4 יוני 2010

באים וידיהם מטונפות

קיימת זהות שאינה מפתיעה בין ארועי ההפגנות בשיח' ג'ראח בניצוחם של האקדמאים "הנאורים" מירושלים, להפגנות הסטודנטים באוניברסיטת תל-אביב כנגד "טבח עם" (לא פחות, ""טבח עם""), שמבצעת ישראל בהשתלטותה על המשט התורכי לעזה בהשתתפות "הומנואידים" מהאקדמיה לבין משט שש הספינות "ההומניטריות" לעזה.  בשלשת המיקרים "הקול קול יעקב והידים ידי עשיו" דהיינו, מתנהלים הם בנוסך "אחד בפה ואחד בלב".  טיעונים הומניטריים וזכויות אדם מפוקפקות  וצבועות נישמעים לרוב אך הכוונה לאשורה במקרים אלו ואחרים היא קיעקוע הלגיטימיות של מדינת ישראל עד הפיכתה למדינה פלשתינית לכל דבר ("אם ירצה מוחמד").  מפגיני שיח' ג'ראח מהאקדמיה הירושלמית, הסטודנטים מאוניברסיטת תל-אביב ורצחניי-החמאס חד הם.  שלשת הקבוצות מתואמות בינהן ושואפות לאותן המטרות.  בקו המפריד בינהן אין אפשרות להחדיר ולו קוצו של יוד.

למה הדבר דומה, להפגנת אייתולות פרסיות נגד הסנקציות המוטלות על איראן עקב פיתוח נשק גרעיני התקפי שם.  שהרי אין לחשוד באייטולות בדעות מאוזנות ואובייקטיביות בנושא ממש כפי שאין לחשוד במרצים השמאלנים הרדיקלים והסטודנטים שטופי המוח שלהם המתגודדים בתל-אביב ובשכונת שיח' ג'ראח בדעות מאוזנות שאינן חד צדדיות.

התנהלות חלקים רדיקלים באקדמיה הישראלית ושתיקת הכבשים של החלקים השפויים בסקטור זה, הפכה להוותנו חלקים נירחבים באקדמיה הישראלית לאיום אסטרטגי על קיומה של מדינת ישראל.  איום זה הועצם ת"ק מונים בכך שחתרנים ותתרנים אלו מתוכנו משתפים פעולה, אם מעשית ואם וירטואלית, עם אויבינו המרים ביותר בנוסך "סוסים טרויאנים" בתוכנו, בעודם מסיתים פריצים מארצות הים, אויבים וידידים כאחת, לחתור תחת אושיות קיומה של מדינת ישראל.

בעיתם, ההופכת בעיתנו, של האקדמאים באוניברסיטאות היא גם יתרונם היחסי.  אנשים אלו מתמקדים בתחומים ספציפיים ומתמחים בהם במדה רבה.  אליה וקוץ בה, התמחותם יוצאת הדופן במקצוע מסוים מביאתם להאמין באורח מופרך להלל כי הינם בקיאים באותה המדה גם בשטחי ענין אחרים אשר אינם בתחום התמחותם.  התוצאה, כל נער תיכון ממוצע מחזיק באמתחתו יותר ידע אודות הסובב אותנו וצרכינו היעודים, היהודיים, הציונים, הדמוקרטים והלאומים, מכל אקדמאי המרצה לתלמידיו באוניברסיטה.  היוצא מכך הוא הטפה והסתה שיקרית עקב גחמות ואג'נדה אישית של המרצים בכיתות.  גרוע מכך, המרצים השוכנים בבועת מגדל השן שלהם, המבינים בנושא הוויתנו כמדינה העומדת על נפשה, כפי ש"חמור מבין במרק פירות", מעבירים ידיעותיהם כאמור לעיל לתלמידיהם הבוטחים בם בתמימות של אנשים צעירים המאמינים כי שומעים הינם קול אלוהים חיים בעוד שלאמיתו של דבר מאזינים הם לקולם של נביאי שקר חסרי הבנה והשכלה גאופוליטית ומדינית כוללת, מאוזנת ואובייקטיבית..

