24 יוני 2010

הלנו אתם אם לצרינו?                   

ברגיל, הרי שהשתלחות או ביקורת על השליח ולא על נושאי שליחותו הינם מעשה פסול שעלינו להמנע ממנו ככל יכולתנו.  בקטגוריה זו עלינו להכניס בהחלט עיתוני חדשות שהרי לא יעלה על הדעת (לכאורה) כי נישתלח בעיתון המביא עבורנו את החדשות בלא שנבקר את החדשות עצמן.

שני עיתונים במקומותינו מתנהלים בנוסך "אני ואפסי עוד", בגבהות לב ובמצח נחושה, מנותקים כליל מהלך הרוח הציבורי אשר נע ממיאוס למשטמה גלויה כנגדם. האחד הוא עיתון "ידיעות אחרונות" אשר התנהלותו וודאי תביאו בשנים הקרובות להיותו "אחרון בין ה'אחרונות'" מבחינת התפוצה בישראל והשני הוא מיודענו עיתון "הארץ".

אך בעוד שאין אפשרות להגדיר העיתון "ידיעות אחרונות" כשוטם מובהק של יהדות וציונות, אין הדבר כך באשר לעיתון "הארץ". האוריאנטציה של עיתון "הארץ" הינה מאז ומתמיד אנטי יהודית וציונית, שמאלנית-קיצונית, בכך אין חדש.  מאידך-גיסא, דומה כי משהו רע מאד עובר על העיתון הזה בשנים האחרונות בפנותו לעבר הפן התעמולתי-פשיסטי, המציבו במחלקת המוקצים מחמת מיאוס.  ניתן למצוא לכך מקבילה ברורה בצלילת כוחו של השמאל הקיצוני הישראלי אל עברי פי פחת בתקופה המקבילה.  בצעדים מדודים ומקבילים, משיל העיתון את איצטלת "הדמוקרטיה" שבה התהדר תמיד לשוא ומוסיף חטא על פשע בכך שנוקט שיטות של הסתה ואחיזת עינים על מנת לשמר שילטון אליטות ושמאל קיצוני מושחת ושוטם ישראל במערכות המדיה, המשפט והאקדמיה.

יותר ויותר קוראים, ועדותם נימסרת דרך אלפי מיסרונים, מוצאים עצמם נימנעים מעיון בעיתון, הן המודפס והן האינטרנטי, מחמת מיאוס ובוז עמוק לתכני העיתון, כתביו ועורכיו אשר דומה וחוצים שלל קווים אדומים באשר ליושר הגינות, אתיקה עיתונאית, אובייקטיביות ועמידה בחוקי מדינת ישראל..

העיתון ממצב עצמו יותר ויותר כאויב העם היהודי השוכן בציון, כזה הפועל בריש גלי בשרות אויבינו בעוד כתביו (אך לא כולם כך), ובייחוד עורכיו, מחזיקים באינדוקטרינציה פלסתינית אנטי ישראלית קיצונית.  בהערכה זהירה, כ-90% מכלל מאמרי הדעה המופצים דרך העיתון (הערכה כללית מבוססת התרשמות), באים לנזק באופן כזה או אחר את מדינת ישראל, בעוד אשר כ- 10% מהמאמרים המנסים להילחם בתופעה בזויה זו נימצאים שם ל"צורכי מחמד", לכיסוי ערוותו הגלויה לכל של העיתון.  כמובן, העיתון תמיד יתרץ באורח צבוע ונכלולי להלל את גישתו כ"ביקורת לגיטימית" על מדינת ישראל ו"זכויות האדם הערבי".  על 'זכויות האדם היהודי' מעולם לא שמעו בעיתון. האם השפעת בעלי המניות הגרמנים, המהווים את לשון המאזנים הכלכלית שם, זולגת לעבר "העכברושים היהודונים המאוסים", נוסך גרמניה של אז?

