בשבועות האחרונים מככב בחדשות מושג חדש, ליבה, או כפי שנכתב בחלק מהפרסומים ליב"ה. היו אלה שר החינוך לשעבר, פרופ' אמנון רובינשטיין, שביחד עם פרופ' אוריאל רייכמן ואלוף (מיל') אלעזר שטרן, עתרו לבג"ץ בדרישה לחייב את משרד החינוך לאכוף את תוכנית לימודי הליבה על מוסדות החינוך החרדיים. בעקבות כך, עלה לדיון בכנסת חוק חדש ביוזמת ציפי חוטובלי (ליכוד) ובתמיכתם של עינת וילף (עבודה) ומאיר שטרית (קדימה), הקורא לחייב את מוסדות החינוך החרדיים בלימודי הליבה, הכוללים אזרחות, מתמטיקה ואנגלית.

כצפוי הרימו החוגים החרדיים קול צעקה וטענו, כי החוק מהווה כפייה חילונית המתערבת בתכניהם הלימודיים והחינוכיים של מוסדות הלימוד שלהם ויפגע בחירותם, בחופש הדת שלהם ובזכותם לבחור בדרכם שלהם ולחנך את ילדיהם על ברכי התורה והמצוות.

מנגד טענו החילוניים, כי מסיימי בתי הספר החרדיים הנבערים, שאין להם ידיעה מספקת במדעים המדויקים ובאנגלית, יוותרו בעל כורחם מחוץ למעגל העבודה המתקדם וזהו מתכון בטוח לעוני. לימודי הליבה יתנו בידם כלים מקצועיים להשתלבות בעולם הגדול ויקנו להם אפשרות תעסוקתית.

ראשית יש כאן לדעתי בלבול. אני מניח, כי מגישי העתירה והחוק התכוונו ל'ליבה', החלק הפנימי, המרכזי (באנגלית core). ליב"ה הם ראשי תיבות של התוכנית 'לומדים יהדות במקום העבודה'.

סיפרתי כבר ברשימתי יוצאים בשאלה על ידיד משפחתנו חנן - אין זה שמו האמיתי - שיצא בשאלה ונפלה בחלקנו הזכות הגדולה לעזור לו למצוא את דרכו במבוך החברה החילונית ועל "ההלם התרבותי העצום שנחת כמכת אגרוף על כתפי האדם שיחד עם מלבושו הדתי, כובע השטריימל, פאותיו, זקנו, פשט מעליו השקפת עולם שינק אותה עם חלב אמו, על ברכיה גדל, התחנך ועתה עומד ערום ועריה, כי אינו יודע עדיין כיצד לעטות על גופו את מחלצותיו החילוניות".

חנן הוא אדם בעל אינטליגנציה גבוהה מהממוצע, אבל כל אשר למד, לא היה לו כל ערך בעולם לתוכו בחר לעבור. הוא דיבר יידיש (על אף מוצאו המזרחי), אבל לא אנגלית, לא ידע מהי השנה האזרחית, לא הכיר את שמות החודשים, לא למד היסטוריה, או גיאוגרפיה. ביטויים כגון, 'נולדתי ב-1943', 'ניסע לחו"ל באוקטובר', 'שפת הדנובה', 'מגדל אייפל', היו בלתי מובנים לו. את התאריך היה לו יחסית פשוט לתרגם ללוח העברי, אך במקרה של מקומות בחו"ל, היינו צריכים להסביר לו, כי הדנובה למשל, הוא הנהר השני באורכו באירופה החוצה מספר ארצות, שגם על חלק מקיומן לא שמע.

באותה מידה הייתה כל התייחסות לדמות ספרותית, או מסרט (אודיסאוס, שרלוק הולמס, ליידי צ'טרלי, סאלח שבתי), סופר, או משורר (שקספיר, אדגר אלן פו, אגאתה כריסטי, משה שמיר, ש"י עגנון, או ביאליק), או למאורע היסטורי (קרב ווטרלו, ההתנקשות בסרייבו, דור הפלמ"ח), חסרת-משמעות עבורו. לעתים התקשינו להבין את שפתו העברית המליצית השזורה פה ושם ביטויים ביידיש ומאידך, מילים לועזיות המקובלות בשפתנו היומיומית, כמו דראמה, פרשייה טראגית, אידיאולוגיה, הנגאובר, אמנציפציה, דמוקרטיה, מודל, אינטראקציה, לא היו מוכרות לו.

לימוד מקצועות הליבה על-ידי ילדי משפחות חרדיות יאפשר אולי גישור כלשהו של התחום האדיר בין העולם החרדי והחילוני. היום הקומוניקציה ביניהם כמעט ואינה אפשרית, לא רק בגלל השקפות העולם השונות שלנו, אבל גם בגלל חוסר שפה משותפת.