ברי כי לא כל המשטינים כנגד ישראל מהאקדמיה שואפים להשמדתה של ישראל, אך ברי גם כי קיימת בתוכם קבוצה של עמומי שכל שדעתם ניתבלעה עליהם.  הללו חדלו לבדל בין טוב לרע ופועלים בריש גלי ובכוונת מכוון להשמדתנו בלא שיבחינו כי פועלם כולל בד בבד את השמדתם הם.  העובדה כי אינם נושאים כלי נשק ופצצות ומפוררים לרסיסים את "אחיהם" היהודים אין לה ולו דבר עם כוונותיהם המתורגמות לפעילות השמד כנגדנו כפרטים וכעם בכך שמעודדים שוטמי ישראל ואנטישמים מארצות הים לחסל (במבחן המעשה) את מדינת ישראל.  נישקם הוא ארס המילים והסתת אחרים לבצע את זממם הם ואנו הלא כבר יודעים כי מילים הורגות, מילים רוצחות.  נישקם הוא נשקם של ה'קאפו' היהודים בכל הדורות: הלשנה, הסגרה ובגידה בבני עמם על מנת לקושש שביעות רצון אידאולוגית עצמית המשולבת עם כיבודים וממון רב המורעף עליהם בידי אנטישמים ואוטו-אנטישמים בני דמותם בינינו כמו גם מארצות הים

לא מאלו נילמד מוסר,  אלו הטובלים (בביצת "החופש האקדמי" לכאורה) ושרץ בידם (זוהי ההסתה והשיטנה כנגד מדינת ישראל).  אלו הם המרצים, האקדמים, האינטלקטואלים בפרוטה המחזיקים במוסר של הוטנטוטים.  הללו איבדו את הלגיטימיות לשמש מאורות הדור בזורעם חשכה ובערות מביכה סביבם.

לפי דורון רוזנבלום מיום שישי 28 מאי 2010 בעיתון "הארץ" (תזכורת-זהו נייר עטיפת הדגים השמאלני-רדיקלי בישראל), מה כבר אנו רוצים מהמרצים, עוכרי ישראל המסכנים האלו, הם בסך הכל מבקשי טובתנו, הלא הם יודעים יותר טוב מכולנו, הפלוואים הניבערים, מה טוב לנו.  הללו עושים עבודת "קודש" בטופלם עלילות שקר והסתה כנגד מדינת ישראל, הכיצד טחו עינינו מראות את כל הטוב שאלו מרעיפים ומשפיעים עלינו. ומכאן שאנו ניטפלים "לכשרים" הללו על לא עוול בכפם במקום לכרוע ברך ולהודות להם על טוב ליבם.  ג'ורג' אורוול קשישא, רוזנבלום מאחוריך.

המרצים מאיימים לשאת הרצאות פוליטיות בכיתות כתגובה על המשך הבניה היהודית בשיח'-ג'ראח?  ומה הם עושים עד עתה-מסיתים ומשטינים אודות חיי המין של הדבורים?  מזה שנים ארוכות שהללו שוטפים את מוחות תלמידיהם, גוזלים את את נפשותיהם הבילתי מעוצבות מתוך שאיפה אשר בפירוש אינה לגיטימית בהקשר האוניברסיטאי-האקדמי, ליצור קאדרים של זומבים שמאלנים קיצונים, אנרכיסטים-פשיסטים במהותם, עם צאת הסטודנטים לחיים. המרצים, בפירוש, במודע ובכוונה תחילה מעוותים את מוחם של תלמידיהם בכיוון אג'נדה אוניברסלית, תלושה, אנטי / פוסט יהודית, ציונית וטוטליטרית.  ניסתר מעיני המרצים הקיצונים כי מאחר שישראל מהווה קו הגנה ומחסום ראשון וחסר תחליף בפני שיטפון כולל של האיסלם הקיצוני, הטוטליטרי למול המערב הרי החלשת ישראל לא רק מקעקעת את סיכוי קיומם הם בארצם אלא בעלת פוטנציאל הרס של התרבות המערבית הדמוקרטית-ליברלית אשר היא נישמת אפם ותכלית חייהם הם.

