זה יישמע אולי מוזר מפי אדם המגדיר את עצמו כחילוני בהכרה, הרואה בממסד הדתי המתחזק והולך וצובר יותר ויותר השפעה, איום קיומי על מדינתנו, עתיד ילדינו, אבל דעתי היא, כי הורי התלמידות מעמנואל לא היו צריכים להיכנס לבית סוהר. אינני מערער על צדקת החלטתו של בית הדין הגבוה לצדק, היא נכונה באלף אחוזים, אין מקום לגזענות במדינת ישראל - במיוחד לא במדינת ישראל! - אך איום במאסר ירתיע רק אזרח תמים מן השורה, שבעיניו זהו נשק יום הדין. המאסר מאבד את יעילותו כשהוא מופעל נגד גוף פנאטי שאיום כזה לא רק שלא ירתיעו, לא רק שלא יגרום לו לתקן את דרכיו הנלוזות, אלא יחזק אותו בסרבנותו, ילכד את שורותיו. הפעלת צווי מאסר נגד הורים המוכנים להקריב את חייהם, לעלות על גרדום (אין זאת מליצה, הם היו מוכנים, אבל למזלנו איש לא יעמיד אותם בניסיון כזה) למען מה שלהשקפתם הוא קידוש השם, גורם לזילות הסמכות השיפוטית ומחליש את כוחו של ביה"מ.

יתכן, כי תאמרו, כי במקרה זה המאסר אינו משמש כהרתעה אלא כעונש בלבד, על הפרת צוו בית המשפט ואשיב לכם, כי גם כעונש, אמצעי זה קיצוני מדי כלפי ציבור שאינו מסוגל לנהוג אחרת, שבעבורו גדולי התורה, הרבנים, הם הסמכות העליונה וחוקי המדינה החילונית קבילים בעיניו רק במידה והם אינם מתנגשים עם חוקי התורה, כפי שהם מפרשים אותם. העונש גם אינו מידתי כלפי הורים לילדים קטנים ובטח לא כאשר הוא מוטל על שני בני הזוג. חובה על המדינה להטיל קנסות כספיים על הממסד החרדי, על מנהיגיו, רבניו, לשלול כל תמיכה ממוסדות החינוך שלהם, אבל לדאבוני אין בכוחה של המדינה להעניש את ההורים. כל קנס כספי שיוטל עליהם, יוחזר להם עם ריבית דריבית על-ידי הכוללים, או נדבנים בעלי כיסים עמוקים הסבורים, כי מעשי צדקה כאלה ישמשו עבורם מליצי-יושר בפני הכס העליון.

מה אם כן הפתרון? ניסיונות הידברות. רוב המעורבים בנושא טענו, כי לא הייתה חובה להגיע לעימות חזיתי וניתן היה למצוא פתרונות, מה גם שבמקרים ידועים אחרים, בג"ץ לא עושה שרירים ואינו נוקט אמצעים קיצוניים שכאלה.

אישית, לא הייתי מתנגד גם להקמת קנטון חרדי עצמאי, בו יתנו להם להתבשל במיץ של עצמם ולנהל את ענייניהם. לא רק הפרדת הדת מן המדינה, כי אם הפרדת הדתיים הקיצוניים ממנה. לתת אפשרות לכל חרדי לבחור: האם הוא מוכן לחיות אזרח שווה זכויות וחובות במדינה? לשמור על חוקיה, להתגייס לצבאה ולשפוך את דמו בהגנה עליה, לחנך את ילדיו לערכים המקובלים עליה, לעבוד לפרנסתו ופרנסת משפחתו ולשלם מיסים? אם לא, מקומו עם בני מינו הקיצוניים, לא עמנו.