למקרא הידיעות בעתונות על 34 מיליון תושבי הכרך הגדול ביותר בעולם, טוקיו, שרק כיוון הרוח עומד בינם ובין סכנת קרינה קטלנית, אני נזכר בסרטו האפוקליפטי של קראמר מ-1959 "על החוף" המציג בצורה דרמטית את תוצאותיה של שואה גרעינית. בסרט מתואר עולם בו מלחמה אטומית הכחידה את כל היצורים החיים בחצי הצפוני של כדור-הארץ. החיים בחצי-הכדור הדרומי, באוסטרליה, מתנהלים לכאורה בצורה נורמאלית, אנשים הולכים לעבודה, מארחים את חבריהם, מעבדים את האדמה, אבל מעל לכל מרחף כחרב דמוקלס האיום, כי תוך חמישה חודשים יגיע אליהם ענן הקרינה הרדיואקטיבית, כל החיים יושמדו ובכך תחדל האנושות להתקיים.

למרות שבסרט לא נורית אף ירייה, לא נראות גופות, אין מראות הרס וכולם מתנהגים בצורה מתורבתת - ממש כמו היפנים במשבר הנוכחי - זהו אחד הסרטים העצובים שראיתי מעודי, אולם עד עתה הוא בכל זאת מילא אותי באופטימיות. מדוע? כי במציאות זה לא קרה! סכנת השואה הגרעינית שהייתה עלולה להתרחש במלחמה טוטאלית בין בריה"מ וארה"ב, חלפה והאנושות שרדה.

עתה מסתבר, כי גם בניצול האטום למטרות שלום טמונה סכנה רבה. היפנים קיבלו החלטה איסטרטגית להתנתק מהתלות במקורות נפט. 55 הכורים האטומיים בארצם מייצרים קצת יותר משליש מהאנרגיה שהמדינה צורכת והמומחים טענו, כי כורים אלה בטוחים לחלוטין מפני רעידות אדמה. אין לי ספק, כי האנרגיה האטומית היא האנרגיה של העתיד, האנושות כולה תפיק לקחים מהאסון הנוכחי וכורי העתיד יהיו עוד יותר מתקדמים, משוכללים ומצוידים במגוון אמצעי בטיחות, בתנאי כמובן שהאנושות תשרוד ולא תיכחד במין אסון צ'רנוביל עולמי.

האסון לא יתרחש בצורה דרמאטית כפי שחזו רואי שחורות בזמן המלחמה הקרה. לא פטריה אטומית ראוותנית, 'רק' קרינה גרעינית שאינה נראית לעין, אין לה ריח, אבל היא מסוגלת לקטול כל ייצור חי עלי אדמות .בסרט הנ"ל נראים צילומים מסן-פרנציסקו שלאחר השואה הגרעינית. גשר הגולדן גייט וכל המבנים עומדים על תלם, תחנת-כוח המופעלת על-ידי מכשור אוטומאטי ממשיכה לפעול, אורות הרמזורים מתחלפים, אבל הגשר, הרחובות שוממים, אין אנשים, מכוניות, בעלי-חיים, רק הרוח מעיפה דפי עיתון זרוקים.

אני מקווה, כי זה לא העתיד הצפוי לערי יפן ובעקבותיהן לערי, כפרי העולם כולו.