1:כשאני מסתכל על רכז הלייקרס דרק פישר אני נזכר בקפטן מכבי ת"א דרק שארפ.

שניהם שומרים טוב בהגנה ,וקולעים שלשות מכריעות,וכן משרים מנהיגות ורוגע על חבריהם לקבוצה.

והוא זה שהכריע עם האופי המיוחד את המשחק השלישי בשתי שלשות חשובות.

אך אתמול כל הצוות המסייע היה חלש  וכאשר פישר, אודם, גאסול וארטסט לא תורמים מאומה למשחק ההתקפה קשה לנצח בבוסטון.

2:פול פירס הגיע חלקית למשחק כאשר הוא שימש "ביג מן "ברבע הראשון כאשר הכדור היה אצלו הוא עשה נפלאות עבור בוסטון,אך ברבעים השני והשלישי הוא חדל לקבל כדורים ולא היווה גורם במשחק מה שצריך להטריד את בוסטון.

3: משחק ענק לקובי ברייאנט שסיים אותו עם 28 נקודות אבל בלי תרומה והתקפית משאר החברים קשה לנצח בבוסטון.

גם העובדה שביינום לא שיחק והשימוש הלקוי של פיל ג'קסון בספסל לא סייעו לצהובים מלוס אנג'לס.

4: השימוש הנבון של דוק ריברס בספסל גרם לכך  שכוכביו היו רעננים ובמיוחד הקלעי נייט רובינסון שבכול פעם שהוא נכנס למשחק דברים טובים קורים עבור בוסטון וזה מה שקרה הערב כאשר ריי אלן משחק לצד רונדו קשה לעבור את צמד הרכזים אשר שומר טוב יותר וגם מספק נקודות ואסיסיטים עבור החברים.

כאשר טוני אלן משחק כסקנד גארד נוצרים בקיעים בהגנה אשר כל קבוצה (ובמיוחד הלייקרס יכולים לנצל זאת)