פורסם השבוע על פליט סודני שנעצר בחשד שביצע מעשה מגונה, אך הוא שוחרר מאחר והשוטרים שעצרו אותו איחרו את המועד האחרון להביא אותו בפני שופט לפי חוק, שכן - נעצר בסמוך לכניסת שבת והשוטרים לא הספיקו לחקור ולהביא אותו בפני שופט.

עורך דינו טען בפני השופט כי מדובר במעצר שאינו חוקי, מאחר וחובה על המשטרה לבקש את הארכת מעצרו עוד לפני כניסתה של השבת. השופט הורה לפיכך על שחרורו המיידי ונזף בשוטרים על שלא הביאו את החשוד בשמן להארכת מעצרו, זאת למרות שאף קבע ש"קיים חשד למעלה מהסביר כי החשוד ביצע את העבירה המיוחסת לו".

ב- ynet פורסם שלאחר שחרורו, החשוד עזב את המשטרה לחבר המתגורר באום אל פחם. לחשוד אין כתובת קבועה או בני משפחה בארץ, ולכן יהיה קשה מאד למשטרה לאתרו אם תהיה מעוניינת לעצור או לחקורו בשנית.

איך קרה שחשוד עם ראיות נגדו זכה מההפקר? מהו חוק המעצרים? והאם אפשר היה למנוע את ה"פאשלה" של המשטרה? לפני מענה על תשובות אילו נתחיל בכמה הגדרות.

הגדרת מעשה מגונה

להגדרת חוק העונשין "מעשה מגונה" מוגדר כמעשה "לשם גירוי, סיפוק או ביזוי מיניים". העונש המוטל בצד העבירה הזו משתנה, זאת בהתאם לחומרת נסיבות ביצוע העבירה, החל מעונש מקסימאלי של שנת מאסר אחת לאדם המבצע מעשה מגונה בפומבי ועד לעונש מקסימאלי של חמש עשרה שנות מאסר (מעשה מגונה בקטין בן משפחה).

פשרו של חוק המעצרים

חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996, קובע בסעיף 29(א) שמי שנעצר, יובא "בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מעשרים וארבע שעות, בפני שופט".
המשמעות היא, כי ניתן להחזיק עצור לתקופה שלא עולה על עשרים וארבע שעות בטרם הבאתו בפני שופט (כל דקה מעבר לכך, משמע החזקתו במעצר לא חוקי). יחד עם זאת, הסעיף מציין במפורש, כי יש להביא את העצור בהקדם האפשרי בפני שופט - זאת על מנת שיבחן את הראיות כנגד העצור והאם יש להאריך את מעצרו או שמא לשחררו.

אז מה קורה במצב בו מועד ההתייצבות הוא בשבת או בחג?

חוק המעצרים, סעיף 29(ב), מתייחס למצב בו מועד הבאת העצור בפני שופט חל בשבת או בחג, כפי שהיה במקרה זה (החשוד נעצר ביום שישי בשעות הצהריים). במצב זה, לפי הסעיף שבחוק, את העצור יש להביא בפני שופט לפני כניסת השבת או החג. אין משמעות ל"הספיקו" או "לא הספיקו" חוקרי המשטרה לבצע פעולת חקירה זו או אחרת.יש להביא את העצור בפני השופט בטרם כניסת השבת או החג,על מנת לוודא כי אכן קיימת עילה להשאירו במעצר וכי אין מדובר באדם שמבחינת חומר החקירה בתיק ופעולות החקירה שאותן על המשטרה לבצע, אין מקום להשאירו כלל במעצר מיותר. מדובר בדרישה נוקשה המעוגנת בחוק ולא ניתן לפרשה לכאן או לכאן.

כיצד ניתן למנוע מצב בעייתי מסוג זה?

המחוקק דאג למרות הדרישה הנוקשה הזו, בהבינו כי יתכנו מצבים בהם לא יהיה אפשרי להביא חשוד שנעצר בפני שופט להארכת מעצר לפני כניסת השבת או החג, לקבוע לכך סעיף חריג. לפיכך, סעיף 29(ג) קובע לחוק המעצרים כי בנסיבות אילו (נסיבות שיש להביא העצור בפני השופט לפני כניסת החג ובסמוך למעצרו), אם קצין בדרגת סגן ניצב יאשר שלא מתאפשר להביא את העצור בפני השופט לפני כניסת השבת או החג בגלל צורכי חקירה מיוחדים, אז ניתן יהיה לדחות את הבאתו בפני השופט. במצב זה, העצור יובא בפני השופט לא יאוחר מארבע שעות מעת צאת השבת או החג.

