12 אוגוסט 2010

לולינות קונפדרטיבית

מבוא

חזון, כל חזון הינו נחוץ וחיוני בחיי כל אומה ובוודאי בחיי אומת היהודים בארצה ישראל. ה-ראיה, חזונו של בנימין זאב הרצל הוא שדחף להקמת התנועה הציונית אשר הביא לגלי העליה הציונית לארץ ישראל ובעקבותיהם את הקמת מדינת ישראל. 

חזון אשר יביא לפתרון הסיכסוך בין היהודים לפלשתינים הוא יותר מרצוי, הינו צו השעה.  מאידך-גיסא, חזון קלוקל אשר נישען על כרעי תרנגולת סכנתו גדולה אף מחוסר חזון, באשר הינו גורם לציבור לנהות אחריו, הינו מעוור חושים ועינים, כמוהו כמולך, כמוהו כנביאי השקר, כמוהו כעגל הזהב, המבטיחים להביאנו למחוז חפצנו אך לאמיתו של דבר מהווים "חזון תעתועים" אשר יורידנו ביגון שאולה.

בחינת היוזמה זה מקרוב נוצקה, של כינון "קונפדרציה ישראלית-פלסתינית" היא מסוג אותו החזון האמור דהיינו, "חזון תעתועים".

על פני השטח, הרעיון והחזון ניראים נאותים.  לכאורה, באם ניסינו "הכל" ופיתרון של שלום לא צלח בידנו עד עתה הרי ניראה הגיוני כי ננסה דרך אחרת כלשהי.  דרך שונה זו לכאורה יכול לשמש הרעיון-חזון של "קונפדרציה ישראלית-פלסתינית" אשר בה יתקיימו שתי ישויות, למצער עצמאיות, זו בצד זו הנישלטות תחת מטרית ממשלה קונפדרטיבית.  בחינה מדוקדקת יותר, הירידה לפרטים, שהרי השטן כידוע מצוי בפרטים, תלמד כי לא כצעקתה, היוזמה הזו מחוררת יותר מגבינה שוויצרית משובחת.  כשלי היוזמה עולים מונים רבים על "יתרונותיה" במדה ואלו כלל קיימים.

תרומה גדולה לחשיפת ההתארגנות האמורה שמורה לאתר רוטר.נט[1] אשר הידוע כאתר המפרסם תחקירים חושפנים, רבים מהם ראשוניים ויחודיים אודות עוולות שילטוניות במקומותינו.

המניעים שמאחורי היוזמה

אל לנו להתעלם גם מהמניעים של העומדים מאחורי היוזמה הזו, אלו מיודעינו מ"קל"ח" (קרן לישראל חדשה).  אנשי הקרן מנצלים כל סדק ופירצה על מנת להשליט על הרוב בעם את משנתם, משנת המיעוט שאינה לרצון הרוב היהודי בארץ ישראל.  מכיוון שאינם יכולים לשכנע באורח דמוקרטי את תושבי ישראל בתקפות האידאולוגיה הפלסטינית, השמאלנית-מרקסיסטית בה הינם אוחזים, הריהם פונים לחתרנות ניבזית כנגד המדינה, מוסדותיה ועמה.

הקרן לישראל חדשה "קל"ח" ובנותיה, אלו מאות העמותות לשיטנת ישראל פועלות בדיוק כך.  לכאורה פעולותיהן גלויות, כוונותיהן מוצהרות אך למעשה אין דבר גלוי ואין דבר אמת בהצהרותיהם.  תרומות המתקבלות מדווחות לפרקים קטועים ובאורח אגבי-מכוון, פעולות וכוונות מוסוות מאחורי ביטויי חזית כגון "זכויות אדם" "שאיפה לשלום", "אחווה בין אמים", "שלום צודק" ועוד מנטרות מעוורות עינים.

אין להתעלם מהעובדה כי קיימים פעילי שלום אשר פים וליבם שווים ופועלים ברוח חפצה, באמת ובתמים להשכנת שלום באזורינו.  מאידך-גיסא, כבכל ענין וענין, אותם התפוחים הרקובים האחרים בתחתית החבית מחמיצים ומעפשים את כלל החבית.  אותם "פעילי שלום וזכויות אדם" המחצרצים מנטרות אלו תוך גנבת דעת והפיכתן לקרדום פוליטי לחפור בו כנגד השילטון הלגיטימי במדינה הדמוקרטית, הם המוציאים שם רע לכלל תנועות השלום העולמיות והישראליות.

