מס' צפיות - 1659
דירוג ממוצע -
החוטם / הבימה - ביקורת
מאת: אלעד נעים 05/01/10 (20:54)

בשנה החולפת התיאטראות הרפרטואריים המובילים מקימים בזה אחר זה קבוצות צעירים חדשות מתוך מטרה לפתח את דור העתיד של השחקנים ושל היוצרים. בתיאטרון הבימה הוקמה לפני מספר חודשים קבוצת צעירים חדשה בראשותו של שי פיטובסקי, וקבוצה זו מורכבת מחמישה שחקנים בוגרי סמינר הקיבוצים ומשחקן אחד בוגר בית צבי, וההצגה "החוטם" מאת רפאל מילוא עמר ע"פ מחזהו הנודע של ניקולאי גוגול הינה ההצגה הראשונה שהקבוצה מעלה.

 

גוגול נחשב לאחד המחזאים והסופרים הרוסיים הפורים ביותר בכל הזמנים, והוא מוכר בעיקר בזכות המחזה "רביזור" אותו כתב בהנחייתו של פושקין, ומחזה זה לימים עובד בישראל ל"מבקר המדינה", והוצג בתיאטרון הקאמרי ובתיאטרון הבימה. מעניין ש"רביזור" נחלה כישלון חרוץ בשל הצנזורה, אולם לאחר מותו של פושקין גוגול זכה להכרה כאינטלקטואל ליברלי ומהפכן מוביל ברוסיה. יתר על כן, יצוין כי כתיבתו בהתייחס ליהודים התאפיינה באנטישמיות רבה. העיבוד של רפאל מילוא עמר למחזה "החוטם" התבצע תוך נאמנות למרכיבי כתיבתו המבריקה של גוגול, אשר משלבת בין עולם הפנטזיה לבין העולם המציאותי, תוך הצבת גבול מטושטש ביניהם. כמו כן, הצליח להביא לידי ביטוי את מסריו ואת ביקורתו החברתית של גוגול כחלק בלתי נפרד מהמחזה.

 

"החוטם" מתאר את סיפורו של ניקולאי ינקלביץ' הגלב, אשר הינו שתיין ומושפל ע"י אישתו, ובוקר אחד מוצא איוון אף בתוך כיכר לחם. קובליוב איש השירות הציבורי, המתאפיין בשחצנותו ובהיותו אנטיפט, מגלה באותו הבוקר כי אפו נעלם, ועל כן מתחיל בחיפושיו אחרי האף, ומכאן עולות יותר ויותר שאלות, כך שהצופים יוצאים מההצגה עם חומר רב למחשבה ולא עם פתרון של ממש.

 

שי פיטובסקי אשר מוביל את קבוצת הצעירים החדשה של תיאטרון הבימה ביים את ההצגה, ועיצב הצגה ייחודית, מקורית ומגוונת, אשר משלבת בין משחק מצוין, תפאורה ואביזרים מינימליים, תנועה ויותר מכך - מעוף ויצירתיות. ניכר כי הושם דגש רב על עבודה קבוצתית תומכת, שבה גם השחקנים אשר מגלמים לכאורה את התפקידים הראשיים מהווים חלק ממכלול אחד, ויחד כלל החלקים מרכיבים יצירה מרשימה. ישנם אלמנטים רבים בבימוי אשר מביאים לידי ביטוי את המסר המרכזי של גוגול, אשר נוגע להשתקפויות המעוותות של המציאות שהינן תוצאה ישירה של המתבונן, דבר שהינו כמובן אקטואלי וקונקרטי גם לימינו. החוטם, אשר אחריו קובליוב רודף, הוא למעשה סמל לדבר בו הוא נאחז, והיעדרו מוביל לכך ששיווי המשקל שלו מופר לחלוטין, ובנוסף הוא סמל מוכר להתנשאות ולהבדלים בחברה מעמדית.

