לאחר אחד המשחקים הקשים ביותר לצפייה שראיתי בשנה האחרונה החלטתי לסכם במילה אחת את המשחק המרכזי של המחזור ה26: אכזבה.

כבר בתחילת המשחק יכולנו לנבא את העתיד לפי החלטתו של מאמן מכבי תל אביב אבי נימני לעלות עם חלוץ בודד ועם שלושה קשרים אחוריים,כשמנגד העלה מאמן חיפה אלישע לוי הרכב התקפי על מלך שערי ליגת העל שלומי ארביטמן והחלוץ הגיאורגי דאבאשוולי.

כל אוהד כדורגל יודע כשמאמן עולה עם שלושה קשרים אחורים,משחק קבוצתו יתמקד בעיקר בהגנה ותוצאת התיקו תספק אותו,ולכן לא מובן לי איך מאמן שכשחקן היה אחד שחקני ההתקפה הטובים בישראל,עולה עם הרכב כה הגנתי.  

עד הדקה השלושים ראינו כמו שחזינו כדורגל משמים שהתבסס על כדורי הגבהה בעיקר,אבל עוד ראינו קצת התקפה ממכבי תל אביב. אלא  שאז בהחלטה תמוהה נשלף לעמנואל מאיוקה חלוץ מכבי כרטיס אדום,וכל שחקני מכבי עברו לשחק בהגנה וזנחו את משחק ההתקפה לגמרי.

אכזבתי הגדולה היא בעיקר מכבי חיפה.הקבוצה שמובילה את הליגה ללא עוררין, הציגה כדורגל חלש ולא ניצלה את חסרון השחקן במכבי בכדי לעלות ליתרון ואף נגררה לסגנון משחקה ההגנתי של הצהובים.

בסיומו של דבר, חניכיו של אלישע לוי השיגו את 3 הנקודות בזכות שער בבעיטת 11 מטר של מי אם לא,שלומי ארביטמן.

ויכול להיות שזה ההבדל הגדול בין מכבי חיפה להפועל תל אביב השנה.הפועל תל אביב שמציגה השנה כדורגל מצוין ויפיפה נמצאת במקום השני בפער גדול ממכבי חיפה בגלל משחקים כמו שהיו היום.הניצחונות הקטנים מול הקבוצות המתגוננות והיכולת לנצח גם במשחקים שלא נותנים הצגה,הם הגורם העיקרי שמכבי חיפה מביטה מלמעלה על שאר הליגה.ותשאלו את הפועל תל אביב והפועל פתח תקווה למה.

המילה אכזבה מופיעה שוב היום גם בהקשר של מכבי תל אביב,מילה שכל כך מוכרת לצהובים בשנים האחרונות.

הקבוצה שעד לפני חודש הציגה כדורגל נפלא עם 6 ניצחונות רצופים בליגה,לא מנצחת כבר 4 מחזורים ובשלושה מהם אף מפסידה.

אז מה הם הסיבות להצלחה כה גדולה והנפילה שבאה אחריה?האם זאת הייתה המקריות שגרמה לנו לחשוב שמכבי חזרה לקדמת הבמה?או שמה ליגת אבי לוזון אשמה במצב הנוכחי?שמכבי מנצחת רק את הקבוצות הקטנות?

את הפיתרונות לצערי לא אוכל לספק לכם,ולצערי גם מאמן מכבי אבי נימני כנראה גם לא.