1) צ'לסי עלתה למשחק המכריע מבחינתה מול ליברפול עם המערך איתו היא משחקת בחצי השני של העונה, 4-3-3, כשקאלו, אנלקה ודרוגבה מילאו את השלישייה הקדמית.

המערך התאים מאוד, כי הוא שם דגש על נקודת התורפה המרכזית של ליברפול כרגע - המגינים. בחסרונו של ג'ונסון היא נשארה עם שני מגינים לא טבעיים, כשבשמאל דניאל אגר ובימין מסצ'ראנו. למרות זאת, משחק חלש של שחקני הקישור של צ'לסי במחצית הראשונה מנע מהבלוז להשתלט על המשחק. השלישייה הקדמית לא קיבלה מספיק כדורים וקאלו המצוין לא הסתדר עם שמירה מצוינת של ליברפול בצד שמאל שלה, כשאגר מקבל עזרה קבוע מלוקאס ובניון.

עד הדקה ה-33 היה משחק זהיר, כששתי הקבוצות מחפשות להניע את הכדור באופן מסודר ובעיקר לבעוט מחוץ לרחבה. ליברפול הצליחה לשלוט בקצב המשחק ולחצה חזק על הנעת הכדור של צ'לסי, בראשם של בניון המצוין ואקווילאני, שלמרות ההתלהבות שיחק ראש בקיר.

ואז, מסירה גרועה של ג'רארד אפשרה לדרוגבה להשתלט על הכדור ולכבוש. משם ליברפול הפסיקה לשחק, איבדה כדורים והציגה משחק רך עם חזרה רעה להגנה. ההצבה של מסצ'ראנו כמגן היוותה הפסד כפול עבור ליברפול - גם היא נשארה בלי גרזן במרכז השדה, כזה שיהרוס את המתפרצות של צ'לסי, וגם הוא נשאר חסר אונים באגף שלו. צ'לסי זיהתה את האיטיות של מסצ'ראנו והעבירה את קאלו המהיר לצד שלו. משם זה היה יותר קל עבורה וקאלו ניצל את היתרון שלו כדי לעשות מה שבא לו. האורחים, במשחק בינוני, בעיקר הציגו יעילות וידעו לכבוש את השער השני שיסגור את הסיפור של המשחק ואולי של העונה.

צ'לסי צריכה ניצחון מול וויגן כדי לזכות באליפות לא מפתיעה אך מרשימה מאוד. היא ידעה לנצל את ההיחלשות של מנצ'סטר והציגה לאורך כל העונה מחץ התקפי איתו אף קבוצה לא יכלה להתמודד. היא הייתה בפסגה כמעט לאורך כל העונה והכי חשוב - השיגה 18 נק' מ-18 אפשריות במשחקים נגד 3 הגדולות האחרות. בעונה הזאת צ'לסי הציגה לנו את דרוגבה, שבגיל 32 חזר להיות חלוץ המטרה הטוב בעולם, את למפארד, שכבש 21 שערים ונתן את המנהיגות שהוא אמור לתת, ועוד שני שחקנים - קאלו ומאלודה - שהיו מהטובים בליגה בשלבים המתקדמים של העונה. בעקבות המעבר ל-4-3-3 שניהם פרחו. קאלו כבש רק 4 שערים, אך כולם בשלבים החשובים, וגם כשלא כבש הראה ניצוצות של שחקן סופר מוכשר. מעל כולם אנצ'לוטי, המנג'ר, שכמעט ולא נגע בסגל, אבל ניצל את החיבור בין השחקנים, שרצים יחד כבר שנים, ויצר מכונה קבוצתית מאורגנת ומאומנת שמניעה את הכדור בקביעות. צ'לסי הביסה בהפרש של לפחות שלושה שערים 12 פעמים (כמעט פעם בשלושה משחקים), כולל שלוש שביעיות.

וליברפול? העזיבה של אלונסו הייתה קריטית, ובחסרונו של מחליף אמיתי היא נתקעה במשבצת שלו עם לוקאס האנמי. עמדה הקשר המרכזי כ"כ חשובה על המגרש שליברפול לא יכלה לחפות על העזיבה. היא גם סבלה ממכת פציעות של שחקני המפתח ג'רארד וטורס, ולאור הסגל הקצר גם כך שהיה לה היא נתקעה בלי חלוץ מטרה. היא נאלצה לשחק בחוד עם קויט או נדונג, וכך ברור מאיפה הגיעה ההתרסקות. היא צריכה לעשות בקיץ מהפכה, שתכלול שינויים דרסטיים במחצית העמדות שעל המגרש. אם לא תוכל לעשות את זה, גם בעונה הבאה היא תדשדש.