העומדים מאחורי יוזמת הקונפדרציה

הקל"ח ובנותיה (קרן לישראל חדשה), זה ארגון הגג ואלו האירגונים החוץ פרלמנטרים הממומנים על ידי הקרן, הינה קבוצת חזית חתרנית, סימביוטית לדמוקרטיה, הממומנת ניכבדות בידי שוטמי ישראל בארה"ב ובאירופה, אשר עמלה יום ולילה שנה אחר שנה, מזה כעשרים שנים, באורח חתרניו מאחז עינים, למוטט את אושיות הדמוקרטיה הישראלית, לכופף ידה ולהכריחה לפעול ולנוע בהתאם לאידאולוגיה של הקרן, גם אם פעולה זו נוגדת את רצון הבוחר.

הקל"ח אינו פועל באורח ישיר לסילוף משטרה הדמוקרטי של מדינת ישראל ולהסיבו לצרכי פעיליה.  התיחכום של פעולות הקרן הוא רב מזאת.  הקרן מממנת גם אירגונים שונים, מהם הומניטרים לגיטימים וזאת על מנת לשמש ככסות, כמצג שוא בעבור הרשויות ואזרחי מדינת ישראל בעוד אשר את מירב כספי התרומות מיעדת הקרן למימון אדיר ושוטף של עמותות השטנה כנגד קיום מדינת ישראל כמדינת העם היהודי.  ומכאן, הקל"ח משמשת כסוס טרויאני , כמחלת סרטן בקירבי העם בישראל תוך שמשלמת כספי אתנן לעשרות אלפי פעילים ישראלים בסיכום כללי, המוצאים פרנסתם המובטחת בשפע בעוד שכל שעליהם לעשות הוא להרים תרומה להכפשת ישראל הן מבפנים והן בארצות הים. 

לרשות הקרן עומד אירגון חזית, הלא הוא אירגון "שתיל" המעמיד פנים כ"אירגון חברתי", "ללא מטרות רווח" ועוד הבלים כגון דא, אך למעשה הינו המוציא לפועל של "קל"ח" ומממניה-שוטמי ישראל, בארץ ישראל.

אירגון "שתיל" הוא האקדח המעשן.  עצם מעורבותו בתמיכה מקצועית וכספית ביוזמה החדשה היא המעידה על כוונות חבריה ועל אלו העומדים מאחור, פעילי "קל"ח".

לכאורה אין פסול בשאיפתם של אירגונים חוץ פרלמנטרים ישראלים (הדגש הוא על ישראלים, לא גורמי חוץ), לשנות את המשטר ואת הכיוון בו צועדת הדמוקרטיה.  אך כאשר פעולות אלו נערכות באופן חתרני בשיתופם של שוטמי ישראל מעבר לים, כאשר פעילי העמותות החוץ-פרלמנטריות הללו אינם פועלים בהתאם לקוד הדמוקרטי לנסות ולשכנע אחרים לתמוך בדעתם, אלא מבצעים הלכה ולמעשה "הפיכה שלטונית רכה" כנגד כל שהדמוקרטיה מאמינה ודוגלת בו, בניגוד לרצון מרבית העם ונגד כיוון ההובלה של ניבחרי העם, כאן כבר נחצה קו אדום, כאן כבר נחצה הגבול שבין הלגיטימי לפלילי, כאן נישבר החוק (בין אם קיים ובין אם שחייב להחקק) ומתחילה האנרכיה השילטונית.

תקציר הממצאים-הקונפדרציה ויזמיה

מעורבותה התמנונית של "הקרו החדשה לישראל (קל"ח), בכל שקורה במדינת ישראל, בעיקר מהכיוון הפוליטי, המשפטי, האקדמי והתיקשורתי כבר פורסם וידוע.

לאחר שמימנו ודחפו את הסכם אוסלו הכישלוני, את הפיכת פרקליטות המדינה ובית המשפט העליון ל'חורבות מתמקמקות" של משפח, את קניית מירב עיתונאי ישראל בשלמונים ואתננים פוסט יהודים וציונים, את הקמת גילדות האקדמאים אשר הושפעו ב"ממון אתנני" עד בלי די, את "יוזמת ג'נבה" הכישלונית (כמובן), את הסכמי טאבה המזעזעים (באדיבותו של יוסי (פני-תינוק) ביילין), הנה היגענו לתעלול הבא של תחמני קל"ח, המדובר הוא ביוזמת "הקונפדרציה הישראלית-פלשתינית"..

