בשבת תמה עונת הכדורגל (כמובן עד למונדיאל) בגמר ליגת האלופות שנערך באיצטדיון "סנטיאגו ברנבאו" שבמדריד.

הגמר הפגיש את אלופת גרמניה באיירן מינכן ,ואלופת איטליה אינטר מילאנו .

שתי הקבוצות הגיעו לגמר לאחר שזכו בדאבל בארצם וקיוו להשיג תואר שלישי.

וכך גם נראה המשחק אשר התרכז ברובו במרכז השדה כאשר שתי הקבוצות רוצות קודם כל לא לספוג ורק לאחר מכן לעקוץ במתפרצת.

למרות שאינטר פתחה לכאורה עם שלושה חלוצים (פאנדב,אטו,ומיליטו) היא המשיכה לשחק הגנה נסוגה אשר נתנה לבאיירן להחזיק בכדור

במרכז המגרש מבלי יכולת ליצור מצבם לחלוצים מולר ואוליץ' אשר כמעט ולא הורגשו במשחק.

הקשרים מרקו ואן-בומל ובסטיאן שווינשטייגר היו אנמיים ולא יצרו שום מהלך יצירתי ובכך הקלו על שחקני אינטר לצופף את מרכז הרחבה.

כאשר אינטר יצאה למתפרצות ראינו את האיכויות של הקשר ההולנדי סניידר אשר בנגיעה אחד העמיד את מיליטו ופאנדב מול השער.

ואן-חאל נסחף אחר האנמיות של שחקניו וגם כאשר עשה חילופים הוא בחר להוציא את השחקן המסוכן שלו אלטינטופ אשר ביחד עם רובן עוד ניסו לעשות משהו שלא צלח במקום להחליף את ואן-בומל ,שוויינשטייגר או אפילו שניהם יחד .

כפי שכתבתי על ברצלונה גם באיירן עזרה לאינטר לצאת גדולה ולזכות בתואר השלישי שלה (דבר נדיר לקבוצות איטלקיות) ולהסביר לעולם למה מכונה מוריניו "המיוחד" למרות שמשחקנים התקפיים שיש לו הוא כמעט ולא מפיק דבר.