עיון במסרונים המופצים בעיתון מגלה תמונה מחרידה ומדאיגה באשר לקוראי העיתון ותומכיו. ניתן בנקל לתייגם כ'חבורת עלובי נפש', או מוטב, "חבורת עלובי רפש".  הללו, השטופים בשינאה עזה לישראל וכל מה שהינה מיצגת, אלו מעורפלי אוטו-אנטישמיות בסיסית, שורשית וקשה כנגדנו כולנו. חלקם כך דומה, ינקו המשטמה לאחיהם (?) עם חלב אימם.  הללו מגיבים למאמרי ההסתה, השנאה והשיטנה כנגד ישראל המופצים בעיתון בשנאה תומכת חריפה משלהם, המתאפינים בשיטחיות ורדידות מחליאים, משהו בנוסך כינוסי השיטנה ושטיפת המוח היומיים המתוארים בספרו של 'ג'ורג' אורוול' "1984".  למראה גלי השינאה האוטו-אנטישמית הנוטפים מהעיתון אינך יכול מלתמוה, מי הוא המזין את מי, ציבור הקוראים מעוקם המחשבה או אותם כתבי העיתון המתחרים בהם ומזינים אותם?

תגובות העיתון לנושא המשט התורכי מאששות האמור כאן, הלה טרח רבות להביא תגובות ארסיות ושוטמות על מנת לתעמל אג'נדתו הפרו חמאסית, פרו-פלסתינית הגורסת כי ישראל הינה כוח כובש ברצועת עזה למרות הפינוי הכולל משם ולמרות אלפים רבים של רקטות שהומטרו על ישובי הנגב המערבי, שלא להזכיר כמובן את נושא גלעד שליט.

אך יותר מכל היצדיק העיתון את המוניטין האנטי-ישראלי שיצא לו בפרשת "קם-בלאו".  בפרשה זו הוכיח העיתון כי שיבוש חקירה רשמית של מדינת ישראל, קטן עליו.  העיתונאי "הרגלן" בלאו, ביצע פשע כנגד העם היהודי בציון כאשר סחר לדבר עברה (נו טוב, לכאורה), במסמכים סודיים גנובים של מדינת ישראל שלא היו שייכים כלל למסגרת תפקידו, בעוד עיתון הארץ מגונן עליו, דואג לכל מחסורו בלונדון אליה נימלט השפן הפחדן והעלוב הזה (נוסך המרגל בישארה הזכור לשמצה), ואף משלם משכורתו כסידרה (בנוסך תשלום משכורתו של בישארה).  מתמיה הוא הכיצד לא זומנה הנהלת העיתון, שוקן את אלפון, לחקירה ממצה והגשת כתב אישום פלילי, ואף הושמו במעצר מנע, עד שתחדל תמיכתם הכספית מטעם העיתון בנימלט מאימת החוק, אורי בלאו.

חייבים אנו לשאול שאלה שאינה שאלת תם כלל וכלל, מי הוא או מי הם אלו המגוננים בפרקליטות המדינה על הנהלת העיתון.  אנו כבר יודעים.....והציבור?

גישת העיתון מטעמיו התבוסתנים והבוגדנים לכאורה, הינה להביא את מדינת ישראל על בירכיה, להחלישה עד שתאלץ לפנות את כל השטחים שניתפסו במלחמת ששת הימים.  אין אנו שופטים אנשים בדמוקרטיה על דעותיהם, זכותם של כתבי העיתון לחשוב ולהתבטא שונה מכולנו.  אך כאשר נחצים קווים אדומים המוגדרים בספר החוקים, כאשר כוונות מוצאות מן הכח אל הפועל, כאן הוא המקום להתערבות החוק.  דוגמת ארוע "קם-בלאו" הינה בהחלט דוגמא מיצגת

העיתון מקדם את הנרטיב הפלשתיני הטוען להקמת שלוש מדינות פלשתיניות ממערב לירדן, בעוד אנשי העיתון מודעים היטב לעובדה (אך מתעלמים), כי גבולות 1967 הינם "גבולות אושוויץ" עבורנו, וביחוד לאחר נסיוננו המר עם חיזבאללה והחמאס העזתי.