בהשקט ובהחבא, ללא תופים, מחולות ותרועת חצוצרות מתרקמת לה בערבות קליפורניה הדוויה התארגנות חוץ פרלמנטרית המיעדת עצמה לשלוט על מוסדות מדינת ישראל הניבחרים, הכנסת וממשלת ישראל הריבונית, הניקראת "הקונפדרציה הישראלית-פלשתינית". יצירת הקשר בין הקושרים, מפגשים והחלטות נעשית באמצעי תקשורת אלקטרונית בעיקרה, ללא מעורבות מדיה מודפסת בשלב זה, כגון משלוח מסרים דרך אי-מיילים, טלפון (ראה שיטת בייניש), טוויטר, פייסבוק וכדומה.

היזם "הקונפדרטיבי" הבולט הוא עורך הדין יוסי אבישר[2] , תושב קליפורניה ארה"ב, אשר היציג את רעיון הקונפדרציה עוד בשנת 2006 בטענו אמנם כי היוזמה אינה פוליטית, אך הקשר לקל"ח מלמד כי הינה פוליטית וחתרנית להלל.[3]   כמובן כי אבישר שאב את הרעיון ממקום מושבו, ארצות הברית של אמריקה שהינה מדינה קונפדרטיבית וברצונו לישם את המודל האמריקני על ישראל.  אלא מאי, מדינות הקונפדרציה האמריקניות אינן מדינות ערב ההאיסלמיסטיות.  על כל מדינות הקונפדרציה האמריקנית היה להכיר ביחודיות של כל מדינה במסגרת הכוללת ולא להתערב בעניניה הפנימיים.  ובעובדה, כאשר עקרון זה לא פעל, ארעה מלחמת האזרחים האמריקנית וה"קונפדרציה" למעשה הושלטה בכוח הזרוע, כוחן של מדינות הצפון המנצחות.  ברי כי אין להשליך מההוויה האמריקנית למקומנו במזרח התיכון בו אין האיסלמיסטים משלימים עם קיומה מכל וכל של מדינה יהודית במרחב השמי.  קל וחומר, הם אינם משלימים אף עם קיומו של יהודי יחיד בינהם.

ונזכיר נישכחות-קרובות: "מי שמתגלה כאנטי ציוני הוא בהגדרה אנטישמי (או אוטו-אנטישמי במקרה דנן א.ר.), שכן הוא תומך בשלילת הזכות הטיבעית של העם היהודי למדינה עצמאית, המוקנית לכל עם אחר",--ווינסטון צ'רצ'יל.

היוזמים מתכננים קיום בחירות. לא, אין טעות, בחירות מתחת לאפה של המדינה הדמוקרטית המתוכננות לבחירת ממשלה קונפדרטיבית, נשיא וסגן נשיא עוד השנה בתאריך 12 דצמבר 2010 ובחירות כלליות למפלגת הקונפדרציה מתוכננות  לתאריך 12 דצמבר 2012.  "הבוחרים יוכלו להצביע לנשיאות, ממשלת ופרלמנט הקונפדרציה.[4] [5]  בפרלמנט יכהנו 180 צירים ישראלים ו - 120 צירים פלסתינים.

ברשימת המועמדים לנשיאות (הרשימה עדיין פתוחה), מתוך כלל 13 המועמדים, מופיעים 11 מועמדים פלשתינים ושני מועמדים יהודים פלוני אילן קובלסקי ואלמוני נתן גאי סנדלר.

wico's logo

- wico" target="_new" wrapcoords="-245 0 -245 21355 21600 21355 21600 0 -245 0" type="#_x0000_t75" o:button="t" href="http://www.wicointernational.org/">ברשימת חברי פרלמנט הקונפדרציה נימנים 38 מועמדים, מהם 29 פלסתינים ו- 9 יהודים.  עליהם נימנים : פלונית יעל גידניאן, ואלמונים: ניר רוזן, ד"ר דליה רחל בק שטיינר, עידו אברהם זילברשטיין, שמואל ירושלמי, אוריאל זוהר, רותם דן, ג'פרי אלן גולדשטיין.

דליה בק שטיינר [6] [7] - מיסדת ונשיאה עולמית של "וויקו" -אירגון בינלאומי של נשים ומועמדת ל"פרלמנט" הקונפדרטיבי.  מי שיעיין בעקרונות היסוד של "וויקו" ימצא כי אמנם האירגון מתהדר (כמובן) במנטרות יפיפיות כמו שלום, אחווה שוויון וכדומה אך מאחורי מילים גבוהות אלו מסתתרת לה בצינעה "מדינת כל אזרחיה" ממערב לירדן היא מדינת פלסתין.

