בשנים הראשונות אחר קום המדינה חגגתי תמיד את ערב יום העצמאות מחוץ לביתי. הייתי עדיין רווק ובערב כזה לא נשארים לבד בבית. בדרך כלל הייתי עובר בין כמה במות בידור, שר עם הזמרים שירי מולדת, רוקד הורה ומסיים את הלילה באיזשהו בית קפה עם חבריי. אני זוכר במיוחד את יום העצמאות הראשון שלי בארץ, כשיצאנו מהקיבוץ לעיר הקרובה חדרה. לפני בניין המשטרה עמדו שוטרים בחוץ עם בקבוקים ולכל עובר ושב מזגו כוס יין. מחזה בלתי רגיל ללא ספק. מתי לאחרונה ראיתם שוטר שלא רשם לכם דו"ח, לא ביקש מכם לעזוב את המקום, לא מנע מכם להיכנס לאיזשהו אירוע ונוסף לכך גם חייך?

המתכונת לא השתנתה גם מאוחר יותר, כשהפכתי תל אביבי, מלבד זה שבבמות הבידור הופיעו אומנים ידועים יותר ואת המשך הלילה, לאחר שהסתיים הבידור המאורגן, העברנו במסעדת `קליפורניה` של אייבי נתן ובית קפה `כסית`. באירועים אלה יצא לנו גם להתחכך עם `ידוענים` כמו גילה אלמגור, אילי גורליצקי, אפרים קישון, שיש (ישעיהו קולר) ואחרים.

אחר שהתחתנתי, חגגנו לרוב במסיבות בבתי חברים ולא הכרנו את אופי החגיגות בחוצות. כאשר בכל זאת הזדמנו לרחוב, האופנה המעצבנת של הפטישים הפלסטיים, שלא חסו על ראשו של אף אחד, צעיר כמבוגר, הבריחו אותנו במהירה בחזרה לתוך הבית. בערב יום עצמאות השבוע, יצאנו עם משפחתי לרמת אביב ג`, לחזות באחת מנכדותינו מופיעה במופע ריקוד. הגענו למרכז שוסטר בסביבות השעה 8.30, כמחצית השעה אחר תחילת חגיגות העצמאות, החנינו את הרכב והתחלנו להתקדם ברגל בינות הקהל הרב לעבר במת הבידור. הרושם הראשוני היה של הלם מכמות הזבל שהייתה פזורה ברחובות בשעת ערב מוקדמת כל כך, זמן קצר אחר סיום יום הזיכרון.

עשרות רבות של מיכלי תרסיס ריקים, כוסות, צלחות פלסטיק, מפיות, עטיפות ארטיק, פחיות משקה, התגוללו על המדרכות והמדשאות. שערותיהם, בגדיהם של כל הילדים היו מכוסים שכבת קצף שלג עבה וההורים עמדו בצד בחיוך סלחני. גם חלק מהשיחים זכו לכיסוי קצף לבן בצורה המזכירה גלויות של חג המולד מארצות בהן יורד שלג. אחד השובבים התיז גם עליי מאחור מנה הגונה של קצף דביק והתברר לי, כי התרסיס לא רק מלכלך, כי אם גם רטוב.

ההופעה של נכדתנו הייתה יפה, היא הוצבה בשורה הראשונה של הרוקדים, הפגינה בטחון רב ומחינו לה כף בהתלהבות. לפני הופעת הרקדנים עלה על הבימה גיטריסט והצליח לסחוף את הקהל לשירת שירי ילדים ידועים. למשפחתנו הייתה השנה סיבה מיוחדת לחגוג, יום הולדתה של אשתי חל אף הוא באותו יום. כאשר  הקהל שר `יום הולדת למדינה` החליפו ילדינו, נכדינו את המילה האחרונה בברכה בשמה של אמם/סבתם. מצגת הזיקוקין די נור שהופעלה, נערכה כאילו לכבודה.

