1) המחצית הראשונה בבלומפילד הייתה מהחלשות של הפועל ת"א העונה. בני יהודה לחצה חזק על הכדור ויצרה משחק צפוף שהקשה על הפועל, שמבוססת על הנעת כדור מרווחת דרך הצדדים. המערך של הכתומים אפשר לה לשבש את המשחק של הפועל ולהגיע ל-3-4 מצבים מסוכנים, רובם מכדורי עומק לעטר. בני יהודה ניצלה את החיסרון של דה סילבה ואת חוסר התיאום של הצמד חוטה את באדיר והצליח למצוא חורים במרכז ההגנה, אך הרשלנות של אלירן עטר מנעה ממנו לכבוש.

בניגוד לבית"ר, שבאה לפתח משחק מהיר, מבולגן, כזה שימנע מהפועל לשחק את המשחק המאורגן שלה, בני יהודה באה להאט וליצור משחק עייף. זה הצליח ונוצר קצב משחק איטי ודל במצבים. הכניסה של דה רידר שינתה את המשחק ואחרי השער שכבש (דקה 46) הלחץ עבר אל הכתומים והפועל שיחקה עם קבוצה שלמה במגננה ומנעה מהכתומים להגיע להזדמנויות. האדומים בעיקר רצו לעבור את המשחק בשלום לקראת משחק העונה.

בני יהודה ובראשה אלירן עטר לא למדו שאתה חייב לנצל את הדקות הרעות של הפועל כדי לכבוש, אחרת אין סיכוי לצאת עם משהו מהמשחק נגדה. שוב הפועל פתחה את המשחק רע והפעם היריבה הציגה סגנון שיכול לעבוד יותר ממחצית, אך הכניסה של דה רידר העירה את האדומים וגרמה להם ללחוץ יותר בהתקפה. דה רידר האיץ את קצב המשחק של הפועל ובא אחורה כדי לנהל את המשחק ולהוציא התקפות מהר יותר קדימה. כל זה עד השער, אז הפועל במתכוון ירדה להגנה.

לא מפתיע שהפועל השתפרה בעקבות ההרחקה של מנטשאשווילי, שחקן בינוני, מוגבל וחסר יכולת התקפית, ובטח שלא קשר 50/50, כזה שאמור לבנות התקפות ממרכז השדה. הוא הראשון שצריך לעזוב בקיץ.

להפועל אין 50/50 בחסרונו של נאתכו, ולכן גוטמן עבר להרכב עם קישור עם אוריינטציה התקפית יותר. זה עבד וגם אם חסר עושה סדר - הקשרים הקדמיים סיפקו להפועל את הקצב והיצירתיות שחסרו לה.

הפועל מגלה שוב ושוב יכולת להתאפס במחצית ולסגור את הסיפור בדקות הראשונות של החצי השני. המספרים מדברים בעד עצמם - רוב השערים שלה נכבשים ברבע השעה הראשונה של המחצית השנייה.

שכטר? גם במשחק בו לא כבש הוא המצטיין. הוא הציק להגנה והצליח להשתלט בחצי השני על כדורים שנשלחו על 30 מטר, וזאת למרות שאחרי ההרחקה נשאר לבד בשפיץ. הוא סחט מצבים נייחים מההגנה, וכך העביר עוד זמן יקר מבחינתה של בני יהודה. שכטר השנה השתפר והתבגר, וזה בא לידי ביטוי בשער: הוא קיבל כדור ארוך. שחקן לא חכם היה מנסה להיכנס בעצמו לרחבה ויוצא אולי עם קרן, אבל הוא חיכה שדה רידר יגיע לרחבה ובישל לו את שער הניצחון. מעבר לכך, הוא אגרסיבי יותר, לא מפחד לתת מפרקים ועושה צחוק גם משחקנים גדולים ממנו מבחינה פיזית, דבר שבא לידי ביטוי גם במשחקים באירופה.

