אני מודע היטב לעובדה, כי עולמנו משתנה כל העת ומה שהיה, לא הוא שיהיה! השינויים אינם טכנולוגיים בלבד. יש לנו שלושה ילדים, אבל בשעתו, כשהבנות הגיעו לפרקן, ערכנו להן מסיבות יום הולדת בלבד וקיבלו מתנות יפות. החברה שלנו היא במידה רבה חקיינית ומנהג חגיגות הבת-מצווה לא היה מוכר באותם השנים. בנינו לעומת זאת זכה לטכס דתי וגם חגג עם חבריו במועדון, אם כי במסגרת יחסית צנועה. ילדותינו גם לא התאפרו ולעתים רחוקות לבשו שמלות. אחת הבנות נסעה פעם לארה"ב, במסגרת חילופי-נוער וכשחזרה וירדה מהמטוס, לא הכרנו אותה תחילה. מארחיה הלבישוה בשמלה ואיפרו אותה והיא נראתה כזרה כמעט בעינינו. רק כאשר שטפה מפניה את כל שכבות הצבע, גלינו אותה מחדש.   

כפי שרובנו יודעים (וההורים מרגישים בכיסם!), בשנים האחרונות המגמה  השתנתה. לא לחגוג בת-מצווה לבתך יראה בימינו - לומר בעדינות - מוזר במקצת. לנכדתנו הגדולה, בתה של הבת שהזכרתי לעיל, ימלאו השנה 12 שנים וכיוון שיש לה חברות רבות (היא החליפה מקום מגורים ובית ספר ושמרה על הקשר עם חברותיה), מאז תחילת השנה היא מוזמנת כמעט בכל שבוע לחגיגת בת-מצווה. אחת הסיבות מדוע מנהג זה השתרש בחברה יכול להיות השינוי, המבורך כשלעצמו, במעמדן של הנשים ובכלל זה הבנות הצעירות, הרואות עצמן כשוות-ערך לגברים ורוצות לחגוג את המעבר מילדות לבגרות, כמו הבנים.

כאמור, חגיגות מסוג זה לא היו מקובלות בעבר ולבטח לא בהיקף ההשקעה ובמתכונת החגיגית הנהוגה כיום. מה הם המרכיבים של חגיגה כזאת? הפרסומים המסחריים מציעים "הסעה מאורגנת הלוך וחזור לאירוע, חדר vip להורים ולמבוגרים (לאולם העיקרי הכניסה מותרת רק לילדים והמבוגרים יכולים להתבונן בהם דרך חלון בלבד), אוכל כיד המלך בדוכני מזון ובהם המבורגרים, נקניקיות, צ'יפס, בר חטיפים עשיר, משקאות מגוונים, מוסיקה בהנחייתו של די ג'יי מהמובילים בארץ, בידור והפעלות, קישוטים מיוחדים, כגון בלוני ענק, פרחים, סידורי בלונים מיוחדים, זיקוקים ועוד".

המדאיג ביותר לטעמי הוא ה"ועוד" היכול להכיל תפנוקים ופריטי לוקסוס ככל שיד ההורים משגת (ואולי לא משגת והם נכנסים לחובות, כדי לממן לצאצא שלהם חגיגה ראויה שידובר בה). בבר-מצווה שהייתי מוזמן אליה לאחרונה, הופיעו שתי רקדניות חטובות וחושניות, שהפעילו, הקפיצו והרקידו את אורחי השמחה - מבוגרים וצעירים כאחד. הדרך הפרובוקטיבית, בה הם פיזזו עם האורחים והילד בן ה-13, לא הייתה מביישת אף מועדון לילה המכבד את עצמו.

