מור אמר בסופו של הדיון שהוא מקווה ש"לא יעשו איפה ואיפה", בהקשר לייחוסו של חשין, בנו של שופט העליון בדימוס, זאת גם לאור הסיקור התקשורתי שהפרשה קיבלה. אמירה זו ראוי להתייחסות, כמו גם היבטים משפטים העולים מתוך המקרה ומכתב האישום. ראשית נבהיר מספר הגדרות:

הריגה

לפי ס' 298 לחוק העונשין מי שגורם במעשה או במחדל אסורים למותו של אדם, יאשם בהריגה.  דינו - מאסר 20 שנה.

עבירת נהיגה בשכרות

העונש בצידה של עבירת נהיגה בשכרות הינו מאסר של שנתיים וחובת פסילת רישיון נהיגה למשך שנתיים. יש להדגיש כי שיכור, על פי פקודת התעבורה, הינו גם מי שבגופו היה מצוי סם מסוכן או תוצרי חילוף חומרים של סם מסוכן ו/או היה  תחת השפעה של סם מסוכן.

עבירה של הפקרה

עבירה של הפקרה אחרי פגיעה ( ס' 64 א) היא מהחמורות בפקודות התעבורה. הסעיף מחולק לשניים:
לפי ס' קטן (א), מי שנהג ברכב והיה מעורב בתאונה, "והוא ידע, או שהיה עליו לדעת, כי בנסיבות המקרה עשוי היה להיפגע אדם, ולא עצר במקום התאונה, או קרוב לו ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאות התאונה" - דינו - מאסר 7 שנים.
לפי ס' קטן (ב), מי שנהג ברכב והיה מעורב בתאונה, "והוא ידע , או בנסיבות המקרה היה עליו לדעת, כי בתאונה נפגע אדם, ולא הגיש לנפגע עזרה שהיה ביכולתו להגיש בנסיבות המקרה, לרבות הסעתו לטיפול רפואי", דינו - תשע שנות מאסר.

לפי פקודת התעבורה, בשני המקרים ישנה חובת עונש מאסר בפועל ולא ניתן להסתפק בהטלת עונש מאסר על תנאי בלבד.

מעצר עד לסיום ההליכים - האם הוא מקובל?

טל מור נהג באותו לילה, לאחר ששתה אלכוהול בכמויות אדירות ואף לאחר שימוש בסמים מסוכנים. יתרה מזא,  פורסם כי עצר בצד הדרך לאחר הפגיעה, יצא מהרכב בסערת רגשות וחבריו הרגיעו אותו- כמכאן שהיה מודע לפגיעה, אך לא עשה דבר בכדי לעזור או להציל את שניאור חשין. לפיכך, מבחינת המדינה, מדובר באדם שמהווה סכנה לציבור ועצם הסגרתו אינה משנה דבר ברמת מסוכנותו לציבור. נהפוך הוא -  לטענת חוקרי המשטרה, בזמן בו נמלט מור לביתו ועד להסגרתו, נקט בפעולות לשיבושחקירת המשטרה.

המדינה תבקש את מעצרו של טל מור, עקב חומרת נסיבות המקרה- בשל מסוכנותו לציבור וגם מחשש לשיבוש מהלכי משפט - פעולותיו לשיבוש החקירה, כפי שטוענים, כאמור, חוקרי המשטרה.

אין מדובר בהליך חריג בעבירות מסוג זה ולכן גם לא התנגד סנגורו של טל מור לבקשה להארכת מעצרו של החשוד במסגרת הצהרת התובע שהוגשה לביהמ"ש.

הצהרת תובע

לפי ס' 17 (ד) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996 (להלן: "חוק המעצרים"), עצור שחקירתו הסתיימה, ישוחרר מהמעצר.  אך אם הצהיר תובע/פרקליט כי עומדים להגיש נגדו כתב אישום וביהמ"ש שוכנע כי קיימת עילה לבקש את מעצרו עד לסיום התהליכים שנגדו -  בית המשפט יוכל להאריך את מעצרו עד ל 5 ימים.

מדובר במתן ארכה לרשויות התביעה בתום החקירה,  לצורך  הכנת כתב אישום והגשתו ובמקביל הגשת בקשה למעצר הנאשם עד תום ההליכים נגדו. זאת ללא שחרור של הנאשם בתקופת הביניים שבין תום החקירה מחד והגשת כתב האישום, מאידך. במסגרת הדיון בהצהרת התובע על השופט לבחון האם יש עילה לכאורה לבקש את המעצר עד סיום ההליכים. ובמידה ואינה קיימת לכאורה, לא יאריך ביהמ"ש את המעצר, גם אם הדבר מתבקש ע"י רשויות התביעה.

רמת הענישה

קשה לדבר על רמת הענישה במקרה זה. קיימים מס'אלמנטים בדרך להכרעת דינו. ראשית, חומרת כתב האישום ומה, למעשה, יכולה התביעה להוכיח.כמו כן עולות מס' שאלות :

* ניתן להוכיח את הנהיגה בהשפעת סמים ו/או אלכוהול?
* קיימות ראיות לכך שהחשוד היה מודע לפגיעה בחשין ולמרות זאת עזב המקום?
* האם החשוד יקבל אחריות ויודה בכתב האישום או שמא יתנהל המשפט כולל שמיעת הראיות?
* האם יתוקן כתב האישום במסגרת עסקת טיעון?

בית המשפט לא יסטה מהנורמה

כפי הנראה,  מדובר בעבירות חמורות ביותר וקיימת נטייה בבתי המשפט להעלות את רמת הענישה בעבירות מסוג זה , בייחוד אם מעורבים סמים.  ר' לדוגמא את העונש הכבד שהוטל על ירון ברכה, שנהג תחת השפעת אלכוהול וסמים וגרם למותם של 6,  ונשלח למאסר לתקופה של 16 שנה , מאסר על תנאי והרישיון שלו נשלל לצמיתות.

במקרה זה, לדעתינו, ביהמ"ש לא יסטה מרמת הענישה הקיימת, במיוחד  כשהנפגע הינו בנו של השופט בדימוס חשין.