בדיוק לפני שבוע, במדור הזה, כתבתי שמכבי ת"א תנצח בגמר גביע המדינה. ככה, בלי חשש כתבתי את זה. בתום הרבע השלישי הייתי גם די בטוח שנבואתי לניצחון משכנע של הצהובים תתגשם, אבל כולנו יודעים מה קרה מאז.

אחרי יום חמישי האחרון, למכבי "יש קטע" עם ירושלים, לגמרי.  אמנם זה שני עשורים שירושלים מטרידה מעט את מכבי, אבל חוץ משני גביעים הם לא עשו יותר מדי, הם היו בסה"כ זבוב טורדני. הפעם, הזבוב התגלה כדבורה מסוכנת ביותר. לחזור מפיגור של 22 הפרש ברבע אחד, זו בדיוק הדרך הנכונה לעצבן את מכבי. זו בדיוק הדרך להפוך עוד יריבות מרה ל"יריבות היסטורית". הצהובים אפילו העזו בשיא חוצפתם להאשים את השופטים במחדל. הלו, איפה הייתם בארבעים שנים האחרונות, כשכל שריקה חשובה הלכה אליכם? אם זה הכיוון שמכבי הולכת אליו, כנראה שהירושלמים הצליחו להוציא מעט אוויר מבלון האגו המנופח של מכבי ת"א.

ירושלים לא חייבת לנצח ביום ראשון, ממש לא. את היותה יריבה ראויה על תואר האליפות היא הוכיחה כבר בחמישי, ובכלל, ירושלים של השנתיים האחרונות מתעוררת במאני טיים- אבל עד אז מנמנמת. זה רק עוד משחק ליגה עבורם, ובהנחה שהם יגמרו במקומות 1-4, נקודות הן לא הדבר שהכי חשוב להם כרגע. להכניס את ג`ייסון וולס לכושר משחק ולדינמיקה הקבוצתית, זה חשוב. להפוך את הרגעים הטובים של נואל פיליקס לדקות שלמות טובות, זה חשוב. אלה הדברים שיהיו חשובים לאדומים לקראת הפיינל פור במאי, ולאו דווקא שתי הנקודות ביום ראשון. כי אחרי גמר הגביע ההיסטורי ביום חמישי, לאף אחד כבר אין ספק שהם מסוגלים לנצח את הצהובים. אפילו לא להם בעצמם.