הימנמנים שכחו לקרוא. עם פרסום החלק המסכם של דו"ח ועדת וינוגרד אחזה בתועמלני הימין על גווניהם התלהבות רבתי. המילה כשל הוזכרה בדו"ח כ-150 פעם, ולא נשאר ספק למי מייחסים את הכשל. לממשלת ישראל, ופיקוד צה"ל.

תחילה ניסו החברה הטובים ליחס את ה"כשל" לדור האחרון של הממשלה וצה"ל בלבד, אבל נאלצו לקבל את התובנה המקורית לפיה התחילו הכשלים כבר בממשלות הימין שקדמו לנוכחית. וכך, האכזבה באה במקום ההתלהבות.

במשפט המסכם של הדו"ח ימנמנינו כלל לא הבחינו, ואם כן, היה להם נוח לפסוח על משמעותו. והמשפט אומר: " ישראל חייבת לשאוף לשלום עם שכנותיה, ולעשות הפשרות הנדרשות לשם כך". זה לא נוח, ובוודאי שיהיו כאלה אשר יאמרו, אחרי שהסיבונו את תשומת ליבם לכך שהמשפט נמצא שם, שחור על גבי לבן כי, זו בגידה. לדידם של אלה, חובתה של הועדה היה לקבוע שאין צורך לעשות מה שמשפט זה קובע שיש חובה לעשותו, ומה הם הדרכים להמנע מכך.

לדידם של אלה, עצם הכללתו של המשפט הזה בדו"ח הנה הוכחה שהמשחק היה מכור. בערך כמו מינוי השופטים במשחק גמר הגביע בכדורסל. וכי, למי יעלה על הדעת שהפועל ירושלים תזכה בגביע, בלא שהשופטים קבעו כך מראש?

תמונה (בניני האומה- הגשת דו"ח וינוגרד 30/1/08) : אורן רוזנפלד