בשנת 2004 נסענו לטיול באוזבקיסטן ובקירגיסטן. היום אין בכוונתי לספר באריכות על הטיול הזה, אלא רק על העיקר: יופין של בוכרה, סמרקנד וחיווה.

יצאנו בטיול עם חברים, טיול פרטי מאורגן בעזרת "רואים עולם", עם המדריך רוני טואג, טיול אל "דרך המשי". ראיתי לפני הטיול תמונה של כיכר הרג`יסטן בסמרקנד וידעתי כי אנו נוסעים למקום יפה. כשהגענו לשם, התפעלנו עוד יותר, שכן היופי של המקומות הללו, של התרבות המוסלמית ברמתה הגבוהה ביותר, הוא עוצר נשימה.

רוני טואג ידע לספר לנו על התרבות המוסלמית באותה תקופה, ולהכניס אותנו לעולם הזה, שהיה זר לנו עד שהגענו למקום. סמרקנד, בירת האימפריה האדירה של טימור לנג, ושל נכדו אולוג בק, הזכירה לי את טאג` מהאל, ולא במקרה. יש קשר בין שתי התרבויות הללו, זו שבהודו וזו שבאוזבקיסטן. גם בוכרה וחיווה היו מדהימות.

היופי הוא היבט אחד של הטיול הזה. ההיבט השני הוא המצב הסניטרי באוזבקיסטן, מצב גרוע ביותר. כל הזמן קילקלנו את קיבותינו, למרות שהשתדלנו מאד להיזהר ושתינו רק מים מינרליים, שהחברה סיפקה לנו בנדיבות. תרופות נגד קילקול קיבה היו בשימוש בכמויות עצומות. רק אחת מאיתנו לא קילקלה את הקיבה וזאת משום שאכלה רק לחם וביצים, במשך כל הטיול. אם הייתי יודע מראש שהמצב הסניטרי יהיה כל כך גרוע, הייתי מוותר על הטיול הזה. בדיעבד, אני שמח שלא ידעתי ושהגעתי למקומות הללו, כי היופי הגדול היה יותר מפיצוי על הקושי הזה.

אשר לקירגיסטן, ארץ הררית יפה. אם כבר נמצאים באיזור, כדאי לקפוץ גם אליה.

מסקנה: סעו למקום היפה הזה, רצוי עם מדריך שיודע עניין. אל תוותרו בשום פנים ואופן. אבל תביאו איתכם תרופות נגד קילקול קיבה בכמות גדולה ותיזהרו.

קברו של טימור לנג

כשביקרנו בקברו של טימור לנג, אתר מרשים ביותר, שמענו מהמדריך המקומי סיפור נאה: טימור לנג, כובש אדיר, השאיר בצוואתו קללה על כל מי שיעז לפתוח את קיברו ולהפריע את מנוחתו. יום אחד החליטו המדענים הרוסיים לפתוח את הקבר ולבדוק את גוויתו. היה זה בימי ברה"מ הקומוניסטית. היה שם חשמלאי מקומי, שעבד עם המדענים, וסיפר להם על הקללה, אך הם צחקו כמובן על האמונה הטפלה הזאת. הם פתחו את הקבר והוציאו ממנה את גוויתו של טימור לנג.

באותו יום פלשה גרמניה הנאצית לברה"מ ומצבה של ברה"מ היה רע. החשמלאי הזה ניסה להעביר את המידע שלו, על הסכנה שנובעת מפתיחת הקבר של טימור לנג, לידיעת השלטונות. הסיפור הגיע לאחד הגנרלים של הצבא האדום והלה סיפר את הדבר לסטאלין. סטאלין לא זילזל בסיפור. הוא ציווה להחזיר מייד את הגוויה לקבר. הדבר נעשה. באותו יום ניצח הצבא האדום בסטאלינגרד והחל המיפנה במלחמה בין ברה"מ לבין גרמניה הנאצית.

רוצים, תאמינו. לא רוצים - אל תאמינו, אבל זה סיפור נאה, גם אם אינו האמת לאמיתה.

לבלוג של יוסי רגב