לליברפול ישנן לא מעט בעיות כלכליות, אבל זה לא משכיח את הכשלונות של רפא בניטס. ב-6 שנים כמאמן ליברפול הוא איבד פעמיים את המקום ברביעיית הצמרת, לא זכה באליפות ורק בעונה אחת היה קרוב לכך. הוא זכה רק בתואר אחד משמעותי (ליגת האלופות). הרכש בקיץ היה לא מוצלח, גם באשמתו. בניטס הוכיח בשנותיו בליברפול שהוא יכול להביא את ליברפול להצלחה במשחקים בודדים, אבל לאורך זמן היא לא הצליחה כמעט אף פעם לגלות יציבות ולכן נשארה רמה-שתיים מאחורי צ'לסי ומנצ'סטר. ליברפול חייבת התרעננות בעמדת המאמן, וזה גם מה שיקרה.

2) יונייטד לא הרשימה נגד סנדרלנד. כשהכדורים הגיעו לחלק הקדמי היא הציגה משחק צירופים שוטף, תוך ניצול התיאום בין שחקני החלק הקדמי, אבל היא נתקעה יותר מדי זמן במחצית המגרש שלה, דבר שיצר קצב משחק איטי. רוני להט וייצר הזדמנויות מצוינות לחבריו, נאני המשיך בכושר הטוב וכבש, אבל הסיומת הגרועה של ברבאטוב מנעה מיונייטד לסגור את הסיפור עם שער שני. המארחים ניסו בעיקר לעצור את המשחק בעבירות אגרסיביות וזה הצליח להם, פרגוסון עשה חילוף הגנתי, ובסוף נגמר 1-0 ליונייטד.

פרגוסון הוציא כמעט את המקסימום משחקניו העונה. למרות פציעות רבות בהגנה, יונייטד ספגה רק 28 שערים, הכי מעט בליגה. כמו כן, הוא נאלץ להסתדר ללא התרומה הענקית של רונאלדו ועם עונה ענקית של צ'לסי הרעבה.

בסופו של דבר, השחקנים של צ'לסי נפצעו פחות ולבלוז היה סגל מאוזן יותר כמעט בכל עמדה על המגרש, ואם בכל זאת רק נקודה מפרידה ביניהן ויונייטד עוד יכולה לגנוב את האליפות זה מעיד על הגדולה של המנג'ר הסקוטי ועל האופי שגילו שחקניו.

יונייטד יכולה להתעודד מנאני, שבחסרונו של רונאלדו תפס את המקום בהרכב בחצי השני של העונה וסוף סוף הראה משהו מהפוטנציאל שלו.

שני מערכים היו אצלה העונה: האחד הוא 4-4-2. המערך הבליט את התיאום בין ברבאטוב לרוני, שלא הפסיקו לייצר אחד לשני מהלכים. המערך השני הוא 4-5-1, איתו שיחקה במשחקים גדולים ובאירופה. מטרת המערך הייתה לעבות את מרכז השדה ולשבש את משחק היריבה. במערך הזה היא בעיקר התבססה על מתפרצות. ההתקדמות העצומה שביצע רוני אפשרה לפרגי לסמוך עליו כחלוץ בודד במשחקים בהם היה צריך יכולת טקטית גבוהה.

לקראת העונה הבאה, פרגוסון זקוק לחלוץ, כזה שייתן תוצרת גבוהה יותר מברבאטוב ויאפשר לרוני לעשות מה שהוא יודע - לבוא אחורה, לשרוף שטחים, לייצר מהלכים לחבריו ובנוסף גם לכבוש. רוני השנה נאלץ להעלות את מכסת הכיבושים ולהחזיק את קבוצתו, אך כדי שבשנה הבאה יונייטד גם תיקח תארים היא תצטרך עוד כובש דומיננטי לצידו. לא יכול להיות שאחרי 26 שעריו של רוני מגיע ברבאטוב עם 12 ואחריו ולנסיה עם 5 שערים. הנתונים האלה מעידים עם התלות שהייתה ליונייטד ברוני. אם היה לה שחקן שיודע להתמקם ולסיים יותר טוב מברבאטוב היא הייתה זוכה באליפות. ברבאטוב צריך לעלות מהספסל או לעזוב. בנוסף, יונייטד צריכה קשר מרכז שדה יצירתי יותר מהאופציות הקיימות, שעושות עבודה שחורה מעולה אך מוגבלות בהתקפה (פלטשר, קאריק). אנדרסון גילה חוסר יציבות עד שנפצע ולכן דובר על אפשרות שג'יימס מילנר יגיע ליונייטד.

3) ראינו העונה שגם הליגה האנגלית היא ליגה של שתי קבוצות שהן רמה משלהן, כשגם כשהיא מלאה בצרות יונייטד מקדימה את ארסנל. מצד שני, כשרואים מי מגיעות אחרי יונייטד וצ'לסי ומי מגיעות אחרי ריאל ובארסה מבינים למה הליגה האנגלית היא הטובה ביותר כיום.