לא נשארנו במקום זמן רב. החגיגה הפרועה של תרסיסי הקצף גרמה לנו שאט נפש. בצד עמדו מוכרי צעצועי חג העצמאות וההורים הצייתנים נענו לדרישת צאצאיהם בנפש חפצה וקנו עוד ועוד מיכלים, במקום אלה שהתרוקנו והושלכו אל מתחת רגלי החוגגים.

הערתי לידידי העוסק בנדל"ן, שלא צריך לעמול קשה בכל ימות השנה, כדי לסגור איזה עסקה טובה. נראה לי, כי העיסוק בייצור והפצת צעצועי יום עצמאות מאפשר לגזור קופון לא רע. התפלאתי לראות את ציבור הילדים מחזיקים, עונדים, לובשים, מפעילים מגוון עצום של מוצרים זוהרים, מרעישים, אשר בוודאי לא עלו פרוטות.

בחיפוש קטן באינטרנט מצאתי רשימה ענקית של מוצרים כאלה: דגלים לרכב - הנמכרים בכל צומת כבר ימים אחדים לפני החג - פטיש צפצפה גדול מתנפח עם דגל ישראל מוטבע לאורכו, תותחי קונפטי, שרשראות אור כחול-לבן, רובי בועות סבון, בלוני הליום, זוהרים כמו, סיכות וצמידי אור, סיליקונים, סטילייטים, אקדחי אורות לייזר, חרבות אור, מיני סטיק לייט, אבו נפחא מתנפח ומאיר, צלחת מעופפת 5 אורות, שפירית מאירה מתעופפת, שרשרת זוהרת, פייפ בועות מנגן ומאיר, זמבורה שלושה מצבים, חצוצרת עצמאות, בצק סוכר כחול, כדור מטקה יום עצמאות וכמובן תרסיסי קצף השלג המזוויעים.

האם זה האופי שאנו מנסים להעניק לחגנו הלאומי הגדול ביותר? נראה לי, כי אף אחד מלבדנו אינו מתרגש מהתופעות הבוטות המעידות כאילו על ריקנותו של החג. אגודת הסטודנטים פרסמה מודעה, בה היא "מאחלת למי מכם שינפנף על המנגל, שירסס את חבריו בספריי קצף, או שייתן בראש עם פטישים מתנפחים, חג עצמאות שמח".

לשמחתנו, הסתבר שישנן עיירות שחושבות כמונו, כי ניתן לחגוג את עצמאותה של מדינתנו אחרת. ביום עצמאות אכלנו ארוחת צהריים אצל בתנו בכפר סבא וראינו את ההודעה שהפיצה אותה עירייה, בה נכתב בין היתר:

"אנו פונים אליכם בכל לשון של בקשה, למנוע מילדיכם לקנות ולהשתמש בתרסיסי הקצף לסוגיו וזאת כדי לשמור על ציבור החוגגים.....לידיעתכם, מדי שנה בערב יום העצמאות, ילדים רבים נפגעים משימוש בתרסיסי קצף ומובהלים לטיפול בבית חולים. הפיקוח העירוני בסיוע משטרת ישראל, יערכו סיורים ברחבי העיר למניעת הפצה ו/או שימוש בתרסיסי קצף לסוגיו."

יוזמה ברוכה בהחלט! מדוע עיריית ת"א-יפו לא פרסמה הנחיות דומות? ב-22 לאפריל יכבו את האורות לשעה בשורה של ערים לציון 'יום כדור הארץ', האם נסתפק באקטים סמליים ולא נעשה משהו מעשי למען איכות הסביבה? והאם ציבור ההורים מרוצה מהצורה בה ילדינו נוהגים כלפי חבריהם והסביבה?

הצלחנו לחנך את ילדינו לא לקטוף פרחי בר מוגנים, האם לא נוכל לחנכם לחגוג בצורה תרבותית יותר, ללא רעש, לכלוך וסיכון בריאותם?