קיימים 2 תנאים מצטברים היכולים להביא להארכת מעצר של חשוד מעל עשרים וארבע שעות בנסיבות אילו של שבת וחג ללא הבאתו בפני השופט:

1. צורכי חקירה מיוחדים שמונעים הבאתו וזאת באישור קצין משטרה בדרגת סגן ניצב לפחות. לדוגמא: לא די בכך שהחוקרים לא הספיקו לגבות את הודעתו של החשוד-העצור בכדי להיכנס לגדר דרישות סעיף 29(ג).

2. בנוסף לחריג הנ"ל,במסגרת סעיף 29(ד) לחוק המעצרים קבע המחוקק חריג נוסף לפיו אם מעצרו של החשוד בוצע פחות מ 4 שעות לפני כניסתה של השבת או כניסתו של החג, אזי יש להביא את העצור בפני שופט לא יאוחר מארבע שעות מצאת השבת או החג. אם אדם נעצר במהלך כניסת השבת או החג, יש להביאו בפני השופט במוצאי השבת או החג, לא יאוחר מעשרים וארבע שעות ממועד מעצרו.

בכך, המחוקק הכיר בקושי של המשטרה להספיק ולהביא בפני שופט עצור שנעצר שעות בודדות לפני כניסת השבת או החג,ולמעשה מתיר למשטרה להחזיק אותו עצור במעצר מעבר לאותן עשרים וארבע שעות הנקובות בחוק.

האם המשטרה פישלה?

נסיבות מקרה זה לא ידועות. יחד עם זאת, מהחלטת השופט בביהמ"ש ברמלה ניתן להבין כי החשו נעצר ביום שישי בטרם כניסת השבת, וככל הנראה למעלה מארבע שעות לפני כניסת השבת. לכן, על השוטרים היה להביאו בפני שופט עוד לפני כניסתה של השבת.

ניתן להבין עוד כי במקרה הזה לא הוגש לביהמ"ש אישור של קצין משטרה בדרגת סגן ניצב כי לא ניתן היה להביא את העצור בפני שופט בשל צורכי חקירה מיוחדים.
מכאן עולה כי כל דקה בה הוחזק העצור במעצר מעבר לאותן עשרים וארבע שעות, כפי שנקבע בחוק, הוא הוחזק במעצר לא חוקי.

אין זוהי "תקלה טכנית" כפי שנכתב בכתבה.לב העניין הוא מהותי ביותר - זכות יסוד - חירותו של אדם. המחוקק קבע כללים לפיהם ניתן לשלול חירות זו ואף הגדיל ועשה, בקובעו חריגים, במסגרתם תוכל המשטרה להחזיק את העצור בנסיבות דומות מעבר לתקופה של עשרים וארבע שעות בטרם הבאתו בפני שופט.

למשטרה במקרה זה היה ככל הנראה די והותר זמן להביא את העצור בפני שופט בטרם כניסת השבת, ומשלא עשו כן ואף לא נכנסו בגדר החריגים המותרים בחוק, מעצרו היה לא חוקי וחובה היה לשחררו במיידי.

מדוע השופט החליט לשחרר את החשוד במיידי, למרות שהיה יכול להורות לעוצרו?

אכן ביהמ"ש יכול במסגרת הבקשה להארכת מעצרו של חשוד להורות על מעצרו. בתי המשפט אינם נוהגים להרבות לעשות כן, מאחר וכפי שצוין החזקתו של אדם במעצר לא חוקי הינה פגיעה בזכות היסוד שלו לחירות.

במצב זה ישקול השופט מצד אחד את אותה פגיעה בזכות היסוד של החשוד, אל מול הפגיעה באינטרס הציבורי במידה ולא ייעצר מחדש. ככל שהעבירה חמורה יותר, כך יתקשה ביהמ"ש לשחרר את החשוד, הגם וקיים פגם בבקשה למעצרו.

במסגרת מאזן השיקולים, השופט בוחן האם קיימות לכאורה ריאיות כנגד החשוד שמעצרו מתבקש, אך מעבר לכך, יבחן את חומרת העבירה המיוחסת כמו גם את עברו הפלילי. רק במקרה בו כף המאזניים תיטה לעבר השמירה על האינטרס הציבורי , דהיינו בעבירה חמורה ו/או חשוד מסוכן לציבור, יורה השופט על מעצר של החשוד הנ"ל.

אותן "תקלות טכניות" קורות לעתים קרובות מדי לדאבוננו. ההחלטה לשחרר באופן מיידי את העצור המוחזק שלא כדין הינה מעין אקט חינוכי למשטרת ישראל - זאת כל עוד בוחן בית המשפט את נסיבות התיק ומגיע למסקנה כי זכותו של החשוד לחירותו גוברת על האינטרס הציבורי במקרה הנוכחי.