד.

בצילום העליון יושבות: משמאל חביבה ריייק ומימין שוריקה ברוורמן (ביחד עם הצנחנים אריה פיכמן, ראובן דפני, צדוק דורון ואבא ברדיצ`ב). בצילום התחתון שער המחנה של הגדוד ע"ש חביבה רייק בסלובקיה.