אירגון "וויקו" מככב באתר "שתיל" כנתמך ומסתיע בידי האירגון שהוא זרועה הביצועית של קל"ח בישראל[8] .  "וויקו" מאוגד ב"קואליציית נשים לשלום" הישראלית שהינו גוף שמאלני מרכסיסטי קיצוני, התומך בזכות השיבה הפלשתינית לתוככי ישראל ויצירת "מדינת כל אזרחיה", המאגד כתריסר אירגוני נשים רדיקלים כולם ממומנים ניכבדות בידי קל"ח ו"שתיל".

אילן קובלסקי - מאמן כדורסל ומועמד לנשיאות הקונפדרציה הישראלית פלסתינית.  קובלסקי היה מועמד לאמן את ניבחרת הכדורסל של "פלסתין" אך עקב החשיפה התקשורתית המוקדמת הוקפא המינוי בחודש פברואר 2010 .

שמואל ירושלמי - משורר ואיש ציבור, עולה מחבר העמים (1988), קומוניסט מושבע ומתנגד עיקבי לרעיון הציוני.  מפרסם באתרי אינטרנט ועיתונות פוליטית בארץ ובעולם ברוח משנתו שוטמת הציונות.  את דבקותו של ירושלמי במהפכה הקומוניסטית ניתן לראות באתר המצורף בו הוא מטיף להמשך המהפכה הקומוניסטית[9] .

כותב ירושלמי בלהט מהפכני: "הניסיון המהפכני לא היה לשוא! הנה תקופת אוקטובר שוב לעלומיה חוזרת, באמריקה  נס - המרד נגד האימפריאליזם הונף, המהפכה העולמית קדימה צועדת.  עמי העולם סוף-סוף החלו להבין, כי לא בקפיטליזם הישע, הכל לוהט באש המהפכני.  המהפכה, חומת מגן נגד הרשע". דברי שמואל ירושלמי.

תובנות בינים הנובעות מיוזמת הקונפדרציה

המזרח התיכון

בניגוד למחצרצי המנטרות בעולם ובינינו הרי שהאמירה "חלון הזדמנויות" אין מטעה ממנו.  הללו עמלים לנטוע במוחותינו עובדה מופרכת כי "במדה ולא נגיע להסכם שלום עכשיו-עכשיו הרי שנינזק".  אפשר שהדוברים בנושא כוונתם טובה אך ברי הוא כי עיניהם טחו מראות את התהליכים הגלובלים המתרקמים והשפעתם על הסיכסוך האזורי שלנו.

ככל שיחלוף הזמן ואנו נאחז בנחישות בעמדותינו הרי שנצא נישכרים יותר.  העולם נימצא כיום במלחמת תרבויות ודתות, אכן, טנקים אינם שועטים ומפציצים, אינם פורקים מטענם על צבאות אויבים, אך בל ניתעה, המלחמה ניטשת ובעוצמה רבה.  ההבדל הוא כי המלחמה המסורתית, הפיזית, הכוחנית עברה למלחמה רכה, מלחמת מודיעין, חבלה ממוקדת מטרות, מלחמת תקשורת על דעת הקהל ועל לגיטימציה או דה-לגיטימציה, לא רק כלפי ישראל אלא ידם של הכל בכל.  האיסלמיסטים בעזרת בני בריתם מהשמאל הקיצוני במערב מנסים להפוך את המדינות הדמוקרטיות לבילתי לגיטימיות ואילו מדינות המערב מחזירות מידה כנגד מידה, אמנם בהיסוס ובצעדים מהדסים מנסים להחזיר (עדיין כתגובה) לעולם האיסלמיסטי כגמולו.

סביר להניח כי הלוחמה על דעת הקהל תגיע לשלבה העילי כאשר מדינות המערב הדמוקרטיות יפנימו כי עצמאותן וקיומן נימצאים בסכנה עקב ההשתלטות האיסלמיסטית הזוחלת בארצותיהם, אזי יעברו ממצב תגובה על הארועים למצב יוזמה והתקפה הן תקשורתית והן כוחנית.  העולם המערבי הנוטה ברובו כיום לעבר מדינות ערב והעולם האיסלמי מפאת שיקולים אסטרטגים, כלכליים ודמוגרפים, ישנה את עורו מהכה-להתם, מטעמים קיומיים בתוך כ- 20 עד 40 שנים.  שינוי המגמה הזו ישליך על המוצאות אותנו במזרח התיכון.  לא עוד התיצבות גורפת לצד הערבי בכל תקרית וארוע שלא להזכיר משא ומתן לשלום.  מדינות המערב יפנימו לבסוף את ערכה האסטרטגי של היות מדינה דמוקרטית כישראל במזרח התיכון כמעצור הראשוני, אפשר כי היחידי, למגמות ההתפשטות האיסלמיסטית מערבה ואנו נחזה בהתפקדות הולכת וגוברת של מדינות המערב מאחורינו. 

