השולחן היה ערוך לתפארת, אור הנרות ריצד על המפה הלבנה והכלים החגיגים,פרחים בגוונים מרהיבים נתנו תחושה של ציור פסטורלי, השולחן הונח על ענן לבן כשטיפות המים הגדושות יצרו מעין בסיס איתן...
סביב לשולחן הסבה חבורה מיוחדת במינה, חבורה שהוזעקה בצו-8 לישיבה דחופה, את הישיבה ניהל דוד בן-גוריון:
גברתי ורבותי המכובדים על סדר היום יעמוד המצב במדינת ישראל, כל אחד יקבל רשות דיבור לכמה דקות, הדוברים יוכלו להציג את עברם ומורשתם, אני אהייה הראשון", הוא דפק עם הפטיש הקטן שהרעיד את כל השולחן וכמעט ביקע את הענן:
מדינה הקמתי במו ידי,חוקים המצאתי להם (שלא לציטוט קצת סחבתי מהתורכים והבריטים) והכי חשוב? נתתי דוגמא אישית והלכתי ליישב את הנגב אבל כנראה הייתי אחרון שעשה "עליה" לצורך "ירידה" ולראייה? הנגב עדיין לא מיושב מספיק.
המיקרופון עבר לידיו של פנחס ספיר:
בזמני נעזרנו בחשבוניה, היינו מחשבים בראש מספרים והכלכלה שגשגה, בימים של קושי תמיד הגיע איזה אמריקאי עם צ'ק שמן ומה נשתנה? היום יש להם מחשבים, תארים אקדמאים וזה מקל על המעילות, אנחנו לפחות "סחבנו"בשקט ואיש לא ידע, רק מה המציאו עלי בדיחות וזה חשוב-ההומור".
אחריו בסבב היה משה דיין "בזמני היה מה לחפור ויש לי וידוי,נראה לי שאני אשם בכך שבישראל אין כמעט יותר אתרים ארכיאולוגים רק כאלה שעומדים מעל קברים כי נדמה לי שחפרתי את כולם, זה מחד,מאידך אני גאה לספר שלפחות המוניטין שלי נשאר חקוק הן בזכות הרטיה על העין והן בזכות כמות הכיבושים, רק מה חבל שבני בחר בדרך אחרת....
גולדה שהייתה האישה היחידה בשולחן הסמיקה "משה תפסיק תהייה ג'נטלמן, נכון שזוכרים אותך בזכות הרטיה והכיבושים , בזכותי למשל יש מקומות עבודה לכל מי שעוסק בהנעלה...
מאחורי תפריט שהסתיר את היושב מאחוריו נשמע שיעול קל..
"אתה כבר יכול לצאת מנחם" אמר בן גוריון, "היום אף אחד שנכשל אינו מסתגר בביתו, לכל אחד יש משרד פרסום,יחצ"ן וסוללת עורכי דין מהשורה הראשונה"
"נכון" ענה בגין, אנשים נעשו חסרי בושה בנוסף לתואר הנילווה לתפקיד אין להם את "הטוהר" של המידות, בזמני הצניעות הייתה ראויה לשמה (שרל'ה הייתה שרל'ה ולא שרית שהיא בעצם שמעון).
תגידו אריק פה? יש לי כמה מילים להחליף איתו על הפינוי מגוש קטיף..
"לא" נשמע קולו הרועם של רבין, הוא כבר יגיע ואנחנו ניתן לו הזדמנות לדבר.
"אתם מעלים זכרונות ומספרים על המעלות שלכם אבל אותי זוכרים הכי הרבה, בי ירה יהודי, תקדים שלא היה בהיסטוריה של העם ובזכות זה אני מונצח יותר מכולם ואני מקווה שלא יזכרו לי רק את הסוף".
הצחוק המתגלגל כמו העיר את המסובים "אתה מדבר רבין? גם אני הייתי הראשון, ראשון השרים בשיראל שהתנקשו בחייו ערבים, הם בטח לא אהבו את הבדיחה שלי על כך שאין "ערבי טוב" וכשאמרתי שצריך "לשלוח אותם מכאן במשאיות, אמרו לי שיש בינייהם גם טובים, אז אמרתי-שיושיבו אותם מקדימה.
ןבאתי מוכן עם המדים לרדת ישר לעזה כמו בימים הטובים".
"איפה מצוין הפסוק..."
בורג תפסיק זה לא חידון התנך" אמר בן גוריון...
"אני רק רוצה לצטט מהתנך ותזכרו "איין הנחתום מעיד על עיסתו" וכן בזכותי יש את חידון התנך ואפילו מועמד בטוח במסגרת הקואליציה-הבן של ביבי.
לפתע התקרב ענן קטן ועליו נראה איש מקפץ כדור, האיש לבש חולצה מס' 1 וניתר מצד לצד.
"חודורוב מה אתה עושה פה"? שאל בן גוריון
"שמעתי שיש משחק חוזר ואני מוכן, אין בננה שלא אעצור, אין טיל שלא אוכל להדוף וגם שמעתי שהוסיפו כמה אפסים במשכורת, קחו אותי איתכם מקסימום אם לא אשחק אדגמן כבר איזו מכונית".
מענן סמוך בקעה לפתע שירה אדירה וכולם השתתקו:
חיטמן עוזי-אלוהים שלי רק רציתי שתדע חלום שחלמתי בלילה במיטה.
עופרה חזה- כי בא לי בימים ובא לי בלילות
נעמי שמר-ללכת בין בורות המים בשוק ובכיכר
זוהר ארגוב-בדד אלך רק תפילה אלי
אהוד מנור- תקשיבו עננים פתחו חלון רחב שלחו את מרכבות האש
מאיר אריאל-ועוד מבט על הירח על העיר ועל הים ואז בא חבר ואומר-עבר זמנך!!!!!
רוח קרה הגיעה מצפון וכל העננים נעו דרומה ונעלמו כלא היו.