עדיין לא הזכרתי את 'הצעקה האחרונה'. במקומותינו, על כל חתן בר/בת מצווה חלה 'חובה' להפיק book! לא ידעתי מה זה בדיוק ושוב נעזרתי באתר פרסומי: "יום שכולו חווית אופנה המותאם אישית לכל נער/ה. במהלך היום יעברו החוגגים הצעירים יחד עם צוות מקצועי תהליך שבסופו יבנה קטלוג מקצועי בכיכובם. ביום זה יותאמו להם מערכות לבוש, עיצובי שיער, איפור, מיקומי צילום, נושאי צילומים המתאימים לאופיים ובסיומו של היום יקבלו בוק דוגמנות מקצועי, הכולל צילומי סטודיו וצילומי חוץ". אפשרויות נוספות: קליפ ftv "בסגנון הקליפים המשודרים בערוץ האופנה", קליפ mtv וכו' וכו'. לא הוספתי 'כיד הדמיון הטובה עליכם', כי הדמיון שלי, שבד"כ אני מתגאה בו, אינו מסוגל להמריא לגבהים אסטרולוגיים כאלה.      

השאלה היא, היכן קוו הגבול? חגיגות הבת-מצווה (והבר-מצווה) הפכו לתעשייה. אינני טוען, כי אסור לשמוח ולחגוג, כאשר נוכח עינינו המשתאות והגאות הופכת הבת הגמלונית, המגושמת, אם-אט לאישה צעירה ויפה, אבל מה שקורה היום הוא, כי ההורים מתחרים זה בזה, כדי שהאירוע שלהם יהיה מפואר, נוצץ יותר מאלה של האחרים. אני כמובן יכול לדווח רק על המתרחש באזור מגוריי, צפונה של ת"א, אבל אצלנו הילדים (בעצם הוריהם) 'תורמים' בכל אירוע כזה בין 70 ל-100 שקלים!

אני נזכר בימים הרחוקים בהם הגעתי לראשונה לת"א והזמנתי נערה שמצאה חן בעיניי לשיט בירקון. היא ענתה לי בעוקצנות-מה, כי כבר מגיל 12 כל גברבר הרוצה לעשות עליה רושם ומחפש מקום להתמזמז בו, מזמין אותה לירקון והרומנטיקה המזויפת הזאת נמאסה עליה כבר מזמן. אם ברצוני לזכות בחסדיה, עליי להיות מקורי יותר ולהקדיש לנושא קצת יותר ממון.

זה היה המשל והנמשל הוא: אם ככה חוגגים לילדה בת-מצווה, איזה חגיגה תספק את רצונה בחתונתה והאם לא יימאס לה עד אז מכל הראוותנות הריקה מתוכן? ברור לגמרי, כי חגיגת בת-מצווה היא אירוע מרגש בחייה של כל משפחה ומשאת נפשה של כל ילדה היא, כי החגיגה בה היא עומדת במרכז תשומת הלב, בה היא מרגישה כנסיכה, תהיה בלתי נשכחת יותר מזאת של חברותיה לשכבה, אבל האם לא היה כדאי לטפח אצל הילדים מקוריות כלשהי? האם האדם הצעיר שמגיע לבגרות, לא צריך היה באיזה שהיא דרך להפגין בגרות זאת? האם מישהו זוכר בכלל מה משמעותו של השם בר/בת מצווה? בשעתו קיבלו על עצמם הצעירים שהגיעו לפרקם, את עול המצוות. מבחינה זאת יש לצערי לזרמים הדתיים בחברה יתרון, באשר לחגיגת הבגרות שלהם יש תוכן רעיוני כלשהו.

אם המשפחה הייתה למשל תורמת את כל הסכום כתרומה למוסד לילדים יתומים, נזקקים, לוועד למען החייל, או לנפגעי הרעש בהאיטי, האם היא לא הייתה הופכת לשיחת היום? האם לא היו זוכרים את דרכה הייחודית לחגוג את הבת-מצווה של הבת? ואם זה מרחיק לכת מדי, לדעתי גם טיול באוטובוס ופיקניק בחיק איזה שהיא פנינת טבע שארצנו משופעת בהן, היה מתאים יותר לגיל זה, מאשר אירוע ריקני, פלצני, ראוותני וחלול.