משישנה המערב סוף-סוף אסטרטגיה ויחל להדוף מעליו את מחריביו שלו מבית, את האיסלמיסטים ועוזריהם בתוככי קרביו, רק אז יפתח המרחב התימרוני הפוליטי הממשי בפני ישראל לשאת ולתת עם אויביה ממעמד של שווים.

זהו השלב בו עלינו לפתוח במשא ומתן אמיתי לשלום, לא קודם לכך.  כל משא ומתן סופי לשלום בזמננו זה יפשיט את ישראל מנכסיה האסטרטגים, יציב אלפי טילים מול אזור "גדרה לחדרה" ויגרום למלחמת השמד כנגדנו באשר לבטח, הטילים שיופיעו במערכה הראשונה יתפוצצו בלב ישראל המיושבת במערכה השלישית.

ומה עד אז?  עד אז אל לנו לאבד עשתונותינו ולנהות אחר נביאי שקר ומאחזי עינים במתכונת "הקונפדרטיבים" או כל מתכונת אחרת.  עד אז עלינו להגיע להסדרי בינים, תוך משא ומתן עם אויבינו, אשר יבנו בהדרגה אמון בין האויבים באזורנו.  עד אז הרווחה הכלכלית שאנו נעזור לאויבינו להגיע אליה, חזרה לשגרה אזרחית בינינו לבין אויבינו, היא אשר תקהה את הדחף לאלימות בין האויבים, היא שתביאנו לזמנים בהם ראוי ונאות יהיה לפתוח במשא לשלום אמת.  

תזוויג קווי הזמן מתאימים.  הצורך בסביבה בונת אימון והצעדים לכך ניצרכים ל 20-40 שנים.  התעשתות המערב למול הכיבוש הזוחל האיסלמי ניצרך ל 20 -40 שנים.  הדיפה הדרגתית של האיסלם מתוככי קרבי המערב וייצוב קווים ואידאות ניצרך ל 20-50 שנים.  זוהי מסגרת הזמן אליו עלינו לשאוף להגיע אליה ללא זעזועים אסטרטגים רבים מצידנו.

..

השורות לעיל מכוונות לסוג הפיתרון המעשי, ארך הטווח, חסר הזעזועים האפשרי, בין יהודים לערבים, זהו הפיתרון הגורס שיש להפריד, בפרט באזורנו, באיזמל מנתחים חסר רחמים, עמים ואומות האחת מרעותה.  במקומותינו ניקרא הפיתרון "שתי מדינות לשני עמים".

.

אל לנו להחפז גם משיקולים פרגמטים.  ממלכת ירדן כפי המוכרת לנו היום, קרוב לוודאי שתשנה את פניה בתוך מספר עשרות בשנים ותהפוך הלכה ולמעשה ל"מדינה הפלסתינית".  כבר כיום מהווים הפלסתינים בממלכה כ - 70% מכלל האוכלוסיה הירדנית.  כבר כיום הנטיות האיסלמיסטיות מכתיבות את מהלכיו של המלך (מאחר שחפץ שרידות הוא) וקיימת אפשרות שאינה תאורטית כי לערך במחצית המאה העשרים ואחת לא תשרוד ממלכת ירדן כממלכה.  במדה ותרחיש זה יתממש, הרי בעיותיה הטריטוריאליות ישראל עם הפלסתינים ניפתרו מאליהן.  כמובן כי תיווצרנה בעיות אחרות אך תוך מצב אסטרטגי טוב לעין שיעור בעבור ישראל.

כך או כך, גם אם נניח ונקבל את רעיון הקונפדרציה הרי זה לא יוכל להיות מיושם לפני שכל מדינה שתקום המתעתדת להיות חברה בקונפדרציה חייבת לעבור תהליך של עצמאות מדינית רעיונית ותרבותית משלה, שלאחריו תכיר כל מדינה חברה בלגיטימיות השלטונית והתרבותית של כלל האחרות לפני שניתן יהיה בכלל לשבת לשולחן המשא ומתן ליצירת הקונפדרציה.  ומכאן, מדוע דווקא קונפדרציה, מדוע לא להקים גוש כלכלי אזורי וחסל סדר?