2) לאחר העונה הגדולה שנתנו עשויים מספר שחקנים בהפועל, בראשם שכטר ו-ורמוט, לקבל הצעות מקבוצות באירופה. למרות הפיתוי, שווה לכל שחקן ישראלי בהפועל שיקבל הצעה לחשוב לפני שהוא אורז. הפועל ת"א היא הדבר הכי קרוב בישראל לאירופה ואם תזכה העונה באליפות היא תוכל להגיע לליגת האלופות. יציאה לאירופה היא הימור, וראינו שורמוט כבר נכווה ונתקע בבלגיה. אם יישארו עוד עונה, ירוצו עם הפועל להצלחה באירופה ולאליפות, הם יוכלו לצאת בסוף העונה הבאה בשלים יותר, ויהיה להם יותר סיכוי להשתלב ברמות הגבוהות.

3) חיפה שיחקה טוב יותר, לפחות בחצי הראשון, הקצבי והשוטף. החצי השני היה מיותר אחרי השער של דבאלשווילי. מהמחצית הזאת נזכור עוד שער של ארבייטמן ואולי גם את דוידוביץ', שגם כשהוא השחקן הפוגע הוא מצליח להיפצע.

איש המשחק הוא בוקולי, שנתן את המשחק הטוב שלו העונה, כולל שער, כדור לקורה וכדור עומק פנטסטי לרפאלוב. בוקולי אחרי שיאו, איטי יותר ומסוכן פחות, אבל כל פעם שהוא עולה למגרש הוא תורם הרבה לירוקים מניסיונו. האינטלגנצייה והטכניקה הגבוהה הם דברים שלא נעלמים עם הגיל ורואים את זה אצלו. ויותר חשוב - בוקולי משחק לעומק ונותן את המימד ההתקפי שכיאל מתקשה לספק. בתפקיד ה-50/50 הוא מסוגל לתת היום הרבה יותר.

זאת תהיה טעות להציב את ארבייטמן ודבאלשווילי ביחד בשבוע הבא. הם אותו סוג שחקן, מוציאים לפועל ולא כאלה שיכולים לייצר או לברוח לצדדים ולפנות שטחים. חיפה צריכה לפתוח עם קטן בתפקיד המתאים לו כחלוץ שני לארבייטמן, כשהגיאורגי על הספסל. דבאלשווילי חלוץ מצויין, אך שווה לחיפה להביא חלוץ זר במקומו בעונה הבאה. במשחקים באירופה, כשחיפה תיאלץ לשחק על מתפרצות, היא תצטרך שחקן מהיר ומגוון יותר, שיכול לעקוץ גם כשלא נותנים לו כדור לרגל או לראש ליד השער.

4) למעשה, המחציות השניות של הגדולות היו מיותרות. היריבות, אשדוד ובני יהודה, הן שתיהן קבוצות הגנתיות, שיכולות להקשות - אך ברגע שהן נקלעות לפיגור, ועוד מול הפועל או חיפה, הן בבעיה. אשדוד נחלשה העונה בצד ההתקפי לאחר עזיבתו של דוד רביבו, ונשארה עם מסיימים טובים אך בלי מי שייצר להם. מנגד, בני יהודה הוכיחה אתמול שהיא מסוגלת להפריע לקבוצה עם התקפה אדירה, אבל אחרי שספגה - וכשעטר לא מרוכז, גלבאן חסר והפועל יוצרת יתרון מספרי בחצי שלה - לא היה לה סיכוי.

5) בשבוע הבא הסופר קלאסיקו בין שתי הקבוצות שהן ליגה משלהן.

הפועל צריכה לדאוג לגבי ההגנה, משום שלמרות חזרתו של דה סילבה באדיר יתקשה מול החוד המסוכן של חיפה. אם חיפה תשחק על האיטיות שלו היא תנצח, כשגם רפאלוב יסתדר מול בונדר בצד ימין של הפועל בזכות היתרון באחד על אחד. מנגד, קינן ומימון צריכים לעצור את שכטר ואת הגיחות של ורמוט, שינסה להיכנס לאמצע ולהימנע ממאבקים מול מסיללה באגף. הפועל חייבת לבוא להניע כדור, לפתח התקפות וללחוץ, משום שמשחק איטי עם פוטנציאל ל-0-0 יעבוד לטובת הירוקים.

יתרון נוסף של חיפה הוא במרכז השדה. כאמור, להפועל יש בעיה במשבצת הזאת; לחיפה יש את בוקולי, שבמשחקים כאלה לניסיון שלו יש משמעות קריטית.