לא נהוג לשאת דברי קטגוריה בעוד אסון עדיין לא הגיע לקיצו, אך מול השבר הגדול הפוקד אותנו ולנגד עיננו , קשה להתאפק והפעם יאמר "כשלנו", כן , זה המצב לאשורו, כולנו כשלנו, המנהיגים של היום ואתמול, מערכות הייעור לדורותם, האזרחים אטומי העיניים ואוזניים, וגם כל אלו אשר כבר התריעו ונכשלו.

הרי היה ברור שמספיק במספר ימי יובש וחמסין על מנת לתת יד להצתה קלה של שריפה גדולה, על אחת וכמה כאשר יש בצורת מתמשכת וחורף מתמהמה ברמה אשר לא נראתה מאז יובלים רבים. אבל זה הרי המצב הבלתי-נמנע. כן. את ההצתה של היער והחורש מאוד קשה למנוע, זה חלק בלתי נפרד מאסונות הטבע אשר יכולות לפקוד אותנו. נשארת השאלה: מה עשינו על מנת  להתמודד עם עובדה זו והשלכותיה?  היום קיבלנו תשובה כואבת ובלתי מתפשרת: אנו לא מוכנים ובצורה בה מתנהלת המדינה, גם אלוהים לא יעזור לנו, לכן כנראה שאין אלוהים. ואם יש , הרי לא לימדנו להתמודד עם עצמנו, לא החכים את פרנסינו לקנות ארבע או חמישה מטוסי כיבוי מסוג "קנדהאייר של בומברדייה" היודע לשאוב לקרבו מים, תוך כדי גלישה על פני המים, להתרומם  ולטוס חזרה אל מוקד האש ללא עצירה. להחכים את פרנסנו לדורותיהם, לבנות מערך הגנה מאש אשר ידע לתפקד בזמן אמת ולהגן לא רק על היער והחורש, אלא ביחוד על שוכניו ושכניו, בני האדם. להחכים את פרנסנו לגייס לשורות הכבאים הרבה יותר כוחות מצויידים בכלים חדישים ועוצמתיים. הדבר המפחיד מכל, הוא, הידיעה כי יקח הרבה זמן , אם בכלל, עד אשר יתוקן העיוות ובזמן זה , ימתין העם למכה הבאה אליה אין אנו מוכנים.   נר ראשון של חנוכה לא האיר לנו פנים ובספק אם יאיר לנו את הדרך על מנת להתמודד עם הבאות, בייחוד כאשר הוא מייצג,בין היתר, יהירות ושאננות על ניצחון, אולי חשוב היסטורית ומוראלית , אך זעיר ככד השמן אשר לא תמיד ידע להאיר.