 

התפאורה המינימלית שעיצבה נאווה שטר הייתה מתאימה מאוד לתפיסתו של הבמאי, והשימוש במראות ובאביזרים מודולריים בגוונים אפורים השיגו את התוצאה המבוקשת. כמו כן, התלבושות אשר עיצבה כנרת טופז עבור הדמויות השונות היו בקווים מנחים דומים, אולם באמצעות אביזרים שונים בוצעו מעברים זורמים ורציפים בין דמויות שונות אשר מגולמות ע"י אותו שחקן. כמו כן, התאורה שעיצב זיו וולושין הייתה יפה וטובה מאוד, ועיצוב התנועה של שרון גל היווה חלק בלתי נפרד מהמשחק עצמו, ותרם רבות להצגה. עוד יצוין, כי הדרכת השפה של דן ענבר הייתה מצוינת, וניכר כי השחקנים הקפידו על הגייה נכונה, אשר מקורה כמובן במחזה קלאסי.

 

צוות השחקנים הצליח להפיק את המירב מעבודה קבוצתית ראויה להערכה, וכל אחד ואחד מהם הפגין משחק מצוין, דבר אשר בא לידי ביטוי ביתר אצל רובם, שכן כל אחד מגלם מספר דמויות. יובל שלומוביץ' בתפקיד ניקולאי הגלב הביא לידי ביטוי את היותו דמות חסרת יומרות, אשר מחשיבה את עצמה בתחתית הסולם החברתי, ולעומתו אייל רדושינצקי בתפקיד קובליוב הביא לידי ביטוי את היותו דמות מלאה בעצמה, שחצנית, שאפתנית ותקיפה. ניכר כי שניהם הצליחו להמחיש את הפערים בין שתי הדמויות, ובכך להביא לידי ביטוי את הביקורת החברתית של גוגול, לפיה דווקא קובליוב אשר נמצא במרדף מתמיד אחר תארים ומשרות אינו ראוי להן באמת מבחינת כישוריו. יתר על כן, קובליוב מחפש אחר שידוך ובכך מנסה לממש את גבריותו, ואילו ניקולאי נשוי, אולם אישתו מתעמרת בו.

 

לאה גלפנשטיין בתפקיד האף (וכן שוער, נערת המפקד ופקיד) הפגינה יכולת משחק מרשימה, ובתפקיד האף היא למעשה מממשת את התערבבותם של עולם המציאות ושל עולם הפנטזיה זה בזה, והאף הופך לבעל אישיות משל עצמו ומסתובב ברחבי העיר בכרכרה. כמובן, יש בכך גם מרכיב קומי ואבסורדי חשוב, וכן יש כאן מן הביקורת החברתית, מאחר שהאף אשר התנתק מגופו של קובליוב הופך אותו לאדם אחר שהינו נטול הערכה עצמית.

 

נעמה ארמון בתפקיד איוון המשרת, פרסקוביה אוסיפונובה (אשת ניקולאי) והפקיד ; הראל מורד בתפקיד יאריגין (חברו של קובליוב), הרופא, הרכב, העיתונאי והפקיד ; שחר רז בתפקיד השוטר, ישו, העיתונאי והפקיד - כל אחד ואחד מהם היה מצוין בתפקידיו השונים, וסייע בביסוס העקרונות הקומיים במחזה.

 

 

סיכום : הצגה בבימוי ייחודי וצעיר ובביצוע קבוצתי מצוין. מומלץ בחום!

הכותב הוא יועץ תיירות ויועץ עסקי.

 

רוצים לפרסם את דעותכם ב"פרשן"? גם אתם יכולים! לחצו כאן

 

גולשים יקרים, הכותבים באתר משקיעים מזמנם בשבילכם, בואו ניתן להם תגובה! כתבו למטה (בנימוס) את דעתכם.

דרג מאמר:          
תגובות למאמר זה לא התקבלו תגובות לקריאת כל התגובות ברצף
אין תגובות למאמר