4 יוני 2010

המתכון לבסיס איראני בעזה

מפליא הדבר כי מכל החלופות האפשריות הנוגעות לסגר הימי על רצועת עזה שוקלים בממשלת ישראל, כפי שנימסר היום 3 יוני 2010 בעיתונות, את העברת האחריות הכוללת והפיקוח על התנועה הימית לרצועת עזה לידי גופים בינלאומים.  האם מנהיגינו לקו בפיק בירכים "חוסיין אובמי"?  שמא זרעו זעקות ההמון המוסת באנקרה מורך בליבם?  האם התערפל כושר שיפוטם?

אכן, קל להסיר את הנטל הצבאי והמדיני מעל כתפינו ולהטילו על הקהיליה הבינלאומית.  בכך הממשלה כמוה כאומרת כי האסון שיבוא על ראשינו לא יהיה בנשמרת שלה.  מאידך, ברי הוא כי ישראל אינה צריכה להשאר אדישה ללחץ הבינלאומי בנוגע לסגר על עזה והדרישה לשינויים בו.  ומכאן, ההקלות שישראל רצוי כי תציע תהינה כרוכות עם שינויים טקטיים ולא אסטרטגים.  היינו, ניתן לדוגמא לשחרר יותר סוגי סחורות לעזה אך מהות הסגר אסור שתשתנה באשר הנסיבות שהביאו להטלתו לא השתנו.

נקדים ונאמר כי אין צורך בקורס נביאים מזורז על מנת לקבוע ללא צל של ספק כי פיקוח בינלאומי על קיום הסגר על עזה ייכשל כישלון מחפיר.  אין ספק כי בעשותה כן ישראל למעשה מכריזה כי הסגר על עזה הוסר די-פקטו.

המשמעות הנובעת מכך הינה כה מרחיקת לכת עד כי ניתן לאמר בוודאות כי פעולתה (כוונתה) זו של ממשלת ישראל, תיפתח את האפשרות למרחץ דמים נורא באזורנו בטווח של שנים ספורות כאשר הניפגעים העיקריים בו יהיו אזרחי ישראל.

משאך ייפרץ הסגר, תחת תנאיי אחריות בינלאומית כוללת, תחמש איראן את החמאס עד למעלה משיניו בכל טוב ארסנל הנשק האיראני (כולל אנשי צבא איראנים).  משיחוש החמאס כי התחמש והתאמן כדבעי וזאת בהערכה זהירה בתוך שנתים עד חמש שנים קצרות מהסרתו די פקטו של הסגר, יפתח הלה וביוזמתו, במתואם עם החיזבאללה ותחת מטריית הטילים הסורית והאיראנית (חלקם אפשר כי מצוידים באמצעי אב"כ), במלחמת עשרות אלפי טילים רצחנית כנגד מדינת ישראל, אשר קרוב לוודאי כי תשטח חלקים נירחבים באזור מרכז המדינה (גדרה לחדרה) על מליוני אזרחי ישראל החיים באזור זה.

הבה ולא נשלה עצמנו בנקודה נוספת.  אין חשיבות למה שתעשה ישראל למנוע תרחיש קרוב לוודאי זה.  מלחמת השמד תיפתח נגדנו על ידי חמאס / חיזבאללה ללא תלות במהלכינו המדיניים המיועדים אולי להפיס דעתם או דעת פטרוניהם.  לא ביישוב הסיכסוך מעונינים הללו, ענינם הוא במאבק לחיים או למוות, בהשמדת ומחיקת מדינת ישראל.  עד שתושג מטרתם זו לא ינוחו ולא ישקטו, או עד שישראל תשמידם ראשונה.

מתמיה הוא כי מנהיגינו מתירים לגורמים מדיניים חיצונים לנו להוליכם באף.  רצועת עזה אינה קובה.  רצועת עזה נימצאת בתווך בין חצי מליארד איסלמים קנאים.  קובה לעומתם נימצאת אלפי מילין הרחק מחופי רוסיה הסובייטית לשעבר ולמעשה נימצאה בחצר האחורית הסמוכה לארצות הברית, עובדה אשר היתה מכרעת בהצלחת המצור אז עקב משבר הטילים הקובני.

האם שכחנו את החלטה 1701 האומללה אשר אמורה היתה למנוע את חימוש החיזבאללה, אך תחת חסותה הבינלאומית התחמש החיזבאללה עד למעלה משיניו בכל טוב איראן באין פוצה פה ומצפצף?  וכי אילו ערבויות "פלא" בינלאומיות "ניסתרות" יכולים אנו לקבל על מנת כי תרחיש מיקרה חימוש החיזבאללה לא יישנה בענין החמאס ברצועת עזה.  אין חיה כזו "ערבויות בינלאומיות", הללו הינן עובא פרח, מילים מתות בחול המזרח תיכוני.