מאידך, לא ניראה כי אי-מי בעיתון הלזה מתרגש מהאפשרות הסבירה לחורבן ישראל, בכך שנותן ידו למסע הדה-לגיטימציה של ישראל.  לגבי דידם של מנהליה וכתביה הרי היותם "נאורים", "ליברלים", "אוניברסלים", "יפי נפש", עולה מונים רבים על ערכי קיום העם היהודי במולדתו.

כמובן, הללו עוטפים את משנתם באריזת צלופן מרשרשת ומתנשאת, באשר "הינם יודעים מה טוב לנו כולנו מאשר אנו כולנו", הללו לטעמם "באים להציל את ישראל מעצמה".  הללו מחזיקים בסיסמה הריקה והנכלולית "זכויות האדם הפלשתיני". לטעמם יש ללמד לקח את "הכובש האכזר", אלו אנו למי שאינו מבין, בכך שיעודדו את פריצי העולם לשסף גרוננו הלאומי.

העיתון מיצג את הרוח הפוסט יהודית, ציונית ודמוקרטית אשר פושה בקרב מיעוט צווחני, אוטו-אנטישמי בעל משקל סגולי, הגבוה מונים רבים מערכו הנילעג הממשי, שנוכס על ידו שלא בדין.  העיתון מותח את גבולות חופש הביטוי עד להתפקע.  מזלו הוא כי אזלת היד של השילטונות והכנסת הנובעת עקב תופעת "התקינות הפוליטית" המאכלת כל חלקה טובה בינינו, מאפשרים לו לנקוט או לפרסם מאמרים בלשון של הסתה בוטה באין מכהה.  מאידך, אנו הציבור, איננו מודעים לכוח העצום שבידינו כקבוצה וכפרטים כנגד תופעות כאלו.  איננו מפנימים דיינו כי ככל שאנו כצרכני חדשות אובססיבים תלויים בספקי החדשות, כך הללו תלויים לחלוטין ברצוננו הטוב לרכוש חדשותיהם.  די שנפנה לאלו ואחרים את גבנו (ואת כיסנו) על מנת לגרום להם להתרסק לקרשים בקול רעש גדול. זה מכבר היגיע הזמן כי הציבור תאב הקיום היהודי, הציוני והדמוקרטי בארצנו יבוא חשבון עם הקמים עלינו לכלותנו מבפנים ויפנה עורף באורח נחרץ לעיתון זה וכל מה שהינו מיצג בארצנו.

באם היה העיתון נוקט בגישה אובייקטיבית, מושכלת, מאוזנת באשר לסיכסוך באזורנו, שאנו.  יתרה מזו, גישה מאוזנת חייבת היתה בתמיכתנו הנחרצת בו כדמוקרטים.  אך מאחר שהעיתון נקט בגישה מסיתה, חד צדדית, שוטמת ישראל ותומכת פלסתינים באורח מוטה, חד-צדדי ברור ומובהק, וזאת בשעה של סכנה קיומית ממשית לנו, שומה עלינו להפנות פנינו ממנו והפגין את בוזנו בו בכך שנינקוט באמצעי הבדוק ביותר אשר הדמוקרטיה שלנו מאפשרת לנו, זוהי הזכות להחליט באם חפצים אנו לעיין בעיתון או לדחותו מכל וכל.

אנו יודעים כי האמור כאן יכעיס רבים מכתבי "הארץ", אלו שעדיין מצפונם אפשר שמציק להם (להנהלת העיתון ממילא לא איכפת), אך חובתנו להעמיד מראה גדולה ועצומה לנגד עיניהם על מנת שיפנימו כיצד הינם ניראים וניתפסים ובדין, בעיני מרביתו המכרעת של הציבור במדינת ישראל.  אין כל ספק כי ישנם אלו בין כתבי "הארץ" אשר בסתר ליבם מתעבים את הקו האנטי יהודי וציוני המכוון לקעקע אושיותינו בו נוקט עיתונם, אך לא עומד בהם האומץ המוסרי לקום ולאמר עד כאן.