נושאי ליבת הסיכסוך

 פעילי היוזמה אומרים לנו בפירוש, "קודם לכל ניצור את הקונפדרציה המוצעת ואת נושאי הליבה הבוערים והבסיסיים ביותר נשאיר ל"ממשלת הקונפדרציה לפתור".  הבה ונבין דברים לאשורם, הללו "מהיוזמה" אומרים לנו, הבה ונישכח לעת עתה מנושאי זכות השיבה, חלוקת ירושלים, ישראל כמדינת העם היהודי ועוד "פכים קטנים" מסוג זה, הבה ונקים את הקונפדרציה ואז, כן, רק אז נטיל את המשימה הזו על ממשלת הקונפדרציה.  במקומותינו אנו מכנים זאת "לרתום את העגלה לפני הסוס".

.

על השאלה המתבקשת מאליה, "מה יהיה גורל יוזמת הקונפדרציה (לאחר שכבר החלה במרוצתה), במידה וזו תיכשל, במדה והצדדים לא יישבו את נושאי הליבה בינהם, אין ליוזמים כל תשובה.  ברי כי לא תיהיה בידם תשובה לכך באשר הרי שלא אף החלו בפתרונה ואין בידם מושג כיצד לפותרה.

.

קיימים מספר תנאים תחילים אשר במדה ולא ייפתרו במשא ומתן לשלום לא יכון שלום באזורנו:

1. על היהודים והפלשתינים להכיר זה בזכותה של זו להגדרה עצמית ודתית ואתנית ללא סייגים.

2. אזרחי שתי המדינות יוכלו בתנאים ובמגבלות מסויימות להתגורר בשתי המדינות, או שלא להתגורר כלל במדינה האחרת.  הסימטריה חייבת להישמר בדקדקנות.

3. על הפלשתינים לוותר על "זכות שיבה גורפת למדינת ישראל ולהסתפק בפתרון צודק לבעית הפליטים בארצות מושבם.

4. על ארצות ערב לשקם את הפליטים המתגוררים בתחומם.  בעיית הפליטים חייבת להיפתר ולהתחסל.

שלום אמנם עושים בין אויבים, נכון.  אך שלום עושים בין צדדים אויבים המעונינים או מכירים בחוסר הברירה המוטל על שניהם להגיע לשלום בנוסך :אני מנצח-אתה מנצח".  במדה וצד אחד בסכסוך אינו מעונין בפיתרון של שלום או שמעונין בפיתרון לפי תנאיו הוא באורח מוחלט, אשר למעשה יחסל את יריבו. ובהנחה כי היריב (אנו, היהודים), אינו אידיוט מוחלט, הרי שאין כל סיכוי להנעת כל תהליך שלום אמת שהוא ומכאן שהמנטרה "שלום עושים בין אויבים" הינה מנטרה ריקה מתוכן ואף מאחזת עינים, שהרי זו כוונתה מלכתחילה.

..

מאידך-גיסא, הבה נניח כי נושאי הליבה בינינו לבין הפלסתינים יושבו, מדוע אם כן זקוקים אנו כלל לייצור בן הכלאיים הזה הניקרא "קונפדרציה ישראלטית-פלסתינית", באשר אנו כבר יודעים כי הסיכויים לכישלון בצורת פיתרון זו הינם אדירים.  נהפוך הוא, הסיכויים לפרוץ מעשי איבה בין הצדדים השותפים לקונפדרציה עקב בעיות ליבה שאינן פתורות הינם למצער בילתי נימנעים.  ומכאן, הפיתרון של שתי מדינות לששני עמים, יהיה זה אשר יהיה, במסגרת ממלכת ירדן או במקום אחר שהוא, וודאי-וודאי שהינו ישים יותר וסיכוייו לשרוד הינם טובים יותר.

הסיכון בצורת ממשל זו לכן הוא עצום, לא לפלסתינים, ליהודים.  פרוץ מעשי איבה בין יהודים לפלסתינים, משכוננה כבר צורת ממשל קונפדרטיבית אשר למעשה חשפה את הבטן הרכה של המדינה היהודית בפני "שותפיה-אויביה" הפלשתינים ומכיוון שנחשולים עצומים של פלשתינים וערבים שוברי שבר ושונאים בדוקים יזרמו לתוככי מדינת הרווחה היהודית ומכיוון שישראל היהודית התפרקה כבר מכל נכסיה האסטרטגים הרי שפרוץ מעשי האיבה, בפירוש, באופן ברור ביותר, יכריעו את מדינת היהודים ויהפכוה למדינה פלשתינית.  והרי זה אשר חפצים הפלשתינים מלכתחילה וזאת אשר אנו עומדים כנגדו בנחרצות.

הפן הדמוגרפי

קונפדרציה תאפשר לכל פלסתיני (ערבי) להתישב בכל מקום בארץ ישראל היהודית באשר יחפץ.  ניסיון העבר מלמד כי גבולות פתוחים מסוכנים ליהודים מונים רבים מאלו של הערבים.  שוברי שבר ערבים מכל המזרח התיכון ייתקבצו תחת כנפי מדינת הרווחה היהודית, יציפו אותה ויכריעו אותה מכובד משקלם הדמוגרפי.

