בעכבות "אצלנו בסוכה" בספורט5, סידרת כתבות בה כל אחד מהכותבים בוחר ומסביר איזו ומדוע אישיות ספורט היה מזמין לסוכה שלו, החלטתי לנסות גם אני בדרכי שלי לבחור אישיות כדורגל לסוכה.

חשבתי כל כריסטיאנו רונאלדו, אבל לא בשביל השאלות הבנאליות "מי טוב יותר אתה או מסי?" או "מה הציפיות מהעונה? אליפות תספק אותך?" אלא משהו קצת אחר שאלות עליהן כריסטיאנו יוכל לענות יותר בכנות ופתיחות בסוכה באווירה המשפחתית, הרגועה והנינוחה מאשר בעוד ראיון נוצץ שעליו לחשוב על כל מילה שיוצאת לו מהפה.

כריסטיאנו עומד להיות אבא חד הורי בקרוב, אפשר לדבר על זה. אפשר לדבר על השאיפה אם עדיין קיימת להיות הכי טוב בהיסטוריה. ואפשר לשאול על ההבדלים בפאן האישויותי יותר מאשר הפיזי מהילדות הענייה למצבו עכשיו...

חשבתי על רוי קין, ללמוד מקרוב על אישיות של מנהיג כדורגל מהגדולים שראיתי.

לברר עם איזה טעם הוא יצא באמת ממנצ'סטר יונייטד. לראות האם בתור מאמן יש לו שאיפות כפי שהיה שחקן או שהוא עושה את זה כדי להעביר את הזמן/להישאר בתודעה/כסף ושאר סיבות שלא יביאו אותו רחוק.

ואיך, איך מחזיקים מעמד 92דק' כשהקבוצה שלך משחקת בגמר ליגת האלופות ואתה צריך לשבת בחוץ ולא יכול לסייע לה...

חשבתי על מוריניו, אם באולפן ליגת האלופות בחרו בו כזה שהכי היו רוצים לשבת איתו על כוס בירה אז גם סוכה אולי תופס.

בחור מצחיק, נעים הליכות כל עוד אתה לא עומד לו בדרך לתואר.

הוא בחור יחסית צעיר ובכל זאת יכול להתפאר ברזומה מהמרשימים באירופה ואחרי טריפל עם אינטר הוא נראה כמו הדבר הכי חם באירופה.

וחשבתי על שמעון גרשון, שיחת פרידה אישית. להטיח לו בפנים את כל האשמות בפנים שיש לי בפניו בתור אוהד כדורגל בכלל ובית"ר ירושלים בפרט, ולשמוע תשובות.

להבין מקרוב ממי שהכי חווה את ההבדלים בין בית"ר ירושלים להפועל ת"א.

וגם באיזה שלב בחיים הכסף עבר את הערכים בסדר עדיפויות שלו ולאן לעזאזל הוא שואף עכשיו..?

ובסוף החלטתי על דימיטאר ברבטוב.

ברבטוב עבר לא מעט בכדורגל, כבר יותר מ-12 שנה שהוא משחק כדורגל מקצועני. הוא שיחק ב-3 קבוצות ב-3 ליגות שונות לפני שהגיע ליונייטד ועבר לא מעט מאמנים לפני שהגיע לידיו של סר אלכס.

הוא ראה ושמע כמו כל אחד שעוכב אחרי כדורגל שחוקנים שהגיעו בסכומי כסף מטורפים לא עמדו בציפיות ונזרקו מכל המדרגות ולא הצליחו לחזור לעצמם.

הוא ראה את עצמו בעיתונות כאוייב הציבור בקרב חלק מהאוהדים וכבורג המקולקל במכונה, כזה שכביכול לא מתאים לרמות האלה. 

ואם היה בא הייתי שואל אותו מה ההבדל אצל סר אלכס פרגוסון, מה שונה בו שהוא לא מוותר עליך לרגע וממשיך לתת את הצ'אנסים עד שתפרע את השטרות. 

מאיפה השקט והביטחון ללכת איתך באש ובמים לא משנה מה, גם כשלא הולך.

איך זה להיות במועדון מפוצץ כוכבי ענק, מועדון פאר שנמצא ושואף הכי למעלה שאפשר ועדיין לא יוצאת ממנו טיפת אגו, הלכידות הקבוצתית נשמרת כבר שנים מעל לכל.

ולמה לעזאזל פרש בשיא הקריירה מנבחרת בולגריה?!

את מי אתם הייתם מזמינים לסוכה שלכם?