רק ראו את מסע ההכפשה, אמור: ניסיונות 'הסיכול הממוקד', כנגד השופט העליון בדימוס טירקל אשר אינו מאנ"ש ודעותיו עלומות יחסית, על שמונה לראשות וועדת הבדיקה למשט התורכי לעזה ובכך נגוזה תיקוותם של שמאלנינו הקיצונים "החביבים"  לגרום להחלשת מעמד ממשלת הימין או אף לנפילתה.  הללו קיוו בכל לב כי ימונה אותו אהרון ברק או קרמניצר אשר "וודאי ידעו מה לעשות" (כאן באה הקריצה....).

ובכלל, מיהו השפן הקטן והעלוב העומד מאחורי "מאמרי המערכת" המתנשאים, האווילים, הנפוליאונצ'יקים, המתפרסמים חדשות לבקרים בעיתון.  ניראה כי כותב "המערכת" שם אינו מודע לאווילות הצעותיו כגון המלצה מיוני 2009 לבנימין נתניהו לבגוד במליון בוחריו ולאמץ את מצע השמאל הקיצוני.  אכן דמוקרט למופת "אוויל המערכת" הלזה.

מסע ההפחדה המחוצרץ מכל בדל עיתון "הארץ" בנוסך "הנה, הנה, החל / יתחיל הלחץ הבינלאומי על ישראל כולל חרמות ונידויים, אזי כדאי לכם אזרחי ישראל האווילים לסגת ולוותר על נכסים אסטרטגים".  נעיר כי אין כל פסול בדיווח העיתונאי אודות ארועים כגון דא, נהפוך הוא.  מאידך, משנימרח הדיווח המגמתי על פני כל העיתון בכל טור ובכל אתר, תוך שארועי תמיכה בישראל, אשר אכן ישנם כאלו, מוצנעים או חסרים מכל וכל, הרי שהינו הופך להסתה ולשטיפת מוחות-הקוראים תוך כוונה ניבזית לשנות דעתם ודעת הנהגתנו לעבר אג'נדה פוליטית חד צדדית בה מחזיק העיתון.  בענין זה מהווה העיתון את הסמן השמאלני הקיצוני לאירגונים חוץ פרלמנטרים שונים ממומני "החברה לישראל חדשה" לפצוח במקהלה מתוזמרת באותם הנושאים בדיוק.

עיתון "הארץ" במתכונתו הלעומתית האנטי ישראלית הפך זה מכבר לחלק ממכלול הסכנות אסטרטגיות על מדינת ישראל באשר כל ישראלי (או עיתון ישראלי לצורך הענין), אשר יוצא נגד ישראל במצב בו ידידתה הגדולה של ישראל ארה"ב משרכת דרכיה, מגמגמת ומדברת בקול איסלמיסטי חזק וברור תוך ציוצים "פרו-ישראלים" חלושים ובתוך שמושכת גורמים אירופאים אחריה, הופך באחת לבעל משקל סגולי רב, מונים רבים מערכו הממשי כמכשיר במסע התעמולה האיסלמי להשמדת ישראל.

חשוב כי נושא חופש הדיבור בדמוקרטיה שלנו אינו מאפשר ואינו אף אמור לאפשר פעולה רשמית כנגד בלימתו של העיתון הזה, אך מי קבע כי הציבור הינו חסר אונים?  מדוע אנו, העם בישראל, נותנים ידינו לעזרים ותומכים במודע בניסיונות לדה-לגיטימציה כנגד ישראל עד כדי עירעור זכות קיומה.  מדוע אנו האזרחים איננו בפשטות מפנים גבנו לעיתון?  מדוע עדיין אנו ממשיכים לקנות את גליונותיו? מדוע אנו עדיין קונים שיטחי פירסום בו?

חופש הביטוי הינו רב-צדדי ומכאן כי זכותנו כפרטים בציבור, להביע דעתנו בחופשיות כנגד מעלליו של העיתון הלזה.  וכי מי מונע זאת בעדנו, לבד מחולשת דעתנו.

באורח קבע מעצים העיתון, עד כדי שקר בוטה (לכאורה), דיווחים המכפישים את ישראל בעודו מצניע או משמיט כליל דיווחים החיוביים לנו.  ניקח לדוגמא את דיווחי מספר המפגינים בהפגנות הימין.  באורח מסורתי מדווח "הארץ" כמחצית המספר הכולל בהשוואה לדיווחי עיתוני החדשות האובייקטיבים יותר בעוד שמספר המפגינים בהפגנות השמאל תמיד מקבל מכפלה של שתים או שלש ממספר הנאספים לאשורו.