מאז הסכם אוסלו זלגו כ- 350 אלף פלסתינים שב"חים שהפכו לתושבי קבע די-פקטו בתחומי מדינת ישראל.  שיטפון זה הפך בוודאי (בהערכה זהירה) לצבר אוכלוסיה ערבית ופלסתינית נוספת על שהיה קיים בגבולות הקו הירוק להמון בן 500,000 נפש ומעלה עם חלוף השנים וברמת הילודה הגבוהה המקובלת באוכלוסיה זו.

אין כל סיבה שלא להניח כי את אשר הווה הוא שיהיה, אך במספרים גדולים לעין שיעור יותר.  גם אם ניתנגד ל"זכות השיבה" בתחומי הקו הירוק והשטחים בגדה המיושבים על ידנו, גם אז תמומש "זכות השיבה" הלכה ולמעשה בפרט במצב של קונפדרציה אשר בו החלק הישראלי לא יוכל להתנגד באופן יעיל לזליגה ולשיטפון של פלסתינים לתחומה ויהפוך די פקטו לעוד מדינה פלסתינית במרחב, אשר תתאחד עם החלק הפלסתיני של הקונפדרציה.

הפן הכלכלי

הפן הכלכלי הינו חיובי כאשר באים אנו לשקול משטר קונפדרטיבי.  שינוע סחורות ואנשים לא יהיה מוגבל וקרוב לוודאי כי השטח שממערב לירדן יחווה פריחה כלכלית גדולה ועצומה.

הקונפדרציה אשר תהווה משקל כלכלי סגולי רב יותר מסכום חלקיה תוכל לשאת ולתת עם מדינות אחרות מעמדה בכירה ובפרט מאחר שישראל על כושרה הטכנולוגי תהווה גורם מכריע בהעצמת החלק הפלשתיני והעלאת רפו הטכנולוגי לעין-שיעור ממצבו דהיום.

מאידך-גיסא, השינוי הכלכלי והטכנולוגי הגדול ישרת את החלק הפלסתיני אך לא יתרום באותו המידה לחלק הישראלי אם בכלל.  דהיינו, קונפדרציה תטיב עם הפלסתינים אך זו תישען על העוצמה הטכנולוגית הישראלית הקיימת ממילא כיום ומכאן שלא יוטב בהתאמה עם זה הפלשתיני.  ומכאן, ברי כי רעיון הקונפדרציה מיועד להטיב ראש וראשון ובאופן למצער גורף עם הפלשתינים.

לאור האמור לעיל, מדוע זה חייבים אנו לדאוג לנעשה בחלק הפלשתיני?  כל היתרונות הכלכליים לישראל ממסחר פתוח וער עם הפלסתינים יכול להתבצע בדיוק באותה המידה בפתרון שתי המדינות, מדוע עלינו להכניס אם כן ראשנו הבריא למיטת החולי הקונפדרטיבי.

הפן המדיני-פוליטי

רעיון הקונפדרציה אמור לכאורה לשפר את מצבנו המזרח תיכוני, הגאו-פוליטי בהשוואה לקיים.  אפשר כי החלק הפלשתיני לקונפדרציה יהווה את הגשר שבין הצלבנים המודרנים (כך אנו ניתפסים בעינים ערביות-איסלמיסטיות), לבין המרחב המזרח תיכוני.

אך כתר נא זעיר, הפלסתינים נחשבים גם ברבות מארצות ערב כערב-רב, חסר חוט שדרה וחמור מכך, במדינות רבות הפלשתינים אינם רצויים מכל וכל באשר הינם ניתפסים כשותפים לחתרנות בוטה החוברת לאיסלמיסטים קיצונים ומטורפי הג'יהאד העולמי כנגד המשטרים הערבים השונים.  חוסר האמון של המדינות הערביות כלפי הפלסתינים עולה לעיתים קרובות על חוסר האמון שמפגינים הערבים במרחב המזרח תיכוני כלפי היהודים במדינת ישראל

ומכאן, התזה הגורסת כי הפלסתינים יהוו את הגשר בינינו לבין העולם הערבי נישען על כלונסאות מאד רעועות.  הוסף על זאת את חוסר האמון הבסיסי כלפי היהודים, הוסף על זאת את התחושה הערבית כי היהודים הם הצלבנים החדשים הפולשים לתחומם והרי לנו דחיה מדינית בעייתית של הקונפדרציה המוצעת במרחב המזרח תיכוני-איסלמיסטי.  כל זאת כאמור עד שייושב הסכסוך העולמי בין מערב למזרח ומשזה ייושב הרי ממילא ייותר הצורך בקונפדרציה.