מסירת הפיקוח והשליטה הכוללת דווקא בימים אלו לידים בינלאומיות משדרת חולשה, פחד, עיפות, כניעה, מורך לב, זגזגנות, חולשת הדעת והרצון (זוכרים? "נימאס לנו לנצח" וגו'), אלו הם אותם הפרמטרים בדיוק אשר מביאים את הפנאטים האיסלמיסטים, בפרט במזרח התיכון, להתגברות השנאה, הטרור ורוחות מלחמת הדת ויוצרים קרקע פוריה לפרוץ מלחמת השמד כנגדנו.

על מדינת ישראל לדבוק במתווה האסטרטגי הקיים אך מאידך, לפתוח את פעולותיה לקיום הסגר על עזה למשקיפים בינלאומים (אפשר וגם טורקים ונציגי האו"מ בין השאר), בעוד המנדט והאחריות הביצועית הכוללת נישארת בילעדית בידי צה"ל וחיל הים שלנו.  הנוסחה המדוייקת וודאי תימצא לענין הפיקוח הבינלאומי על ידי משקיפים ניטרלים, אך כל נוסחה אחרת, במיוחד כעת, תאיים באופן ברור וללא עוררין על סיכויי קיומה של מדינת ישראל ולכן הינה פסולה, בפרט זו כאמור המעבירה את הפיקוח והאחריות הכוללת לידי הקהיליה הבינלאומית.

אכן אין להתעלם מיתרונות מספר הנובעים מהסרת האחריות לסגר על רצועת עזה מעימנו והעברתה לידים בינלאומיות.  אך יתרונות אלו הינם קיצרי מועד אשר דרכם להתמסמס כחול בין האצבעות.  אותם אלו היתרונות לכאורה הם-הם שיהוו את העילה והזרז לפרוץ מלחמת דמים באזורנו, באשר הפיקוח הבינלאומי כאמור ייכשל כפי שניכשל בכל אתר ואתר.ברחבי העולם.

החיזבאללה שהתחמש תחת פיקוח בינלאומי כישלוני ואומלל, יממש ללא כל ספק בעתיד הניראה לעין את איומיו למחוק את ישראל מהמפה.  הטילים שהופיעו במערכה הראשונה ישוגרו ללא ספק במערכה השלישית והאחרונה למחזה הסוריאליסטי הניגלה לעינינו.  הצטרפות החמאס לאירגון הצפוני בעודו רוכש את אותן היכולות, הינם מתכון לאסון עבורנו.  שני האירגונים הללו יחדיו הלא אינם ניצרכים לסיבות ותרוצים רבים על מנת לפתוח בניסיונות להשמדתנו.

אפשר כי בעתיד, לכשיוחזר גילעד שליט והחמאס יוכיח כי מסוגל לשמור על השקט בגיזרת רצועת עזה ולאורך זמן והמצור ממילא יוסר אז, באשר אלו היוו הסיבות העקריות להטלתו, ניתן יהיה לשקול העברת האחריות לפיקוח הימי על הרצועה לידי גופים בינלאומים.  לא עכשיו, לא כעת.

בכך שנעביר כעת את פיקוח המצור לאחריות ולידים בינלאומיות נוכיח לאויבינו כי "כח התקדים" עובד גם עובד.  חזינו זאת בנושא חילופי השבועים בינינו לבין אויבינו.  ככל שהסכמנו לנוסחה האומרת כי תמורת חייל אחד אנו נשחרר את כל העולם ואחותו וככל שנחטפו חיילים נוספים משלנו הלך המחיר והאמיר בהתבסס על "כח התקדים" מהעבר ("כח התקדים" - מושג השאול מסיפרו של הארב כהן, "ספר המשא ומתן")

כך גם כעת. משנסיר למעשה את הסגר מעל רצועת עזה (כנאמר, פיקוח בינלאומי כמוהו כהסרת הסגר),  משנוותר כעת, הרי ב"כוח התקדים" שניצור בכך, "ניזכה למשטים של מאות אוניות ממומנות איראן וטורקיה, נושאות אלפי טונות של חומרי ביצורים, טילים ותחמושת מסוגים שונים הצולחות את המסננת המחרוררת ככברה של "הפיקוח הבינלאומי", בעוד אנו נהפוך לחסרי אונים למנוע כל זאת, באשר לנוכך "כוח התקדים" אשר יצרנו במו ידינו לא נוכל לשוב אחורה על עקבותינו ולהטיל סגר נוסף בלא להסתכן בסנקציות בינלאומיות משתקות.

התוצאה כאמור, מלחמת השמד כנגד מדינת ישראל כאשר החמאס והחיזבאללה יגרמו לנו נזק כה כבד בנפש ורכוש עד כי ספק אם נוכל להתאושש ממנה.

האם ישנו אי מי בממשלת ישראל המוכן לקחת אחריות על תרחיש-בהחלט-סביר זה?  ממשלת ישראל עומדת בנקודת מבחן קיומית לנו.  האם תמצא את תעצומות הרוח לעמוד בה איתן?

אהרון רול

amroll@sympatico.ca

www.aaronroll.com

http://www.aaronroll.com/democracy/hatred_for_nothing_volume2.pdf

http://www.aaronroll.com/democracy/israeli democracy chapters.pdf