לדוגמא, הפגנת פלסתינים ועוזריהם מהשמאל הקיצוני למניעת פריקת אוניה ישראלית השבוע בנמל אוקלנד בקליפורניה דווחה בעיתון זה על כ-500 משתתפי ההפגנה (עלומי מוצא ואג'נדה...כמובן), תוך שהינם מונעים פריקת הספינה הישראלית למשך מחצית היממה.  העובדות?  השתתפו בהפגנה לערך 200 איש, ונימנעה פריקת ספינה סינית בכלל.  האוניה הישראלית כלל לא שהתה בנמל בעת ההפגנה.  כנאמר, 'שקר שקר תרדוף'.

על מנת להרים את מפלס הפחד הציבורי במטרה לסחוף את חלושי הדעת בינינו לכיוון החזרת שטחים ונסיגות מסיביות עד כדי יצירת מדינת כל אזרחיה הפלסתינית, נוהג העיתון באורח מסורתי להבליט כל בדל ידיעה וכל חבורת פורעים פלסתינים בת עשרב מפגינים הנושאת שלט בגנות ישראל או הקוראת לחרמות על מדינת ישראל בעולם.  העיתון מעלים באורח מסורתי את מוצאם האתני של המפגינים בחו"ל (אשר רובם ככולם הינם כמובן פלסתינים ופעילי שמאל קיצוני ואנרכיסטי) ונוטע בקורא את הרושם כי המדובר במחאה המונית "אוטנטית" בארץ היעד וזאת במטרה לעצב רגשותינו הקמאים ביותר

העיתון נוקט במדיניות הגרועה משקר, הוא נוקט במדיניות של חצאי אמיתות.  ניתו להשוותו לגישתה הפוליטית הנכלולית של ה"קרן לישראל חדשה", המהווה סוס טרויני בקירבנו, בכך שמספקת תמיכה למספר אירגונים חוץ-ממשלתיים לגיטימים למהדרין וזאת על מנת לשמש כסות, לגיטימציה והטעיה, לתמיכה המסיבית לעין ערוך הניתנת לאירגונים המבקשים במפורש לחסל את מדינת ישראל. 

כך גם עיתון "הארץ", השותל בין המירב המכריע של הידיעות המכפישות או המכוונות להכפיש את מדינת ישראל ברוח האג'דה החד צדדית של העיתון, מספר "ידיעות מחמד" הבאות לרחוץ בנקיון כפיו של העיתון באורח נכלולי ומאחז עינים להלל.

לעולם יצדיק העיתון הריסת בתי יהודים (של "מתנחלים" כמובן "טפו-טפו") ולעולם יצרח ככרוכיה (דרך מאמרי המערכת האווילים והמטופשים שלו), במחאה כנגד הכוונה להריסת בתי פולשים לאדמה לא להם של פלסתינים או ערבים ישראלים.  בכך הפך העיתון להיות" "העיתון לשחרור פלסתין", קול הרעם מפלסתין" או בקיצור "פלסתין ארצנו".  משהו בנוסך "פלשתין בילדנא".

העתון נוקט במדיניות של פירסום חצאי השקרים והאמיתות משום שבמדה ולא היה פועל כך, קרוב לוודאי שהיה מואשם בהסתה ובבגידה במדינת ישראל ושיתוף פעולה עם הגרועים שבאויבי ישראל (ממש כפי שניתו היה להאשים ולתבוע בכך את "החברה לישראל חדשה") ובכך צפוי היה להיות תחת איום סגירה, ככל עיתון מסוגו.