חישוב להעיר כי בסקר אשר נערך במרץ 2010 אשר נערך על ידי מכון טרומן באונ' העיברית בשיתוף עם המרכז לחקר דעת קהל ברמאללה ציינו 71% מהישראלים ו - 57% מהפלסתינים כי הינם תומכים במתווה "שתי מדינות לשני עמים". בסוגיית הקונפדרציה בין הפלשתינים לישראלים תמכו רק 24% מישראלים ו - 26% מהפלסתינים.

הפן הביטחוני-צבאי

במבנה קונפדרטיבי אין אפשרות לדרוש את פרוז החלק הפלשתיני ומכאן שצבא פלשתיני באימון וחימוש איראני ייווצר בתוך שנים ספורות מהכיוון הפלסתיני.  זו אינה אפשרות תאורטית, כך בדיוק יקרה.  ולכן, עם פרוץ פעולות האיבה, אשר כאמור חייבות תהיינה לפרוץ באשר נושאי הליבה נותרו בילתי פתירים ופתורים, הרי שישראל היהודית, במסגרת הקונפדרציה,  תהיה חייבת לעמוד בפני נחשול צבאי אדיר הנילחם בה בכל האמצעים מתוך קרביה היא.  סיכויי שרידותה של ישראל בתרחיש זה שואפים לאפס.

עת פרוץ מעשי האיבה, לא תוכל ישראל להגיב כיאות ולהתגונן באשר ידיה תהיינה כבולות בהסכמים קונפדרטיבים אשר לא תוכל להפירם מבלי להעלות עליה את חמת כל העולם המערבי (העולם האיסלמי אינו ניכנס במשוואה זו וברבות אחרות באשר תמיד ובכל מצב יהיה נוגד ושוטם ישראל), וכך כאמור סיכויי התבוסה הישראלים יהיו גבוהים ביותר. ניסיון העבר באשר לערבויות בינלאוניות מלמד כי אינן שוות את הנייר עליו הודפסו.

סיכום

די לנו משרלטנים המדמים בנפשם כי הינם "מצילים את המולדת" אך בסופו של יום מקעקעים עוד יותר את זכות קיומה של מדינת היהודים במדינתם ישראל, גם באם מונעים הם מכוונות טובות.  די לנו מ"הצבועים אשר מעשיהם כמעשה זימרי אך הדורשים שכר כפנחס".  אלו אשר רוממות הדמוקרטיה וטובת ישראל בפיהם וחורבן פירוד ודאבה בידיהם.

הבה וימצאו אנשים טובים בינינו אשר ירימו את הכפפה ויצאו חוצץ כנגד עוד סממני חורבן עלינו בידי אנשים טובים אם זדים אשר טחו עיניהם ובמימוש כוונותיהם מוליכים אותנו לגהנום.

בל נותיר את הזירה בעבור דורשי רעתנו ונדמה בנפשנו כי חזיונות השוא הללו יתפוגגו מעצמם.  רק באם נעמיד חזית נחושה מלוכדת, מאוחדת, אידאולוגית ומוסרית כנגד תופעות מעין אלו, נישרוד בסופו של יום.

אהרון רול

amroll@sympatico.ca

www.aaronroll.com

http://www.aaronroll.com/democracy/hatred_for_nothing_volume2.pdf

http://www.aaronroll.com/democracy/israeli democracy chapters.pdf

 - אתר רוטר.נט  www.rotter.net    [1]

  - יוסי אבישר בפייסבוק http://www.facebook.com/topic.php?uid=39909533780&topic=14545 [2]

  - לי קפלן- עוד חתרנות להרס ישראל http://www.bruinalumni.com/articles/ipc.html [3]

 - אתר קונפדרציה ישראלית פלשתיניתhttp://www.ipconfederation.org/mainmenu.aspx [4]

  - חוקת הקונפדרציה http://www.ipconfederation.org/constitution-hebrew.aspx [5]

  - אתר אירגונה של דליה שטיינר http://www.wicointernational.org/ [6]

  - מסמך שיתוף פעולה "וויקו" http://iflac.com/iflacheb.files/wico.htm [7]

  - דף וויקו באתר שתיל - פירטי הפרטים חסומים במתכוון http://www.shatil.org.il/modaot/13625 [8]

  משנתו הקומוניסטית רדיקלית של שמואל ירושלמי http://www.kvistrel.page.tl/ [9]