1) אני לא כ"כ בטוח לגבי המנהיגות של יניב קטן מחוץ למגרש. רק לפני שבוע, לאחר הפסד לבני סכנין, איבד את העשתונות, ביקר את חבריו כאילו שהוא היה צדיק בסדום ואף אמר לחבריו: "אל תמסרו לרפאלוב". ידוע שמנהיג נמדד ברגעים קשים, ואם ברגעים קשים של מיני משבר קטן רק מלחיץ את המערכת - לא בטוח שהוא הדוגמא למנהיג האולטימטיבי.

אבל על דבר אחד אי אפשר להתווכח - קטן הוא מנהיג על המגרש. שחקן שגורם לחבריו לשחק טוב יותר, שנייד 90 דקות, שלוקח על עצמו את המשחק, שמעלה את הביטחון של רפאלוב, משומר וארבייטמן, שחושב באופן קבוצתי, לפעמים אפילו על חשבון היכולת האישית וההזדמנות לכבוש בעצמו. כל זה בא עם ראיית המשחק הכי טובה בארץ (כמה שחקנים מסוגלים לשחרר כדור 30 מטר קדימה לסנטימטר המדויק על הנעל של מקבל הכדור?). אומנם הוא מבשל ולעיתים גם כובש, אבל יהיה עוול למדוד את קטן במספרים. 7 שערים הוא בישל העונה, אבל למעשה בחלק גדול מאוד מ-62 שעריה של חיפה העונה הוא היה מעורב.

המשחק אתמול היה מהטובים של קטן העונה. הוא כבש, היה מעורב משמעותית בשער נוסף ובמחצית השנייה לא הפסיק לאיים על שער פ"ת. ראינו קטן מעורב, יותר אפילו מהרגיל, שגם חוזר תמיד בזמן לעמדת הקשר הימני, בה הוא משום מוצב תחת לוי (למה לא להציב אותו מתחת לארבייטמן ולהוריד את דבאלשווילי לספסל?).

אבל גם כשהוא לא בשיאו, חיפה חייבת אותו על המגרש, ולכן כבר חודשים שהוא עולה למשחק אחרי משחק למרות פציעה בגב. אין אף שחקן בליגת העל שתורם למשחק הקבוצתי כמוהו, והוא האיש שעושה את ההבדל בין קבוצה איכותית (הפועל ת"א) לאלופה (מכבי חיפה).

הפועל פ"ת היא הנהנית המרכזית מהגדלת הליגה - בליגה של 12 קבוצות היא הייתה יורדת ליגה, אבל ההגדלה הטיפשית גרמה לכך שיש קבוצות גרועות יותר. מדובר בקבוצה חלשה, שמורכבת מכמה שחקנים מוכשרים אך פרובלמטיים (אסוס, עובד) וחסרה מאוד בחלוץ. המספרים מדברים בעד עצמם: פ"ת היא הקבוצה הכי פחות פורייה בליגה, כשמלך השערים שלה הכניס עד כה 5 גולים (סלמי). אתמול סלמי אפילו לא שיחק.

מהפועל ת"א היא הצליחה להוציא נקודה בזכות משחק הגנה קבוצתי למופת, אבל הפועל, שעוד תצטער על הנקודות המיותרות שהשאירה באצטדיון האורווה, זאת לא חיפה. וגם אם מחפוד חלם - 45 שניות לקחו לקטן לסגור את הסיפור. השער המוקדם הרגיע את חיפה, שהגיעה למשחק בלחץ מטורף. היא הניעה כדור בסבלנות, השתלטה על כל מקום במגרש, ובמיוחד על מרכז השדה, בזכות משחק מצוין של כיאל וקולמה. קולמה פתח את המשחק לצדדים, נתן שקט בקישור האחורי וחילץ את הניסיונות הבודדים של פ"ת לצאת קדימה. חיפה החזיקה בכדור כמעט 90 דקות, וגם כשלא - כיאל את קולמה נעלו את האמצע ואפשרו לחיפה לצאת למתפרצות קטלניות.

בחצי הראשון חיפה הסתפקה באחזקת הכדור במרכז השדה וריווח, תוך השתמשות בכמעט כל שחקני השדה כתומכים בהתקפה. לחיפה יש את המגן הימני הטוב בליגה (משומר) והשמאלי הטוב בליגה (מסיללה), וההצטרפות שלהם כקו שני להתקפות מושכת את תשומת הלב של ההגנה, משום שהם מהווים איום נוסף, בעיקר בהרמות. בעוד בחצי הראשון חיפה הכריעה את המשחק עם ניצול מצבים מושלם, בחצי השני ראינו חיפה לוחצת, שהתחילה לשכב על שערה של היריבה. פ"ת לא מצאה פתרון למהירות ולאחד על אחד של רפאלוב, שהשער שלו היה עניין של זמן, וגם לא לאיומים מרחוק של קטן הדומיננטי. פ"ת חייבת להגיד תודה לשוער יוסי שקל, היחיד שתיפקד בכחול, משום שבלי השערים הבטוחים שמנע מקטן ורפאלוב זה היה נגמר בתוצאה משפילה מבחינתה.

2) אני מכיר את דן אייבינדר מאז ששיחק בקבוצת הנוער של בית"ר, וכבר אז היה אפשר לראות כמה הוא מוכשר. הוא היה השחקן המוביל בקבוצה שזכתה באליפות ליגת הנוער. חזק, מסוכן מרחוק, כזה שיודע להשתלט על הקישור ולנעול את האמצע. הוא קשר 50/50, לדעתי העמדה החשובה בשדה, ומאחר ועידן טל אחרי שיאו וקרוב לעזיבה או אפילו פרישה - בית"ר צריכה לראות את אייבינדר כמחליף העתידי שלו. 

שחקן נוסף, אם כי מבוגר בהרבה, שכבש בשבת ועשוי אולי להיכנס לפרונט החל מהעונה הבאה (למרות שהוא כבר כמה שנים חלק מהרוטציה בבית"ר) זה עמית בן שושן. בן שושן, שנמצא בתקופה טובה מאז מינויו של אמסלם והיה השחקן הטוב על המגרש בשבת, אהוד מאוד ביציעי טדי בגלל ההשקעה על המגרש, אבל הוא הצלע הכי פחות מוכשרת בשלישייה שכוללת גם את יצחקי וברוכיאן. זאת גם הסיבה שהוא נדחק הצידה, וזה בולט גם בתפקיד שבו הוא משחק, קשר שמאלי, עמדה שמבזבזת את יכולת הכיבוש והסיומת הטובה שלו ליד השער. דווקא בגלל שקשה לראות אותו משתלב בליגה ברמה באירופה והוא כבר בן 25 לבן שושן יש צ'אנס לקריירה טובה בארץ. מאחר ויצחקי רוצה אירופה וברוכיאן עשוי גם להימכר - מי שעשוי להרוויח הוא בן שושן, שפתאום יהיה במרכז העניינים.