העיתון נוקט בדרך דיווח חדשות שניתן לכנותה לכאורה ניפשעת.  העיתון מייצר חדשות במקום לבדל את דיווח החדשות מהפרשנות להן.  העיתון במהדורתו האנגלית מביא דיווחים "אוטנטים" (כאמור חצאי אמיתות) מישראל כאשר הוא "מבטא את הלך הרח הציבורי" (נו, זה של הבעלים, העורך, סגנו וצמד חיות המחמד שלהם), בנושא מסויים.  הדיווח "האובייקטיבי", מניע גורמים מתואמים למפרע בקהיליה הארופית ובארה"ב "לבלוע" את הפיתיון הניפשע ולהאחז בדיווח "האוטנטי" לכאורה ולדרוש פעולה במתווה הדיווח בעיתון.  כעת, משנינקטה הפעולה מצד גורמי החוץ, מדווח העיתון עליה (הפעם בעיברית) כחדשה בילתי תלויה.  זו הינה לוחמה פסיכולוגית לכל פרטיה ודיקדוקיה כנגד הציבור בישראל.  מעניין, מי למד ממי, ערפאת או בעלי העיתון?

לא מכבר העיד על הנאמר לעיל כתב העיתון גדעון לוי בערב דיון במשנתה של טניה רנהרדט כדלקמן "משך עשרות שנים אנו מחליטים לספר נרטיב אחד, לבחור לעצמנו את האינפורמציה שאנו מעבירים, את האינפורמציה שאנו מסתירים וגם את האינפורמציה השיקרית שאנחנו מלבינים, האינפורמציה שאנו מבליטים....."

שנאמר, צדיקים (עם ישראל) מלאכתם נעשית בידי אחרים.  הנה גדעון (המרייר) לוי, ממש הגדיר במדויק כיצד פועל עיתונו, הלה בא לברך ויצא מקלל, הוא למצער מייתר את המאמר הזה.  ועל כך נאמר "הגמל אמנם רואה דבשתו אך מתעלם ממנה".

אירגונים כגון שלום עכשיו, גוש-שלום ובצלם כמו גם עדאללה, מוסאווה ודומיהם, אלו הממומנים על ידי "הקרן לישמעל חדשה", מקבלים חשיפה מוגברת ומתוגברת בעיתון, אם ישירות ואם בעקיפין.  אירגונים ציוניים? הס מלהזכיר, הללו מוקצים ומודרים מדפי עטיפת הדגים של העיתון.

.

לא נעלם מעינינו גם הכיצד מערכת העיתון רוקדת על דמם של החרדים האשכנזים והספרדים בעימנואל.  לא טובת התלמידים כמובן לנגד עינהם אלא העצמת הדה-לגיטימציה של היהדות והחרדים בקרב הציבור החילוני בנוסך הבולשביקי של הפרד ומשול.  שהרי הציבור הדתי הינו האויב הגדול של השמאל הקיצוני בדיצתו לניכוס אנטי-דמוקרטי של ההגמוניה דה-פקטו על מדינת ישראל.  ניתן בנקל להשוות גישת העיתון לגישת ממשלת תורכיה אשר ביד אחת דיברה "משט הומניטרי" וביד האחרת התכוונה ליצירת "קולוניה איראנית" ברצועת עזה.  כנאמר, אחד בפה ואחד בלב.

עיתון "הארץ" בידל עצמו מההוויה הישראלית ובכך הפך תוך העשור שחלף ללוח פלקט חד-ממדי, שיטחי בגישתו האידאולוגית, אנטי-פלורליסטי, המכוון לנישה-חד אג'נדתית, חד צדדית, שמאלנית-קיצונית.

הדמוקרטיה שלנו חייבת לתמוך ולאפשר גם לעיתון-רפש כגון-דא להתקיים בשם חופש הדיבור והביטוי אך מאידך, אין כל מניעה כי פרטים בציבור אשר סולדים עמוקות מתכני העיתון והתנהלותו, יפנו את ערפם, שוב בשם חופש הדיבור והביטוי השמור גם להם, ויותירו את ה'עיתון לישמעאל' הזה לרפי השכל בינינו.

אהרון רול

amroll@sympatico.ca

www.aaronroll.com

http://www.aaronroll.com/democracy/hatred_for_nothing_volume2.pdf

http://www.aaronroll.com/democracy/israeli democracy chapters.pdf