1) לקראת משחק העונה מכבי חיפה שידרה בעיקר לחץ, אבל אלישע לוי ידע לקחת את הלחץ למקומות נכונים. חיפה, כתוצאה מהלחץ לשמור על הפסגה, עלתה באטרף למשחק, לחצה על הפועל מהרגע הראשון והכתיבה את הקצב, כשהיא זאת שמחזיקה את הכדור ויוצאת קדימה עם 8 שחקני שדה. היא שיחקה בתבונה ולחצה דרך כנף שמאל שלה, גם משום שיש לה שם את מסיללה ורפאלוב, וגם בגלל ששם אחת מהבעיות של האדומים. בוקולי המנוסה היה מעל כולם בחצי הראשון, השתלט על האמצע בקלות ולא הפסיק ללחוץ על הפועל ולחטוף כדורים. אבל חיפה לא ידעה לנצל את היכולת ובחצי השני איבדה את האוויר ואת המשחק.

להאשים את אלישע לוי יהיה נכון באופן חלקי, כמובן בגלל החילופים הבעייתיים. כליבאת אולי שחקן מוכשר אך זה הזמן לתת לו להרגיש דשא? במשחק על עונה שלמה? ולא רק זה - אלישע איחר בהכנסתו של ארבייטמן וטעה שנתן לגולאסה המאכזב 90 דקות. לגבי ארבייטמן, אין אף שחקן בליגה עם הסיומת שלו. ההחלטה של אלישע שוב לספסל אותו העידה בעיקר על עקשנות, על רצון להוכיח בכוח שארבייטמן שחקן 12 קלאסי, אבל אתמול זה דפק אותו. אפשר לומר בהיפותטיות שאם ארבייטמן היה פותח חיפה הייתה סוגרת את סיפור האליפות באופן מעשי כבר בחצי הראשון. הרי מה שחסר לחיפה כדי לסגור את סיפור האליפות זה מחץ ברחבה, ואיזה פתרון יותר טוב יש בנושא מאשר שלומי ארבייטמן?

למרות שהשער של להלה נכבש בדקה ה-59, החצי הראשון הוא שסגר את הסיפור לטובת הפועל ולא חיפה. למה? כי המשחק של הירוקים בחצי הראשון התבסס על תנועה ולחץ, מה שאילץ את שחקניהם להוציא מעצמם 200%. כדי להחזיק מעמד בקצב הזה, שדורש המון כושר גופני, אתה צריך סוסים. זאת ועוד, חצי משחקני הרוטציה של חיפה סוחבים פציעות והיה ברור שיתקשו להחזיק מעמד בחצי השני. כדי לנצח משחק כזה הירוקים היו חייבים לכבוש בחצי הראשון לפחות שער אחד, שיוריד מהם ויאפשר להם להתרכז בהגנה בחצי השני. זה לא קרה, חיפה נאלצה לתקוף גם בחצי השני אך נגמר לא האוויר ונגמר לה הביטחון. מאחר והיה ברור שקבוצה כמו הפועל צריכה בסה"כ חצי מצב כדי לכבוש, ברגע שחיפה ירדה למחצית כשהיא לא ביתרון הלך לה המשחק ואולי כל העונה.

בעוד את המשחק עצמו אלישע ניהל רע - ההכנה שלו הייתה מצוינת. הוא הורה לשחקניו ללחוץ על מרכז השדה ולנצל את החיסרון של הפועל במישהו שיעשה סדר. חיפה שיחקה משחק צירופים מושלם, שהתבסס על שחרור מאוד מהיר של הכדור, בנגיעה. הירוקים היו ראשונים לכל כדור ושיחקו בדיוק כמו שהפועל משחקת בד"כ: הנעת כדור מהירה ומסודרת, משחק של צירופים. בכך היא גם לחצה בהתקפה וגם דחקה את הפועל להגנה ומנעה התקפות נגד. ברגע שהכדור היה ברגל של חיפה היא הצליחה להרחיק אותו מהאזורים המסוכנים בחצי שלה ומשחקני המפתח בחלק הקדמי של הפועל. אבל בדיוק על זה יענק'לה גרונדמן אמר פעם, לאחר הפסד של הנבחרת מול שבדיה: "ניסינו לשחק כמו השבדים, אבל הם עשו את זה יותר טוב". חיפה ניסתה לשחק בסגנון שהביא להפועל 80 שערי זכות העונה (עד אתמול), אך הפועל פשוט עושה את זה טוב יותר. וזה לא רק סיפור המשחק אתמול, זה הסיפור של כל העונה.