החופש האקדמי אינו החופש להסית אלא החובה והזכות ללמד תאוריות שמרניות וליברליות כאחת, בו זמנית, ולעמתן לנוכח התלמידים האחת מול השניה.  החופש האקדמי אינו החופש לעסוק בכיתות בלעדית במשניות פוליטיות אישיות, חד צדדיות, בעלות גוון אג'נדתי חריף.  החופש האקדמי אינו החופש לשטוף את מוחם של הסטודנטים בגחמותיהם הפוליטיות הצרות של המרצים.  הללו הינם הנאמנים, שומרי החותם האקדמי מטעמנו, מטעם כלל העם על זרמיו ופלגיו הפוליטים והאידאולוגים, על חינוך הדורות הבאים ואין בידם כל מנדט מטעמנו להסית כנגד קבוצות בעלות דעה שונה משלהם.  בעשותם כן מועלים המרצים שטופי ושוטפי המוח בשליחותם האקדמית, הינם בוגדים בנושא החופש האקדמי ומוליכים אותו לכיוון החושך האקדמי, האטימות, הסגירות וצרות המוחין האקדמית אשר אכן, כה פושה במקומותינו.  אותם מרצים אשר 'החום במטבח האקדמי' רב מדי עבורם ואינם מסוגלים לאובייקטיביות תוך הצגת תמונה מאוזנת עבור תלמידיהם, יתכבדו ויבחרו במקצוע אחר ולא, מפאת שהינם מעוותים ובוגדים בקוד האתי של החופש האקדמי, על הנהלות האוניברסיטאות לעמוד על עקרונות חופש זה לאשורו ולסלקם לאלתר ממשרותיהם.

אין הכוונה לטעון כאן כי אל למרצים להביא את נקודת המבט ההומנית בנושא שיח' ג'ראח ומפוניו, נהפוך הוא, אך חובה על המרצה להביא  בד-בבד בפני תלמידיו את מכלול הבעיות הכרוכות בנושא (כגון גם זכויות היהודים במסגרת הסיכסוך וגורמיו במזרח התיכון), בלא שמערב את דעותיו האישיות ובכך שמותיר לתלמידיו את החופש האקדמי (הנה, גם זה הינו פן של החופש האקדמי), לגבש דעתם שלהם באורח עצמאי, באותן הסוגיות השנויות במחלוקת ציבורית, לאור הנתונים האוביקטיביים שהועלו בכתה

לגבי דידם של מרצים רבים, כולם מהצד השמאלני רדיקלי של המפה הפוליטית הרי הגדרתם את החופש האקדמי כוללת את שלילת כל דיברי ביקורת כנגדם ותיוגה כרדיפה אישית וסתימת פיות.  וכאשר אכן, והכיצד לא, קיימת ביקורת כנגד המרצים השמאלנים-רדיקלים הרי שהינם מלינים בצביעות שאין דוגמתה על "סתימת פיות" בנוסך המקארת'יזם (הכיצד דבר ביקורת הינו "סתימת פיות"? לאקדמאינו הלא חביבים הפתרונים).  דהיינו, לטעמם של אלו הרי החופש האקדמי הוא שמתיר להם לבקר ולהסית כנגד כל העולם ואחותו אך בה במדה (שוב, לטעמם בלבד), החופש אקדמי נועד למנוע ולמסך דבריהם ופעולותיהם מכל דבר ביקורת לגיטימית כנגדם.  ואלו הם אנשי חופש הדיבור והמחשבה, רחמנא ליצלן.  אטימותם ותיעובם כנגד ביקורת כנגדם מביאה אותנו למסקנה הידועה משכבר אשר בה, ולא ביכדי נאמר כי "הנושאים שהינם עוסקים בהם הינם כה אווילים, מטופשים ומעוותים עד כי רק אנשי האקדמיה מסוגלים לעסוק ולהאמין בהם".

