1) בית"ר עלתה למשחק אתמול במערך של שלושה בלמים, מתוך מטרה לצופף במרכז ההגנה ולשבש את המשחק של יריבתה. אמסלם ידע שהדרך היחידה אולי לעשות משהו מול ההתקפה הכי טובה בארץ היא דרך יצירת יתרון מספרי קבוע במחצית המגרש של בית"ר. המערך הצפוף אפשר לבית"ר להסתדר למרות בעיית האיטיות של ההגנה שלה וגם אפשר לבנאדו ובן יוסף לתמוך באופן קבוע במגינים בשמירות מול שחקני הכנף המסוכנים של הפועל, מתוך ידיעה שיש להם חיפוי של בלם שלישי (גרשון).

בית"ר הצליחה במחצית הראשונה לכפות קצב משחק מהיר ובעיקר מבולגן, משחק של מתפרצות מהירות משני צידי המגרש. לאמסלם יש חלק גדול במחויבות ובהקרבה שהציגו שחקניו.

החלטה חשובה נוספת שלקח היא בעמדת המגן הימני, הבעייתית במערך הבית"רי. אמסלם נתן את המפתחות בתפקיד לחן עזריאל, מאחר והוא מהיר בהרבה מאיתן טיבי. עזריאל עם משחק הקרבה נמנע מחורים והיה מהטובים בבית"ר אתמול. גם הצבתו של ריקן הדומיננטי כקשר מרכז שדה עבדה טוב ב-45 הדקות הראשונות.

המשחק התעלה לרמה גבוהה. לאורך 90 דקות היה בבלומפילד כדורגל מחושב ואיכותי. בית"ר הגיעה מוכנה מאוד ולמעשה שלטה במחצית הראשונה ולאט לאט גם החלה לצאת קדימה ולהתקרב לשער של יריבתה. אבל פה גם היה הפספוס של בית"ר - הסיכוי למנוע מהפועל לכבוש בביתה העונה כמעט ולא קיים, במיוחד כשמדובר בהגנה בינונית וכבדה כמו של בית"ר. ברגע שבית"ר לא הצליחה לנצל את הדקות הטובות כדי לכבוש היה ברור שזה עניין של זמן עד שהפועל תגמור את הסיפור.

וזה באמת מה שקרה. ההפסקה במחצית לא רק גרמה כצפוי לירידת מתח בקרב בית"ר אלא גם אפשרה להפועל להתארגן מחדש. גוטמן, שטעה שהציב את בונדר הבינוני במקום קנדה המסוכן, תיקן את השגיאה וזרק למערכה את קנדה. אחרי חצי ראשון צפוף, האדומים, דרך הנעת הכדור הטיפוסית, הצליחו לרווח את המשחק מחדש, לחבר יותר מסירות ובסופו של דבר גם לכבוש ממהלך קבוצתי מבריק. שם בית"ר נשברה באופן סופי, איבדה את הריכוז וסיימה את דרכה בגביע.

עקב האכילס במערך של בית"ר אתמול היה ההצבה של ברק יצחקי, שפתח כקשר שמאלי, אך למעשה שיחק במרכז ההתקפה, לא חזר להגנה וכך נותר חור בצד השמאלי של בית"ר ואלירן דנין נאלץ לשמור כמעט לבדו על ורמוט וקנדה. יצחקי בדרך כלל חופשי מלבוא אחורה אך אתמול, כדי ליצור יתרון מספרי, בית"ר הייתה חייבת לקבל ממנו תמיכה בהגנה, דבר שלא קרה.

כצפוי, בית"ר איבדה את האוויר ואת האנרגיות בחצי השני, ומאחר והשיטה שלה התבססה במתכוון על משחק מהיר ושכונתי זה סגר את הסיפור. במשחק מסודר כמו שראינו בחצי השני אי אפשר להתמודד עם הקבוצה של גוטמן.

2) אחת המטרות של בית"ר העונה הייתה שילוב של שחקני בית צעירים. שחקנים כמו אבי ריקן, מויאל, ריקן והרוש קיבלו הזדמנויות רבות, אך התקשו להתקדם והושפעו לרעה מהחולשה הכללית של המערכת. בעיה נוספת הייתה חורים במספר עמדות, שאילצו את המאמנים להציב את אותם שחקנים מוכשרים בעמדות שלא מתאימות להם. וככה איתן טיבי, בלם, ביזה את עצמו בתפקיד המגן, אבי ריקן, קשר התקפי, חורר בהגנה בתפקיד המגן וחן עזריאל נאלץ לשחק בעמדה זרה לו.

3) אבל עם מסקנה חיובית אחת בית"ר יכולה לצאת מהעונה הזאת: יש לה מאמן. אמסלם עוד צריך להתמודד עם בניית קבוצה, עם עזיבות של שחקנים דומיננטיים בעונה הבאה וברור שקשה להסיק מסקנות על סמך חודש וחצי - אך המציאות מראה שהוא הצליח להרים את הקבוצה מקצועית ומנטלית. גם בהפסדים נגד מכבי והפועל ת"א היא שיחקה כדורגל חכם ובעיקר שיטתי. אמסלם ידע להתאים את קבוצתו ליריבות ולהכין את קבוצתו בהתאם למשחקים נגד התל אביביות. העובדה שהוא קיבל את הקבוצה בשלב מתקדם של העונה, כשמאוחר לעשות שינויים מהותיים, מגדילה את ההצלחה של אמסלם. אין ספק: בית"ר צריכה להשאיר את אמסלם על הקווים.

4) הפועל ת"א לא חסרה בבעיות. היא ספגה העונה יותר מדי, ולמרות שצברה כמות נקודות שבד"כ מספיקה לאליפות השנה חיפה העמידה סטנדרטים חדשים, ורק בזכות שיטת הקיזוז היא בתמונת האליפות. מעבר לכך, היא התנהלה באופן שערורייתי - היא אפשרה לנאתכו ויבואה לעזוב מבלי למצוא תחליף, לא הביאה בלם במקום באדיר, נגררה לפרשה מביכה בנושא גבי בורשטיין, הביאה את הקולומביאני הויוס, ששוחרר לפני שראה דקת משחק, והביאה שחקנים בעמדות שלא דרשו חיזוק.

מאידך, על המגרש היא שיחקה כדורגל מצוין, הצליחה לשלב בין אירופה לליגה, התעלתה במשחקים גדולים שדרשו הכנה והצליחה לשלב שחקנים של יכולת אישית בתוך משחק סופר קבוצתי של הנעת כדור מסודרת, שגם מנעה התקפות נגדיות. עם זאת, במשחקים הקלים לכאורה הייתה להפועל ירידת מתח לעיתים ואם היא לא תהיה האלופה - זאת בגלל שחיפה הייתה יציבה יותר.