2) אני רוצה להתעכב דווקא על אייל משומר. אחד השחקנים הפחות מוערכים בכדורגל הישראלי. כבר תקופה ארוכה שהוא משחק למרות פציעה. גילי ורמוט עבר בחצי השני לאגף שלו. החלטה נכונה של גוטמן, שידע שמול משומר יהיה לורמוט קל יותר מאשר מול מסיללה. ובכל זאת, משומר הוכיח את עצמו העונה על אף המבקרים. הוא עשה מינימום חורים באגף במשחקים באירופה, וזאת למרות שהצד ההגנתי הוא לא החזק שלו, אז איך אפשר לומר שהוא לא מגן טוב מאוד לליגה? הוא טכני ותומך בהתקפה בלי הפסקה. אתמול הוא לא נתן לוורמוט לחגוג עליו והחזיק לבד את צד ימין של חיפה, מאחר והקשר הימני גולאסה פשוט נעלם.

משומר לא השחקן הכי טוב בשורות חיפה, גם לא השני, אבל הוא חייב לקבל הרבה יותר קרדיט.

3) מדהים כמה איתי שכטר שיפר את חוכמת המשחק והיעילות שלו העונה. אתמול הוא אמלל את קולמה וסחט הרבה זמן יקר בדקות הסיום. שאפו בעיקר לגוטמן, שהוא גאון בלחבר שחקנים עם יכולת אישית למשחק הקבוצתי.

4) אם וכאשר הפועל תזכה: אם היא תרצה להגיע לליגת האלופות ולהצליח שם היא חייבת בלם, מגן ימני וחלוץ (וזה עוד לפני שדיברנו על הבורות שיווצרו בהנחה ששחקני מפתח יעזבו בקיץ). להלה, באדיר ובונדר הבינוניים לא צריכים להיות בהרכב של הפועל.

הפועל עומדת לקחת דאבל למרות שיש לה סגל לא מאוזן עם נקודת תורפה מאוד גדולות, בעיקר בהגנה. הפועל התנהלה רע מחוץ למגרש - שחררה שחקני מפתח מבלי למצוא להם תחליף (נאתכו ויבואה) והעדיפה להביא את דה רידר המאכזב במקום להביא שחקן באחת העמדות הבעייתיות הנ"ל, ועם כל זה, היא בדרך לקחת אליפות ענקית אחרי עונה ענקית על המגרש. מחוצה לו יש לה הרבה מה לתקן.

5) יש משהו עצוב בסיפור של מכבי חיפה, אם לא תזכה באליפות. קבוצה שעם שקט תעשייתי יחסי, יציבות מדהימה ובעיקר אופי, כזה שאפשר לה לנצח גם כשלא הרשימה, ייצגה את מה שצריכה אלופה - יעילות לפני יכולת. חיפה נאלצה להתמודד במשך עונה שלמה כשהלחץ עליה. הרבה יותר קשה להשתלט על הפסגה ולשמור עליה לאורך זמן מאשר לבוא כאנדרדוג ולהסתנן לפסגה רגע לפני הבאזר, כמו שעשתה הפועל.

גם אם הפועל תהיה אלופה, יש להעריך את חיפה על הדרך ועל כך שהחזיקה מעמד באופן מרשים ביותר. עד אתמול.