אחר לבטים קשים אני מפרסם כאן את הרהוריי על הרצח הברברי והמתועב באיתמר. יתכן ודבריי יעוררו תגובות נזעמות אחדות, אבל ילדינו הם הנכס החשוב ביותר שלנו ועלינו לשמור עליהם מכל משמר.

מתוך 'הזכות על ארץ ישראל', מסמך עקרונות של קבוצת רבנים מהציונות הדתית:

"1. ארץ ישראל כולה שייכת לאומה הישראלית כולה בכל דורותיה שהיו ושיהיו. זכותנו על הארץ כולה ועל שטחי יהודה שומרון וחבל עזה היא זכות אלוקית, היסטורית, מוסרית וקיומית. הקשר שלנו לארץ ישראל הוא קשר של חיים. דווקא מתוך קשר חיים זה יוצאות אל הפועל כל הסגולות הנשמתיות של האומה, למען העתיד הגדול הצפון לה. עליה מסרנו את נפשנו ונמשיך לעשות כך בעתיד.

2. אין רשות או סמכות מוסרית לשום יהודי לוותר על זכות העם היהודי בארץ ישראל. אין זו אפילו סמכותו של העם היהודי כולו החי איתנו היום. זכות האומה היהודית לדורותיה לרשת את ארצה, איננה ניתנת להפקעה בשום תנאי.

3. מתיישבי יש"ע, רואים את עצמם, כשליחי עם ישראל וכממשיכי המפעל הציוני... מאבקם הוא על קוממיות עם ישראל וזקיפות קומתו וזכותו לרשת את ארצו.

5. בכל מצב נמשיך לשאוף ולפעול כדי להגשים את חזון ארץ ישראל השלמה".

מתוך פירסום של קבוצה הקוראת לעצמה 'נאמני ישראל':

"כל חבלי ארץ ישראל הם בריבונות, בעלות וחזקה של התושבים היהודיים, רק הם בעלי הזכות לשלוט בארצם ובקהילותיהם. כל גורם אחר המתיימר לשלוט, להעביר, או למסור אדמות ישראל ולהקים בה מדינה לעם אחר, אינו אלא שלטון זר ואויב.

זכותנו על ארץ ישראל, אינה תלויה כלל בהסכמת שלטונות מדינת ישראל, חוקיה ובתי המשפט שלה. המדינה איננה יכולה לוותר על הזכויות הללו, או לשלול אותן מהעם היהודי. כל מעשיה הנ"ל באמצעות נציגי השלטון שלה, הם איפוא מעשים בלתי חוקיים. על כל פעולה של שלטונות ישראל, הפוגעת בזכויות היהודים - ישלם הפולש את תוצאות תוקפנותו כלפי התושבים של האזור, וכלפי כלל העם היהודי....

נאמני הארץ הם בחזית המאבק הזה למען עתידה של ישראל מול איומי חלוקת ירושליים והקמת מדינה פלסטינית."

תמר פוגל, ששכלה את הוריה ואחיה ברצח הברברי והמתועב באיתמר, בראיון לחדשות 2: "כל הדבר הזה, וכל הדברים שקורים לעם ישראל - זה לא שובר אותנו, ואנחנו נמשיך להתיישב בארץ. זה מה שהם רוצים בעצם, לשבור אותנו, אבל הם לא מצליחים".

(כל ההדגשות לעיל הן שלי).

בסדר, הבנתי. מתיישבי יש"ע הם בחזית המאבק למען ארץ ישראל השלמה. הם ילחמו בחירוף נפש בכל גורם, כולל שלטונות המדינה, שינסו לנשל אותם מבתיהם, לסלק אותם מאדמתם. איומים, אבנים, בקבוקי תבערה, סכינים, פצמ"רים, רצח, טרור, לא ירתיעו אותם, לא ישברו את הלהט האידיאולוגי שלהם. אנשים הגוזלים את אדמתו של בני עם אחר, המשמידים את יבולו, המתעללים בבניו, שמים את נפשם בכפם והם אכן מוכנים ומזומנים להקריב את חייהם להגנה על תורתם, אמונתם.

כל הכבוד להם. אני מתנגד חריף לדרכם וסבור, כי ההתיישבות ביהודה ושומרון היא המכשול העיקרי - אם לא היחידי - להשגת הסכם שלום עם העם הפלסטיני והפסקת ההרג ושפיכות הדמים, אבל אני מעריך בכנות בני אדם המוכנים להילחם ולמות על עקרונותיהם.

יש לי רק שאלה אחת: בחזית, כמו בחזית, אבל מדוע המבוגרים חושפים גם את ילדיהם הרכים לסכנה, לאש? האם לא ניתן להשאיר אותם בעורף הבטוח (יחסית)?

כל הורה, גם ההורה המזדהה עם דרכו של הרב כהנא, מלמד את ילדיו האהובים כללי זהירות, כיצד לחצות בביטחה את הכביש, להסתכל ימינה ושמאלה, לעבור רק באור ירוק. כיצד אם כן אותו הורה חושף את ילדיו לסכנה נוראה ברורה, מקריב נפשות טהורות אלה כקורבן על מזבח אמונתו?