ראיתי בתוכנית "60 דקות" כתבה של לארה לוגן אשר נסעה ליפן לחקור את ארגון היאקוזה שהינו המאפיה היפנית ועפ"י רבים מוגדר כארגון הפשע הגדול בעולם.

היא תיארה את עבודתו של העיתונאי האמריקאני ג'ייק אדלסטין אשר חקר את ארגון הפשע וזאת תוך סיכון חייו ושהייה בדירת מסתור.

כמוכן היא תיארה את הניתוח שעבר טדמסו גוטו מראשי היאקוזה בביה"ח אמריקאני (דבר נדיר כשלעצמו היות והאמריקאנים לא מאפשרים כניסת אנשי יאקוזה לשטחם)

לא ברור היכן התחילה תופעה זו ומהן סממני היכריה .

אך בכתבה הוצגה העובדה שאנשי היאקוזה מקפידים על טקס כריתת הזרת  אשר ננקט על ידם כאקט ענישה  או התנצלות.

על החוטא מוטל לכרות את החלק העליון של הזרת ולהגישה למפקד המחתרת.

ולפעמים אף המנהיג כורת את הזרת לחברי המפלגה שלו כעונש קולקטיבי.

בניגוד למאפיה הסיציליאנית שאליה מתקבלים איטלקים קתולים ,ליאקוזה יכולים להתקבל אנשים שאינם יפנים במקור .

רובם משתייכים למעמד הנמוך בחברה היפאנית וחלקם אף קוריאנים וסינים.

היאקוזה מציגה עצמה כרובין הוד אשר מקורו בלוחמים הסמוראים אשר הגנו על המעמד הנמוך ביפן  בתקופה הקדומה.

על תופעה זו נכתבו שני ספרים :"אחי היאקוזה" של יעקב רז , "במלוא מובן המילה" של שלום אורן