בכך, איבדו המרצים הרדיקלים את הלגיטימיות שלהם להטיף מוסר בכל ענין שהוא ברגע שלקחו צד באופן נחרץ בלא להעמיד מולו את צד זכויות היהודים ובלא להביא בחשבון את התנאים הגאופוליטים האובייקטיבים השוררים באזורנו אשר אינם מאפשרים לצד אחד להיות צודק תמיד ולשני להיות תמיד הרשע.

אין באזורנו קורבן ומקרבן, שני הצדדים הינם שכאלו ואלו שאינם יכולים להבחין בכך פסולים לשמש כמאורות הדור באוניברסיטאות.

נושא שיח' ג'ראח הינו נושא טעון.  אין בו צדיקים ואין בו רשעים, שני הצדדים הם שכאלו.  הצדק הקיים בטיעוני שני הצדדים הוא היוצר את טרגדית הסיכסוך באזורנו.   הפלסתינים ומדינות ערב משמרים זה 62 שנים את עליבותם של הפליטים על מנת להשתמש בהם כנשק לניגוח ישראל.  אין למצב זה אח ורע בכל רחבי העולם, אשר בו עשרות מיליוני פליטים נפוצו והועתקו בכל רחבי העולם משך המאה העשרים ושוקמו במדה זו או אחרת של הצלחה.

לא אצלנו, פליטי תש"ח מונצחים כפליטי-עד וגם תושבי שיח' ג'ראח הינם שכאלו.  מאידך גם את מדינת ישראל אין לפטור בלא כלום.  ישראל היתה אמורה להשתתף (והדגש הוא על "להשתתף" לא לפתור), בפתרון בעית מפוני שייח' ג'ראח ממש כפי ששמחים היינו להשתתף, תוך שלילה מוחלטת של "זכות השיבה" הפלסתינית, בפתרון פליטי תש"ח יחדיו עם הרשות הפלשתינית, מדינות ערב ועזרת שאר העולם.

אך אנו כאנו, איננו מסוגלים למנף מצב נחות למצב מנצח, כמונו כפלסתינים, "איננו מחמיצים הזדמנות--להחמיץ הזדמנות".  ישראל היתה חייבת לפתוח לפני שנים רבות במסע הסברה ופעולות מעשיות המעלות את נושא פיתרון בעיית הפליטים הפלשתינים במסגרת ארצות מוצאם (ואלו של של שיח' ג'ראח בינהם) באופן כולל, בהצביעה שוב ושוב על הצביעות והאכזריות של המנהיגים הפלסתינים והערבים כלפי בני עמם, אלו המשתמשים בפליטים כבשר התותחים הוירטואלי, התעמולתי, במלחמתם כנגד ישראל.  כמובן, אנו כישראלים איננו תמהים על כך כלל וכלל, הרי הפלסתינים עושים שימוש זהה כבשר תותחים לאשורו בילדיהם הן במערכת החינוך והן באינתיפדות כנגד ישראל.

הדרך "לתקן" את הקילקולים האידאולוגים של המרצים והאקדמאים באוניברסיטאות הינה פשוטה ביחס.  על הסטודנטים שעדיין מוחם לא נישטף באידאולוגיה חד צדדית, לקום ולהודיע להנהלות האוניברסיטאות כי הינם נעדרים מכיתות המרצים השמאלנים הרדיקלים המסיתים הללו, מאחר והינם מסרבים להשתתף ולהאזין להסתה הבוטה החד צדדית המושמעת בכיתות כנגד מדינת ישראל (המדובר הוא בשביתת סטודנטים סלקטיבית).  הסטודנטים יחזרו לכיתות אך ורק לאחר שהמסיתים יתחיבו בכתב כי לא ישובו לסורם וכי במדה ויעשו כן, יפוטרו לאלתר.

אהרון רול

amroll@sympatico.ca

www.aaronroll.com

http://www.aaronroll.com/democracy/hatred_for_nothing_volume2.pdf

http://www.aaronroll.com/democracy/israeli democracy chapters.pdf