לפניכם קטע מתוך כתבה שהתפרסמה במוסף לשבת של ידיעות אחרונות מיום ה- 29.1.11

כמעט כרבע מהישראלים סובלים במידה זו או אחרת מאי ביטחון תזונתי, המתבטא בכך שההורים מוותרים על הארוחות שלהם על מנת לספק אוכל לילדיהם, ובמקרים חמורים לא מסוגלים לדאוג לאוכל לילדים ללא סיוע חיצוני. כ-60% מהסובלים מחוסר ביטחון תזונתי הם יהודים ילידי הארץ, כ-20% מהם עולים חדשים וכ-20% ערבים.

אף שכצפוי, כמחצית מהמשפחות הסובלות מכך הן כאלו שרמת הכנסתן נמוכה, יש גם ייצוג למשפחות בעלות הכנסה בינונית-נמוכה. הקשיים הכלכליים קשורים לא רק להכנסה, אלא גם לגורמים כגון גובה המשכנתא או שכר הדירה, היקף החובות והצורף בהוצאות מיוחדות בתחום הבריאות או התיקונים בבית. התופעה שכיחה יותר במשפחות גדולות, בעלות ארבעה ילדים ויותר, משפחות חד-הוריות, משפחות ערביות ומשפחות שבהן ההורים לא השלימו השכלה תיכונית.

רוחמה אברהם חברה למלמד לפני כחמש שנים, שחוקקה את חוק ההזנה בבתי ספר שבהם פועל יום לימודים ארוך, ויותר מ-135 אלף תלמידים התחילו לקבל ארוחה חמה מדי יום. "נדדנו ברחבי הארץ, ויש תמונה אחת שלא אשכח עד יומי האחרון", היא מספרת. "נסענו בלילה באחת השכונות בבאר-שבע, ורן הפנה את תשומת ליבי לילדים שעומדים בתור. הוא אמר לי 'חכי, תסתכלי'. כשהגיעה משאית עם עודפי לחם ממאפיות, הם קפצו עליה והתחילו ללכת מכות.

"זה היה בלילה שבין חמישי לשישי. ביום ראשון נפגשתי עם אריק שרון, שהיה אז ראש הממשלה, ותיארתי לו את המחזה. הוא אמר לי, 'תחוקקי חוק ואני אתן לך את כל הגיבוי', אבל קרה מה שקרה, ובמציאות לא הרבה השתנה. ברחבי הארץ פועלים מאות בתי תמחוי, שאני מעדיפה לקרוא להם 'בתי אוכל', ובכל ביקור שם אני נמלאת דאגה, כאמא וכאזרחית, למראה התמונות של ילדים שמגיעים לקבל חבילות אוכל עבור המבוגרים".

"דור הצעירים לומד שזה בסדר לעמוד בתור ולקבל אוכל, ולא זה מה שאנחנו רוצים לראות בעוד עשר שנים. אנחנו שואפים לראות חברה יצרנית, עמידה, שמכלכלת את עצמה. לא דור של פרזיטים שהתרגל לכך שלא חובה לצאת לעבודה, מפני שבסופו של יום יש מי שמספק את החבילה. אני רוצה לטפל באוכלוסייה הנזקקת בצורה שונה.

"דבר ראשון, באמצעות כרטיס מזון, כפי שמסופק בארצות הברית. זה מעין כרטיס אשראי, שמתוקצב על פי מספר הנפשות במשפחה ומאפשר אך ורק רכישת מזון - לא סיגריות ואלכוהול וגם לא חומרי ניקוי ומוצרי ביגוד - כדי שהמשפחה תוכל לערוך את הקניות שלה בכבוד, במקום שאליו נוח לה להגיע ועל פי בחירתה. המישור השני הוא סיוע במעונות יום כדי להרחיב את אפשרויות היציאה לעבודה.
"הקמת הוועדה כרוכה בתקציב של כמה מאות אלפי שקלים, ולכן אני עובדת בשיטת הסלמי. אחרי שהוועדה תתחיל לפעול, משרד האוצר יבין שחייבים לתת לה שיניים וייאלץ להקצות תקציב כדי ליישם את המסקנות וההמלצות".

"ואחרי שתקום מועצה לביטחון תזונתי נעבוד על בנק מרכזי שאליו יוזרמו כל עודפי המזון של החקלאים ושל אולמות שמחות. בנק כזה גם יפתור את הבעיה של עמותות מסוימות, שמפרישות לעצמן דמי ניהול מאחוז לא מבוטל ממחזור התרומות"